לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

It'll taste like a new born, purity of everything


Intoxicating pain is our new salvation

Avatarכינוי:  Catch Thirtythree





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   




הוסף מסר

4/2014

Never stray from the common line


[Reflection - Enslaved]

[Rational Gaze - Meshuggah]


קודם כל, אתחיל את המכתב שלי אליך, ואת הבלוג שלי, בעובדה שאצלך עבדתי הכי הרבה זמן מאז שחרורי מצה"ל. למרות הכל, אתה לא רימית אותי, לא הלנת את שכרי, לא החסרת שעות עבודה שהגיעו לי ולא פגעת בבריאותי כפי שעשו מעסיקיי הקודמים, ועל כן מגיעה לך תודה.


שנית, אסביר לך למה קרה מה שקרה. כפי שאמרת וכפי שפרסמת, אמור היה להיות קליל ומבדר. לא אמרת לי שתיכנס כל כך לעומק לשפיכות דמים ונזקקות. אלו שני נושאים שכואבים לי ביותר. אני יודעת שלא הייתי בסדר ואני מבקשת סליחה, אבל בחיי שלא לזה ציפיתי. הייתי צריכה לצאת לכמה דקות לעשן סיגריה ולהירגע. אבל בחיי, איזה שואו נתת שם מולי... בטוב טעם. בהחלט את זה היית צריך לעשות שם מול כולם.


ועכשיו לעניינים: עצלנית וחסרת התחשבות? שכחת את שלושת חודשי הקיץ הארוכים שהעברתי אצלך במשרד מבוקר עד ערב, 6 ימים בשבוע, בלי חופש ובמשך שבוע גם עם 38 חום. שכחת את השבועות שלפני כל קונצרט, שהייתי מגיעה ועושה מה שצריך, מפספסת שיעורים באוניברסיטה וזמן יקר ללימודים, וכמעט נכשלתי במבחנים. שכחת את החודשים הארוכים בהם לא הייתה לך עבודה בשבילי, שהבאת אותי למשרד רק פעמיים בשבוע, וקיבלתי בגלל זה משכורת זעומה, ולא אמרתי מילה. שכחת את השנה הארוכה הזאת שהעברתי לבד במשרד עם מנהל המשרד הממורמר שלך שהוציא את העצבים שלו עליי, ואני סתמתי את הפה כדי לא להעכיר עוד יותר את האווירה. כן, נתתי את הנשמה בעבודה, וכל מי שמכיר אותי יודע שמספיק לתת לי את המינימום כדי שאני אתן את המקסימום.

אני זוכרת איך כשהייתי צריכה ארבעה ימים בגלל סיבות משפחתיות קשות, לא משנה כמה הסברתי לך, כל מה שענית לי היה שהעבודה בכל זאת צריכה להיעשות. כל מה שאמרתי לך כאילו לא עבר בכלל את עור התוף שלך, הרגיש כל כך לכל טון דיבור הכי קלוש. אני זוכרת שבאותו יום שהיה לי מבחן, שעליו דיברנו עשרות פעמים כדי שתתן לי אישור לצאת מוקדם כדי לגשת אליו, לא איחלת לי אפילו הצלחה. אני זוכרת שבמשך חצי שנה רק דיברת איתי על ההעלאה שאקבל בתום חצי שנה. חצי שנה עברה, ואני מסתכלת על תלוש המשכורת ורואה תוספת - של שקל אחד לשעה. אני רואה איך אתה טוחן עד אבקה דקה את מנהל המשרד שלך ולא מקשיב לתלונות על מצבו הפיזי, למרות שהן מגובות בהוכחות, ואני יודעת שהסיבה היחידה שהוא נשאר היא נאמנות חסרת הגבולות שלו כלפיך, שאותה עוד לא הצלחתי להבין.


אז למה אני נשארתי, אתה שואל?

הייתי צריכה את המשכורת הזעומה שנתת לי כי המינוס בבנק נשף לי בעורף, כי הייתי צריכה עבודה במשך שנה לפחות ברזומה שלי ושוב, כשנותנים לי מינמיום, אפילו כפי שאתה נתת, אני בכל זאת נותנת את המקסימום כי זה האופי שלי.


אבל יש עוד סיבה.

רוב מקומות העבודה לא טובים בהרבה.

רוב בני הדור שלי, שאותו אתה מתעב כל כך, עובדים קשה, נותנים את הכול ולא מקבלים כלום. אתה לא היית מסכים לעסקה שכזאת. אני בטוחה שאני מדברת בשם כולנו כשאני אומרת שהסיבה היחידה שאנחנו מסכימים לזה היא שזאת התקווה הקלושה היחידה לקבל קצת עתיד, שלא נראה באופק.

ואת המציאות הזאת הדור שלך הביא עלינו.


מדי פעם, כשאני אובדת עצות, אני קוראת ספרים שכבר קראתי ומחפשת קצת מילות חוכמה. בהארי פוטר החמישי מצאתי משהו רלוונטי מאוד: אדם בנעוריו אינו מכיר את המחשבות והרגשות שתוקפים אדם לעת זקנה. אבל אם אדם זקן שוכח איך הרגיש בצעירותו, הוא אשם ..."


לא ארד לרמה שלך, אכנס לרגשותיך ולחייך הפרטיים ואשפיל אותך, אך כן אתן לך קרדיט על דבר אחד.

טיפש אתה לא.

ובתור אדם חכם ומשכיל כל כך, אפשר היה לצפות ממך כן להרהר מדי פעם בחייך לא רק מול קהל המאזינים שלך, אלא גם אחרי שיחה עם העובדים שלך, למשל.לנסות לזכור איך אתה היית בגיל שלי, מה אתה היית עושה במצבי. איך היית מרגיש אם היית במקום מנהל המשרד שלך. איך אתה היית מצליח להתמודד בהצלחה עם המציאות שלו, כפי שהוא מתמודד, בצורה מעוררת השראה.

אתה עומד שם ושוטח בפנינו איזה דור של אוטיסטים, מכורים לסמארטפונים, מבזבזים כסף בלי הבחנה, גסי רוח, נדחפים ומחפשים נואשות אחר אור הזרקורים נהיינו, ושואל את עצמך איך זה קרה. אז אני אגיד לך איך זה קרה:

בזמן שאתה השחזת את כשרונך הנעלה, אלה האנשים משכבת הגיל שלך שפיתחו את המכשירים האלה, הרסו כל מפלט וכרתו כל עץ רענן, רוקנו את הקופות הציבוריות ודלדלו את המשאבים, העלו את המחירים של כל דבר הכי קטן והציבו מנגנונים משומנים שאותם אפשר לעבור כמעט רק בשיטת ה"חבר מביא חבר".עכשיו אתה מדבר, אבל איפה היית אז? איש חד כמוך שיודע לשים את האצבע על הדברים הכי קטנים ולספק תשובות לכל דבר, אתה היית אמור להקים קול זעקה ולנסות לשנות משהו במקום להיתקע בבונקר שלך, אם באמת היה לך אכפת כל כך. ועכשיו, כשהסיבות לכך פשוט זועקות לך מול העיניים, אתה עדיין ממשיך להאשים את כל העולם מלבד את המורשת שאתה ודורך השארתם לנו.

בסיום כל מופע אתה אומר שכולם מחפשים לבלוט, שחיי המשפחה כבר לא קיימים יותר, שלא עושים שום דבר ביחד, שכל אחד צריך מינימום 70 אורות ועשן בשלושה צבעים שונים ושאף אחד לא עושה שום דבר בשביל אף אחד אחר. שזה מה ששומעים ברדיו, שזה מה שקוראים בעיתון.

אני דווקא מכירה יופי של משפחות שעומדות מול קשיים כמעט בלתי אפשריים ונשארים מלוכדים בכל מחיר. כן, גם של צעירים. אני כן מכירה זמרים מצוינים כמו טורי איימוס, פי ג'יי הארווי, סטיבן וילסון, פיונה אפל, גבריאל בלחסן, ת'ום יורק, Beck ועוד רבים וטובים שלא צריכים יותר מלהשמיע את קולם כדי לרתק, אני כן ראיתי מקרים שאנשים עשו דברים מדהימים בשביל זרים גמורים, ואני כן חלק מסצנת הרוק והמטאל, שבה מנגנים יופי ביחד, וחלק מאמנסטי וגרינפיס, שם החברים מלוכדים יופי. ואני כן רואה שרוב האנשים שאני מכירה, לפחות, לא מחפשים תהילה. רוב האנשים מחפשים שייכות למשהו, קצת כסף, חלקת אלוהים קטנה ונחמדה ומדי פעם לשבור שגרה. ברדיו ובעיתונים אתה לא תשמע על כל זה. אם באמת היית רוצה לראות את המציאות כפי שהיא, היית מחפש מעבר. אתה נברת בכתבים עתיקים וטסת בכל העולם כדי לעשות תחקירים על ההרצאות שלך. אם המציאות העכשווית הייתה באמת מעניינת אותך כל כך, היית מדי פעם מסתכל באינטרנט באתרים אלטרנטיביים או אפילו סתם על טוקבקים, היית מחפש פרשנויות וחומרים בעוד מקומות חוץ מברדיו והיית יוצא, ככה, מדי פעם לרחוב. זה לא כל כך קשה.

אם באמת היית רוצה תשובות, היית מחפש במקומות שהם רק במרחק נגיעה ממך. דוחפים לך את התשובות מתחת לאף, ואתה אפילו לא מקשיב. לא מנסה לראות את מה שטוב מצד אחד, ולא להסביר את מה שרע מצד שני. אז למה לשאול מלכתחילה?

מרוב שאתה מסוחרר מהידע וההתנשאות שלך, שכחת שיש אי שם, אולי, מישהו שיודע משהו שאתה לא יודע.


אתה עסוק כל הזמן בלהופיע, בלהטיח ובלהאשים, ושוכח שיש מי שמנסה לשנות, להצליח, לבנות.

בתור מי שטוען כל הזמן שצריך לשנות את המציאות, אתה כל כך מרוכז בעצמך עד ששכחת שממש מולך יש לך הזדמנות לעזור למישהו שכן מנסה ושכן רוצה, במקום להכשיל אותו.


אתה, עם כל הכבוד, ובאמת שיש כבוד, כבר עשית את שלך, בנית לעצמך אימפריה והרווחת את הכסף, היוקרה והמוניטין שלך ביושר.

תן הזדמנות לדור הבא לעשות את אותו הדבר.

אתה לא באמת רוצה שהמורשת שלך תיעצר ביום שחס וחלילה תמות, נכון?

דור ההמשך נמצא מולך.

תעזור לו במקום להקשות עליו ולהכשיל אותו.


מי שעצלן, קמצן וחסר התחשבות זה אתה.


יש לך שבועיים למצוא מישהו חדש.




ואתם - כן, אתם - למקרה שלא הבנתם, זה יותר מסתם מכתב התפטרות. הוא מכוון לכל מי שקורא אותו, משני צדי המתרס.


33.

נכתב על ידי Catch Thirtythree , 6/4/2014 23:32   בקטגוריות Unsent  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





147
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , המתמודדים , מוזיקאים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לCatch Thirtythree אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Catch Thirtythree ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ