לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

"רק" סגן

תמיד העדפתי להיות "רק" סגן, ממלא-מקום, משנה. אף פעם לא רציתי להחזיק בעצמי בתואר העומד בראש. למה? אולי כי לא אכפת לי מהטייטל, אולי כי פחדתי מהאחריות, אולי כי לא הבנתי שזה מה שחשוב במציאות. אני חייב להבין את הסיבות. תעזרו לי.

Avatarכינוי: 

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2012    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

11/2012

מסתער כמו אריה


החיים הם כמו גלגל שלא מפסיק לנוע. והגלגל, כמו כל דבר בחיים, פעם מתקדם לפנים ופעם נע לאחור. והכל תלוי בזרימת המים. אבל לפעמים אינך יודע האם המים הם הדוחפים את הגלגל, ובעצם מביעים הם כך את דרכו של הטבע, או שמא את המים מכוון לו מישהו אי שם במרחקים, שאז אין מציאות החיים מביעה את הלך הרוח, אלא את הלך הנושב בה. 

 

בכל יום אנחנו מסתכלים על הגלגל, תוהים אם הפעם יגלגל הוא לכיווננו הפתעות חיוביות. אנחנו בוהים ותוהים מתי המים יביאו איתם אלינו בקבוק ובו מכתב, מכתב אשר יגיד לנו שהצלחנו. אנחנו הרי רודפים אחרי משהו כל החיים. אחד רודף אחרי תהילה, ורעהו אחר האושר ויש גם את מי שתר מסביב ותוהה היכן האהבה.

 

אני באופן אישי לא רוצה דבר מלבד השלמות שבפנים. הרי אנו מחזירים את עצמנו לבורא בדיוק כמו שאנחנו. נקברים ללא כסף או תהילה או כבוד. רק בשנות חיינו יכולים אנו לפחות לנסות להרגיש שעשינו די. במשך שנים ניסיתי לרדוף אחר התחושה הפנימית שאני שלם עם דרכי. נלחמתי בכל מי שאני, שאלתי את השאלות הכי קשות, ביקשתי לבדוק עם עצמי אם אני לא יכול להיות טוב יותר, אם אני באמת האדם הכי מוצלח, נאמן, מכובד, נאהב שאני יכול להוציא מעצמי. היו זמנים שחשבתי שלא.

 

היום אני חושב שכן. זאת אומרת, אני לא חושב שאני אדם כל כך מוצלח או אדם כל כך אהוב או אדם כל כך כשרוני, או חבר כל כך נאמן או בוס כל כך מקצועי או אדם כל כך אמיתי. אבל היום אני מאמין שאני מצליח להוציא מתוך עצמי את האדם הכי מוצלח שיכולתי, בהתחשב במה שאלוהים נתן לי.

 

נפלאות הן דרכי השם. אני אינני מבין מדוע אני נמצא יום אחד בתחתית ויום למחרת כבר כמעט בפסגה. אני אינני מבין מדוע אני זוכה להערכה מאחרים אך איני מעריך את עצמי. אני לא מבין איך אני יודע להגיד לאחרים בדיוק מה הם צריכים לעשות, אבל לא מצליח להגיד לעצמי.

 

הדבר שאני הכי אוהב במערכות יחסים הוא החיבוק. התחושה הזה של להיות נאהב, אבל לא פחות חשוב התחושה שיש את מי לאהוב, היא זאת שממלאת אותי כל יום בכח במצברים. היא זאת שמשמשת לפחות כמו סנדויץ' טעים של אמא. כשיש את מי לאהוב, יש בשביל מה לחיות.

 

בתקופה האחרונה התחלתי לחשוב שכבר אין לי את מי לאהוב. הלב שלי הצטמק, הידיים נצמדו לצידי הגוף מסרבות להישלח לפנים והרגליים פשוט סירבו לנוע. אבל לפעמים הלב מתעתע בנו, זה קורה כשהוא נמצא בתחרות עם הראש. וכשהשניים האלה מתחילים לריב ביניהם, הסוף אף פעם לא טוב.

 

בפועל, כל מה שאני מחפש הוא רק שיהיה לי את מי לאהוב.

כי כשיש את מי לאהוב, יש בשביל מה לחיות.

וכשיש בשביל מה לחיות יש סיבה טובה לקום בבוקר.

וכשיש לי סיבה טובה לקום בבוקר, אני מסתער כמו אריה על כל מטרה.

ררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 2/11/2012 01:23  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , התנדבות ומעורבות חברתית
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסגן יו"ר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סגן יו"ר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ