אני לא יודעת איך זה ילך, אני רק מקווה לטוב ~לילי בלו

אני עכשיו בחופש ואני לא יודעת אם מה שאני עושה זה מה שצריך להיות. אני מרגישה שאם אני לא אעשה כלום אני אתחרט על זה, אבל אם כן אעשה המון דברים אני גם לא הכי שלמה איתם כי אני רוצה לנוח. דבר ראשון אני צריכה לצאת מהפיגמה זה ברור. אני מרגישה נורא בטוחה במיטה שלי, בחדר שלי. אני מרגיהש שאני ודרו מתרחקים אבל גם חברות אחרות לא מעסיקות אותיו אני חושבת שבגלל זה אני גם נורא עסוקה בו. מצד שניאני לא חושבת שהוא עוסק בי. נמאס לי לומר לו את זה ונמאס לו לשמוע מזה. אז מה עושים? שאלה מצויינת. 

לילי. למה הפסקת להשקיע בעצמך? כבר שבועיים לא עשית ספורט כמו שצריך. וגם עכשיו היית עצלנית ובסוף עשית. כמה טוב זה עשה לך? מלא. 

פשוט הפסקתי לעשות המון דברים, לכתוב, ללכת אחר החלומות שלי. את כביכול חיה את הרגע אבל גם לא עושה כלום. והנה היום את ישנה עם חולצה ותחתונים. את מפסיקה עם זה וממחר חוזרת להיות עצמך, בכית מספיק, הגיע הזמן לקחת את עצמך בידיים ואת מוכנה. לקחת את עצמך בידיים בחלק של התפקיד שלך, אבל אסור לי לשכוח את עצמי. וזה מתחיל מאולי ללכת לעשות קניות של תחתונים לדוגמה. ואולי עוד חולצות, להשתזף קצת, כמה שאפשר וללכת אחרי החלומות שלך כי כרגע הם ממש מאחור.

אני שומעת שהמון אומרים שעםעבודה קשה הם הגיעו לאן שהם הגיעו. אני רוצה לעבוד קשה אבל אני לא באמת מרגישה שאני עובדת קשה. אני מוותרת לעצמי המון בשביל עוד פרק או עוד זמן טלפון או בשביל לישון קצת יותר. אני עצלנית. זה מבאס. אם לומר את האמת זה מאוד מבאס. אני צריכה להיפסיק לוותר לעצמי ולעשות את הדברים קודם. 

לפעמים אני רוצה פשוט ללכת בדרך הקלה, פשוט לא לעשות את כל הדרך הארוכה. ובתכלס אני יודעת שזה אפשרי אבל יעלה יותר גם מבחינה כספית וגם אני פשוט אוותר לעצמי. מבאס העניין הזה. היום אני לא אוותר לעצמי. אני אצטרך לעשות את כל מה שאני רוצה כדי להצליח. אני חושבת שבזה גם נמדדת ההצלחה, בהאם אני עושה את הדברים גם אם אני לא רוצה. אני אשים קרם הגנה בפנים היופם ואלך להשתזף. אני מקווה להשתזף נכון ולא סתם להישרף כמו שקורה בדרך כלל.

אני חושבת שהדבר היחידי שבאמת נשאר לי להרבה זמן זה הבלוג הזה, אני עדין צריכה להשקיע בו יותר. תמיד עולה השאלה של מה אני רוצה לעשות בחיים? אבל אומרים לי לעשות את ההכי טוב שאני יכולה איפה שאני נמצאת עכשיו. מה כבר אני יכולה לעשות הכי טוב? הנה פשוט חירבתי הכל! אני מקווה ששבוע הבא יהיה טוב יותר בהרבה. 

כרגע אני חולה... אבל בתכלס אני לא הכי מתבאסת בעולם... אני אפילו שמחה. רבצתי במהלך היום, והיום עוד לא נגמר, עוד לא חשוך ואני די הספקתי לעשות דברים (אומנם לא מה שאני רוצה אבל זה גם משהו). אני רוצה לארגן טיול מסביב לעולם. ואני רוצה לשתף אותו, היום דמיינתי אותי ואת דרו מסתכלים מטיילים וכו' ואני כל כך נהנתי לדמיין את זה! אני כל כך מחכה שאני כבר אצא מהצבא ואעבוד וואלה ארוויח מספיק בשביל טיול בעולם. בשביל למצוא את עצמי, להבין לגמרי לאן החיים שלי מובילים אותי... הלוואי למקום טוב. 

אומרים לי כרגע להתמקד בחיים שיש לי עכשיו ואיך אני עושה אתהמקסימום ממה שיש לי עכשיו ובכל זאת קשה לי לאבחן את זה. קשה לי לראות ולהבין מה כרגע אני יכולה לעשות כדי לעשות את המקסימום. אני מרגישה כרגע מאוד אבודה ולא מצליחה לתפוס פוקוס על החיים שלי. וזה מבאס. אני אנסה לדבר אם אבא שלי שיקח אותי לביקור רופא שיתנו לי עוד גימלים כי אני עדין ברצינות חולה. אני אביא את הטופס שאומר "אני חולה" ואקווה שיאריכו לי את זה.

איך אני עושה לעצמי טוב? איך אני עושה לחניכים שלי טוב? הכל תמיד אינטנסיבי וככה צריך להיות. אני צריכה לשים את הרגל פול גז לפחות עד הקיץ. אני תכף הולכת לרגילת פסח ואני כן אנסה להיות כל הזמן עם דור. (גאד אני חייבת לעשות משהו עם הציפורניים שלי... גם את זה נשמור לרגילה. אני באמת צריכה להשקיע 100 אחוז בקבוצה ואז אני אצליח לעשות משהו אחר... משהו טוב. ובמיוחד אני לא יכולה לתת לסאחלה לנצח. סאחלה היא איתי בפנימיה והיא השינשינית של הקבוצה. היא עושה לרוב לא יותר מידי אבל כן אהובה. מכירים כאלה? שהם נחמדים ומנומסים ולכן אוהבים אותם, ואז זה גם סבבה אם הם לא עושים יותר מידי כי כן אוהבים אותם. היא אוהבת לצאת לקניות כי אז היא אוכלת בחוץ ושותה קפה. והיא מצטלמת תמיד עם כולם ובתכלס ככה אוהבים אותה. אני שונאת את זה. חלילה לא מקנאה, טוב לא מרובה, אני רוצה להיות נאהבת אבל אני שונאת לא לעשות כלום. אני הייתי רוצה להיות שאקלית. כזאת שכולם אוהבים אותה והיא גם עושה הכל. הלוואי הייתי כזאת. אבל לא קל להתחבב עליי. ואני לא יודעת מה לעשות בנוגע לזה. אני רק מקווה שזה ישתנה, שילמדו לאהוב אותי מהפעם הראשונה. שאני לא אהיה מישהי ששונאים בהתחלה זה מעצבן אותי שזה ככה. אני רוצה להיות שאקלית