לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


חוקרים את החיים מעבר לים וגם... החלטנו להקים משפחה

Avatarכינוי:  JRB

בת: 32



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      




הוסף מסר

4/2017

ארזת לבד?


מקווה שישאלו רק אותי כי M אין מושג ירוק ויפתיע אותי אם בכלל יזהה את התיק שלו :)


אז כן :)


הכל ארוז ומוכן לטיול הגדול!!!


מסמכים, דרכונים וכסף חיובי 

בגדים חיובי
בגד ים חיובי 3 לי ואחד ל M חהחה +לייקרות עם שרוול ארוך
תרופות חיובי מכל הסוגים והצבעים, שלא נצטרך :)
קרם הגנה חיובי 3 בקבוקים של 50+ 200 מיל ועוד בקבוק של 30 עם 400 מ"ל נראה לי 1 ק"ג קרם הגנה אמור להספיק
חומר נגז חרקים חיובי 2 בקבוקים של ספריי + 2 בקבוקונים שמכניסים לשקע Die fuckers!!!
טיפוח, איפור חיובי  באמת שלקחתי הכי מעט שיכולתי
זהו, מוכנים!!!

האמת שאני מאוד נרגשת מהטיול, מקווה להרגע, לנוח, לשחרר, להנות, לזרום ושהכל יעבור בהמון כייף ובשלום :)
אנחנו נוסעים לחודש (!!!) אז אני מניחה שאדווח רק אחרי ה 19.05, לא לדאוג הכל
בסדר Just having the time of my life :)
על הדרך אנחנו נחגוג לי יום הולדת 27 בפעם החמישית ב 21.04 במקום שאני מקווה שיתגלה כהכי נפלא ומדהים בעולם אז גם מזה אני מתרגשת מאוד :)


 


אז שלום בינתים ואחזור בקרוב, בהמון אנרגיות חיוביות וחוויות מדהימות!
חיוךחיוךחיוך


 

נכתב על ידי JRB , 18/4/2017 20:51  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של JRB ב-19/4/2017 09:46
 




אני חושבת שלעיתים חסר לנו לקבל מידע חיובי בחיים, חדשות טובות, סרטים מחייכים וכו'..
אני שומעת גלגלץ ומכריחה את עצמי לכאוב את סבלם של אנשים שמספרים עליהם,
לפחד מטלפון שעלול להודיע שמשהו קרה,
להלחץ ממייל לא אופייני או ווטסאפ ממישהי/ו עם מידע שלא בא לי לקבל.
כמו איזה דוורים שבאים מכל מקום ומכריחים אותי לחתום על חבילות (מידע) שלא בא לי לקבל.
אז כצעד ראשון כדי למנוע את הכאב מחקתי את הווינט ולמרות הזלזול העצום שאני חשה כלפי כל אלו שלא מעודכנים
במה קורה בארץ ובעולם אני מרשה לעצמי לשקוע בתהום חוסר הידיעה ולהרגע.
אני משתדלת לצפות בסדרות חיוביות, לחייך, להתרגש ולבכות גם.
אז אחרי שסיימתי לצפות ב This is us (או החיים עצמם בפי יס), Girls (בנות) ו The good fight ועוד רבים וטובים,
נתקלתי בעוד סדרה ממש מקסימה שגרמה לי לצחוק ולבכות ונורא להתחבר למשפחות ההזויות באופן מושלם
ולטוב שיש באנשים ושיכול להיות שם בעולם.
סדרה של נטפליקס אני אהבתי מאוד, ממליצה!
Grace and Frankie






 

נכתב על ידי JRB , 17/4/2017 01:40  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של oron's ב-17/4/2017 16:41
 



Moscow


הטיסה יוצאת ב 6:05 על הפרק יום הולדת 80 לסבתא שלי ויום הולדת 70 לדוד שלי (אח של סבתא אחרת).
מובן שלא ישנתי כל הלילה וקפצתי מהמיטה ב 4:45 והתחלתי להתארגן.
לא ברור למה אבל מוסקבה אמנם עיר הולדתי אבל נורא מלחיצה אותי תמיד ואני רק רוצה לעבור את הביקור ולגמור עם זה.
האמת שברגע שעברתי את הביטחון נרגעתי והתחלתי להנות.
ברוסיה פגשתי את אבא שלי כפי שקבענו ונסענו יחד לסבתא שלי שנורא שמחה לראות אותי סופסוף אחרי 4 שנים שלא התראנו.
פתאום קלטתי ש 80 זה חתיכת גיל והיא כבר לא ילדה, שומעת פחות טוב, זוכרת פחות טוב ועוד מיני דברים קטנים.
בראש שלי ההורים והסבים תמיד צעירים וחיוניים וסטירת המציאות הזאת תפסה אותי כרגיל לא מוכנה.
כל פעם שאני חושבת על הגיל שלה אני ממשיכה לכיוון ההורים שאמנם ההפרש ביניהם קטן אבל זה מוביל אותי לחשוב שגם אני לא פרגית שהייתי וכבר ממש לא בת 16 וכבר יודעת דבר או שניים על העולם הזה.
פה בגרמניה הגיל הוא לא issue כלל אבל בשאר המקומות בעולם, יותר.
ביום הראשון אני קצת נגעלת מהכלים המלוכלכים שסבתא כבר לא רואה ולא מצליחה לנקות כםי שצריך וקצת מפחדת שלא אהיה מסוגלת לאכול עכשיו 10 ימים אבל יצר ההשרדות חזק מהפינוק ואני אוכלת כמו גדולה (רק מורידה את המשפיים ועוזרת בניקיון ושטיפת הכלים). האמת שבאופן מפתיע למרות המגבלות אצל סבתא מאוד מאוד נקי ולמרות שהמחבתות מלפני המהפכה הקומוניסטית אנחנו איכשהו מצליחות לטגן בליני ואני להכין את עוגת הגזר המפורסמת שלי.
אנחנו הולכים לתערוכת ציורים של אמנית מוכשרת שהיא במקרה גם חברת ילדות של אבא שלי ונהנים מאמנות בבדים (היא אמנית טקסטיל).
מזג האויר ממש נוראי שלג, גשם, רוח ואפור דכאוני, כל החבילה.
יום למחרת אני ואבא הולכים לטייל בכיכר האדומה והארבט אבל הכל כל כך אפור, האנשים עצובים, נחושים, עניים, לא טוב להם או שזה לפחות מה שהם משדרים.
סבתא שלי גרה בפאתי העיר, חצי שעה מהמרכז אבל עכשיו לאור התרחבות העיר והבניה זה כבר נחשב איזור טוב.
יש הבדל מהותי בין המראה של האנשים שעולים על המטרו בתחנה שלנו לאלו שרואים ככל שמתקרבים למרכז ואיכשהו כל העיר הזאת עם האפור, הביניינים הסובייטים לצד הבניה המפוארת, לצד המבנים המיוחדים לעיר קצת דוחה אותי.
מה שאני כן אוהבת זה את ריח המטרו אני לא יודעת אפילו מה זה בדיוק אבל זה מיוחד ואני יודעת להסתדר בתוכו יותר מאשר מעליו.
אני גם מאוד אוהבת את הריח של מוסקווה.
יש לה ריח מיוחד שאין בשום מקום אחר, בימים בלי גשם או שלג אפשר להריח אותה.
עם סבתא שלי היה מאוד נחמד, היא כנוצריה ורוסיה אמיתית השקתה אותנו עם כל ארוחת צהרים בוודקה ושמחה
שזרתי איתה ולא עשיתי פוזות :)
מעבר לזה היא סיפרה לי מיליון סיפורים משפחתיים וראינו יחד תמונות, זה היה ממש נחמד האמת.
ביקרתי גם את הקבר של סבא שלי שנפטר לפני 5 שנים, הוא היה איש מאוד מיוחד, עקשן בטירוף, אופי קשהההה
אבל גם מצחיק בטירוף, מתחכם, איש מעניין ביותר ועם ההומור הכי שחור בעולם (לא סתם הוא קבור באותו הקבר עם חותנו וחותנתו חחח).
אבא שלי שנזכר בצד הנוצרי שלו והסבתא הקומוניסטית שלי שנזכרה קצת בדת ביקשו שאשים נר לקדוש של המשפחה.
נו מה איכפת לי, שמתי, לא גיליתי להם שהכל בחיים זה יד המקרה...
סבתא שלי חולה על מה שקשור למחלות, מוות, פסימיות, מציאות וכל האיכס שמהצד של אמא שלי במשפחה אפילו לא מתחילים לדבר עליו בלי לעשות טפו טפו טפו :) אז אפשר לתאר כמה הטיול שלי היה משעשע.
יום אחד בילינו עם דוד שלי שלקח אותנו להסתובב במוסקבה ובאמת ראינו מקומות יפים.
את מרכז העיר והחלק שבו אנשים יעדיפו לא לאכול כדי לאפשר לעצמם ללבוש ברנדים נחשבים ביותר ולהבליט את התווית על העצמות הכחושות. כל פעם שאני מגיעה לשם אני מרגישה שהם נתקעו בשנות ה 50 כזה בראש ובמחשבה ושהם לא מאופסים לחלוטין.
לפחות אמנות הרחוב היא אחלה והבנות נראות פצצה במהלך החיפושים אחר החתן המיועד.
כמובן שאני חייבת לסייג ולא כולם או כולן ככה אבל הרבה, כן.
סה"כ הביקור עבר עלי בכייף, הספקתי מה שרציתי ולא סבלתי אז זה היה טוב.
שמחתי לחזור אבל ושזה מאחורי.



הדרך חזרה עברה בכייף עד שהגעתי לטיסת הקונקשן.
הייתה לי שעה לעבור הכל אבל בגלל התראות הכל התארך והגעתי עם הלשון בחוץ כדי למצוא מולי דיילת חמוצה שאמרה שפספסתי ואני בטפשותי שאלתי את השאלה שאסור לשאול בגרמניה: "את בטוחה שאי אפשר
לעשות עם זה כלום?" נשלחתי לדוכני החברה שהסבירו לי שהטיסה הבאה ב 7 בבוקר (היה 22 בלילה).
למזלי ציידו אותי בואוצ'ר למלון וכיוונו אותי לשאטל כך שאכלתי, התרחצתי והתעוררתי ב 4:45 כדי להספיק לטיסה.
M פגש אותי עם פרחים, דירה מסודרת, ארוחה טעימה והמון געגועים כך שהעברנו את היום בכייף גדול.
נחתתי גם ביום של ערב פסח ויצאנו עם M ועוד חבר ישראלי למסעדה גרמנית.



החבר רגיל לקרוא באגדה ולכן כדי לחגוג קראנו ושרנו למרות הגרמנים המופתעים והאוכל הממש לא כשר (ובטח שלא לפסח :))
טוב לפחות אשכרה הוצאנו לחם מן הארץ חחח
מאז הספקתי ללכת פעמיים להתנדבות ולהפגש עם חברה ולקבוע עם עוד חברים.
הסתבר שמחר וביום שני יש ל M חופש לכן אנחנו בסופה"ש ארוך שיאפשר לנו להתכונן לקראת הנסיעה לתאילנד :)

נכתב על ידי JRB , 13/4/2017 19:12  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של JRB ב-15/4/2017 12:27
 





3,337
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , משפחתי וחיות אחרות , בדרך להורות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJRB אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על JRB ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ