לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  לא מספיק שנונה

בת: 18





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

7/2018

עד מתי ומילים של צעירים


סתם, לפחות יש לי פז"ם דרגות (כאילו-שלמישהו-אכפת-מפז"ם-דרגות-זה-הפרס-ניחומים-הכי-גרוע-ששמעתי-עליו).

-

אז אני כבר חודשיים בבסיס. 

מניסויי עם בנים בזמן האחרון: 

1. אני חסרת סטנדרטים אבל אחרי זה אני מתחרטת על זה ולוקחת שלוש-מאות צעדים אחורה

2. אני לא באמת רוצה להתחיל קשרים חדשים כי אני סוציומטית

3. אני לא עצמי. פעם הייתי די מייבשת אנשים בישרא ובכלל ברשתות חברתיות, כי הרגשתי שזה המקום הבטוח שלי ואני מעדיפה לפגוש אנשים במציאות. אבל עכשיו אני חושבת שאף אחד לא יכול לחבב אותי במציאות באמת (הם מחבבים אותי, אבל זה לא מספיק אמיתי) אלא אם כן בילינו המון זמן ביחד או שהוא קרא את המילים שלי, ושלהכיר דרך ישרא זה כן מעניין (טוב שנזכרת)

4. אני חסרת ביטחון (מוכר)

5. אני לא באמת יודעת מה הטייפ שלי

6. אני רוצה לחוות זוגיות וכו רק כדי לסמן על זה וי וכאלו

7. המשך יבוא

-

\

-

אלו עוד דברים מסעירים קרו לי בצבא?

אם אתם זוכרים, probably לא הייתי פעילה כאן כשזה קרה, אני עושה יומיות. כשהתגייסתי די רציתי לעשות בסיס סגור, בשביל האנשים והחוויה, והלהיות. בסך הכל אני מרוצה. יוצא לי להכיר כאן אנשים, לצאת עם חברות מהתיכון (אובייסלי שרק ל' אבל היא חיי), להתאמן (כמעט ולא אבל משתדלים) ויש כאן עוד פעילויות מעניינות.

ואני יודעת שאם הייתי רוצה, הייתי יכולה לעשות יותר. אני פשוט צריכה לפתוח את הידיים ולקבל את כל הטוב הזה (האא מה טוב באנשים).

וזה אחלה, כי זה תלוי בי. אני רק בהתחלה אבל עד כה מעניין לי.

איך האנשים במשרד?

שאלה טובה. אז הגיע איתי שיבוץ מהקורס, שהוא אחלה. יש מישהו במשרד, א', שמשגע אותי. הוא היה החופף שלי, ואני לא מצליחה להבין מה הוא רוצה בחצי מהפעמים. הוא לפעמים ממש רגוע ונחמד, ולפעמים עצבני, מייבש ומגעיל באופן כללי. 

 

עכשיו, תובנה שעלתה לי מקשריי עם אנשים באופן כללי: אני תמיד הצד הזה שאכפת לו יותר

פעם אחת מישהי מהכיתה בקורס אמרה לי (זה היה לפני איזה שבועיים, מה זו הפתיחה המוגזמת הזו), י', את יודעת שאת חברה ממש טובה? אמרתי לה משהו בסגנון, כולם משתדלים להיות חברים טובים, לא? והיא די נפנפה את זה, ואמרה: לא, אבל את באמת חברה טובה.

וזה נכון. גם אם באמת פאקינג לא מגיע לבן אדם הזה אותי, אני אלחם עליו. ואני אשלח הודעות, ואשאל מה קורה, ותמיד אקח על עצמי את האשמה בסוף וגם אם התעצבנתי על משהו מוצדק אני אתנצל על זה שהתרגזתי.

נניח הסיפור עם ל'2. זוכרים? החברה שרבתי איתה, ואחרי זה לא דיברנו שנה (למרות שאני ניסיתי להשלים). זו שלפעמים חלמתי שאני משלימה איתה וקמתי עצובה. ויצא שעשינו טירונות באותו הבסיס. עכשיו, ל'1 רצתה שנשלים לפני, ובאמת השלמנו. והפכנו שוב להיות בסטיות, והייתי הולכת לבקר אותה בקורס שלה והיינו יוצאות והתוואצפנו מלא. ואני באמת מאוהבת בילדה. היא מקסימה, היא מצחיקה, ושתינו באותו הראש. ואז, יום אחד בהיר, היא דפקה את זה.

יצא ש:

א. לא באתי לסרט כל שהוא בת"א, כשאמרתי מפורשות שאני לא אוכל להגיע בשל קשיי תחב"צ (זוכרים? דתל"שית? שבת-תחב"צ?)

ב. אמרתי לה שלא אוכל להגיע לטקס סיום קורס של א', כי א. אני בצבא וב. הטקס בעיר הבה"דים בפאקינג צהריים

כל זה לא היה מאוד דרמטי בשבילי. הילדה עצלנית בעצמה, וכמות הפעמים שהיא ביטלה אותי או העדיפה שלא לא מועטות. רק שמסתבר שהיא לקחה את זה די קשה (או לדבריה, פשוט עצבנתי אותה), כי היא סיננה אותי יומיים שלמים.

ואז, כשניסיתי להבין מה עשיתי לא בסדר, היא לא באמת ענתה לי. בואו נגיד שהרגשתי כמו הסרטונים הסקסיסיטיים האלו שבהם הגבר מנסה להבין מה החברה שלו רוצה ללא הצלחה

ואז, היא הסכימה סוף סוף לומר לי שזה בגלל שלא רציתי לבוא או/וגם שהעברתי נושא אחרי שהיא רשמה לי "וואי טוב" כשברור (wtf) שלרשום "וואי טוב" זה סימן של עצבנות בכל רחבי העולם

אוקיי.

המשכתי הלאה.

רשמתי לה הודעה ארוכה וחמודה בסגנון של, "אני מבינה שהיית עצבנית, לא הבנתי באותו הרגע, בפעם הבאה פשוט תגידי כי כל הסינון הזה היה לא נעים"

ואז היא המשיכה את הקטע שלה.

עכשיו, היא:

א. לא רצתה לדבר על זה כי לטענתה "זה לא היה ביג דיל, היא רק התעצבנה"

וב. היא לא רצתה שאני אעביר נושא כי אני תמיד מעבירה נושא לדבריה

מה את רוצה מחיי. והקטע ה-100% דפוק הזה פשוט רצח את הקשר בינינו, כי היום היא מואילה בטובה לענות לי כשאני שולחת לה הודעה, אבל לא קורה שום דבר יותר מזה.

ולמה אני מספרת את כל הסיפור המטומטם הזה, או: מה הפאנץ' בעצם?

הפאנץ' הוא שבפעם הראשונה שרבנו זה היה כי היא סיפרה משהו ממש אישי שביקשתי ממנה לא לספר, ואז התעצבנה שאני דרמטית.

שימו לב: אני רציתי להשלים למרות המעשה השפל שלה, אבל *היא*, הוד רוממותה, לא הסכימה לסלוח לי

הסיפור הנ"ל מתמצת את העובדה שאני בדר"כ די נותנת לאנשים לדרוך עליי. אני פשוט שונאת לריב, ואוהבת אדם

זהו. זה לא שאני מסכנה ונואשת לחברים. ממש לא. אבל אם כבר נקשרתי לבן אדם, אני לא אוהבת לוותר עליו. ואני לא מצליחה להבין איך אנשים מוותרים בכזו קלות על אנשים שהם אוהבים. האמת היא שככה"נ הם פשוט לא אוהבים מספיק או שקל להם למצוא תחליפים

ייאי לי!

 

בקיצור א' מהמשרד. אז אולי אני קצת יותר מידי נחמדה אליו. probably בוודאות. השקעתי עליו מלא מאמץ של להבין אותו ולנסות להתחבר אליו ולהיות בראש שלו ולהצחיק אותו, כשבעצם הוא באמת לא שווה את הזמן שלי. 

 

הנה תובנה נוספת:

אני לא משחקת משחקים.

אני לא משחקת אותה קשה להשגה, עם בנים או עם בנות. אני לא מנסה לעשות רושם של ילדה מגניבה, והדיבור שלי לא משתנה בכלל כשאני עם אנשים חדשים/ישנים. ואני לא מרגישה צורך לעשות את זה. וזה די מבאס שיש אנשים שכן.

תל אביביים לדוגמא, הם פח. סתם צוחקת, יש תל אביביים שאני אוהבת. אבל חלקם סופר מתנשאים

בבקשה, שונאת את ההתנשאות הזו. על מה ולמה יש לכם להתנשא מעליי? אחותי, אני מטר שבעים ואחת, בת שמונה-עשרה, תרמתי דם פעמיים (בפעם האחרונה לא היה לי מספיק המוגלובין), יש לי חברים (נשבעת), אני קוראת המון, יודעת אקורדים בסיסיים בגיטרה, קיבלתי שבע מאות שישים בפסיכומטרי, מתה על נקנקיה בלחמניה, עושה קקי פעם אחת ביום. אני יודעת שגם אתם עושים קקי.

אני כאילו היצור הכי נורמטיבי בטבע. וזה שאת נולדת בתל אביב לתוך האצולה, או מה שזה לא יהיה, לא מקנה לך שום יכולת נוספת. (או וואו, אני לא הולכת לעזריאלי זה לתיירים, אומרת התל אביבית המצויה י' שלמזלה היא גם חברה שלי).

אני גם לא מבינה את הצורך הזה של אנשים לשחק משחקים. לא עדיף להיות פתוח ונחמד ו-ברור שאין בעיה שתסתובב עם החברים שלך, אבל למה להיות מגעיל בדרך.

משל משפטים של: "אני לא חייב לך כלום" כשאני שואלת אותו לאן הוא הלך. אחי. (הוא כועס שאני קוראת לו אחי) סה"כ שאלתי לאן הלכת. אם אתה לא רוצה אל תענה.

וברור שהייתי צריכה להבין את זה מראש.

 

אז העניין הרציני יותר הוא שמישהו חזר מקק"צ למדור, והוא שיא הנחמד, אבל לא הייתי מספיק חמודה אליו. וול, אם את ככ רוצה להיות חמודה לאנשים חמודים, למה זה קרה, אתם בוודאי שואלים. זה כי די בזבזתי את כל האנרגיות שלי על א' הזה.

הגיע הזמן לשנות לגמרי כיוון. להפסיק להשקיע באנשים כאלו.

 

בתודה,

אני

-

באיזה שהוא שלב בדרך הפוסט הזה הפך להתלוננות שלי על אנשים שהם באמת לא מספיק חשובים.  

החיים שלי די מושלמים כרגע. נכנסתי לישרא כי החלטתי שאולי זה ייתן לי השראה לכתוב, לא כתבתי כבר איזה נצח.

- יש לי טונות של ספרים חדשים (חודש הספר + ספרים יד שניה בירושלים)

- קניתי חולצות מושלמות בשישי

- הייתי בים בשישי עם המשפחה והיה סופר נחמד

- בשבוע האחרון ראיתי את חצאי הגמר עם אנשים שונים ומאגניבים ויצאתי להצגה עם ל' וד'. יצא שאני יוצאת מלא כשאני בבסיס, מה שמפתיע כי לא הייתי חיה כזאת חברתית קודם. ויצא שי' שלח לי הודעות כל הזמן של "את היום בבסיס?" ולא יצא עם זה כלום כי הייתי בחוץ.

- אני לא זוכרת מה אמרו לי אבל החמיאו לי בשבוע האחרון וזה היה סופר נחמד

- אני פשוט בן אדם שמח ואני קמה מהר מנפילות שזה מצוין

 

היי לכולם! 

נכתב על ידי לא מספיק שנונה , 14/7/2018 17:56  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



7,427
הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , סיפורים , בלוגים קצרי מועד
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללא מספיק שנונה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לא מספיק שנונה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ