לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

"רק" סגן

תמיד העדפתי להיות "רק" סגן, ממלא-מקום, משנה. אף פעם לא רציתי להחזיק בעצמי בתואר העומד בראש. למה? אולי כי לא אכפת לי מהטייטל, אולי כי פחדתי מהאחריות, אולי כי לא הבנתי שזה מה שחשוב במציאות. אני חייב להבין את הסיבות. תעזרו לי.

Avatarכינוי: 

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2012    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

10/2012

ללכת נגד הראש?


הראש והלב הם כמו שמן ומים, כמו שני מתאבקים בזירת אגרוף שכל אחד מתעקש להגיד את המילה האחרונה. הם תמיד נמצאים ביחד, אבל מושכים לכיוון אחר. אנחנו צריכים את שניהם, אבל מקשיבים יותר רק לאחד מהם. ובכלל איך קובעים מי מנצח? ומי יודע מי יותר חזק או חכם או אמיץ? ואם אחד הכריע פעם אחת, האם זה ככה תמיד?

 

הלכתי עם הראש. לא, אני לא כל כך בן אדם רציונאלי. זאת אומרת, אני כן. אני בטח גם נתפס ככזה. אבל כשאני חושב על עצמי אני מרגיש, בעצם...הרבה מעבר למרגיש - אני יודע (וזה קצת מצחיק להגיד על רגשות "יודע") שאני בן אדם הרבה יותר רגשי משכלי. אני פשוט מאמין שצריך לפעול בדרך כלל עם הלב. הוא בדרך כלל לא מאכזב. הוא מעיד על מי אנחנו באמת ומה כדאי לנו לעשות, ועם מה נרגיש אמיתיים.

 

אבל הפעם הלכתי עם הראש. והראש הזה, יש לו דרך מיוחדת לפעול. הוא תמיד חייב להביא קבלות, להמציא חישובים, לתקתק תקתוקים, להביא סקרים, לדבר במילים גבוהות. הוא כל כך שונה מהלב. ללב אין שום בעיה להגיד "ככה אני מרגיש" מבלי להרגיש צורך לנמק בכלל. הוא אומר זאת תמיד בביטחון כזה, בשלווה, ברוגע. אולי בזכות זה אני כל כך מעריך אותו. כי יש לו אומץ. הוא לא מפחד מאף אחד. הוא פשוט מרגיש. וזה מספיק לו. הראש לעומתו עובד שעות נוספות. הוא לא ייתן הכרעה סופית לפני שיביא בחשבון את כל האופציות. אחר כך יסביר את כל השיקולים, את כל הספקולציות, ויכריז חגיגית במילים מכובסות על המסקנות אליהן הגיע.

 

ללב אפשר להגיד שעשו לו מניפולציות, שניסו לבלבל אותו. אבל גם הסקר משתנה מיום ליום, גם הידיעות של היום שונות מהידיעות של אתמול ושל מחר. בגלל זה קוראים להן "חדשות". ללב אפשר לומר שהוא לא נותן פירוט, שהוא לא מבוסס. אך גם הראש מתבסס רק על מידע חלקי והשערות. הוא אינו וודאי ומדעי תמיד.

 

אז הלכתי אחרי הראש, ואז הלב התעצבן. השתקתי אותו. העמדתי במקום, בפינה, בצד הדרך. לרגעים מסוימים ממש כלאתי אותו בתוך כלוב, תוך שאני מחביא היטב את המפתח. ביקשתי ממנו לוותר קצת, הסברתי לו שהחיים כוללים פשרות, ושאחרי שאני בדרך כלל מקשיב לו, הפעם העדפתי את הראש על פניו.

 

הוא די נעלב ממני. הסביר שעשיתי טעות. מהכלוב שלח אלי שליחים, בתוך הגוף התחיל לעשות לי רשרושים, הוא לא ויתר ודאג לגרום לעקצוצים. הסברתי לו שהוא לא יודע לנוח כשצריך, אבל הוא הסביר לי שזה פשוט לא הזמן. הוא אמר שכדאי לי שאקשיב לו, ושיפה שעה אחת קודם. הוא קרא לי בקול וזעק. אמרתי לו שכבר עצמתי את העיניים ואטמתי את האוזניים, אך הוא לא ויתר.

 

הלב הזה...מתנהג כאילו יש לו חיים משלו, כאילו בלעדיו איני יכול.

הלב הזה...הוא אמיץ כל כך ובטוח כל כך, כאילו יש לו גם ראש.

הלב הזה...הוא הלב שלי.

 

אבל מה, ללכת נגד הראש?

 

 

נכתב על ידי , 31/10/2012 23:54  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , התנדבות ומעורבות חברתית
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסגן יו"ר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סגן יו"ר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ