לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


Even the darkest night will end and the sun will rise

Avatarכינוי: 

מין: זכר

Skype:  israeli.anonymous 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


5/2017

ללא כותרת (למי יש כוח לזה כבר?)


לפני כמה ימים דיברתי עם האימא של מי שנתתי לו כמה שיעורים פרטיים, סיפרתי עליו פה הבלוג.

 

הקשר ביני לבינו, ילד בן 13 צריך להזכיר, היה די קרוב במהלך חודש פברואר וגם מרץ, אך מאז הוא בחר להתרחק ואני מקבל את זה.

 

האימא דיברה על זה שהייתה רוצה שהבן שלה ייפתח מבחינה חברתית לבני גילו, שלא יינעל עליי, שלא יפתח בי תלות. היא דיברה על זה שהיא הרימה גבה שאני והוא הכרנו, אבל ברגע שראתה אותי והכרנו היא החלה לבטוח בי והדלת שלהם תמיד פתוחה עבורי. היא אמרה שהיא מבינה את הבן שלה, כי הצעתי לו אופציה בוגרת, מישהו רציני יותר, שאפשר לדבר איתו על דברים אחרים - אם כי הדגשתי שלא על כל דבר אני מוכן לדבר, בכל זאת זה ילד. רק שלא יפתח תלות ולא יזניח את המעמד החברתי שלו, שגם ככה סבוך ומורכב בין כל הערסים והחנונים ושאר ירקות שיש בשכונה ובבית הספר שלו.

 

אני מבין לגמרי כמובן את מה שהיא אומרת. אמרתי לה שאם היא לא שמה לב אז בחודש האחרון פחות או יותר אנחנו בקושי מדברים ובקושי מתראים וזה מגיע מהכיוון שלו. אני תמיד פה אם ירצה משהו, הוא יודע איפה אני נמצא, אבל מראש לא אני יזמתי את הקשר הזה, ואין לי שום כוונה להיות יוזם ואסרטיבי גם עכשיו. מי שירצה, יקבל, ומי שלא, לא.

 

היא אמרה גם שהייתה מעדיפה שהבן הצעיר יותר שלה, בן 10 או 11 (אינני זוכר, אל תהרגו אותי...), ייהנה מדמות "אח גדול" שכמותי, כי, טוב, יש איתו לא מעט בעיות בבית - אבל זה לא הנושא עכשיו.

 

היה עוד חלק לשיחה, חלק די כואב, אבל אני מעדיף לא להביא אותו לכדי פרסום בבלוג כרגע.

 

העניין הוא שיצאתי מהשיחה הזאת עם הרבה מחשבות. חשבתי כמה פעמים אם הייתי צריך לומר משהו, או שאולי כדאי להוסיף אפילו באיחור דבר מה.

 

הדבר הכי בולט שקפץ לי לראש היה המחשבה הזאת: כשהייתי בגיל שלו, מישהו כמוני היה מאוד חסר לי. שתחשוב כמה כיף לבן שלה, שיש לו מישהו שמוכן לעזור, לתת מעצמו, להקשיב, לכוון, להדריך, לתת קשב, יחס, חום, אהבה, הכול בהתאם לרצון של הילד. כשאני הייתי במצב הזה, לא היה לי מישהו כזה, ואני בטוח שזה היה עוזר לי מאוד.

 

למעשה, אף פעם לא היה לי מישהו כזה. כילד לא והיום ברור שלא. ההורים שלי, טובים ואוהבים ככל שיהיו, לא היוו עבורי אזור של נוחיות, ביטחון ותמיכה.

 

תמיד אני הייתי זה שתומך, עוזר ונותן מעצמו בשביל מישהו אחר. רק לחשוב על ראובן, שכמה שנתתי לו, כמה עזרתי לו, וכשאני סיפרתי לו על עצמי והתחלתי יותר לפרוק, להיתמך, זה כנראה מהר מאוד היה "לא בשבילו", אפילו שהוא בעצמו מרבה לעזור לחבריו ולקרוביו. אבל נניח רגע את זה שהוא צעיר וכנראה לא הייתי צריך להיחשף בפניו.

 

באמת אין אף אחד בעולם הזה שאני יכול להרגיש בנוח עמו, להעזר בו? שיציע לי חיבוק כשאני עייף או חלש? שירים לי את הראש כשאני מוריד אותו? שיזכיר לי שהשמש זורחת גם אחרי הלילה הארוך ביותר? אין... וזה כל כך חסר לי.

 

Movie GIF - Find & Share on GIPHY

 

(זה מצחיק)

נכתב על ידי , 15/5/2017 13:38  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סוקרטס א.ב. ב-18/5/2017 16:03
 





91,802
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , האופטימיים , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסוקרטס א.ב. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סוקרטס א.ב. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ