לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

"הלוא כולנו נלהבים לרדוף יותר משאנחנו נלהבים להתענג על מה שכבר השגנו." הסוחר מונציה-וויליאם שייקספיר



כינוי: 

בת: 29




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2018    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2018

מסקנות תהיות ועוד.


יצא לי לאחרונה להיתקל כמה פעמים בסיטואציה בה בסופו של דבר הבנתי שציפיתי יותר מדי ובסוף התרסקתי. 

או אז התחלתי לחשוב על זה.

בגלל שיצא ככה רצף של אירועים עם ציפיות מאנשים שונים, זה עזר לי להבין משהו שכל החיים שלי היה מאוד ברור ובולט ואני רק עכשיו מתחילה לקלוט אותו. יש לי ציפיות לא ריאליות. 

ציפיות לא ריאליות מעצמי (שאהיה הגננת הכי טובה בעולם, האישה הכי טובה, החברה הכי טובה), ציפיות לא ריאליות מבעלי (שיהיה הכי טוב בהכל, תמיד) ציפיות לא ריאליות מהילדים בגן (לא. ילד בן שנתיים לא תמיד יכול לדבר כשלוקחים לו משהו. לפעמים ואפילו לרוב, הוא ירביץ, כי הוא ילד.) ציפיות לא ריאליות מחברות שלי (במיוחד אחת ספציפית שמרוב שהיא כל הזמן מבריזה לי ולא עונה להודעות, כבר החלטתי שאני את הצעד הבא לא עושה. זה עליה.) 

וזה ביאס אותי ממש להבין את זה.

קודם כל, זה שם אותי בפוזיציה בלתי נסבלת בה אני אף פעם לא מרוצה משום דבר.

דבר שני, זה גורם לי להיות ממש מתוסכלת מכל מיני מצבים שאני נמצאת בהם.

דבר שלישי ואולי הכי מדאיג בכל הסיפור, לאחרונה אני שמה לב שדווקא מעצמי הציפיות הולכות ויורדות. אני מוותרת לעצמי מאוד בקלות וזה עובד גם הפוך- אם אני מצליחה במשהו ועומדת בציפיה שלי מעצמי, אני מצ'פרת את עצמי באוכל. 

מעגל קסמים אכזרי, מישהו?

למשל דוגמא מהחיים. השבוע הייתי צריכה ללכת לדיאטנית שלי ומיד אחרי זה לסבתא שלי. שתיהן נמצאות באותה העיר. בעודי כבר באוטובוס, אני מסמסת לדיאטנית, אנחנו כבר כמו חברות לכל דבר ,אני מטופלת אצלה שנה וחצי כמעט, ושואלת אותה אם אנחנו נפגשות תכף. בדרך כלל היא מאוד מסודרת ומאוד דייקנית. למרבה הפתעתי היא אומרת שהייתה בטוחה שקבענו ליום למחרת ושאלה אותי אם זה יהיה בסדר אם ניפגש בעוד הילדים שלה נמצאים בבית, שם היא מקבלת את המטופלים וכו'. נפגעתי עד עמקי נשמתי. משהו בתוכי ידע שזה יקרה, כי חגים והכול והזמנים התבלבלו לכולנו, אבל בכל זאת.. מרוב אכזבה , אמרתי לה שאני גם ככה בדרך לסבתא שלי ושזה בסדר ודווקא מתאים לי יום מוקדם (מה שהיה נכון). אממה, למחרת היה אמור להיות לי בייביסיטר אחרי העבודה , שבסוף בוטל. היא רצתה להיפגש למחרת ובכל זאת אמרתי לה שיש לי תכניות. ירד לי מלראות אותה, שזה הכי מפגר שיכול להיות כי מה היא אשמה? זה לא שהיא עשתה את זה במכוון. אז כבר קבענו לאחרי כיפור. היא התקשרה אליי כעבור כמה דקות להתנצל מאוד ואני מצאתי את עצמי אומרת לה שזה ממש בסדר ושאנחנו כבר מכירות אחת את השניה טוב מאוד ויודעות שדברים כאלה קורים לפעמים והכל בסדר. למרות זאת, אני חייבת לשתף שבתוך תוכי עדיין הרגשתי פגועה. הייתי בסופר פארם כשהיא התקשרה, כבר עוד רגע בבית של סבתא שלי וראיתי את הבושם שהיה לי כשהייתי נערה במבצע מטורף.. קניתי לעצמי. הכי קניות רגשיות ובכל זאת פרגנתי לעצמי. 

אז זה לדוגמא מקרה בו לקחתי מאוד קשה סיטואציה שעל פניו היא לא כזאת מופרכת. 

עוד מקרה מהיום, טרי טרי. נכנסתי לישון אחרי העבודה, לשנ"צ. נרדמתי בשלוש. בסביבות חמש אני שומעת את הכלבה נובחת ובוכה בלי הפסקה. בעלי גם היה בחדר, ישוב לשולחן העבודה שלו , עם הפנים תקועות בלפטופ. כך המצב נמשך בערך חצי שעה להרגשתי, הוא טוען שאחרי חמש דקות הכלבה הפסיקה והוא שיחק איתה וליטף אותה. אני לא חושבת שכך היה הדבר. בסופו של דבר קמתי סופית בסביבות שש כדי להוציא את הכלבה לטיול וזה אחרי של שעה של נביחות ובכי. כל זה כשבעלי בחדר. אחרי זה עשיתי לו סיפור שהוא לא מתחשב בי ולא רואה שאני עובדת ממש קשה וצריכה לישון אחרי העבודה. הוא התנצל מיליון פעם ובתכלס.. זה לא כזה נורא, ובכל זאת הלב שלי לא משחרר. אני מתה לשכב איתו ולהוציא קצת קיטור ובגלל ששנ"צתי אני לא נרדמת עכשיו והוא מזמן כבר נכנס למיטה. אז רציתי קודם להתחיל משהו ונכנסתי לחדר השינה וחיבקתי אותו והרגשתי שהוא כולו מזיע. מעוצבנת יצאתי מהחדר , הדלקתי לו מזגן וחזרתי לסלון. אני יושבת פה עכשיו חצי עירומה, מהורהרת, כותבת בלי הפסקה וחרמנית רצח ובעיקר מאוכזבת שבראש שלי הוא אמור להיות כל הזמן ריחני כאילו הרגע יצא מהמקלחת. הוא גבר וזה קיץ והוא התכסה בשמיכה וברור שהוא יזיע. אבל זה מגעיל אותי. למה אני מגיבה ככה? אני יודעת שאני אוהבת אותו אבל לפעמים הספקות אוכלים אותי מבפנים. עד שאני זונחת אותם לפעם הבאה. זה לא חדש לי, ספקות לגבי מישהו בהקשר רומנטי. אבל עם הגבר הזה ספציפית התחתנתי. ואני לא מתכוונת להתגרש ממנו כל כך מהר. (אנחנו נשואים שנה וחצי). אני כאילו מפחדת לכתוב את זה כי זה מפחיד כשזה כתוב ככה. אבל כן. לפעמים יש לי ספקות. ידעתי למה אני נכנסת בדייט הראשון כבר, ולחיות עם מישהו שיש לו מוגבלות זה לא קל ואני בסך הכל בנאדם. מותר לי להרגיש איך שאני מרגישה. יש להכל לגיטימציה. השאלה מה עושים הלאה ואיך חיים עם זה.

שלכם 

המהורהרת חרמנית חופרת, מורקין.

נכתב על ידי , 15/9/2018 00:09  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Morkin ב-15/9/2018 13:29




8,438
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMorkin אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Morkin ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ