לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


חוקרים את החיים מעבר לים וגם... החלטנו להקים משפחה

Avatarכינוי:  JRB

בת: 32



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      




הוסף מסר

12/2017

קוראים לזה שגעת קוראים לזה טרפת...


ככה אני מרגישה בימים האחרונים, לא מספיק שצריך למכור את כל תכולת הדירה, לאסוף את כל הדברים, לקנות ספיירים למוצרים אליהם אתגעגע כשנחזור (לא באמת צריך אבל מי שמכיר אותי..), וכמובן לארוז כבר כי הכל מפוזר בכל הדירה ולכן לא ברור כמה מזוודות באות איתנו בכלל...
כלללל זה ועוד הסיוט עם סגירת הבלוג וכל הדבר הזה...
אז במקום להתעסק באריזה ומכירה וסגירת פינות מה עשיתי... נכון, בניתי בלוג חדש וגיביתי ועפתי עם עצמי ועיצבתי ומה לא.. מי ישמע יש לי מבחני סיום סמסטר שאני דוחה את הלמידה אליהם ולא מעבר חזרה לארץ...

בקיצור, התעסקתי בכל מה שלא קריטי ודברים חשובים נדחו לרגעים האחרונים.
אתמול היה שיא השיאים, לא הספיק לי הרי שגיביתי כבר את הבלוג והכל כבר נראה טוב, הייתי צריכה לנסות לגבות ולהעביר אותו שוב מוורדפרס לבלוגגר (כי התגובות לא עברו), מפה לשם, נמחק לי כל ה דסקטופ... עכשיו, הדסקטופ שלי נראה כמו בסרטונים האלו עם ההבדלים בין נשים לגברים...
ככה:


כן, כן, כמו צד ימין מבחינת הכמות רק מסודר, עם מיליון תיקיות והכל.
מסודר מסודר אבל לא מגובה... וכל מה שהיה עליו בלחיצת Shift Delete זריזה נמחק!
פשוט הייתי בין 2 תיקיות אחת של הורדות ואחת משום מה של שולחן עבודה והופס...
ניסיתי משהו כמו 5 תוכנות שמחזירות מידע מחוק לחיים והיותר מוצלחות היו בתשלום, אז אחי הציע לי להחזיר את המחשב לנק' זמן שלפני המחיקה. רעיון מעולה אבל כנראה שעם כל ההתעסקות שלי בניסיון לאחזר הכל ממש נמחק. למזלי חלק מהדברים החשובים שזה בגדול התקציב השנתי וחום השחר סוג של מגובים ואמנם אני אצטרך לבזבז על זה קצת זמן אבל בגדול אפשר לשחזר את זה.
למען האמת הרגשתי קצת הקלה. כמו כאשר זרקנו את המשרד שבניתי ל M במרפסת ופתאום היה מלא מקום ונפתחה לי נשימה שנייה, מצד שני למדתי לקח, לגבות לגבות לגבווותתת!
אני חושבת שאם הייתי נאלצת או בוחרת כמו ההודים להפטר מכל הדברים שלי, יש סיכוי טוב שאולי זה בכלל היה עושה לי טוב ואולי זה היה סימן שכדאי להפטר במקום לצבור.
אני צריכה לחשוב על זה (במקביל סוגרת 3 אתרי שופינג חחח)...

בלילה בקושי הצלחתי להרדם (אפילו עם כיסוי העיניים שלי בריח לוונדר ובמחיר מופרז לחלוטין), M שניסה לקרוא ספר נאלץ כל 5 ד' לענות על חששות בנושא חדש שעלה לי לראש עד שנשבר ואמר שעכשיו אני הולכת לישון והוא יעשה לי חיבוק תחת (הפוך מכפיות טוסיק לטוסיק) ואני לא אפריע לו יותר לקרוא. התחלתי לתכנן בראש תפריט לפריסה שאני רוצה לעשות לו בשבוע הבא בעבודה ותפריט לנוביי גוד. אנחנו נוחתים יומיים לפני החגיגות ואמא שלי עובדת ב 31.12 מה שאומר שאני מבשלת.
מדובר במשפוחה שלי ושל M ושלי מפונקים אז הרבה בישולים... מזל ששלו חמודים ואוכלים הכל בשמחה. זה איכשהו עייף אותי ונרדמתי.

היום הייתי בהתנדבות והיה דווקא נחמד, הייתי עם חברה שלי מרטינה ודיטר שהסתבר שהוא בן 69 (בחיי לא הייתי נותנת לו יום מעבר ל 55, הקור עושה פלאים לעור הפנים), מה שכן הוא איכשהו מצליח לא לעשות דברים ולקשקש עם אנשים וזה איכשהו עובר אלי ואל מרטינה... אני תמיד בוהה בתמיהה על אנשים שפשוט בוחרים לא לעשות בנונשלנט והעבודה איכשהו עוברת באלגנטיות לאחרים... אני אף פעם לא מצליחה לעשות תרגילים כאלה, זה ממש כישרון. בכל מקרה, היו מלא כלים אז הלכתי למטלות שאני אוהבת (להפעיל מדיח ומכונת כביסה חחח) אז הלכתי לי למטבח, אני והמכונה הענקית ועשינו חיים איזה שעה עד שסיימתי את כל הרי הכלים שם. באיזשהו שלב הגיעה קב' גדולה של בנות שסיימו קורס גרמנית והן הביאו קופסה ענקית של שוקולדים כתודה על השירות שלנו (המתנדבים) והאנשים שבמטבח. עד פה הכל מהמם. הקופסה נחה לה בכייף ואנחנו כמובן שלא פתחנו, לא נעים. מפה לשם הגיעה גילי, אחת המנהלות (לא היצור הכי נעים בלשון המעטה) ולקחה את החבילה למטבח, שם היא והחברה שלה שעושה כלים (לא שנשארו לה אחרי שעשיתי הכל עד שהיא בכלל הגיעה למשמרת) ופתחו את זה ואכלו בכייף... הנחתי שלאחר מכן החבילה תעבור לפרונט וגם אנחנו נטעם מזה אבל התבדתי. גילי החליטה שלא מגיע לנו ופשוט לקחה את הכל למשרדים... האמת... זה היה ממש דבר דוחה לעשות. משום מה זה ממש קומם אותי, לא שאני צריכה את השוקולדים האלו אבל זה היה פשוט לא יפה.
אחר כך דיטר התחיל לדבר איתי על ההפגנות שהיו בעקבות הכרזת טראמפ והאמפטיה שלו כלפי המפגינים או משהו בנוסח הזה... וול.... אני לא האדם הנכון להגיד לו את הדברים האלו, בטח לא אחרי שאני שומעת מה שהם צועקים ורואה בחדשות שבברלין שורפים דגלי ישראל וכו'... מבחינתי הלגיטימציה היחידה לאשר את ההפגנות האלו היא כדי לאסוף מידע מודיעיני ולסמן את הקיצונים והמסיתים אבל תחושה קשה לי שהגרמנים עוד לא שם והם יצטערו על זה... בכל מקרה, היה לי החשק להסביר לדיטר כמה הוא לא צודק ושיוציא את הראש מהתחת כי בעוד כמה שנים הוא יבין על מה אני מדברת, במקום, הצעתי לו לדבר על זה עוד כמה שנים אחרי שהמפגינים יתאקלמו, ירגישו בבית ויתחילו לדרוש או ימשיכו לפגע זה מעביר את המסר בד"כ.

ולדברים נעימים יותר, כריסמס!!! אתמול היינו בארוחת כריסמס מהעבודה של M והיה ממש נחמד וטעים באופן מפתיע! אנחנו לא מתים על אוכל גרמני אבל אתמול היה ממש מוצלח. יותר מזה, החברה שלו הביאו לנו ברלינר שזה השם הגרמני לסופגניות ואורות כמו של עץ אשוח (M שם אותם על עצמו וקראנו לו  Jewish christmas tree:) ). זה דווקא התברר כשימושי מאוחר יותר כאשר יצאנו לשתות יין חם ותמיד אפשר היה לדעת לפי M איפה הקבוצה שלנו :)
זה היה ממש נחמד מצידם לציין את חנוכה, מישהי שאלה אותנו איך אנחנו מרגישים בגרמניה בחגים היהודים ואמרתי לה שאנחנו מציינים אותם וחוגגים עם עצמינו, מה גם שזה לא נורא שונה מלהיות בארץ (חוץ מהקטע של המשפחה) כי גם בארץ אין כל כך רוח חג. למשל ברוסיה, לפני נוביי גוד יש רוח חג מטורפת! אני עד היום חיה על האדים של זה וגם כמובן בכריסמס בגרמניה וזה דווקא משהו שחסר לי בארץ. אני חושבת שרוח החג הזאת מיוצרת ע"י מה שקורה ברחוב, הקישוטים והכל ובארץ איכשהו זה לא ממש קורה לדעתי. 
 

הבית החדש

נכתב על ידי JRB , 14/12/2017 13:33  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



על גיבויים ו Snow angels


אני מתחילה להתרגל למקום החדש והאמת, שאפילו מתחיל למצוא חן בעיני.
אני מרגישה שאת רב הארגזים פרקתי ואפשר סוג של לחזור לשגרה.
הכי מלחיץ היה בעצם שפתאום נותרנו ללא הגיבויים, שסגרו את השאלטר לפני שבאמת הספקנו להתאפס אבל למעשה גיליתי שלמזלי דווקא הספקתי הכל יופי.
פתחתי 3 בלוגים, 2 פה ואחד בוורדפרס ואז התברר לי שאפשר להעלות את הגיבוי של ישראבלוג כולו
לוורפרס (זה אגב היה קלי קלות, נעזרתי בפוסט המצוין של המרצדת)
מה שצריך לעשות זה לפתוח בלוג בוורפרס ואז להכנס ל:
My site> Settings> site tools> import> other importers> Israblog
לבחור את קובץ הוורד ששמרנו לנו ולהעלות אותו, לוקח קצת זמן אבל לי העלה הכל ובפורמט ממש 
יפה עם התמונות והכל, ממש שמחתי!
השלב הבא היה שנתקלתי בפוסט המעולה של Kankan Hateh שבו הוא מסביר איך להעביר את כל הגיבוי מוורדפרס לבלוגגר (כי בלוגגר יותר נוח לשימוש) יש גם לינק עם הסבר מצוין וקצר. בהתחלה קצת הסתבכתי ואז הבנתי כמה זה קל.
זה באותו המקום כמו ה import שעשינו לוורפרס!
נכנסים בול לאותו המקום My site> Settings> site tools> Export בוחרים את אופציית Export all
נוצר קובץ, לוחצים על Download והוא נשמר בתור קובץ Zip עושים לו Extract למחשב.
ניגשים ללינק הזה שאגב מסביר יפה מה לעשות! מעלים ועושים Convert. שומרים את מה שנוצר, על המחשב.
עכשיו נכנסים ל blogger ובצד ימין למעלה בוחרים את הבלוג אליו רוצים להעביר הכל, נכנסים ל
Settings>other> import content ומעלים לשם את הקובץ האחרון ששמרנו! וזהו!!!
זה ממש ממש פשוט ויוצא מעולה! אני ממש מבסוטית מהתוצאה ובכלל לא צריכה עכשיו את הבלוג בוורדפרס.
ממליצה לכולם לנסות!

עברו עלינו גם כמה ימים ממש כיפיים!
התחיל לרדת שלג של ממש ויצאנו עם חברים לכריסמס מרקט המצוין שיש לנו.
זה התחיל בצורה מתורבתת והסתיים בהמון אלכוהול, היה מאוד שמח!
או כמו שאמרתי לחברה שלי היום "כוס יין חם אחת ואת שמחה ועליזה, 3 כוסות ואת  Snow angel"
זה היה אחרי שהיא ראתה תמונות ווידאו שלי רצה בשלג, מציירת לבבות על מכוניות,
נזרקת על השלג ועושה Snow angels כל כמה מטרים...
נדמה לי שכתבתי על כמה מכוניות Love will set us free! בהחלט רוח אוהבת ומפרגנת
נחתה עלי אחרי כמה וכמה כוסות יין חם!
האמת שכל כך התרגשנו מהשלג שאני ו M מצאנו את עצמינו רצים בשלג ומדביקים אחד לשני בומבות
שלג לפנים ונראים כמו שני טמבלים בני 17... אבל זה בהחלט תואם את המצב שבו נגור עכשיו
אצל ההורים, מזל שעל הדלת של החדר שלי כתוב "החדר של הנסיכה" וצריך להוסיף גם "והדוקטור" :)

לינק לבית החדש
נכתב על ידי JRB , 11/12/2017 23:41  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



It's snowing!!!


איזה יופי ממש תכנית כבקשתך!!!
אמרתי שלפני שנעזוב אני רוצה שירד שלג וראו איזה פלא, היום התחיל לרדת בפעם הראשונה!
האמת שבימים האחרונים עסקתי בעיקר בניסיון להציל את הבלוג ולגבות ולבנות חדש
אבל גם בקניות ואריזות ועוד מיני שטויות.
נראה לי שנסחפתי לחלוטין עם הקפה שחוזר איתנו כאילו בארץ אין קפה..
זה גם נורא מוזר למכור דברים מהדירה ולהתחיל לארגן אותה לעזיבה, זה היה הבית שלנו
בקצית יותר מ 3 השנים האחרונות ולעזוב אומר שלא יהיה יותר לשבת על הספה 
ולהביט בחלון הגדול על השלג שנערם או השמש שיוצאת פתאום ומפתיעה, הסנאי שרץ 
במעלה העצים שמול הבית שלנו ובחלונות השכנים שגם הם חיים את חיהם מול החלון הפתוח.
החיים הולכים לחלוטין להשתנות (לטובה אני מקווה) אבל זאת תקופה שתמיד תיזכר.
איכשהו זה היה Buffer בין הצעירות לבין הבגרות, הגענו קצת ילדים, קצת אבודים
ואנחנו חוזרים הרבה יותר בוגרים, הרבה יותר בשלים ואני רק מקווה שהדברים יהיו במגמת עליה.
שמחתי על החויה הזאת כי לא הרגשתי מוכנה להתיישב באמת, להשתקע
עכשיו אני רוצה לבנות את הקן שלנו, את המקום הבאמת שלנו, מצד שני קצת מרתיע אותי להשתקע
לעשות החלטות, להתקבע. כל מי שעזבנו בארץ כבר הפכו מזמן למשפחות, התקדמו בעבודה 
חלק החליפו כבר ואנחנו קצת באותו מקום (יותר נכון אני) אותו מקום של לפני להתחיל.
יש משהו בשקט הזה שהיה לנו פה, בספה מול החלון הגדול כאשר כוס ענקית עם תה 
תמיד רלוונטית. אני תוהה האם גם בארץ יהיה לנו את השקט הזה או שזה הולך להיות כאוס
שיסחוף וירוז אותנו מצד לצד.
אני לא יכולה לתאר את ההרגשה הזאת של שלג מהחלון, זה מין נס כזה
שאני לא יכולה ולא רוצה להתרגל אליו, מפתיע ומדהים כל פעם מחדש

😃😃😃


וגם בבלוגגר

נכתב על ידי JRB , 8/12/2017 14:26  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של JRB ב-8/12/2017 18:26
 



לדף הבא
דפים:  

4,856
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , משפחתי וחיות אחרות , בדרך להורות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJRB אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על JRB ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ