לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עולם קשוח, אני יכול עליו




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2015


יש משהו בלדבר עם אנשים אחרים, בלהגיד את מה שאתה חושב בקול רם, בלנהל דיון, שנורא עוזר לי להבין דברים בנוגע לעצמי. זה מוזר, כשאני לבד אני נורא פסימית, נורא מאמינה ברע ובגרוע מכל.. אבל כשאני מדברת עם בן אדם אחר, שמרגיש את אותם הדברים הפסימים והרעים הללו, יוצאות ממני רק מחשבות ומילים טובות, מנחמות. כאילו פתאום החיים טובים בעיני וצריך לנצור אותם. ועדיין, אני לא משקרת. אני פשוט רואה את עצמי משקיפה על דברים מכאן ומכאן. רואה את האכזריות והיופי בגורל, בלגדול, בלהגשים את עצמך. 

 

 

התקרה בחדר הכחול הישן היא אותה תקרה. המיטה אותה מיטה, השולחן אותו שולחן, הארון אותו ארון. יש כאלו שיגידו שזה לא באמת ככה, שהארון לא אותו ארון כי הוא כבר יישן, צבעו דהוי והדלתות חורקות. המגרות שבורות ומאובקות. זו אותה השאלה, שוב ושוב- הארון שהיה לי פעם והארון הזה אפילו לא דומים, אז איך זה שזה אותו ארון? האם זה אותו ארון?. לא הלכתי על המרצפות האלו שנים, לא מאז שעזבתי בגיל 22 עם לב דופק וחיוך קטן. אפילו לא מגיל 18 כשחושבים על זה, כי לצאת פעם בחודש לסוף שבוע זה לא באמת נחשב. כמו שכשההורים גרושים אין לך באמת שני בתים, שני חדרים. יש לך את החדר שלך ואת החדר השני שאתה חייב ללכת אליו, בבית של מי שהפסיד בקרב על המשמורת (או של מי שבכלל לא ניסה לנצח). לא שאני אדע, כמובן. ההורים שלי מעולם לא עשו לעצמם את החסד והתגרשו. הם המשיכו לחיות חיים אומללים, והכל בגלל סיבה אחת קטנה ומסכנה, שנותרה לבד בים של שיעמום וחלומות מנופצים: נאמנות. אני זוכרת שעוד כשהייתי קטנה הייתי מסתכלת על אמא ותוהה האם היא מאושרת. זו הייתה אחת מהשאלות הכי מסתוריות בעולם, יחד עם למה הירח משתנה ואיך אפרוחים בוקעים מהביצה. הייתי נותנת את חיי בשביל שתהיה מאושרת, בלי היסוס. אמא שלי היא הבן אדם הכי טוב שפגשתי, גם עכשיו, כשאני כבר לא ילדה שרצה לשאול את אמא בחיוך בת כמה היא כשאנשים שואלים (תמיד שכחתי). כשיצאתי מהחדר הזה לדירה קטנה ומכוערת בתל אביב, לא דמיינתי שאמא תהיה הבן אדם הכי טוב שאי פעם אפגוש. התיכון והצבא היו חוויות ביניים, דברים לעבור לפני שאני באמת אחיה את החיים ואפגוש אנשים מרתקים ומדהימים. הייתי יושבת שעות על המיטה הזאת, בחדר הקטן הזה שפעם היה עמוס בשטויות, מדמיינת את עצמי עפה הרחק מהעיר הקטנה הזאת. והנה אני, יושבת על אותה המיטה (אותה המיטה? לא אותה המיטה?). אני מרגישה את כאב הראש מתגבר, נזכרת בחדות שגם ההרגל הקטן הזה לא עבר עם השנים, כמו שהבטיחו לי בגיל 15, ועוצמת עיניים. אני פותחת אותן. "היי", נועם אומר, מכניס את הראש מבעד לדלת החורקת. אני בוחנת אותו- אני מתארת לעצמי שהבעת פניו משקפת באופן מושלם את ההבעה שעל פניי, הבעה של מישהו שחזר למקום אליו הוא כבר לא שייך מזמן. ההרגשה הזאת של חזרה לאחור לזמן מוכר, רק שאתה כבר לא אותו הבן אדם שהיה פה והכיר את הקירות בעל פה. חתיכת פאזל לא מתאימה. "היי", אני מתיישרת לישיבה על המיטה עם רגליי מתנודדות מהקצה. "החדר הזה מרגיש רדוף, אבל את עדיין חייה. זה תמיד היה ככה?", הוא אומר בחיוך מתנצל, מנסה להקל על האווירה אבל מאוד מודע לכך שאינו יודע איך. זה כמעט מצחיק, כי אני תמיד הייתי זו שמודעת לעצמה מבינינו, לא אחי הטהור והמושלם שרק חייך ויכל להשיג כל דבר שרצה להשיג. "אני חושבת שאלו הקירות הריקים, המדפים. החדר הזה תמיד היה מוצף בצבע, משהייתי קטנה. אף פעם לא דמיינתי שאני אראה אותו ככה. שקט פה מידי" אני אומרת בשקט. אני רואה שנועם מבין כי הוא מסתכל על הקירות במבט מהורהר, בטח מנסה להיזכר מה היה תלוי עליהם פעם. הוא בא למיטה, אני נשענת אחורה לשכב שוב כשאני מרגישה אותו נשכב לידי. אנחנו בוהים בתקרה הרבה זמן. כשהיינו קטנים, לפעמים הייתי מתחמקת למיטה של נועם ונשכבת לידו, כשההורים היו לא בבית או כשהיו רעמים. הייתה פעם אחת שהוא לחש לי בשקט ושאל את מדברת לעצמך? לחשתי לו כן בהיסוס, וכמה רגעים אחר כך הוא לחש לחלל גם אני. כשאני מסתכלת עליו עכשיו, עם הזיפים שלו והקווים בקצוות העיניים, אני לא יכולה לשכוח את הילד הקטן שהיה פעם. לילה הלחישות הוא אחד מהזיכרונות האהובים עלי מילדות, למרות שנועם מכחיש בתוקף שהוא אי פעם קרה, או לפחות הכחיש בפעם היחידה שניסיתי להזכיר לו. 
 

נכתב על ידי , 14/1/2015 23:50  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

מין: נקבה

Skype:  rihsam14 




2,929
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ