לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.


"כשאתה לא יודע בדיוק איפה אתה עומד, פשוט תתחיל ללכת."


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     




הוסף מסר

7/2017


היא מלבן בסך הכל.

דמות גבה כאילו נצבעה בצבע אחר מהנוף

אבל היא תמיד הייתה פה

שייכת לפה

מתנסה פה

אין לאן ליפול, היא מספרת שהיא למטה

והפחד הכי גדול הוא שידעו שהיא לא מפחדת

שהיא מגמגמת

כשבא הטוב.

 

 

נכתב על ידי ללא גבולות דימיון , 27/7/2017 17:59  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קטע סיפורי ישן


ידעתי שאוכל לחכות לאבא שיכנס איתי, על השלט היה כתוב " למטופל\ת ניתנת האפשרות להכנס עם אדם נוסף מטעמו\ה לצרוך הבדיקה".

לא שהיה קורה משהו, לא שאיבדתי איזשהו אמון ברופאים ולא כאילו שאבא יכול ממש להיות איתי בחדר. אבל רציתי את טיפת הביטחון הזו.

הדלת נפתחה וממנה יצא הרופא בחלוק הלבן.

בעוד נשימתי נעתקת לרגע, הוא נשאר ביופיו, בשיער הבהיר שהחזיק את משקפיו והעיניים החומות הבטוחות. עד לרגע שהסתובב.

אז גם הוא איבד את שיווי המשקל.

הוא לא הסגיר כלום, מעולם לא זכרתי אותו טיפש.

"היא רוצה לחכות לאבא שלה" המזכירה פנתה אליו. כמעט נגעה במפרק ידו- כעסתי על חוסר המקצועיות מצידה.

"אז הבא בתור" הוא ענה כאילו באדישות ונכנסה לפני אישה מבוגרת ונמוכה.

זעתי בכיסאי מחליפה תנוחות כאילו חוסר השינה של הלילה התקיף אותי ממש ברגע זה.

אסור לי להיות פה. אסור שזה יקרה.

הלכתי למלא מהמיכל כוס מים, הלכתי לשירותים, יצאתי, החזקתי את הראש, הסתכלתי במראה ושאלתי את עצמי 'איך לעזאזל?!'...

אבא התקשר ובשורה בפיו- הוא לא יגיע ברבע שעה הקרובה.

"תכנסי עם אחת הנשים. אל תעכבי לעצמך את התור בגללי" הנהנתי כאילו שיוכל לראות את זה וניתקתי.

יצאתי בחזרה למסדרון ההמתנה וכמו כל המבוגרים סביבי- המתנתי.

כמות התהליכים המוחיים שעבדו לי בראש לאותם רגעיים היו בלתי אנושים.

האישה המבוגרת יצאה "תודה לך. תודה באמת. בחור טוב. תודה לך" הוא יצא- מהנהן בחיוך "תרגישי טוב".

כמעט הקאתי.

הוא נעץ בי מבט "מחכים לאבא?" הוא דיבר כאילו אני ילדה קטנה שלו, זה הצליח להרגיז אותי.

החלקתי את היד בשיער שלי ונשמתי עמוק.

המזכירה היפה הביטה בי וכגודל שאיפתי נשמע קול האנחה שיצא מגרוני. 

ניערתי מעצמי את הרכרוכיות ולקחתי איתי את כל האצילות שעוד נשארה בי בתור מטופלת בקופת חולים "לא. זה בסדר" קמתי.

 

 

נכתב על ידי ללא גבולות דימיון , 19/7/2017 01:47  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




יש כל כך הרבה דברים שאתה לא יודע בתור אדם ממוצע.

לא יודעת מה גורלו של יום שגרתי למחר,

לא יודעת איך אבצע את הרגע שנתנו לי להעביר ולהנחות,

אין לי מושג כמה חכם זה לכתוב את הלב על דפים באינטרנט, או כמה זה לא בטוח.

אני גם לא יודעת מה ההשפעה בדיוק של כל דבר שקראתי או שמעתי,

מה הקסם של דברים של אדם אחד בלבד שניתנו לו הכוחות לאזן המון,

לקשר המון ולתת הבנה. בעיקר.

לא יודעת מה יעלה בגורל הספרים שהנחתי פה סביבי

ואם החדר שלי יהיה מסודר מתישהו עד הסוף ולא בסידורי ביניים,

והארון.

סך הכל אני לא יודעת מה ההשפעה של יום, של רגע, של זיק ביקום,

אבל אחריותי לעשות אותו הטוב ביותר,

או לסחוט ממנו כמה שאפשר,

כי הרכבת הזו ממשיכה ודוהרת ולך נותר להיות ערני, לנהל את העניינים.

לא יודעת מה ההשפעה, לא יודעת כלום,

אבל חשוב להמשיך חזק בחיים, בשאיפות הנעלות, בכנות מול עצמך

איפה שכלום לא זז. כנראה ששם.

לא יודעת כמה משפיע,

אבל הבטיחו לי שהרבה- בכל רגע.

ואני מאמינה שבעיקר, איפה שכלום לא זז.

נכתב על ידי ללא גבולות דימיון , 19/7/2017 01:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




מחקתי את כל הדף שכתבתי.

נלך. נחייה. נחכה.

מישהו בדרך, משהו חייב להיות בדרך אליי.

הערפל הסמיך הזה חונק מידי

נכתב על ידי ללא גבולות דימיון , 9/7/2017 17:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




בניתוק אחרי ניתוק יש לגשת אל המחשבה הצלולה,

אף אחד לא מצפה

ואף רעיון אחר מעולם לא נאמר,

כל חומר גלם יש

ואלו הילדים שלך שם.

לשחרר. לשחרר.

אולי קצת לנוח, אבל לא לשקר.

וללכת, זה נותן כוח.

לבהות בים, או בתקרה.

מחשבה צלולה יקירה,

מחשבה צלולה.

 

נכתב על ידי ללא גבולות דימיון , 3/7/2017 18:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  ללא גבולות דימיון

בת: 18



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , בלוגי בנות , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לללא גבולות דימיון אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ללא גבולות דימיון ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ