לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


חוקרים את החיים מעבר לים וגם... החלטנו להקים משפחה

Avatarכינוי:  JRB

בת: 32



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2017    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  




הוסף מסר

8/2017


כל כך מגוחך אבל אני מרגישה שביומיים האחרונים אני כאילו אחרי כבר
אין שום סימנים וכלום כאילו כלום לא היה ואני בכלל לפני כל ההליך הרפואי...
מחר בדיקת דם וברביעי כל הבלאגן, מקווה שיעבור מהר ובשלום.
אני חושבת שהיה לנו מזל שהדברים קרו בסדר הזה כי כנראה שכיוון שכבר הייתה בראש החוויה הקודמת והפעם
זה היה הרבה פחות דרמטי (בלי כאבים בתי חולים וכו'...) זה הרגיש עצוב אבל הרבה פחות טראומטי ונורא.
כמו ההרצאה ההיא בטד על מהו אושר שהראו מה שכתבו אנשים ואז גילו באילו נסיבות הם כתבו את זה וזה היה משהו
בסגנון של "הדבר הכי טוב שקרה לי" שכתב מישהו שזוכה אחרי שישב המון שנים בכלא בטעות...
אז אמנם אנחנו לא מאושרים כמובן אבל אני יודעת שיכל להיות הרבה יותר גרוע ואיכשהו זה מעודד!?
גם התגובות שלי לחלוטין לא פרופורציונליות לסיטואציה, כאילו לא אני מחליטה מה הן יהיו אלא הן פשוט שם..
ביום שגילינו כן, היינו שבורים והכל ועל הפנים אבל כבר יומיים למחרת רגע אחד אני חושבת בשביל מה בכלל אני קמה בבוקר ושני רגעים לאחר מכן מקבלת זבנג של אנרגיה ומנקה את כל הדירה כאילו פסח ומתלהבת מהתוצאה ומרגישה ממש טוב...
גם היום, כאילו על פניו אני אמורה להיות בדיכאון, פאקינג פעם שנייה אחרי מלא זמן וכל הסיפור הנלווה ומה יהיה והכל...
וההורמונים שלי אני מניחה מסדרים את הקלפים אחרת לגמרי ומעלים אותי, לא לרמת הי שממנו תמיד יש ירידה אבל
לרמה נורמלית כאילו הכל רגיל וטוב שלא מתאימה תכלס לסיטואציה.. 
מאוד מוזר...
איך אפשר לחוש הקלה בכזאת סיטואציה או אנרגיות!?
אני עדיין לא יודעת מה אני עושה עם החיים שלי, המטרה שהצבתי לעצמי לשהות כאן התנדפה ולא מרצון, לא עשיתי שום דבר בעל ערך שאפשר לספר עליו במהלך השהות פה (על פניו בזבוז זמן) ובגדול אני חוזרת ככישלון אחד גדול ואם ישאלו אותי אז ממש לא אדע אפילו איך ליפיף את השהות שלי כאן חוץ מזה שמאוד החכמתי ולמדתי כמה וכמה קורסים בביה"ס למדעי החיים.. יש לי את זה ביותר בולשיט?
אפשר לתלות את זה בשרותים לצד שני התארים שלי במדעי הדשא...
יותר מזה, אין לי שום רצון לחזור למקצוע שלי (משאבי אנוש- התעסקתי בפרט) ואין לי מושג למה אני יכולה לעשות הסבה (ראיתי אפשרות של עו"ס, הוראה וסיעוד ששום דבר מהם לא קוסם לי כי זה להשקיע שנתיים עכשיו כדי להיות מובטלת...) אני יודעת שמי שייקח אותי לעבודה ויתגמל כראוי (אני אף פעם לא קופצת מעל הפופיק רק רוצה שהמשכורת תהיה מקבילה להשקעה שלי זה הכל לא מבקשת יותר ממה שמגיע לי..) יהנה מאוד כי יש לי המון לתת אני רק לא יודעת באיזה תחום...
בקיצור, כל ה to do  ידחסו עכשיו לאותו הזמן (למצוא עבודה ולנסות לפתח קריירה ולהביא ילדים...) ובמקום שהייתי נהנת מהתהליך זה יהפוך לצ'וקומוקו אחד גדול בלי שעות שינה ובלי שום הנאה, ואלה יופי...
וכל זה בהנחה שמשהו מזה בכלל יתחיל להתקדם כי בינתים זה לא ואני גם לא יודעת מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה..
מרגישה בעיקר useless..אבל הי לפחות הדירה נקיה לשם שינוי...
נכתב על ידי JRB , 13/8/2017 13:15  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של JRB ב-16/8/2017 21:07
 




אתמול עבר וגם היום יעבור וכל זה בעוד כמה זמן יישאר זיכרון רחוק, זה לא יישכח זה רק יצטלק.


M היה מהמם אני לא זוכרת אותו ככה פעם קודמת וזאת מתנה שהביא איתה ההריון הזה, זה הוציא ממנו משהו נוסף, אזושהי אמפתי, איזושהי רגישות אחרת שתמיד התלוננתי שאין לי מספיק ממנה ולמזלי הפעם קיבלתי מנה גדושה.
אם היו שואלים אותי לפני יומיים מה אם.. הייתי אומרת שזה יהיה סוף העולם ואין שום סיכוי שאצליח להתאושש מזה.
אתמול, על המדרגות שמובילות למרפאה בעודנו יושבים ומתחבקים חשבתי לעצמי פתאום, ואו העולם לא נפל, למעשה כלום לא השתנה, הרחוב נראה אותו הדבר, אפילו יש שמש וגם אנחנו לא נעלמנו כמו שחשבתי שיקרה, זה עוד משהו שקרה. מסתבר שהפחד הרבה יותר גדול מהמציאות ובמציאות לא הרבה משתנה אולי רק קצת אנחנו.
החודש הארוך הזה של החרדות והתקוות נמחק והפך לשנייה, התוכניות שבכל זאת התבשלו בראש הפכו לכדור שעף לפח בלי יותר מדי התרגשות למרות שהייתי בטוחה שדווקא זה הכי קשה אבל פתאום זה כמו להפוך דף כי פשוט אין לי אופציה אחרת, אף אחד לא שאל אותי.
המחשבה השנייה שלי הייתה איזה מזל שעכשיו ולא בעוד חודש או יותר...
הבעיה שעכשיו אני צריכה לחכות שבוע להליך הרפואי (שגם זה בעבר לא הבנתי איך נשים מסתובבות עם משהו מת בתוכן!?) כי אין להן ברירה זה למה! כי קבעו להן תור רק לשבוע הבא וכי גם ככה הן מסתובבות כבר שבועיים
אז מה זה עוד שבוע!? כבר הייתי בהליך הזה, אני לא ממש חוששת רק מקווה שיעשו את זה טוב ושיעבור מהר וטוב כדי שנוכל להמשיך או לפחות להתקדם.
הקושי מלווה בהקלה מסוימת כי היה כל כך קשה להיות בכל המתח והחרדות האלו ועוד לחשוב שזה יהיה ככה 9 חודשים, עכשיו לפחות יש ודאות כלשהי, מפתיע אבל זה קצת הוריד מהלחץ.
הרופאה הפנתה אותנו גם לבדיקה גנטית, אבל יש תור רק בנובמבר..
לא שאני חושבת שיש קשר אבל כמובן שעדיף לשלול.
אני די סגורה על זה שזה היה צרוף מקרים מצער אבל כן אבקש לבדוק מה שהם יכולים אחרי הגרדה.
פחדתי שאם יקרה משהו אני לא ארגיש שאני מסוגלת לחזור לארץ בתור "כישלון" זאת הייתה המשימה היחידה שנתתי לעצמי, לחזור בידיים מלאות, זאת הייתה המטרה שלי בזמן שלנו פה והינה אנחנו 3 שנים אחרי ולא הרבה השתנה..
מה שכן כבר לא איכפת לי, נחזור איך שנחזור אבל הגיע הזמן לחזור.
אני מניחה שזה לא משנה את התכנית ואני עדיין רוצה שבדצמבר נתחיל לזוז מפה, נראה איך זה יתאפשר מבחינתו של M. אני חושבת שגם עבורו יותר קשה לחפש עבודה בארץ מכאן לכן התכנית נשארת כשהייתה.
אתמול הסתכלתי על M בלילה והבנתי שממש לא משנה לי מה יקרה, כל עוד אנחנו יחד אני יכולה להתגבר על הכל.
הוא הכוח, האהבה שלי וזה כל מה שצריך.
ובכל זאת, מדהים איך מסתגלים לכל מצב מחוסר ברירה, אני מבינה שאני לא היחידה ש"נבחרה" להיות במצבים האלו ובקב' השונות אני מגלה כמה כמוני עוד יש אבל יש גם כל כך הרבה שאין להן שמץ של מושג מה זה בכלל,
למה אני לא חלק מהן???
טוב, עכשיו צריכה לזוז למרפאה לקבל כדורים ולהבין מה הולך לקרות ביום רביעי..
האחות נשמעה מאוד נחמדה זרמנו בטלפון, לפחות זה..

נכתב על ידי JRB , 11/8/2017 11:36  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של JRB ב-12/8/2017 11:39
 



שוב!?


הלכנו (היום כבר יחד עם M) לבדיקת הדופק ופתיחת התיק..
הרופאה מאוד הצטערה להודיע לנו שאני בשבוע 8 ושאין דופק, ביקשה לקבוע לנו גרידה לשבוע הבא.
אני לא מאמינה ששוב פעם זה קורה.
הייתי בטוחה שהפעם זה יסתדר, הייתה לי אינטואיציה כל כך חזקה שהכל בסדר הפעם...
אני לא מבינה איך קמים מזה 
נכתב על ידי JRB , 10/8/2017 17:13  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של JRB ב-13/8/2017 18:16
 



לדף הבא
דפים:  

4,039
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , משפחתי וחיות אחרות , בדרך להורות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJRB אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על JRB ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ