לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עולם קשוח, אני יכול עליו




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2016


בני אדם הם פשוט אוסף של חוויות. והחוויות האלה כולן נבעו מהחלטות. וככל שאתה מכיר מישהו, אתה שומע יותר סיפורים. יש את הסיפורים שהאדם מספר לכולם, אנקדוטות מצחיקות ורגילות על איך שפעם הוא הקיא ברכבת הרים או שהוא גנב ממתק מהמכולת או דברים בסגנון. אני בטוחה שאתם יכולים לחשוב על הסיפור הרגיל שלכם. ואז יש את הסיפורים הקצת פחות מוכרים, על איך שהוא איבד בעל חיים או על מחלה של קרוב. ואז יש את ההכי כמוסים, את ה״לא סיפרתי את זה לאף אחד״. הסיפורים שגורמים לך להרגיש שאתה משמעותי. כשאתה פוגש בן אדם לראשונה, יש לך רעיון מאוד ברור מי הוא. ואז אתה לאט לאט שומע עוד ועוד. ואתה מבין יותר ויותר. וגם הוא. אתה מגלה סיפור עבור סיפור, כמעט בלי כוונה, ושניכם עכשיו בונים יחד הבנה משותפת של מי הבן אדם שמולי. בני אדם הם כל כך מורכבים, והקטע הוא, שאפילו בני אדם לא יודעים את כל הסיפורים של עצמם. תחשבו על זה, שאין אדם אחד בעולם, שיודע את כל הסיפורים של אדם אחר, או של עצמו. כולנו בעצם, ברמה כזאת או אחרת, נמצאים בחשכה. אף אחד לא זוכר הכל, וגם אם כל הסיפורים זכורים אצל מישהו, זה מתחלק למספר אנשים. זה רעיון מטורף בעיני. אפילו אתה לעולם לא תזכור את כל החוויות של עצמך באופן טוטאלי. 

אני כל כך כמהה להכיר מישהו או מישהי ולהתחיל את כל התהליך של הסיפורים שוב פעם. אני רוצה לשמוע על הפעם הראשונה ששברו להם את הלב, אני רוצה לשמוע על הפעם הראשונה שהם ראו סרט, הפעם ההיא שהם היו בני שש והחביאו סוד ולא סיפרו לאף אחד. יש משהו נורא עמוק בלהכיר אדם ברמה הזו. והחלק הכי טוב זה שבגלל שאף אחד לא יודע את הכל, תמיד יש עוד לספר, לשתף, להיפתח, ואפשר להשתנות ולהתפתח ולחוות יחד. 

 

אני לא אוהבת להסתיר את מי שאני במודע ואני לא אוהבת לשקר. אני לא אוהבת צביעות ואני לא אוהבת קנאה. אני לא אוהבת מניפולטיביות והזנחה.

אבל אני אוהבת הרבה אנשים. והרבה דברים. ואת עצמי, מאוד. מעולם לא אהבתי את עצמי כמו עכשיו. יש בי הרבה. וזה לא משנה איזה ציון אקבל בפסיכומטרי. וזה לא משנה מה אחרים אומרים-לא-אומרים לי. וזה לא משנה, זה לא משנה, העכשיו משנה. 

[דרך אגב, התחלתי ללמוד לפסיכומטרי. אני טיפה עייפה אבל אני גם שלמה עם ההחלטה שלי. אם אצליח לקבל לפחות 700 זה מעולה. אם לא, לא נורא. גישה שאני צריכה לדבוק בה].

אני אוהבת את המקום שאני נמצאת בו כרגע בחיי. אני מרגישה יפה, וחכמה, ומוצלחת, ואולי לראשונה אני מאמינה לעצמי כשאני אומרת שאני זה מספיק. שאני זה הרבה דברים וזה בסדר.

זה בא והולך אבל זה יותר בא מהולך. לסיים תיכון עשה לי טוב.

 

אני כותבת פה פחות כי אני מרגישה טוב. העבר הוא בעבר. העתיד הוא בעתיד. ו- 8*7=56. 

 

ולסיום שיר חשוב:

 

לפעמים אני עצוב 
ולפעמים - שמח. 
לפעמים אני זוכר 
ולפעמים - שוכח. 
לפעמים אני שבע 
לפעמים - רעב, 
לפעמים אני כועס 
ולפעמים - אוהב. 

לפעמים אני גדול 
ולפעמים - קטן. 
לפעמים אני גיבור 
ולפעמים - פחדן. 
לפעמים אני ביחד 
לפעמים - לבד, 
לפעמים אני באמצע 
לפעמים - בצד. 

לפעמים אני כינור 
ולפעמים - תופים. 
לפעמים אני קייצי 
ולפעמים - חורפי. 
לפעמים אני עצלן 
ולפעמים חרוץ, 
לפעמים אני מתוק 
ולפעמים - חמוץ. 

לפעמים אני חכם 
ולפעמים - טיפשי. 
לפעמים אני ראשון 
ולפעמים שלישי. 
לפעמים אני תופס 
ולפעמים - תפוס, 
לפעמים אני ענק 
ולפעמים - פספוס. 

אבל 
אני תמיד נשאר אני 
תמיד נשאר אני 
תמיד נשאר 
אני!
 

 

נכתב על ידי , 5/7/2016 01:16  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בת: 17




4,184
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ