לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.


"כשאתה לא יודע בדיוק איפה אתה עומד, פשוט תתחיל ללכת."


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2018    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 




הוסף מסר

11/2018


ברחבת היאוש מתנועעים להם כל המטרות ללא הדרך,

שם הדיי-ג'יי שם שירי עבר ועתיד

וגם שירים שאינם שייכים לנוכחים.

במרכז הרחבה מרקד לו בעל ההצלחה הגדול מכולם,

שבא והולך ושאינו נדבק שם.

כשכולם תולים בו את עיניהם 

ושואפים לזוז כמוהו,

אז מחליף הניגון לקצב אחר.

קצב ממית.

שלא נותן שום חשק אפילו להתחיל.

ויש את אלו ששותים שם הרבה,

אפילו לא התחילו לרקוד מעולם,

רק הגיעו "לנסות" כמו כולם.

והם יושבים על הבר כבר שנים.

 

צריך איזה אדם שיבוא וישבור את כל המועדון הזה,

או נשמה גדולה של כולם יחד,

שכבר נמאס לה לרקוד בכל הכוח ולהקיא בבוקר.

צריך שמישהו ינפץ את הכוסות,

יפיל את העמדות ויגיד לכולם-

לעזאזל איתכם! זו הרחבה שלכם שמתנפצת פה! לא של בעל האולם!

 

ואז אולי יינצלו כמה שבחרו בחיים,

כמה שמעדיפים לעשות חצי מציאות 

מאשר חלום שלם.

אלו שלא רק מביטים בחלונות, אלא גם יוצאים החוצה.

והם ילכו יחד משם

ויהיה להם קשה. קשה מנשוא...

והם תמיד יזכרו בריקוד האחרון שהבטיחו להם

וישאלו אם הוא קיים

ומה שאר הרוקדים עושים עכשיו באולם המנופץ.

חלק ימחק מהתודעה את הגועל

ויחזור על צעדיו

אל הזוהר הממכר.

הריק מתוכן.

הקל.

הקשה מנשוא.

 

וחלק ימשיך בדרך,

יפול, יבכה, ישמח

יצווח, יטפס 

וירד 

ולא ידע מה הסוף

אבל ידע שישנה פה דרך

והוא לא מסתובב במעגלים

כמו באותה הרחבה.

 

אוי לעזאזל... 

 

נכתב על ידי ללא גבולות דימיון , 4/11/2018 13:09  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




עוד כשהעניין היה לי בראש לא הייתה לי מטרה נעלה מעבר ללהיות היכן.

וכשהייתי הבטתי בכל מה שיכול היה להפעים אותי יותר מתמיד,

גדולה, מכה ושעמום ולא הייתי מוכנה לתת להם את הכבוד המטופש להתרגש מהם.

כי הייתי רק להיות. ולקבל מבלי להחליט.

וכשצעדנו בלילה מאוחר וכבר לפנות בוקר מבלי לשים לב,

דברים זזו והצד החברתי שלי הושפל.

ולא היה אכפת לי בכלל, או יותר מידי. או בכלל.

וכשהוא אמר בין כולם שהוא מתקדם אל הים

כמעט ואמרתי שאצטרף, אך הנחתתי את חוסרי

ואמרתי לי שלא כולם מסוגלים לקבל אותי כמו שטיבעי לי

ואיני רוצה לא לפגוע בהם ולא בי.

אז שתקתי. 

אבל שמחתי שהיה לי ברור שרציתי ללכת אל הים.

נכתב על ידי ללא גבולות דימיון , 3/11/2018 20:15  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




וכך
נכתב על ידי ללא גבולות דימיון , 3/11/2018 20:09  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  ללא גבולות דימיון

בת: 19



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , בלוגי בנות , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לללא גבולות דימיון אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ללא גבולות דימיון ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ