לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לחזור בשאלה. מה קדם למה, מי נגד מי, מה גרם למה ומדוע וכיצד...


השינוי. כמה אומץ וגבורה, כוחות נפש וסבלנות צריך לאסוף בדרך אל החופש. החופש שגובה מחיר יקר, לא יימכר בעד כל הון שבעולם!


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2014    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2014

פרק 90: התנזרות


Well,

כעובד בקבע, אור לא יכל להיפגש איתי בכל יום. כל ערב ייחלתי שיוכל להשתחרר מהבסיס ולשבת איתי באיזה בית קפה קטן בפלורנטין, בבר כל שהוא בדיזינגוף או אפילו לשבת לארוחה זוגית במסעדה טובה בהרצליה. אבל זה לא קרה.




כל הבטחה שלו הגיעה ממקום של דאגה ואכפתיות. כך בכל אופן זה הצטייר בעיניי, אך הבטחותיו לא מומשו. הסבלנות שלי התחילה לפקוע אט אט בהמתנות הארוכות לבואו וניצנים של עזיבת מערכת היחסים הזו החלו להיראות באופק.

למה, למה, למה? למה נדמה לי שהוא שונה? למה נדמה לו שאני מאלו שישבו בבית בשקט, מחכות לגבר שלהן? שיפתח את העיניים ויבין שכאשר לאשה אין עם מי לדבר,  היא תחפש אוזן קשבת בחוץ. למה הוא לא מנסה למנוע את אי הנעימות הזו ממני. יתכן אף שגלגלי המוח שלו משיקים את הדוגמא לדברים אחרים... אאוץ'.

למה התאהבתי בגבר שאני רואה אותו רק פעם בחודש? למה בתקופה הקשה הזו של ארבעת החודשים הוא מוצא זמן לבקר את הילדים ולא מוצא זמן לשיחה קצרה אליי של 60 שניות??




גם כשהאופנוע לא היה בסדר ונכנסתי לדיכאון קטן בעקבות כך, כל החברים סביבי דאגו לוודא שהכל בסדר, להציע עזרה, להתעניין, רק אור היה בבועה שלו. בצבא שלו. במשימות שלו. בחרא שלו. בטוח במאה אחוז שאהיה שלו לנצח, כי הוא יודע לדבר, יודע להבטיח, ושוכח שלנשים יש זיכרון חזק והן מצפות לקיום ההבטחות.

שלא תבינו לא נכון, לא בחרתי בו בגלל שסיפר לי שמרוויח 20 אלף ש"ח בחודש, לא בגלל שסיפר לי שיש לו דירה בפלורנטין שירש מסבא שלו ולא בחרתי בו בגלל שהבטיח לסייע לאלישבע ולתמוך בנו. בחרתי בו עוד לפני שסיפר כל זאת, בחרתי בו כשהלב שלי בחר בו.

 

חודש ועוד חודש עוברים כך. וככל שהזמן עובר, הביטחון שלי בו מתחיל להתערער. אני שוב מקשיבה להבטחות שלו וכבר לא מאמינה לו. משהו בי כבר מטיל בו ספק, למרות שהסביר לי שמדובר בתקופה קשה של ארבעה חודשים בשנה שיסתיימו ב- 23/5 ולאחר מכן מתחלף הגדוד ואז... יימאס לי לראות אותו.

נתתי לו צ'אנס. שיקבע לנו תכניות ויבטל כמה שרק ירצה. נקודה. אבל עד ה-23/5. 

הרגשתי רעה מאד מעצם האולטימטום שהצבתי לו, אבל לא היה לי אכפת כי באיזה שהוא מקום האמנתי שלאחר מכן הוא יהיה שלי לנצח!

כך עברו הימים והיום ה- 23 התקרב בצעדי ענק. אני לא מאמינה ששרדתי את ארבעת החודשים הקשים האלו. אבל מה לא עושים בשביל אהבה... שווה לחכות לו אפילו שנים!

 

באותו זמן של סיום התקופה הזו, התחלתי טיפול פסיכולוגי אצל אדם משכמו ומעלה, שמבין בנבחי הנשמה ומנחה דגול להצלחה בחיים. אדם שיעשה הכל כדי לרפא את פצעי העבר הבלתי מוגלדים, אדם שיעשה הכל כדי לעשות אותך טובה יותר בכל מה שאת עושה. יעשה אותך איכותית יותר, מכובדת יותר ונטולת זילות. אדם שיגרום לי להוציא הכל על שולחן הניתוחים ולטפל בעצמי יותר, וכל זה מתוך אכפתיות להצלחה גורפת בכל התחומים.

כאב לו לראות אותי כאובה אחרי כל ביטול של אור. כאב לו מאד.

באותו שבוע, אור התקשר אלי וסיפר לי עד כמה אמא שלו רוצה לראות אותי, כמה היא רוצה שיביא אותי לביתם בכדי להכיר את המשפחה. נלחצתי ושמחתי כאחד. אני לוקחת כאן צעד קדימה לבניית זוגיות פורה ביננו. מערכת היחסים הזו אכן רצינית! אור רוצה אותי בחייו, אחרת לא היה מציע להפגיש ביני לבין משפחתו..

אור ביקש שלא אקבע משמרות ליום שישי. לפנות את כל סוף השבוע כדי שניסע יחד לקרית שמונה ונהנה שבת עם משפחתו החמימה.


יום שישי הגיע. ביקשתי ממנו לעדכן אותי לאיזו שעה להיות מוכנה. אור בתגובה: אנחנו בנוהל פח"ע מחמישי ב- 1 בלילה. הערכת מצב תהיה ב- 11 בבוקר. אני אעדכן אותך.

כבר הרחתי את הביטול. הרגעתי את עצמי: הכל בסדר. את רגילה שכל דבר הוא מבטל. אל תפתחי ציפיות וכך לא תתאכזבי.  משהו בי כעס עליו על שלא עושה מאמץ לפנות לנו יותר זמן איכות. משהו בי ריחם עליו על שייאלץ להודיע לאמו כי הצבא שוב תקע אותו שבת שלמה בבסיס.

כמה זמן לאחר מכן אני יוצרת קשר שוב והוא מעדכן שנאלץ לבטל הכל. הוא כבר הודיע לאימו. היא מאוכזבת מאד. היא הכינה לי מאכלים מיוחדים... פתאום מצאתי את עצמי מרגיעה אותו בציניות מוחלטת מלווה בכעס מוסווה: הכל בסדר. נראה אולי אגיע אליך לבסיס בשבת בבוקר או שתנסה לקפוץ לבקר במוצאי שבת. הוא הסכים. אולי אפילו התפלא כמה רגועה קיבלתי את הביטול. בלי כעס או תלונות.

now what?

חזרתי הביתה שבורה, מרוסקת ורצוצה עד בכי. סיפרתי לאלישבע שהוא שוב ביטל. למה הוא מבטל שוב ושוב? לא פלא שאישתו בגדה בו עם אחר ולכן התגרשו! אני לא אהיה כמוה, אני חזקה למען הזוגיות הזו!!

בכיתי לה שנמאס לי מהביטולים שלו. נמאס לי להיות בודדה כל כך בזוגיות הזו. אלישבע בתגובה צעקה עלי: דיי כבר! אני לא יכולה לראות אותך כך נשברת לי בגלל הגבר הזה! אני צריכה אותך חזקה ושום בן זונה לא יעשה כך לאחותי! הגיע הזמן שתרפי ממנו!!! תרפי! תרפי! אלפי גברים בחוץ מתים להיות לך לבני זוג ובחרת לך דווקא את איש הצבא הזה? כל מערכת היחסים איתו בנויה על ביטולים! דיי כבר!

הצעקות שלה הדהדו לי בראש וניערו כמה תאים מתים. לפעמים צריך שמישהו יעשה זאת עבורך. פרצתי בבכי.

 

כשסיפרתי זאת לפסיכולוג שלי, הוא הציע לבדוק מיהו הבן אדם. את יכולה להסכים ואת יכולה שלא. אני מבין כי יתכן ואת מפחדת להסכים מתוך פחד ממה שתגלי, הוא הסביר, אך איני מסוגל לשמוע אותך כך! את מרוסקת, ואף אחד לא רשאי לעשות לך כך!

הסכמתי.

כמה דקות לאחר מכן הוא חוזר אלי, מוודא שאני יושבת ומטיל פצצה אל קו הטלפון הפתוח: אור נשוי וזהו אינו שמו האמיתי.

 

גוש ענק הסתחרר לו בתוך הלב שלי. מסתחרר ומסתחרר, צובר תאוצה ומתפרץ לו מתוך הלב בפיצוץ אדיר, יוצר בליבי חור ענק, גדל מימדים, כשעל הדרך הוא חורך את כל הניקרה בדרכו.

נפלתי על המיטה, פורצת בבכי של פגיעה. כל העולם שלי חרב עלי באחת! מה לכל הרוחות??? איך הוא הצליח לעבוד עלי כך במשך ארבע חודשים וגרם לי לקרא לו בשם בדוי? הוא גרם לי לחטוא בכלל הברזל שלי לא לצאת עם נשואים! למה הוא עבד עלי כך? האם היה לו נוח שאני חדשה בעולם החילוני? האם ראה בי טרף קל שאפשר לעבוד עליו ולרמות אותו בכל מיני מונחים צבאיים כי מעולם לא זכיתי לשרת בצבא ואין לי שמץ של מושג בכל ההתנהלויות שם??


פתאום מתוך הכאב העז הזה, התחילו המאורעות להתחבר ביניהם כפאזל מושלם. כל הבטחותיו נועדו אך ורק כדי לשמור אותי בסטנד-ביי, בכדי לתת לי תחושה שזוהי מערכת יחסים רצינית: "אני נכנס לדיון ולא אהיה זמין" והשעה 8 בערב. דיון? אני משוכנעת שהלך להשכיב את הילדים לישון.

"אני לא יכול לדבר, רק אגיד לך שהייתי מחוץ לגבולות המדינה.. לכן לא הייתי זמין.. אני אדבר איתך מאוחר יותר" לא יודעת מה נכון כבר ומה לא. אני בטוחה שהיית צריך ללכת לרוקן את האשפה כדי לספר לי את הסיפור הזה.

כשאמר: "מאמי, יש אירועים בגיזרה, לא אוכל להגיע" הוא התכוון שאישתו סיימה מחזור ולכן לא יוכל לבוא אלי בחודש הקרוב?  האם להיות תקוע בחמ"ל כל לילה, היה התירוץ הכי נדוש שלו למה לא ענה לי לטלפון או להודעות?  מה עשיתי לו לכל הרוחות? 

 

בכיתי ללא הפסק כל אותה שבת. הכאב בלב היה כל כך עצום שלא הייתי מסוגלת להרים את עצמי לעבודה בבוקרו של יום ראשון. הראש שלי כאב מאד ועיניי היו אדומות ונפוחות מבכי. הרגשתי מנוצלת. מחוללת. אני חייבת לקום  ולהתנער! אסור לי ליפול לדיכאון! הוא לא שווה את זה ולא אתן לו את העונג לרמוס אותי בשקרים שלו!

דיפדפתי בכל התמונות שאי פעם שלח לי ומחקתי אותם אחד לאחד כשלפתע צד את עיני כיתוב באחת מהתמונות. הגדלתי מעט ומצאתי שם פייסבוק של מישהי. התמונה ודאי צולמה מעמוד פייסבוק כל שהוא. חיפשתי את השם ומצאתי!

חיטוט קטן העלה כי זוהי אחותו. תמונות משפחתיות נוספות עם אור הופיעו שם, כולל שמו האמיתי. כבר לא כעסתי. שלב אימות הדברים כבר היה קל בהרבה מכיון שכבר הפנמתי שעדיף היה לגלות את כל השיט הזה עליו לאחר 4 חודשים מאשר לאחר שנה או יותר (אם מערכת יחסים קלוקלת שכזו היתה מצליחה להחזיק מעמד..)

כששבתי לעבודה הרגשתי כי השפיות חוזרת אלי אט אט. קריאותיה של אלישבע אל חדרי ליבי והרצון להישאר חזקה למענה, דאגתו של הפסיכולג שלי, תמיכתה הצמודה של בת דודתי, כולם יחד הצליחו לרומם אותי, ליישר גב ולהסתכל קדימה. כי שום גבר לא ינצל את התמימות שלי! לאף אחד אין את הזכות לרמוס אותי בשקרים! 


שאלת השאלות שניקרה מאותה עת במוחי היתה אחת ויחידה: איך אבחר את הגבר שלי אם אי אפשר לסמוך היום על אף לא אחד? אני מוצאת את עצמי כיום לא מסוגלת לצאת לדייט עם גברים. האם אני אכן איבדתי את האמון בגברים? האם זה לגיטימי לצאת לדייט עם מישהו ולבקש ממנו תעודה מזהה מבלי להישמע סקפטית וחשדנית? זה לא בר ביצוע. אולי אפילו משפיל משהו. 

ועם שיחותיו השבועיות של הפסיכולג, חדרה לתוכי התובנה: מהיום לא אצא עם מי שאינו ראוי לי. אני טובה. אני מכובדת. אני חזקה ואכפתית, דואגת, אוהבת ותומכת, ובשביל לקבל את כל זה, תצטרך לעבוד קשה. תצטרך להיות ראוי לכך!

 

מיותר לציין שניתקתי עם אור כל קשר. נתתי לו להבין שאם יעז להתקרב ל-ד' אמותיי, כל המידע שמצאתי עליו ישמש כנגדו.. בבית המשפט.

ועד אז? מה אעשה עד שאמצא את הראוי לי? 


מממ... אני מתנזרת.

מתנזרת.

לגמרי.

אין יוצא מן הכלל.

 

 

***************************


חזרה בשאלה -  Ninja Judy

נכתב על ידי , 16/6/2014 22:18   בקטגוריות אובדן, אופנוע, דו גלגלי, דייטים, דיכאון, זוגיות, חברים, מסר אישי, פרידה, אהבה ויחסים  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בת: 33

MSN: 

תמונה




קוראים אותי
101,719
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , 30 פלוס , דת
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNinja judy אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ninja judy ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ