לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עולם קשוח, אני יכול עליו




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2016


אני שונאת שונאת שונאת שונאת שונאת שונאת שונאת 

שונאת את הלב הקטן והחלש שלי 

שונאת שונאת 

רגישות זו מתנה לאחרים ואף פעם לא מתנה לך 

שונאת כל כך 

אני מרגישה מנותקת מהחיים של עצמי. מנותקת מהרגשות והמחשבות של עצמי. 

הרגעים הכי טובים ביום שלי זה כשאני חוזרת הביתה ואיבי נותנת לי נשיקות. אבל גם היא בסוף הולכת 

קראתי שני ספרים ביומיים האחרונים. ופשוט שקעתי בזה והייתי אנשים אחרים. וחוויתי חוויות אחרות במקום אחר 

והרגשתי אהובה על ידי אנשים דימיוניים שלא אוהבים אותי. 

אני קוראת רק על הומוסקסואלים לאחרונה. קניתי מלא ספרים מהאינטרנט וקראתי את כולם. 

כל כך נמאס לי מהטרוסקסואליות. שנמצאת בכל מקום. אבל גם בלילה אני בוכה כי אין לי בחור שיחבק אותי בזרועותיו.

טוב האמת היא שאני לא בוכה. מעולם לא בכיתי על בחורים. 

ללכת לעבוד בחנות מתיש אותי ולעשות את כל המיליון דברים שאני עושה עכשיו מתיש אותי. 

ואפילו רק לקרוא על סיפורי אהבה הומוסקסואליים מתיש אותי. 

והכל מתיש אותי 

אני מרגישה שהחיים ניצחו אותי קצת הרבה בשנה הזאת 

 

אביתר פעם אמר עולם קשוח, אני יכול עליו. 

 

אני יכולה עליו. אין לי ספק. אני פשוט נהיית רדומה כלפיו. אדישה. דברים כבר לא ממש מלחיצים אותי או מרגשים אותי או מפחידים אותי או משמחים אותי 

 

אבל אני חושבת שאני עושה כמיטב יכולתי כרגע. וזה כל מה שאני יכולה לעשות 

 

הלוואי זכרתי איך זה מרגיש לבכות או איך זה מרגיש למצוא שיר חדש ולאהוב אותו לעומק או איך זה להיות ממש ממש שמחה ביום הולדת או איך זה לאהוב

איך זה לחיות 

 

אני כל היום זזה ממקום למקום, מקורס לקורס לעבודה לפסיכולוגית לדואר מפה לשם לכאן לכל מקום 

אבל 

אני עייפה כל כך 

נכתב על ידי , 22/11/2016 02:23  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




השבוע לכבוד היום הולדת של אמא המרתי את כל הקלטות הישנות שלנו לדיסקים, ורוב הסופש רק ראינו את כולן.

אם תסתכלו בסרטונים הישנים, תראו ילדה קטנה קטנה עם שיער חום ארוך ארוך ושיניים עקומות. מברברת בלי סוף. מסבירה למצלמה מה זו האנדרטה הזו ומה זה הבניין הזה, מפעילה את כולם ואומרת להם ללכת לפה או לשם. ילדה קטנה שמופיעה על הבמה ונותנת את כל כולה כל שנייה, מתייצבת לכל הצגה וכל הופעה וכל ריקוד ושיר. אומרת לשאר הבנות על הבמה בתנועות ידיים "יוצאים מהצד הזה לא מהצד הזה!" או "בואי מהר את לא בקצב!". מפריחה לקהל נשיקות באוויר בעודי יורדת במדרגות ושומעים את כל הקהל צוחק. משתתפת בכל הפעלה, מדברת המון, צוחקת המון. כל כך הרבה ביטחון יש בילדה הקטנטנה הזאת, זה פשוט בלתי נתפס. כל כך רואים את זה בקלטות, ואני נשארת כאן ותוהה אם הילדה הזאת עדיין בתוכי. אני תוהה אם בכלל הייתי רוצה להיות היא. אני חושבת שבגיל מסוים השתכנעתי שלאהוב את עצמי או להיות בוסית או להיות בטוחה בעצמי זה רע. אני לא בטוחה בדיוק מתי זה היה. 

דברים שהלוואי ולא הייתי לומדת. אני מחר בת 18 ועומדת להתגייס במרץ. אני חושבת שהגיע הזמן לחנך את עצמי להיות כל הדברים האלה מחדש. 

 

הלוואי ו2016 תיגמר זו הייתה השנה הכי גרועה בחיים שלי באופן מובהק.   

נכתב על ידי , 13/11/2016 02:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בת: 18




4,368
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ