לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עוד יהיה לך...

ככה, פתאום, השמיים נפלו. והחיים.... הם ממשיכים בשלהם. ואני - לצידם. על אובדן, כאב ואהבה גדולה.

כינוי:  פשוט אמא

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2016    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

6/2016

אף פעם לא מאוחר


לפני הלידה תיכננתי לכתוב לכל אחת מהבנות;


 


לשיר שהייתה אז "רק" יולי ועוד הייתה לי בבטן. לליבי ולליה. 


 


התחלתי מליבי. לא הספקתי לכתוב לשיר. לא הספקתי לכתוב לליה. בכל זאת, לא חשבתי שאלד בסוף בשבוע 35. 


 


אז, אף פעם לא מאוחר... 


 





 


ליבי (2.3.16 - 5 ימים לפני ששיר נולדה)


 


אהובה קטנה שלי, את כבר כזאת גדולה. 


 


החלטתי לפתוח במסורת שבה אני אכתוב לך מכתב מדיי שנה. אכתוב לך בכל יום הולדת מעתה. 


 


כיון שפספסתי את יום ההולדת הראשון, החלטתי שאחותך הקטנה שתכף יוצאת, היא הזדמנות לכתוב לך בכל זאת. 


 


ליבי שלי, מאיפה אתחיל אהובה? 


 


אני רוצה לספר לך קצת על השנה ושבע האחרונות. לספר לך שנכנסת אל חיינו והכנסת אלינו כל כך הרבה אור. כל כך הרבה כוח. כל כך הרבה שמחת חיים. 


את פלא, ילדה שלי. גם היום שנה ושבע אחרי שהגעת, אני מוצאת את עצמי כמעט על בסיס יום יומי מביטה בך, נפעמת ולא מאמינה שאת שלי. 


 


אבא ואני שואלים את עצמינו לעיתים, אם כל ההורים ככה, אם יכול להיות שכולם כל כך מהופנטים מהילדים שלהם, אולי זה באמת ככה. 


 


ליבי שלי, גדלת כל כך ואת כבר לגמריי בן אדם. 


את עקשנית גדולה - פרד של ממש ואת בעצם מנהלת אותנו כבר תקופת מה. את לגמריי הבוס כאן. 


את מהבוחנים. כשנכנסים למקום חדש או למפגש עם הרבה אנשים את בוחנת את כולם דקות ארוכות לפני שאת מוציאה הגה.


את חכמה. וזה ניכר.


 


 אומנם, הוצאת לאמא את המיץ עד שהלכת לבד (שנה וארבע), אבל כבר מגיל שנה קראת לי "אימי". 


ואת מדברת ומדברת ומדברת שזה לא ייאמן. 


את מזהה צבעים כבר איזה חודשייים לפחות: אדום(!), כחול, ירוק, לבן(!), סגול, ורוד, חום שחור ואפור. 


ונתת לי את הכינוי "אימי" והמסת את ליבי.


לפני כמה שבועות שכללת את זה לאימיני (ואת אבא ל"אבאגה" ואת ליבי ל"ליבידי") לפעמים, כשאת רוצה להרשים ולהצחיק אותנו. לפני שבוע הפכתי ל"אמא". 


וכל פעם שאת רוצה משהו את אומרת "ליבי" או יותר נכון "ליבי! ליבי! ליבי!" 


וצמדי המילים הראשונות שלך היו "אבא, קום" ו"אימי בואי". 


את אוהבת לאכול! 


הכי אוהבת גבינה לבנה, אבל מבקשת גם "קובה" וכבר כמה פעמים שפתחת את הארון לבדך והוצאת לי את הקערה הכתומה כשביקשת "פאקייק". 


 


יש לך גם סוג של אובססיה מבורכת לסגירת דלתות וארונות (גם לי! בעיקר כשאבא שלך לא מפסיק להשאיר הכל פתוח). ובכלל כל דבר שאינו מונח במקום זוכה לזה שתצביעי עליו ותגידי לנו "מקום, מקום" ולא תרפי עד שנחזיר אותו. "יחד" כמובן. 


 


ולאחרונה הדבר הכי ממיס הוא כשאת מבקשת "היבוק" ומביאה את הידיים מאחורי הגוף תוך כדי ריצה ומחבקת. מחבקת חזק עם הלב הגדול שלך. 


 


 


ליבי, את לב גדול ושמח והצחוק שלך שנשמע כל כך הרבה, תודה לאל, ממלא אותנו ואת הבית הזה. 


 


ועוד רגע בע"ה והרופאים אני אלד את אחותך שמשתוללת לי בבטן. ואת קוראת לה "אינוקת" ויוידעת שלאמא יש ולאחרים אין. ואת מביאה לה לפעמים את המוצץ והשמיכה שלך שאת כל כך קשורה אליהם. ואני מקווה כל כך שכשהיא תגיע זה ישמח אותך ושתהיו חברות טובות. 


 


ליבי שלי אהובה, כאמור, אני פותחת מסורת ואכתוב לך אוטוטו שוב כדי שביום מן הימים תוכלו לקרוא קצת על איך היית, על מה היית ועל איך גדלת. 


 


אוהבת אותך!!!! עד לב.... השמים! 


אמא


 




שיר שלי קטנה(!) 

 


 


תיכננתי לכתוב לך לפני. כשעוד שחית לך במי השפיר שבבטן. לא ידעתי שיהיו לך תכניות אחרות. 


תיכננתי אז לכתוב לך על איך ההריון הזה שלך התחיל כמו קסם. הגיע מהר ממה שציפינו וגרם לי למעין תחושה כזאת שהנה, הכל מסתדר. הנה, הטוב הזה שהחיים מציעים מגיע גם לנו. זו הסיבה שחיפשתי לך במשך ההריון כולו שם שקשור למנגינה ולשיר - הרגשתי שהחיים שלנו הם כאלה. שעכשיו אני יכולה באמת לחזור ולשיר ככה סתם. 


אח"כ - די מהר גיליתי שההריון הזה, הוא אומנם כבר הריון מספר 3, אבל יכול להביא אפילו עוד הפתעות ומהר מדיי יצאתי לשמירה. ולחץ, ומיונים, ואחיות ורופאים ודימומים וצירים, ובלגן -  שממנו הגעת בסוף. 


 


וכיון שאני כותבת לך רק עכשיו, אז או או או איך הגעת. הקשבת היטב כשביררתי על לידה רגילה אחרי שני ניתוחים' והחלטת כנראה לתת לי לטעום ממנה. או או או איך הגעת. כמעט לידה רגילה ושוב ניתוח חירום היסטרי עם ריצה במסדרונות, או או או איך שהגעת. 


 


אבל מה זה משנה עכשיו? הגעת. ואת כאן. כבר שלושה חודשים וחצי.  


 


שיר שלי, את יפיהפיה. אף אחד לא יכול להתעלם ממך. מהימים הראשונים אנחנו מביטים בך והחזה מתנפח. למעשה, את בדיוק כמו שתמיד דמיינתי שתהיה לי. 


 


ואנחנו כבר מכירות כמה חודשים, והחודשים שלך בבית, איך לומר  - את עושה לי בית ספר. לא חשבתי שמישהו יוכל עוד לחדש לי רגשות חששות וקשיים בעניינים הללו, אבל הנה - את מוכיחה לי שכן. ועל אף הכל ואולי קצת בזכות אני מוצאת את עצמי מתענגת על כל שלב שבדרך. על הבגדים הקטנטנים, על הכרבולים, על המנשא, על ההנקות, על הבעות הפנים, על ההתמתחויות, על החיוכים תוך כדי שינה, באמצע הנקה ועכשיו סוף סוף גם על החיוכים אליי. 


 


אהובה, אין לך מושג כמה אני שמחה שבאת. אין לך מושג איך חיכיתי לך ואיך הגעתך הביאה אל נשמתי שקט ושלמות. 


אתמול חגגתי יומולדת. הרבה מהברכות כללו את ההתייחסות אל "הבנות". את קטנה הפכת אותי לאם הבנות גם בעיני העולם, ולא רק בעיני עצמי. את קטנה, הגשמת לי חלום. שתי בנות. שלי. ואתמול ביום ההולדת הנקתי אותך וחשבתי לעצמי שאי אפשר לחגוג טוב יותר מזה. פשוט אי אפשר. 


 


יפה שלי, קטנה,


תודה שבאת. תודה שמילאת את ליבינו ביתינו וראשנו באושר, שמחה ובשיר. 


הלוואי ונוכל להחזיר לך  מזה. 


 


אמא


 


 




 


ליה,


 


אוי, ליה שלי. גם לך תיכננתי לכתוב עוד לפני הלידה ואכתוב רק עכשיו. 


ביקרתי אצלך לא מזמן והביקור הזה היה באופן מפתיע אחד הקשים יותר. 


אני לא יודעת אם זה בגלל ההריון המורכב, הלידה הטראומתית שהזכירה הרבה ממך, העובדה שאחותך יצאה לפני הזמן והייתה בהשגחה, ורופאים ומעט דה ז'ה וו, ואולי היו אלה בכלל וקשיים שחוויתי כשהשתחררנו סוף סוף הביתה ושהיו לא רק זרים לי, כי אם גם חסרי הגיון עבורי. 


אבל היה לי קשה. 


והדובי שלך לא היה שם. 


וחיפשתי אותו באובססיביות ולא הצלחתי להניח לזה. 


ובכלל לא אמרתי לך את מה שרציתי. רציתי לומר תודה. 


איכשהו יש בי תחושה שאת קשורה לכל זה. לזה שנולדה לך עוד אחות. 


אז רציתי לומר לך תודה על ההריון ועל שהגעתי כמעט לסופו, ועל שהיא יצאה בריאה ושלמה. וגם על זה שהיא נראתה בדיוק, אבל בדיוק כמוך. 


 


זה מדהים, איך הזמן והדרך שכוללת כבר, תודה לאל, שני הריונות ושתי לידות נוספים לא משנים את העובדה שכל הריון וכל לידה קשורים עבורי אלייך. 


את נוכחת כל כך שאין בי את היכולת בכלל לתאר. את מלווה אותי מדי יום. 


הגעגוע אלייך אוחז בי ולא מרפה. 


 


נולדה לך אחות קטנה, אהובה שלי. נולדה לך עוד אחות. 


 


אוהבת, 


אמא

נכתב על ידי פשוט אמא , 27/6/2016 09:02   בקטגוריות אושר, אימהות, התמודדות  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





11,641
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , הורים צעירים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפשוט אמא אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פשוט אמא ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ