אני לא יודעת איך זה ילך, אני רק מקווה לטוב ~לילי בלו

אני אוהבת לצאת שבת. אני נהנת מזה מאוד. האמת שאני בהספק די טוב. אני אוהבת לראות עם אחותי התינוקת טלוייזיה, זה גורם לי לנחת ושקט ורגיעה מהעולם. אתמול חברה טובה באה אליי. והיה לנו נורא כיף. דיברנו בעיקר על הפנימיה שאני עובדת בה כרגע. והבנו שזה פשוט מקום פח, בחיי, אני בחיים לא אשלח אותם לשם. 

התחלתי קורס אינטרנטי ועשיתי בוחן וקיבלתי 70! אני מאוד מאוכזבת מעצמי. אני פשוט אמרתמ יאללה חפיף והמה באמת יצא חפיף ומה נראה לי באמת! אני צריכה לקחת את זה ברצינות. 

לא קשור, אני שונאת את השיר חמישה ברווזים, הברווזים הולכים ולא חוזרים ורק כשכולם נאבדים אז האמא עצובה ורק אז הם מגיעים. בחיי פשוט שיר נורא עם מוסר השכל גרוע, עד שהנורא מכל לא קורה נהיה שאננים והכל בסדר.

בוולנטין הזה אני מגיעה לדרו במוצש, אנחנו יחד כבר 4 שנים והוא לא הביא לי כלום לצערי, ואני עדין קצת מצוברחת על פעם קודמת שהוא נרדם ושכח לפתוח לי. זה מבאס אותי אבל גם אין לי כיח באמת לעשות משהו עם זה. אני קצת מרחמת על הכלבה שלי, היא לא מקבלת מספיק אהבה והיא קשורה בגלל השכנים המסריחים. קצת מרגיש לי מחורבן.לא יודעת אני מרגישה כרגע לא הכי משהו 

זה מבאס אותי. מה שקרה עם אורי. סיפרו לי יותר מה קרה שם. וזה קשה לי. קשה לי לחשוב על זה ואני ממש מפחדת. אני בחיי כל כך מפחדת. ומה אם הייתי הולכת במקום אחר. אלוהים זה כל כך מפחיד אותי.

בחמישי הגעתי לדרו. אני יצאתי עם חברים שלי והוא יצא עם חברים שלו. באחת וחצי הוא התקשר אליי ושאל איפה אני. אמרתי שאני עולה על האוטובוס ואני אגיע תוך חצי שעה. הגעתי לתוך הישוב והתחלתי להתקשר והוא לא ענה. הייתי מחוץ לבית שלו והמשכתי להתקשר והוא לא ענה. שלחתי הודעה לחברים שלו ואחד לא ענה לי. השני אמר לי שהם אצל ילד אחר ושדרו גמור מעייפות ושתוי (מה הייתי עושה כדי לראות אותו שיכור).  הלכתי לאותו ילד לבית השעה כבר 2:30 בלילה ואני מחוץ לבית הולכת ליד אחר עולה לקומה השלישית ונכנסת ואז הם אומרים שהוא בבית. חראאא!!.  חזרתי הביתה והבנתי שאין ברירה: התקשרתי לאמא שלו שתפתח לי את הדלת. נכנסתי והוא ישן!! פשוט ילד בעייתי. החלפתי לפיגמה ונכנסתי חמיטה הערתי אותו ושאלתי:" דרו איך הגעתי לכאן?" " לא זוכר..." " התקשרתי לאמא שלך שתפתח לי תדלת" "יפה שלי סליחה" והוא חיבק אותי עד שנרדמתי ובבוקר קמתי והוא קם יחד איתי, הכין לי תה ונשכבנו מחובקים רואים פרינדס והוא צחק והיה לי נורא נחמד. במחשבה לאחור זה היה ממש מצחיק

אין לי כוח די. אני שבורה. אני מרגישה שלקחו לי את הנשמה וזרקו אותה לפח. אולי יותר כמו פרח שנקטף ומנסה לצמוח שוב. עכשיו הן מתעסקות בעצמן. הפסקתי להיות חדשה, אני כבר לא מעניינת ומה שנותר זה רק להתחבר. אבל אני רק במן מלחמה עם מישהי שהיא הגיע קודם, קל לחבב אותה, והיא איתם זמן מה. למה שאני אהיה טובה יותר? להם זה הרבה יותר נוח שיש מישהי כזאת, שהיא לא חדשה, שהיא מכירה אותם, שהם מחוברים אליה. אז בשביל מה שאני אנסה בכלל? אני רוצה בעיקר להתפרק כבר לרסיסים, לא להתקיים יותר. 

אני חושבת שאביתר בנאי נורא מבין לליבי ברגע זה... אני פשוט כל הזמן רק רוצה לברוח, רק רוצה לגמור עם זה. אני התחלתי ללמוד קצת אבל פשוט נרדמתי. אני חושבת שחזרה לי האנמיה וזה קשה לי אני גם רעבה וזה לא מועיל לי לתחושות הפנימיות. אני רוצה ללכת