לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי:  *foreal*

בת: 7





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2012

להשתחרר


הייתי אתמול במסיבת חוקיות של ידיד.
בהתחלה, כשעוד לא הגיעו כ"כ הרבה אנשים, והמוסיקה שהושמעה לא הייתה בשיא (לא שאח"כ זה השתפר..)
וכולם דיברו בינם לבין עצמם, הרגשתי כ"כ לא קשורה, לא שייכת..
אבל ככל שהגיעו יותר אנשים והמוסיקה הפכה להיות יותר קצבית, השתחררתי.
ופשוט רקדתי, כמו שאני אוהבת בלי לשים לב לאף אחד, 
אני לא רוצה להישמע מתלהבת, אבל פשוט כ-ל הבנים רצו לרקוד איתי ולהצטלם, זה היה ממש מטריד,
אני רוקדת קצת יותר מדי בחושניות וחופשיות משאר הבנות , שרק רוצות להראות טוב ליד בחורים,
אני רוקדת כי כיף לי, כי זה משחרר, כי זה הדבר היחיד שאני עושה טוב ונהנית ממנו,
הרגשתי שיכורה, למרות שלא שתיתי כשידידים שלי הציעו לי. שיכורה מהאדרנלין שהציף אותי.
אז רקדתי עם בנות, רקדתי עם בנים, שנגעו בכולי, יותר מדי פעמים השתחררתי מהידיים ורקדתי לי בצד, או ברחתי לידידים שלי ורקדתי איתם.
זה שאני רוקדת איתכם לא אומר שאני רוצה אותכם. (וואו זה נשמע מתנשא קצת.. ).
מה נראה לכם? שאם אני רוקדת לידכם/איתכם אני עכשיו ארוץ איתכם לשירותים?? 
וזה לא משנה גם איך הם נראו, מכוער , חתיך הכל אותו דבר כשהם מסתכלים עליי כאובייקט מיני, (למרות שדי החצנתי את זה אבל לא בכוונה,ככה אני רוקדת)
חוץ מזה, אני בחיים לא אהיה עם מישהו שמעשן.
אני פשוט לא יכולה להבין את זה, למה?!
למה החוסר אמפתיה כלפי עצמכם, כלפי הסביבה?? 
מה כ"כ מלהיב בלהכניס עשן לריאות ? איך זה בדיוק מרגיע ? לדעת שהריאות שלכם הופכות להיות פחם לאט לאט, 
אתם בקושי יכולים לנשום,לעשות ספורט, שלא נדבר על המחלות הנוראיות שיכולות להיגרם מזה בעתיד, למה לא לחשוב על העתיד? 
כן, אז היו מלא שעישנו, עליי, ורצו לרקוד איתי או את המספר שלי. מן הסתם שלא נתתי לאף אחד.
אבל כן הרגשתי סקסית, זה לא קורה הרבה.
גם כשהייתי יותר מלאה רקדתי ככה, זה משהו שטמון בי, זאת התשוקה הזאת להזיז את הגוף לצלילי המוסיקה, גם אם אני לא ממש אוהבת את המוסיקה שמתנגנת (למה לעזאזל המחשב מסמן לי קו אדום מתחת למילה מוסיקה?) 
בכל מקרה, היה כיף להשתחרר , אני מרגישה יותר מדי לחוצה בזמן האחרון.
נכתב על ידי *foreal* , 16/12/2012 12:53  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אמון


לא נותנת לאף אחד להיכנס, זה נגרם מהפחד הזה שהצד השני לא יאהב אותי אחרי שנפתחתי אליו,
אז אני שומרת על מרחק, שרוב הפעמים מתפרש כאדישות או קרירות.
יותר מדי פעמים נפתחתי לאנשים ונתתי בהם את מלוא האמון והם פשוט רמסו אותי.

גם בעצמי אין לי אמון.
אני לא מאמינה שאני מסוגלת להגיע למקומות גדולים.
פעם חשבתי שלפחות יש לי את השירה שלי, אני מאוד אוהבת לשיר, אבל האי הערכה הזאת שאני מקבלת מצד אנשים שאמורים לשמש לי כמודל לחיקוי בתחום הזה, כמו למשל המנצחת שלי במקהלה, או לפעמים (במקרים ממש נדירות) גם המורה שלי לפיתוח קול, גורמים לי לפקפק ביכולות שלי.
פרשתי ממגמת מוסיקה, כי לא חשבתי שאני אצליח לעבור את הבגרות. למרות שנלחמתי, באמת שהיה לי קשה, אז פרשתי, וויתרתי לעצמי..

לא האמנתי בעצמי כשהצבתי לעצמי מטרה לרדת 20 קילו, אבל הנה , אחרי שנה אני 20 קילו פחות ואני עדיין לא מאמינה שהצלחתי.
בחיי שאם אני אעלה הכל אני אתאבד.

אני לא מאמינה שאני אצליח בתחום הפסיכולוגיה, שלשם אני מכוונת את עצמי באחרונה (כי תעשיית המוסיקה ענקית ואין לי סיכוי להצליח שם)
אני מאוד רוצה לעזור ולתרום לאנשים, פעם חשבתי שזה הייעוד שלי, שאני לא סתם כאן, שיש מטרה לקיומי..
בגלל זה גם בצבא רציתי להיות משהו שקשור לזה, והבנתי שמשקית ת"ש הכי קרוב..
אבל לא קיבלתי את זה במנילה, קיבלתי דברים שקשורים לטכנולוגיה , שאין לזה שום קשר אלי (!)
בכל מקרה, מהצבא אני כבר לא חוששת, מה שיהיה יהיה, ואני מקווה למצות את עצמי שם בדרך הכי טובה שיש לא משנה איזה תפקיד אני אקבל.
שדרך אגב, התאריך גיוס שלי הוא בול עוד שנה.

אני רוצה כבר להיות בטיול שאחרי צבא..
מקווה ששם אני ארגיש באמת חופשיה..
התכנון הוא לטייל באירופה -אירלנד,אנגליה,סקוטלנד
או בדרום אמריקה- ברזיל,ארגנטינה, פרו.
חלומות גדולים.. אני מקווה שיתממשו..

http://www.youtube.com/watch?v=Z_KlmhXI7Go
נכתב על ידי *foreal* , 15/12/2012 12:13  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל*foreal* אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על *foreal* ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ