לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עולם קשוח, אני יכול עליו




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2014

אניאניאני


אני חוזרת על עצמי. חוזרת על אותן מחשבות, אותם קטעים. אותם רעיונות לסיפורים. אותם רצונות, אותם פחדים. שלא תבינו אותי לא נכון, אני כן מתפתחת. משתנה. אני מרגישה את זה. אבל עם זאת היצירתיות מתרוקנת ממני לאט לאט, ובסופו של דבר נשארת רק אני. אתמול חשבתי שרק אני זה בהחלט מספיק ודי. כרגע אני לא יודעת. זה מעניין איך שהתפיסה העצמית יכולה להשתנות במהירות. אתמול הרגשתי חכמה ויפה וכאילו אני יכולה לעשות הכל. היום אני מרגישה בודדה, בודדה ועצמאית. אני נתפסת ברעיון שיום אחד אני אעוף מפה, ואני אטייל בכל המקומות שתמיד רציתי, ואני אראה במו עיניי כמה אני קטנה אבל חלק מכולם. אני אראה אנשים שחיו בהרים כל חייהם, ואנשים עם אמונות שונות. אני אוכל מהאוכל שלהם ואני אוהב אותם על הדברים הכי קטנים, כמו שאני אוהבת אנשים פה על הדברים הכי קטנים. ואני אכיר ואצור. ובתכלס- כל מי שאני מכירה היום יהיה היסטוריה. כולם. וזה יהיה בסדר. גם אם לא הכי טוב לי עכשיו יהיה בסדר. יש בי את היכולת לקבוע את מהלך חיי. אני אכיר אנשים שיאהבו אותי, אנשים מעוררי השראה. וגם אם אני אמות מחר בתאונת דרכים זה יהיה בסדר, כי תקווה זה מה שמניע את העולם ומה שמניע אותי וגם אם יש אלוהים או אין אלוהים הנשמה שלי חופשייה ומטיילת לה אי שם ברוח. 

אני חושבת שאני חזקה יותר מאז שעשיתי את הקעקוע. כאילו הייתי צריכה הוכחה ממשית לזה שאני יכולה לעמוד מול הכל. אני שברירית אבל פחות. ואני לא מפחדת ללכת בראש מורם כשצריך. ואני לא מפחדת לחייך לצוציק בכיתה ו' כשהוא צוחק עלי שאני קוראת הארי פוטר ברחוב בדרך הביתה. אני אוהבת ללמוד, ואני אוהבת הרבה אנשים- גם אם הם לא אוהבים אותי, או מרגישים כאילו אני לא נגישה אליהם. גם אם אני לא מצליחה במיוחד לדבר איתם. אני רוכבת על גל של להתמודד ואני מרגישה חזקה וגאה בעצמי גאה על כל מה שרשמתי למעלה. אולי אני לא משוררת ואולי אני לא "פיה מהממת מיוחדת במינה" כאן בים הישראבלוג של אנשים מוכשרים ומיוחדים, אבל אני אוהבת את עצמי ואני אוהבת את העולם ואני לא חייבת אנשים שיקראו פה או שיזמינו אותי ללכת לראות איתם סרט בחיים בחוץ. אני לא מרגישה אבודה בלי אחרים. הרגשתי בעבר מדוכאת או מהפחד שאיבדתי חברים או מהפחד שאין לי חברים או מהפחד שחברים יעזבו או מהפחד שחברים מתרחקים. אבל אני בסדר עכשיו. אני לא יודעת אם זה יחזיק יום או שנה או כל החיים. אבל אני מקווה שכולם בסדר וטוב לי להיות שקטה כשצריך ונחמדה תמיד ולדבוק בדעות שלי לא משנה מה. טוב לי להיות פרח קיר בינתיים. אני נותנת להרגשה הזאת לחמם אותי כמו שמש ביום קר.

נכתב על ידי , 23/9/2014 00:42  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אתמול הייתי בפעם הראשונה ב"בית ריק" עם אנשים שיכורים והיה מצחיק אבל עדיין לא ממש.. ריחמתי עליהם ועל עצמי כי: א. בני נוער שרק רוצים "להינות מהחיים" וחושבים שאם הם לא שותים אז הם כבדים ושלא הכיכיףמדהיםבעולם בלי שתייה זה עצוב.. והם שותים את זה למרות שמגעיל והם מקיאים את החיים אח"כ. ב. כי מהצד של אלו שלא שתו- באמת לא היה הכיכיףמדהיםבעולם (חוץ מלראות את אלו שכן שתו לגמרי משוגעים). זה כמו פרדוקס ה- "אם את לא שוכבת עם מישהו את חסודה, אם את כן שוכבת עם מישהו את זונה"- למרות שזה פחות תקף בישראל לדעתי. לא יודעת.

אני מרגישה צעירה נורא וקטנה כי אני לא מעשנת או שותה (וכי טוב לי להיות כל יום שישי בבית עם ההורים ולראות סדרות שראיתי מיליון פעם ולשחק קים קרדשיאן ולאפות עם חולצה של אח שלי ובוקסר) אבל אני כבר בכיתה י"א ואני נתקפת שוק כל כמה שעות. חברים שלי מתחילים ללמוד נהיגה, יש לי בערך מיליון בגרויות לעבור השנה ואי אפשר להבריז מיום שישי כי כל שיעור חשוב. אני מברכת את סוף השבוע אבל עוד שנייה הוא נגמר ואנחנו רק בשבוע הראשון מהחזרה ללימודים.... 

 

דברים טובים: דיברתי עם אנשים שהם לא 3 החברים שלי והיה לי כיף ואני ממש אוהבת אנשים לפעמים והלוואי וכולם היו חברים טובים שלי ושהיה לי קל לדבר איתם במקום לתהות מה לומר והאם זה בסדר ועד כמה אני מביכה.

 

אני מדברת עם מישהו על ג'ז והוא מבין כל כך הרבה וקשה לי לא לחשוב שלכל אחד יש קטע משלו חוץ ממני.... מה הקטע שלי? מה התחום מומחיות שלי?(להיות שקטה ולצחוק כשמביך)

 

שירים מהפלייליסט של ללכת בבוקר לביה"ס... עוזרים לי להרגיש קצת פחות מתה

        

 

        

נכתב על ידי , 5/9/2014 21:28  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




ללכת לביה"ס זה מוזר ולהיות ערה מהבוקר עד הערב זה מוזר. לשבת בכיתה מחניקה ומסריחה עם מאוורר דפוק זה מוזר, לראות אנשים שלא ראית חודשיים זה מוזר, להתמודד עם אנשים בכמות כל כך גדולה שוב זה מוזר. להביא ספרים ומחברות ולשבת על הספסל הקבוע זה מוזר.. לדאוג שאת מזיעה ושרואים את זה על החולצה זה מוזר, לקלוט שכולן באו ביום הראשון עם פאקינג אייליינר זה מוזר. 

השנה התחילה בסדר. לא הייתי יותר מידי בלחץ, הסתדרתי עם החברים שלי וגם לבד. התחלנו שיר בספרות שנשמע לי מעניין בינתיים והמורה למתטיקה החדש נראה סבבה וכאילו הוא רוצה שנצליח. המחנכת החדשה שלי צעירה ומהממת ומעריצה של אביתר בנאי. יש לי לוקר למרות שלהרבה אין, והייתי עם מכנסי 3/4 וג' אמר לי שהסטייל מתאים לי, כאילו אני לבושה כמו קיירה נייטלי בסרט שראינו (היא לבושה מדהים ואני רוצה להיות היא). והשיא של היום: קיבלנו את הציונים בבגרויות של שנה שעברה וקיבלתי בהכל (אנגלית ביולוגיה היסטוריה ולשון) מעל 90 שזה מטורף והכי טוב שיכולתי לבקש. 

שיהיה לכולנו בהצלחה 

 

נכתב על ידי , 1/9/2014 20:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

מין: נקבה

Skype:  rihsam14 




2,713
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ