לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עוד יהיה לך...

ככה, פתאום, השמיים נפלו. והחיים.... הם ממשיכים בשלהם. ואני - לצידם. על אובדן, כאב ואהבה גדולה.

כינוי:  פשוט אמא

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

3/2013

זכרונותיי מפוצקוליה


אז בעקבות הודעת טקסט שקיבלתי אתמול, וגם בגלל שאמא חכמה אמרה לי כבר מזמן כאן בבלוג שאני צריכה לנסות להיאחז בזכרונות הטובים (מאמרוני- אמא של רוני, אבל גם של אושרי שנמצא בשמיים) , החלטתי להזכיר לעצמי כמה הייתי מאושרת כש:

 

- כשראיתי אותך בשקיפות. הרגע הזה שבו לראשונה רואים משהו דומה לתינוק קטנטן קטנטן בתוך הבטן הוא פשוט לא ייאמן. 

 

- כשאבא ראה אותך בבדיקה הזו והגיב ב"מה זה? זה זז!!" והרופא צחק עליו ואמר לו שזה לא "זה" זה הוא וזה שלו. 

 

- כשהחלטתי לקרוא לך פוצקול. כשהתעקשתי על זה למרות שכולם שברו שיניים על זה כל הזמן ולרוב טעו וקראו לך פיצקול. 

 

- כשהייתי מדברת אלייך עוד בלשון זכר באמבטיה כשהמים זורמים, כדי שאבא לא ישמע. 

 

- ביום ההולדת שלי כשעשינו סקירת מערכות  והרופא אמר: "תראי אמא, הוא מצדיע לך!" - את לא הפסקת לשחק עם הידיים שלך ולשים אותם על הראש. אני התמוגגתי.

 

- ביום ההולדת שלי כשעשינו סקירת מערכות וגיליתי שזו את והפכת בשנייה מפוצקול לפוצקולית.

 

-  כשהייתי מבקשת מאבא בכל שבת בבוקר לבחור שיר במיוחד בשבילך (והייתי משחקת לו על זה שזה "בשבילך") והיינו סתם שומעים שירים במיטה. 

 

- כשיצאה לי הבטן. 

 

- כשגדלה לי הבטן. 

 

- כשהתחלתי להרגיש בך. כשהייתי מתה להגיע הביתה רק בשביל להישכב על הספה ולהרגיש בך. כשהייתי מתמכרת לזה ושוכבת ככה דקות ארוכות. 

 

- כשהייתי מבלה איתך זמן איכות בדרך שלי הביתה מהעבודה. כשהייתי שרה בתוך האוטו את השיר שאני ואבא המצאנו  עבורך, ואחריו את השיר "אי שם". 

 

- כשהיינו הולכים בכל שבת בבוקר לבניין החדש ומצטלמים לידו גם כשעוד בקושי ראו את הבטן. 

 

- כשהתחלנו להצטלם בבית פעם בשבוע בדיוק עם אותם בגדים. 

 

- כשנסענו לברית של האחיין שלך שנולד שלושה חודשים לפנייך והסברתי לך לאן אנחנו הולכים. הסברתי לך שעוד כמה חודשים גם את תבואי, והסברתי גם שיש לך עוד זמן. 

 

- כשקצת אחרי אותה נסיעה אבא שלך דיבר איתי ואמר שהוא התמוגג מלראות איך דיברתי אלייך, כאילו את מבינה.

 

- כשעניתי לו שאת מבינה. כשידעתי אז ובמשך כל הזמן שאת כל כך מבינה אותי ויותר מזה, שאני כל כך מבינה אותך. 

 

- כשהמשכנו להצטלם עם הבטן גם בבית חולים. זה תמיד היה פרויקט מטורף, למצוא רגע שבו אפשר לסגור את הוילונות, שהאחיות לא יפריעו, שלא יהיו אורחים. זה תמיד הרגיש כמו מאמץ מלחמתי והיה כל כך כיף! 

 

- כשהכנתי לתמונות האלה שלטים לכבוד החגים. "שנה טובה", "חתימה טובה", "חג שמח" שהוכנו עבור ראש השנה, יום הכיפורים וחג סוכות. וכשהצטלמנו גם איתם. 

 

- כשהייתי מדברת איתך בשמירה בזמן שהייתי עושה פיפי - אלו הדקות היחידות שהייתי איתך לבד לבד. 

 

- כשהייתי מחכה בכל לילה שזאת שלידי תלך לשירותים כדי שאוכל להגיד לך שוב כמה אני גאה בך שאת בפנים, כמה את גיבורה. אז גם הייתי מבקשת שתישארי עוד קצת בפנים, לפחות גם את מחר. 

 

- כשאם ההיא הייתה הולכת לשירותים כשאבא עוד היה שם, אז הייתי מכריחה אותו להתקרב לבטן ולבקש ממך שתישארי שם עוד קצת. 

 

- כשהיית מקשיבה לי. כשהייתי אומרת לך: "פוצקולית, מה קורה? אני לא מרגישה אותך כבר יותר מדיי זמן" והיית ישר בועטת בי. 

 

- כשהיית מקשיבה לי: כשאמרתי לך באיזה יום שאת מכאיבה לי ממש והפסקת. 

 

- כשקראו לך נס מחלקתי. 

 

- כשהרופאים והאחיות כל הזמן אמרו לי שאת כל כך יפה.

 

- כשקראו לך בפגייה בשמך: "ליה". 

 

- כשהיו מוציאים לי אותך מהאינקבוטור. 

 

- כשהייתי תמיד תמיד מנשקת אותך בחטף עוד לפני שהיו מניחים אותך עליי. וגם לפני שהיו מחזירים. 

 

- כשהייתי מחזיקה אותך גוף אל גוף. 

 

- כשקצב פעימות הלב שלך היה יורד כשהיית עליי וידעתי שאת נרגעת. 

 

- כשהיית לפעמים מזיזה את הרגליים למרות שאת עליי והייתי שואלת אותך "לאן את הולכת?". 

 

- כשהייתי שרה לך שם בשקט בשקט. 

 

- כשהיית מכווצת לפעמים את המצח, והיו נוצרים לך כפלי הבעה כאלה, והייתי תוהה על מה את חושבת. 

 

- כשהייתי בלילות מרשה לעצמי לפתוח את האינקובטור כולו והייתי מכסה אותך בנשיקות. 

 

- כשהיית עליי ביומך האחרון וביקשתי שתפתחי את העיניים, שתסתכלי עליי לפני שתלכי. 

 

- כשפתחת. 

 

ליה שלי, קטנה. כמה אושר. הלוואי שהזכרונות הללו לא היו מהולים בעצב, כי הלכת. הלוואי וככל שהזמן יעבור הזכרונות הללו ישתלטו על כל השאר ויתפסו את רוב המקום שלך בנפשי. הלוואי והכח הזה שהפתיע אותי היום, יגרום לי להמשיך לזכור אותך כך לפחות עד החג. יגרום לי לזכור את הרגעים הקסומים והמאושרים האלה שלנו ולחייך. 

 

 


 

חג שמח ילדה קטנה שלי, היכן שלא תהי. חג שמח. 

נכתב על ידי פשוט אמא , 25/3/2013 10:36   בקטגוריות אובדן תינוקת, אובדן ילד, אימהות, פוצקוליה  
27 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



9,385
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , הורים צעירים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפשוט אמא אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פשוט אמא ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ