לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


Even the darkest night will end and the sun will rise

Avatarכינוי: 

מין: זכר

Skype:  israeli.anonymous 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2019

הדחקה, פרק ב'


זוכרים את החבר הטוב שהתקיל אותי לפני 3 שנים ואמר שסיפרתי לו על עצמי כשהיינו ילדים? למי שלא זוכר, זה הפוסט המדובר.  

 

אספר בקצרה ששגרת חייו לא מאפשרת לנו להיפגש ולבלות כמעט ומאז אותה שיחה פגשתי אותו מספר פעמים בודדות. הפעם האחרונה הייתה בשבוע שעבר. אחרי שישבנו ואכלנו בחוץ, הוא פצח בשיחה רצינית, "זה משהו רע".

 

הוא הזכיר את השיחה מהפוסט הקודם והתחיל לספר שהוא היה במצוקה עצומה במשך שנים רבות בגלל "נושא השיחה". המילה "פדופיל" ונגזרותיה לא נשמעה פעם אחת במהלך השיחה הפעם. כאב לי לשמוע את זה, שהוא היה במצוקה בגלל השיחה ההיא. לא ידעתי על כך כלל. לא ידעתי בכלל שהוא יודע עליי ושסיפרתי על עצמי, הרי אין לי זיכרון של השיחה ההיא. אין לי.

 

הוא אמר שהוא לא ידע מה לעשות. הוא אמר שהוא פחד שאם ידבר איתי על הנושא אפגע בצורה חמורה. הוא אמר שהוא התייעץ על הנושא עם מישהו, לא אמר עם מי ולא אמר מה היו התובנות, ושהוא החליט לעשות את השיחה לפני שלוש שנים בלב כבד והוא הרגיש הקלה גדולה מאוד מכך שהכחשתי את מה שהיה בשיחה המקורית (מבלבל? מצטער). וגם אחרי השיחה לפני שלוש שנים, לקח לו זמן עד ש"חזר לראות נכון", שהרי במשך שנים ראה את המציאות דרך "משקפיים עקומים". 

 

אני מהצד שלי הזכרתי לו שאני לא יודע מה היה בשיחה ושאני לא יודע מה עוד הדחקתי בחיי, לך תדע מה הדחקתי, ויודע מה, אולי טוב שהדחקתי. לא צריך לחפור בכל מקום, כנראה יש לכך סיבה. אני בריא, שמח ומאושר - זה לא שקר - ואני לא רואה סיבה לשקוע בעבר. ההיפך. אני פה, בהווה, יותר מבסדר.

 

השיחה, שנמשכה כחצי שעה, הסתיימה בהתנצלות אדירה מצדו ונפרדנו לשלום בחיבוק חזק.

 

השיחה הזו גרמה לי להבין שאולי הכנסתי למצוקה גדולה (או קטנה) עוד אנשים שסיפרתי להם על עצמי, ולכן למחרת התקשרתי לנער הזהב, אותו נער שסיפרתי לו על עצמי וזמן לא רב אחרי זה החליט לנתק ממני קשר. הוא בערך הבן אדם היחיד בחיי שניתק ממני קשר ואני משאיר לו דלת פתוחה בחזרה. אנחנו גם מדברים אחת לכמה חודשים, לא משהו רציני. אני מבין אותו, מבין למה הוא מעדיף את הריחוק הזה. הוא כבר לא נער האמת, אלא חייל שקרוב לשחרור, אבל לא חשוב.

 

בכל אופן, היה לי חשוב לדבר עמו, לספר לו על מה שהיה לי יום לפני כן ולשמוע ממנו איך הוא מרגיש. הוא אמר שהיה לו קשה לעכל שסיפרתי לו אבל הוא בסדר, הוא שלם עם זה, אין לו בעיה עם זה. זה גרם לי להרגיש הקלה. אם ידעתי שאפשר לסמוך על מישהו, זה עליו. הוא באמת איש זהב ולמרות הבחירה שלו שלא נהיה בקשר, אני אמשיך לפרגן לו ואף יותר מכך, אמשיך לאהוב אותו, גם אם הוא כבר לא ילד ולא מהווה עבורי מושא למשיכה הפדופילית שלי.

 

https://youtu.be/8ULPUVtLI98

 

מכיוון שבצורה ביולוגית הסיכויים שלי להתרבות הם אפסיים, עצוב לי שככל הנראה בחיים לא אוכל לאמץ. אני מאמין שאהיה האבא היחיד הטוב ביותר בעולם, ביקום, בהיסטוריה. אם רק יתנו לי הזדמנות...

נכתב על ידי , 17/10/2019 23:35  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





96,747
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , האופטימיים , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסוקרטס א.ב. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סוקרטס א.ב. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ