לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי:  sufti

בן: 19



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

7/2017

מסע הנדודים


אתה מספר לכולם שאתה מכיר את עצמך הכי טוב, הרי אתם ביחד כבר 19 שנה,
אבל מתי תבין שזו בסך הכול רק מגננה ותצא כבר מהסרט,
הרי כבר שנים שהאני הפנימי שלך זרוק בצד, ליד הדלת.
אנשים משתנים, לא משנה כמה תכחיש ותנסה לזהות את עצמך שעות מול המראה,
היא גם ככה לא תרצה אותך, כי מי תרצה אדם עם צלקות ומחלות, אז כל זה בשביל מה? אה?
תארוז את עצמך ואת הקביים של החיים, בגלל שגם אם בסוף תחזרו, אתה לא חושב שזה יהיה שונה לעולמים?
הפחד שיחלחל לעצמות שלך לא ייתן לך לישון, לא תפסיק לחשוב אם היא תלך באישון לילה, זה לא שהיא לא עשתה את זה בפעם הקודמת, אחרי הריב המטופש והראשון.
אולי היעוד שלך הוא לחיות חיים של כאב הנדודים, בינה לבין החיים האמיתיים. כל נווד יספר לך על המחסור במים, הכאב, האבנים, אבל היי, לפחות הוא לא כמו כולם, לא תלוי באחרים,
אז למה אתה נווד ועדיין תלוי בכל מה שהיא תאמר או תעשה?
ולמה לא משנה כמה רחוק תלך, אתה עדיין תרגיש על הקצה?
אני לא רוצה להיות הפסימיסט שיגיד שמסע הנדודים נגמר רק כשאתה מונח בתוך ארון,
אז יאללה, לילה טוב, אולי אנסה טיפה לישון...
נכתב על ידי sufti , 5/7/2017 14:24   בקטגוריות פסימי, שחרור קיטור, אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לsufti אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על sufti ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ