לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

תיכוניסטית.


-


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2012

ע"מ 5, פרק ב' - החופש כמעט נגמר...


ע"מ 5, פרק ב' - החופש כמעט נגמר...
r2nfunqrajggndph9cxs.png
"אאו" לחשה ניצן כשנדפק ראשה בשולחן המטבח בעוד הארבעה (צור ניצן אלינור וקארין) מתגנבים לקחת כמה דברים
לפיקניק שהם תכננו לעשות, קארין הושיטה יד ותפסה ארבעה תפוחים "אני מרגישה כמו אבו מאלאדין" רטנה "אם כך
אני אהיה אלאדין" קרץ צור ולקח כמה עוגיות מקופסא "אני אהיה ראג'ה" צחקה-לחשה אלינור ולקחה עוגיה אחת מהחופן
שצור פילח "אני אהיה יסמין ואחבק אותך" הסמיקה ניצן וצור נדפק גם הוא משולחן "רק אני פה קוף?" רטנה קארין וצחקקה
"אבל את הופכת לפיל בסוף" ניסה צור את מזלו "זאת לא הכי מחמאה לבנות צוריאל" אמרה אלינור ברשמיות צור הסמיק
והרכין ראש, הם רצו מהר מחוץ למטבח ונשכבו על הדשא וחלקו בתפוחים בעוגיות בבסקוויטים ובסנדוויצ'ים "איזה פיקניק"
לעסה קארין עוגיה "כיד המלך!" השלימה אותה אלינור והם צחקו. "ניצן אני צריכה להודות במשהו, אבל אגיד לך מאוחר יותר"
ציינה קארין והוציאה את האייפון שלה ותקתקה משהו בפייסבוק, צור נבהל מהרטט בכיסו והוציא את הפלאפון, הייתה לו הודעה
בפייסבוק "כל הפרצוף שלך מלא בחומוס צור -קארין-" הקריא בכל ומיהר לנגב את פיו והבנות צחקו. "קארין בואי דקה" אמרה
ניצן אלינור מיד נצבה "מה? בלי סודות בחברה!" ניצן סמנה משהו ביד ואלינור התקפלה וחזרה לשבת, ניצן לקחה את קארין לצד
"צור שלי זה ברור?" היא לחשה לה בסימפטיות "ברור המפקדת אין לי שום כוונות איתו הוא בסה"כ ידיד" אמרה קארין באדישות
מוחלטת ועקפה את ניצן המבולבלת וחזרה לביתן.
***
קארין הוציאה עלונים שנשארו לה מהפנימיה וקראה בנוגע לפעילויות השונות, אלינור חזרה על היסודות בכימיה וניצן שמעה מוזיקה,
רק צור לא היה נוכח בחדר, "איפה צור?" שאלה קארין "מה אכפת לך?" שאלה ניצן בחזרה, "הוא הלך לנגן" אמרה אלינור בעודה לא
מזיזה את מבטה מהספר. קארין ירדה מהמיטה ובאה לצאת מהביתן "לאן את הולכת?" שאלה ב'סקרנות' ניצן "אני חייבת לך דיווחים?"
שאלה בחיוך קארין ויצאה. היא נכנסה לבניין "אני יכולה לעזור לך?" ניגשה אלייה לא אחרת מאשר מנהלת הפנימיה דפנה כץ, "כן,
אני קארין רציתי לברר בנוגע לכיתת מוזיקה-תיאטרון" ענתה קארין "אני לשירותך", "מה לומדים לנגן שם והאם יש פה ציוד נגינה
ויש אפשרות לנגן אחרי הלימודים ואם זה נכנס בציון?" המטירה קארין שאלות על דפנה דפנה ענתה בפשטות "כל מיני כלים,
כן, כן ולא" חייכה ופנתה לדרכה. קארין שמעה נגינת פסנתר מרחוק, היא נכנסה לאולם הגדול וסגרה את הדלת בשקט
צור ניגן שם. קארין התחבאה בין השורות הרבות והאזינה טוב-טוב למוזיקה שלו. עיניה נעצמו ואז...

נכתב על ידי תיכוניסטית - סיפור בהמשכים , 12/10/2012 18:01  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ע"מ 4, פרק א' - פנימיית זיו-אריאלוב


ע"מ 4, פרק א' - פנימיית זיו-אריאלוב
zkiksm66tynhzlhyhaif.png
נשבעה לעצמה שלא תתן לבנים לגרום לה לבכות יותר בחיים, אבל זה לא שהיא תתחיל לשמור נגיעה או משהו,
פשוט לא תבכה, זהו קארין תהיה אמיצה. כל הדמעות שלה מילא כמעט נאבדו כשהיא גלתה שאבא שלה מת בגיל 10,
אבל עכשיו היא בת 15 והיא גדולה ויכולה להפסיק לבכות. קארין ירדה מהסולם ולטפה את לחיו הרטובה של צור שקם ודפק
את ראשו בתחתית המיטה של קארין מרוב בהלה. קארין חייכה אליו, והיא חייך אלייה "אני סולחת" היא לחשה וצור האדים.
"יאללה אפ על הרגליים ושמישהו ישים שמיכה על הרצפה, הגיע הזמן לספר כמה סודות!" צחקה קארין והתיישבה על הרצפה בישיבה
מזרחית כאילו נקראה ע"י הגננת ואילו היא בת 5. צור פרס שמיכה ירקרקה וקארין התיישבה לידו אלינור מהצד השני וניצן במקום
שנשאר. "עכשיו אנחנו עושים טקס השבעה, שנשאר תמיד יחד לא משנה מה" חייכה קארין וניצן קמה לעמעם את האור "החזיקו ידיים
ידידיי, הידיים יוצרות מעגל כאילו אנחנו איש אחד ש...", "יש לו יד עגולה ענקית?" התערבה ניצן "לא מפריע!" חיכתה את המורה מ"אלכס
חולה אהבה" והמשיכה "מעכשיו נהיה חברים, עד סוף החיים, ולא רק עכשיו נהיה חברים לעולמי לעולמי לעולמי עולמים. (שורה משיר
מהסרט "אוליבר וחבורתו)" היא השתעלה והמשיכה "האם אתם נשבעים שנשמור זה על זה לא משנה מה ולא נתפרק לעולם?" שאלה
בעוד עיניה עצומות "נשבעים!" אמרו פה אחד. הם שחררו את האחיזה "אוקי ספרו לי שטויות" אמרה קארין בהחלטיות משעשעת
"אני ניצן, בת 15 מחולון, אוהבת לנגן בפסנתר שרה ואוהבת מסיבות אוזניות" חייכה ניצן ואחריה המשיך צור "אני צור, כמעט בן 16
מנגן בפסנתר כותב שר ושונא מסיבות רועשות" ניצן הוציאה לו לשון מיד אחריה אלינור "אני אלינור בת 15 כמעט 16, חולמת להיות
סופרת ונגררת אחרי החלום של סבתא" נאנחה בחיוך ואז פתחה פיה קארין "אני קארין, תל-אביבניקית עלובה, חולמת להיות
שחקנית" אמרה וקרצה לצור שקבר את ראשו בין רגליו. "אוקי, עכשיו היו לכם פעם חברים?" היא פנתה לחבורה "לא" אמרה
אלינור "ארבעה אידיוטים" אמרה ניצן "לא" מלמל צור "לא" אמרה בגאווה קארין. פתאום צור הרים את הראש והביט בקארין
ניצן הביטה בצור והסמיקה ואלינור הביטה בשמיים והחווירה. קארין חשבה "טוב נלך לישון, מחר נסחב כמה שטויות מהמטבח
ופיקניק עליי" אלינור הכריזה וקארין אישרה "אני אוציא כמה שטויות שדחפתי למזוודה" תום וניצן הביטו זה בזה וחייכו
"ואנחנו נהיה הטועמים המדהימים" כולם צחקו ואלינור עלתה למיטתה וניצן חזרה לרבוץ, קארין הביטה בצור משליך את
השמיכה למיטתו "לילה טוב" היא לחשה "לילה טוב" ענו כולם. קארין טיפסה למיטתה והתכסתה בשמיכה, אלפי מחשבות עפפו
אותה היא גירשה את כולם ועצמה את עיניה ונרדמה.

אוקי חברים! כאן נגמר הפרק הראשון, והנה בא לו פרק חדש ונקי
עכשיו התפקיד שלכם זה להביע דעה על הדמויות, נחזור שוב,
קארין צור אלינור וניצן כרגע עומדים על הפרק. אז,
שתפו חיבוק של הסוררת

נכתב על ידי תיכוניסטית - סיפור בהמשכים , 11/10/2012 15:49  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ע"מ 3, פרק א' - פנימיית זיו-אריאלוב


ע"מ 2, פרק א' - פנימיית זיו-אריאלוב
byl9ue10vcxj7aur2ghg.png
"אז כמו שאמרתי לך, אתה מעביר פה X1000 וככה יש לך את העברת היחידות פה" הצביעה ניצן על מספרים
במחברת סגולה מעוטרת במדבקות נצנצים בצורת דבורים. הם הביטו בקארין, צור מיהר לסגור את המחברת וניצן
יצא מהביתן במהירות. אלינור נראתה מזועזעת "אני לא מאמינה צור, העברת יחידות?! מאיפה קיבינימט המאיות שלך
ממסלול מופ"ת?!" היא צרחה עליו, הוא הסמיק כ"כ שקארין נרתעה אחורה הוא נראה כמו פטר מהסרט "יומנה של אנה פרנק"
האחרון שקארין נגררה לראות, הוא פשוט ברח משם. תגובה שלא הייתה יאה לבנים מתל-אביב. "אלינור מה הסיפור שלך? הוא
מתרגל,  זה כבר משהו!" אמרה קארין, "את לא תביני" אמרה בעצב "אנחנו צריכים להיות רופאים, ככה ההורים אומרים. גם אני
לא רוצה את זה אבל, זה מה שסבתא רצתה. צור לא הכיר אותה מספיק, כדי לדעת כמה שהיא חשובה לי." עיניה נצצו, קארין עמדה
שם, עילמת "אני הולכת לחפש את צור, לכי אחרי ניצן" ציוותה קארין ומבלי להביט בה יצאה אחרי צור. היא לא יודעה לאן היא הולכת,
ולא לקחה איתה את הפלאפון, וטוב שכך, הרי למי הייתה מתקשרת? לאמא שתיקח אותה מהסיוט הזה? לאבא שבשמיים? לסבתא
שבאתונה? "צור, צור! די אל תסתלבט עליי צור זה היום הראשון שלי פה" קראה קארין, משהו רץ נתקל בכתף שלה בעוצמה כה רבה
עד שנפלה על הדשא הרטוב, יופי. חשבה לעצמה, ממש נהדר זה טייץ חד שוהיחיד מאלה שהבאתי לפה. למעשה היא הביאה 4, אבל מה
אפשר לצפות מתל-אביבניקית בקיבוץ? . היא קמה, ישבנה מלוכלך מאדמה רטובה ופניה רטובות מהממטרה הקרובה דמות אפלה
התקרבה אלייה, היה לה שיער ג'ינג'י, ניצ...ניצן! קארין התחילה לרוץ לדמות ולחבק אותה. אבל אוי כמה שמסתבר היא טעתה.
הדמות הייתה בכלל צור. זה רק שיערו שהשתקף באורה של המנורה הכתומה ליד. קארין נתקה מגופו והתחילה להתנהג הכי טבעי
שיכלה "לאן רצת צור? ציפיתי שנדבר..." היא מיהרה לציין "אני אתה ניצן ואלינור, מה הקטע שלכם?" צור, שכנראה עדיין היה המום
מהחיבוק הלא צפוי חייך ואמר "אני שונא מדע מדויק, לכן בחשאי נרשמתי למגמת מוזיקה, למגמה שלך ולכיתה שלך," היא כיחך בגרונו
והמשיך "וניצן מלמדת אותי את החומר שיהיה לה במגמת פיזיקה, ציפיתי לקבל מאלינור תמיכה. ולא קיבלתי כזאת לצערי" הוא לא הביט
בה. קארין הייתה המומה, היא הביטה בצור "אני בטוחה שהיא לא כועסת, זה סתם קטע שקרה לה ו...", "טוב זה לא סתם, 'קארין'!"
הוא ביטא את שמה בגסות "מדובר בעתיד שלי, ובבקשה של סבתא שלי, שמעולם לא רציתי להכיר! מדובר פה ביותר ממה שנדמה
לאיזו...איזו..." הוא חשב לרגע "תל-אביבניקית עלובה כמוך!" קארין פערה את פיה, הדמעות עלו וחנקו בגרון, התחושה הטובה
שהייתה לגבי צור נעלמה בין-רגע, צור הניח ידו על פיו "קארין אני, אני לא..." הוא הושיט יד, קארין קמה "אני מצטערת שהפרעתי
לך צור" היא אמרה בקול הכי פחות מתייפך שיכלה, היא רצה משם "קארין, קארי קארין רגע!" קצת קשה לרוץ בכפכפי אצבע,
צור רץ מהר כנמר ונתקל בקארין, הם החליקו על הדשא, קארין נפלה כשהיא על צור, בתנוחה כ"כ קרובה, שהם כמעט התנשקו
העינים של צור נראו לה הכי יפות בעולם, הגוף שלו נראה לה הכי חסון שיש, אבל...תזכרי קארין, היא חשבה לעצמה, את כועסת
והוא מצטער. תמשכי את זה, אבל צור...(הערת המחברת: אבל זאת רק ההתחלה של הספר!), היא קמה מהר והמשיכה לרוץ,
הפעם צור הסתפק רק להביט בעצב בצלליתה המתרחקת. היא נכנסה לביתן, שם התחבקו כבר אלינור וניצן. קארין עלתה מהר
למיטתה ועצמה את עיניה תחת הפוך. הנפילה, המילים שלו, 'תל-אביבניקית עלובה...' העינים שלה דמעו, היא שמעה את צור נכנס
ונשכב על מיטתו. זה נשמע כאילו הוא בוכה בשקט, בכי מיוחד כזה של בנים, קארין פשוט...
נכתב על ידי תיכוניסטית - סיפור בהמשכים , 10/10/2012 19:32  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  תיכוניסטית - סיפור בהמשכים

בת: 5

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , יצירתיות , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתיכוניסטית - סיפור בהמשכים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תיכוניסטית - סיפור בהמשכים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ