לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עוד יהיה לך...

ככה, פתאום, השמיים נפלו. והחיים.... הם ממשיכים בשלהם. ואני - לצידם. על אובדן, כאב ואהבה גדולה.

כינוי:  פשוט אמא

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

10/2014

מה יקרה עכשיו, נזכה בלוטו?


עוד שבוע ויגיע יום ההולדת של ליה שלי. 

 

אני לא מפסיקה לחשוב עליה ועל זה כבר כמה שבועות.

זה לפעמים מרגיש כאילו הגוף שלי זוכר את זה, אני ממש מצליחה להרגיש את זה פיזית.

ואני והאיש מתכננים איך נלך לשם, ומה יהיה עם ליבי. 

והאיש שלי אומר לי שהוא לא רוצה ללכת. וכשאני שואלת למה, הוא עונה שבפעמיים האחרונות שהוא היה שם - בכל יום קרה לו את הדבר הכי משמח שהוא יכול היה לאחל לעצמו, ו"מה יקרה עכשיו? נזכה בלוטו?"

 

אז הפעם הלפני אחרונה שהוא היה שם, הייתה ביום השנה לפטירתה. עלינו לקבר, כמו שעולים לכל קבר ביום השנה. באותו היום קיבלנו את תשובות בדיקת הדם שבישרה לנו שאני בהריון. גילינו שאני בהריון עם בולי שהפכה לליבי. 

 

ובפעם האחרונה שהוא היה שם - לפני שלושה חודשים וחצי בערך, הוא הלך כי ביקשתי שיעבור שם לראות שהכל בסדר, שהמצבה עוד ישנה. ביקשתי שיעשה זאת לפני הלידה. הוא הלך לשם בבוקר יום שלישי. אני לא ידעתי מזה עד למחרת. בלילה שבין שלישי לרביעי ליבי נולדה. 

 

מקריות? גורל? הרבה חומר למחשבה זה בטוח. ותחושה מוזרה שאולי, רק אולי יש משהו שקושר בין השתיים. 

 

והתקופה האחרונה - החגים האלה שעברו סוף סוף עדיין מזכירים כל כך את בית החולים הארור. 

המזג אוויר שהשתנה מזכיר גם הוא את ימי הפגייה. 

הריח באויר...הגשם...

בעוד שבוע יומולדת.

מענייו מה יהיה בעוד שבוע. מעניין איך זה יהיה בעוד שבוע.

ואז נחכה עוד ארבעה שבועות ונעלה שוב ביום הפטירה.  

וכנראה שגם אז, כמו כל יום - אני אחשוב לעצמי גם על איך אני עדיין לא מאמינה שזה קרה. 

 

ובינתיים אני מתגעגעת.

ונזכרת ומתגעגעת, ותוהה.

 

זיכרונות כואבים, לצד מציאות מאושרת. חיים זה לצד זה בשלום. 

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי פשוט אמא , 20/10/2014 22:06   בקטגוריות אובדן ילד, אובדן תינוקת, אושר, אימהות, בולי, התמודדות, כאב, פוצקוליה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



להיות אמא של


להיות אמא של ליבי זה הרבה. 

 

זה לבהות בה. זה לבהות בה בערך מהרגע שהיא רק הגיעה לכאן וזה להמשיך ולבהות בה גם עכשיו כשהיא אוטוטו כבר בת שלושה חודשים. 

זה להתפעל ולהינמס מכל פרצוף, מכל חצי חיוך בזווית הפה, מכל קול ומכל הרמה של גבה. 

זה להתאהב בה כל פעם מחדש. 

זה לא להאמין. זה לא להאמין שהיא כאן, אפילו היום. אפילו אחרי כל הזמן שעבר. 

 

 

להיות אמא של ליבי (וגם של ליה) זה לחבק את האיש וללחוש לו "איזה כיף שהיא כאן" ולהתכוון לזה כל כך, גם כשרק שניה קודם הסתיימו להן שעתיים של צרחות.   

להיות אמא של ליבי (וגם של ליה) זה למהר ולחכות בקניון 3(!) פעמים כשמעליות מגיעות ללא מקום לעגלה, ולחייך לעצמי ולחשוב -תודה. תודה שאני מחכה. 

להיות אמא של ליבי (וגם של ליה) זה כשחברות טובות ולפעמים גם משפחה קוראים לליבי ליה, ככה סתם, תוך כדי שיחה. 

להיות אמא של ליבי (וגם של ליה) זה כשאני והאיש אומרים לא מעט אחד לשני כמה  הן דומות. 

 

 

להיות אמא של ליה עכשיו זה להבין באמת כמה אני אמא כבר כמעט שנתיים. 

להיות אמא של ליה עכשיו זה לחשוב על כל מה שהיא הפסידה. 

להיות אמא של ליה עכשיו זה לדמיין לפעמים שיש כאן שתיים. 

להיות אמא של ליה עכשיו זה כואב. עדיין כואב מאוד.  

 

להיות אמא של ליבי זה הרבה. 

 

זה להוקיר תודה כל הזמן ובאמת לחיות ככה. 

זה להרגיש שאפשר להמשיך ללכת במסע הזה. 

זה לחזור לשמוח, להתלהב, לצחוק מכל הלב. 

זה לחזור לחיים. 

 

 

 

 

נכתב על ידי פשוט אמא , 7/10/2014 20:43   בקטגוריות אובדן ילד, אובדן תינוקת, אושר, אימהות, בולי, התמודדות, פוצקוליה  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גשם ראשון!!!


והיא כאן. 

ואני מחזיקה אותה בידיי. 

 

ואני מקרבת אותה לחלון ומרימה את התריס ומסבירה לה שיש גשם. ואני שרה לה וצוחקת ובוכה, ובעיקר מתרגשת כמו ילדה.  

 

גשם. 

 

והיא כאן. 

 

השמיים לא בוכים יותר. הגשמים הם גשמי ברכה. 

 

 

 

והילדה שלי של למעלה, גם היא הייתה כאן בתחילת הגשמים. וביום שהיא הלכה לי ונקברה הם היו חזקים כל כך. והגשם הוא שלה. 

 

 

גשם. 

 

ואחותה כאן. 

 

השמיים לא בוכים יותר. הגשמים הם גשמי ברכה. 

 

 

 

נכתב על ידי פשוט אמא , 2/10/2014 09:03   בקטגוריות אושר, אימהות, בולי, התמודדות, פוצקוליה  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





9,785
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , הורים צעירים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפשוט אמא אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פשוט אמא ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ