לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לחזור בשאלה. מה קדם למה, מי נגד מי, מה גרם למה ומדוע וכיצד...


השינוי. כמה אומץ וגבורה, כוחות נפש וסבלנות צריך לאסוף בדרך אל החופש. החופש שגובה מחיר יקר, לא יימכר בעד כל הון שבעולם!


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2016    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2016

פרק 97: כשאת מתרגלת ללבד שלך


כשאת מתרגלת ללבד הזה,
judy aviv

את מסיימת יום עבודה ובורחת לאופנוע, ממהרת לשו-מקום כי אף לא אחד מחכה לך. כל הדרך את מקשיבה למוזיקה עצבנית כי אף לא אחד מדבר אליך או מתעניין בך. 

 

כשאת מתרגלת ללבד, את מנטרת את המדרגות של ארבע הקומות בדילוגים עליזים כי אף לא אחד מחכה לך בבית, רק פלייליסט מוזר ביוטיוב שיצרת משאריות של הנאה וצלוחית מרק עדשים מאתמול שאת מחממת לך במיקרוגל.

 

כשאת מתרגלת ללבד את עסוקה בלשחק קלפים בסמארטפון, בלגלגל טבק אל תוך פילטר חיור ולבהות בעיגולי העשן שמסתפחים אל תוך החלל הריק. את עסוקה בלנקות את הנקי, בלסדר את המסודר, בלשוחח שיחות נפש אל זרוע ה"טוש" במקלחת.. ובלמרוח חמאת גוף מרוכזת על עורך שכבר מכוסה בקשקשי זיקנה ועדיין צמא לטאץ' של בן זוג שאינו קיים.

 

כשאת מתרגלת ללבד את נכנסת לישון באלכסון על מיטה מסודרת, מחבקת את כל ארבעת הכריות במכה אחת כאילו הן המושיעות שלך בלילות קרירים אלו. את מטיילת בעיניים מיואשות מהאור האדמוני שבפינת החדר דרך מדבקת "זה לא חשוב" הנצמדת ביאוש אל ארון הבגדים הגדול ומסיימת בוילון שהיה פעם צעיף ומנסה לכסות את החלון שסופג כבר כמה שנים את הלבד שלך.

 

כשאת מתרגלת ללבד הארון שלך מסודר כמו חיילים במסדר כי אין מי שיפזר אותו, המגירות שלך מנוהלות על ידי רשימות מלאי ויש לך סלסלות מוזרות כמו זו של מוצרי הטבק, שעמוסה בפילטרים שובבים, ניירות גלגול שקופות, מצתים נושאי סיסמאות חברתיות, פתקים, מכתבים ושאר מרעין בישין.

 

כשאת מתרגלת ללבד השידה שלך הופכת למשעממת. כי יש עליה קונדום ישן באריזתו המקורית, נר גדול בניחוח פסיפלורה שמעולם לא בער, חפיסה משומשת של גלולות מניעה, דובי מאובק עם עיניים מתוסכלות וחלון שנטרק שוב ושוב כדי להזכיר לך להפסיק לחכות לגבר שאינו קיים. 

 

כשאת מתרגלת ללבד, רק את משתקפת במראה הגדולה והמבריקה. את מתמכרת לשקט הזה שמקנה לך הבדידות ואת לא רוצה שאף לא אחד יפריע לך עכשיו, כי התרגלת והמתכרת וכשיגיע האחד- הוא כבר יאהב את הלבד שלך וישתלב בו יופי. 

 

judy aviv

 

דווקא בעונה קרה זו, כשהחורף משלח בך סכינים של קרח והרוחות העזות דוחפות אותך להגיע מהר יותר הביתה, את מבינה שהמיטה תמיד תהיה קרה. החורף אף פעם לא הצליח להוכיח שהוא מביא איתו בן זוג. אז את כועסת על עצמך ומפזרת את עצבייך על כל נהגי הפחיות בדרך, שמה לעשות, להתכתב עם מישהו בוואטסאפ זה יותר חשוב מהחיים שלך. נכון שאני לבד ונטולת אחריות, והיחיד שמחכה לי עם גלידה קרה ביד זה מיסטר לונלי, אבל פאק! זה לא אומר שאתה צריך להרוג אותי! עדיין לא חוויתי אהבה אמיתית! תן צ'אנס יה בן אלף זונות! (סליחה).

 


הנה אני שוב מוצאת את עצמי נענית לבקשת חברות בפייסבוק.  מי אתה עכשיו? מממ... אין אישה בתמונות, יש ילדים, יש אופנועים, מלא אקסטרים.. הבחור אוהב להתגרות בצד הפראי שלו. נשמע מעניין. סקפטית. נו טוב, אני מאשרת. 

השיחות עמו זרמו על נדודי שינה ומזרנים של ד"ר גב, תקופת הגירושים, הילדים, על נשים עם פתיל קצר ששורפות פיוזים למחייתם ונגיעות קלות מסיפור חיי שגרמו לו להתפעם מנתונים שמעולם לא היה מקשר לדמות המשוגעת עם המוהיקן האדום. דיברנו על גיל העשרה של הילדים שלנו. כמה זה גיל משוגע שמתחילים אותו כמקסימים, עוברים מלא תהפוכות הנגרמות משינויים הורמונליים קיצוניים ומסיימים אותו בצבא רק כדי לקבל את השלאחטה של החיים.

 

קשה מאד למצוא בימינו איש שיחה. אנשים נעשים חסרי סבלנות. מחפשים דרכי קיצור.  בגילי, קשה אף יותר למצוא את האולד- פאשן שיצליחו להוציא זר אמוטיקון מהמסך אל כד הפרחים הריק שלי. אז נתתי לליבי להסחף ולהיזהר מלהתאהב. כי אסור לי להיפגע יותר. אני רוצה לאהוב אבל המשפט שהסביר את פרידתו לא מזמן מחברתו איתה חלק את ארבעת השנים האחרונות היה קצת מלחיץ: היא לא אהבה אותי כמו שאני מצפה שיאהבו אותי וכמו שאני מצפה מעצמי לאהוב. 

 

הפחד להיפגע גרם לי להתחיל לנתח שפת גוף, ראייה של כבדהו וחשדהו ברמה של 24/7 וניתוח טקסטים שלא היה מבייש חוקר בכיר. הוא מחמיא ומסתייג. מטיל פצצה ומשפץ את הנזק. הטקסטים גורמים לי בילבול עצום. הוא לא הספיק לעבור התבאסות על הקשר הארוך שניתק לו לאחרונה, התבאסות שאמורה להיות שלב טבעי לאחר אנחת הרווחה שמקבלים בפרידה.  אפילו הצעתי לו עזרה בלהתבאס, אבל הוא סירב לשירוותיי...

מצד אחד הוא מברר דברים שגבר של "לילה אחד" לא מתעניין בהם אך מצד שני מרמז בצורה גלויה כי נפלתי לחייו מהר מידי.  

 

הוא בחר להתפנות לשיט שלו ולהתבאס אל עצמו בפינה שקטה וחשוכה מחיים ולא להעריך משהו שונה שיש לו כרגע ביד. בתחילה הבטחתי לחכות לו עד שנפלה בי התודעה כי אסור לי לחכות למישהו שלא נלחם עליי.

וכך נכנסתי אל 2016 עם כאבי גב, טיפול שיניים, עוד משמרת בבר, גשם, קור, מוניות, לבד ובעיקר- עצוב. כי הוא השתמש באותו משפט: לא אוכל לאהוב אותך כמו שאני מצפה מעצמי לאהוב.

 

 

טיפות הגשם המציקות הפכו עד מהרה למקלחת קרה ממש, מאותן מקלחות שאתה רוקד ומעסה באטרף את עור הברווז שלך בנסיון נואש להתחמם. שנואת חורף! השקעתי בקסדה יקרה כל כך, עם שיכבת מגן נגד אדים שאיני יכולה ליהנות ממנה כי זגוגיות המשקפיים שלי דמו יותר לזכוכית חלבית משוייפת מנשימותיי העצבניות מאשר לכלי עזר לראיה בלבד. אם רק היתה לי היכולת לראות את העלים שעל העצים, את כנפי הציפורים במעופם, את עיניהם של המביטים בי, כל שערה משערות הפוני המסודר של זו שחצתה כרגע את הכביש, את לוחיות הרישוי הצהובות ואת טיפות הגשם המטרידות, ללא כלי עזר.

 

אם רק היתה לי היכולת? ממה את מפחדת? ניתוחי הלייזר כיום כל כך השתכללו והפחד כבר נעלם אז למה לא??

למה לא באמת? סקר שוק קצר מאד דרך אתר דוקטורס ובירור קטנטן מול הסוכן מס' אחת של אתר דוקטורס, הביאו אותי יד ביד למרפאת עיניים במגדלי עזריאלי וכבר מצאתי את עצמי בידי האומן פרופ' ישראל קרמר, בדרך לראות את העולם חד יותר.

 

עיניים ניתוח לייזר להסרת משקפיים

 

כשאני אומרת חד, זה חד. פתאום אני קולטת כמה תריסים יש לנו בשכונה... העננים משורטטים ממש וההשתקפויות על גבי השלוליות הופכות להיות מריחת צבעים חדה ומדוייקת. 

 

(כשמשעמם בחופשת מחלה אופים!)

 

חטיף שוקולד וחמאת בוטנים

 

 

חטיף שוקולד וחמאת בוטנים

 

מאפינס תפוחים טבעוני ללא גלוטן

 

אני מקווה שכעת אוכל לראות אל תוך הזמן רחוק רחוק... שאדע את מי להרחיק מחיי ואל מי להתקרב, לזהות יצורי כלאיים ונצלנים, חלקלקי לשון ששואבים אותך אליהם במעגל קסמים ומקיאים אותך מותשת בצד הדרך.

 

וזה השלב בו את מפסיקה לחפש. לאשר. להיענות. 

זה השלב בו את מתרגלת סופית ללבד שלך. אבל בסטייל.

 

בפרק הבא אספר לכם על שיטות חסכון שאימצתי, על טיול שהסתיים בעילפון ועל מצעד צבעוני שנפתח בשורת רוכבות נועזות.

שבוע  טוב, חורף בריא, תנו לייק ושיתוף ולכו להעיז ולאהוב!

 

שלכם, ג'ודי. 

 

 

נכתב על ידי , 3/12/2016 15:57   בקטגוריות אופנוע, דו גלגלי, דייטים, דיכאון, זוגיות, חברים, ללא גלוטן, מוהיקן אדום, פרידה, קסדת מוהיקן, לבד  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בת: 36

MSN: 

תמונה




קוראים אותי
110,892
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , 30 פלוס , דת
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNinja judy אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ninja judy ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ