לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Make it rain Oh, make it rain



Avatarכינוי: 

בן: 22





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

3/2017

ריקנות


כשהייתי בצבא הייתי בטוח שאין דבר יותר טוב מאזרחות, וצדקתי. אזרחות זה באמת אחלה דבר, אני חופשי לעשות כל מה שאני רוצה, אני חופשי ללכת לאן שאני רוצה ומתי. אבל.. משהו אחד שלא לקחתי בחשבון וזאת הריקנות. התחושה הזאת שאין כלום מעבר, רק הוואקום הזה של עבודה, לאכול, ולישון. שום דבר כבר לא מרגש אותי, ברגע שמישהו רוצה לדבר איתי או להיפגש איתי, אני נדהם כאילו אני לא יודע מאיפה הרצון הזה בכלל מגיע. 

 

לא הייתי חוזר לצבא, אבל הייתי רוצה להרגיש שוב פעם בתוך מסגרת כזאת שנותנת לי לפחות תחושה של אולי אחרכך, יבוא משהו יותר טוב..

נכתב על ידי , 22/3/2017 23:49  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של lady marmalade ב-23/3/2017 08:06
 



הפצוע מצוק איתן


אני זוכר כשעוד הייתה לי רק שנה וחצי הצבא, במהלך טקס לזכר נופלי חטיבה 188, בהשתתפות כל החיילים והקצינים של החטיבה, המ"פ שלי ביקש ממני בסוף הטקס לקחת אישה מבוגרת, מרמת הגולן, חזרה לביתה בבאר שבע. מסתבר שהיא הייתה אשתו של המג"ד הראשון של הגדוד, סא"ל משולם רטס, שנפל במלחמת יום הכיפורים.

בהתחלה חשבתי שזאת הולכת להיות נסיעה משעממת ופשוטה, בלי יותר מדי דיבורים. לקחתי חבר מהגדוד וביחד יצאנו לנסיעה.


האישה המבוגרת ביקשה מאיתנו דבר קטן, היא רצתה לעצור לבקר משפחה שגרה בקיבוץ נוב בדרום רמת הגולן למי שמכיר. הגענו לשם ופגשנו משפחה מקסימה, הם דיברו ודיברו, והסתכלתי ואני רואה הרבה תמונות של בחור צעיר, הבן שלהם. מ"פ בגדס"ר צנחנים. שאלתי איפה הוא היום, ואז האמא סיפרה לי שה"יחידת דיור" הזאת בחצר (עוד בית) זה הבית שלו. הוא נפצע אנושות בצוק איתן ונותר צמח. 


בתור אחד שנלחם בצוק איתן נשארתי חסר מילים. עד היום המלחמה הזאת נראת לי שלא הבנתי מה באמת קורה מסביבי ומה קורה שם. פשוט הייתי בבלאקאאוטים מטורפים, כאילו אני לא אני, ונורא קשה לי לזכור מה היה שם.


נהנתי לדבר עם המשפחה, והמשכנו לכיוון באר שבע. לפני כמה ימים גלשתי באינטרנט וגיליתי שהוא הלך לעולמו


הרבה רגשות מעורבים, לא יודע מה להגיד, לא יודע על מה לחשוב..

נכתב על ידי , 20/3/2017 12:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תמיד רציתי אחות


וואלה, יש לי אח, בן 20, לוחם בצבא. אוהב אותו, בשנים האחרונות נורא התקרבנו, אני זוכר איך שכל השניים הוא תמיד היה בפיגור ממני, ותמיד ניסיתי להביא אותו לרמה שלי, אז בהתחלה סידרתי לו עבודה איפה שעבדתי, ציפיתי שזה ילמד אותו קצת אחריות, קצת להבין איך החיים עובדים, שצריך לעבוד בשביל הכסף, ושאם הוא רוצה משהו שיקנה הוא בעצמו, ולא יבקש מההורים.

 

אבל זה לא עזר כל כך. הוא עלה קצת, התבגר, אבל בכל זאת נשאר עדיין ילד. אז שמתי את עיני לדבר הכי טוב שידעתי שיבגר אותו - הצבא. וזה כן עשה את השיפור שרציתי.

 

העניין הוא, שתמיד רציתי בנוסף אליו, עוד אחות קטנה. לא בהרבה ממני, 4-5 שנים, אחת שאני אהיה לא רחוק יותר מדי ממנה. כזאת שאוכל לדבר איתה על דברים, לעזור לה, לתת לה עצות על גברים, להרגיש שהמשפחה גדולה יותר, שיש יותר מגוון.

 

וואלה, הלוואי הייתה לי בת דודה נורמלית..

נכתב על ידי , 13/3/2017 11:26  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של טלטול. ב-14/3/2017 18:25
 



לדף הבא
דפים:  

71,331
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe Martian אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The Martian ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ