לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עוד יהיה לך...

ככה, פתאום, השמיים נפלו. והחיים.... הם ממשיכים בשלהם. ואני - לצידם. על אובדן, כאב ואהבה גדולה.

כינוי:  פשוט אמא

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

11/2014

געגועים


נולד לך בן דוד קטנה, השבוע היינו בברית שלו. 


לפני שנתיים וקצת נולד אחיו הגדול. את זוכרת? 


אז הלכנו שוב לאותו הבית. אותם מעט המוזמנים. אותו הרב. אותו הטקס. 


 


וגיסתי המרוגשת לחשה לי שהנה, ואנחנו עומדות בדיוק באותה הסיטואציה - בפעם השנייה. 


ועניתי לה בלחישה  - שזה לא ממש בדיוק. 


ותהיתי אם חוץ ממני ומהאיש - מישהו עוד בכלל זוכר. האם מישהו זוכר את הבטן, את הברכות הרבות שקיבלנו את ואני. את האושר שהיה אז כל כך נראה לעין. 


 


ולא נראה לי שמישהו בכלל זוכר. 


 


 




 


 


שוחחתי עם אבא של יהלי השבוע (כתבתי עליו פעם כאן). אתן קרובות בתאריך, קטנה. מסתבר שיש בין התאריך שבו עזבתן הבדל של שמונה ימים (ו-4 שנים). אז הם עשו לה אזכרה היום. והוא אמר לי שאצלו איכשהו השנה, זה מן תאריך כזה שהוא מחכה לו, כי צריך. ושהוא מרגיש כבר את הכאב אחרת. 


ואז סיפרתי לו איך זה אצלי. 


סיפרתי שמתקופת החגים הגוש בגרון הולך וגדל. סיפרתי איך מזג האוויר המשתנה מעלה זכרונות. סיפרתי איך התפרקתי לרסיסים כשבאנו לבקר במקום הזה שלך ביומולדת, ועל איך ארבעת השבועות שמאז עוברים בעצב. הבדל של 5 שנים יש בינכן. יש בינינו. 


 


 ודיברנו על המשפחות שלנו. והוא סיפר על איך המשפחה שלו פונה אליו תמיד "בדחילו ובריחמו", על מנת שישתף אותה, וייתן לה להיות חלק. ואמרתי שאני מקנאה. והאמת היא שאני לא כל כך מבינה איך זה קרה. איך יכול להיות שהסבים והסבתות שלך שפעם קראו כאן, לא רוצים לקחת בזה חלק. איך יכול להיות שכל אחד מהם היה באזכרות השנה, ועל שלך - אף לא אחד מהם מעז בכלל לשאול. 


 


ומחר. 


מחר יום הפטירה שלך לפי התאריך הלועזי. עוד שמונה ימים נגיע שוב למקום שלך. אז יהיה יום הפטירה לפי התאריך העברי. 


ואני תוהה אם מישהו חוץ ממני, מהאיש ומחברה טובה שמרגשת אותי כל פעם מחדש, אם מישהו בכלל זוכר. 






 


ליה, 


אהובה קטנה שלי, אני מתגעגעת. אני חושבת עלייך כל יום. 


לפעמים אני מנסה לדמיין אותך בת שנתיים. לפעמיים אני תוהה אם היית דומה לאחותך. לפעמים אני נזכרת באיזה רגע מהפגייה. לפעמים אני עדיין בוכה כל כך את אובדנך. 


 


וההבדל היחיד בין פעם להיום, הוא שהיום, תודה לאל, אני כואבת את זה מתוך חיים של אושר. ונדהמת כל פעם מחדש איך האושר הבלתי נתפס שליבי הכניסה לחיינו, חי לו לצד הכאב בשלום. 





נכתב על ידי פשוט אמא , 21/11/2014 20:41   בקטגוריות אובדן ילד, אובדן תינוקת, אימהות, כאב, פוצקוליה, התמודדות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





10,024
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , הורים צעירים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפשוט אמא אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פשוט אמא ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ