לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לחזור בשאלה. מה קדם למה, מי נגד מי, מה גרם למה ומדוע וכיצד...


השינוי. כמה אומץ וגבורה, כוחות נפש וסבלנות צריך לאסוף בדרך אל החופש. החופש שגובה מחיר יקר, לא יימכר בעד כל הון שבעולם!


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2016    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2016

פרק 94: איך הגלגל מסתובב


20/08/2016.

שש שנים. ארבעה חודשים ועשרה ימים הם הזמן שחלף מאותו יום בו התחיל מסעי  מחוץ לכותלי המשפחה והחברה החרדית.judy aviv מוהיקן אדום כמעט שש שנים ומחצה בהם התנסיתי בכל דבר העולה על הדעת. שרדתי את היציאה מהבית ב- 4/2010. 

שרדתי את הניתוק מההורים ומהמשפחה ולמרות שידעתי שהילדים גדלים תקופה ארוכה עם אבא, סבתא, דודות, חונכים, חונכות ופסיכולוגים המשכתי לשרוד את הבדידות, הרעב והאלימות שהיו מנת חלקי בתחילת הדרך. 


ידעתי שהדרך החדשה תהיה רצופה במנת כאב ואכזבות כמו ההפתעות והשמחות. ידעתי שעליי להתנסות בחוויות שונות ומגוונות על מנת לעזור לי לבחור את התלם המתאים לי ביותר. שרדתי מעל 70 שיעורי נהיגה שהביאו אותי לכלי הדו גלגלי הראשון שלי, לימודי נהיגה שנמשכו ארבעה חודשים ארוכים, הסתיימו ביום הולדתי ה- 31 והוציאו אותי לעצמאות בכביש. עברתי כמעט שש שנים של ניסיונות נואשים לקשר עם ההורים שהצליח לבסוף (ברמה מסוימת), נלחמתי בגאווה מול הטחות והאשמות קשות כלפיי ושרדתי הכול בגאווה!


שרדתי תאונת קטנוע ב- 2/2012, התנסיתי באכילת בשר לבן ומאכלי ים (איככס...) , הצלחתי להעלות על הכתב את סיפור חיי למען יתחזקו אחרים ויקבלו אומץ לבצע החלטות ולהגשים חלומות, קראתי את הפידבקים שלכם הטובים והלא טובים, לימדתי אתכם לכף זכות והתחזקתי.


נפלתי, קמתי, שרדתי, ניצחתי ואפילו זכיתי לקבל ברכה מאבא (לחצו כאן לקישור לפוסט בפייסבוק)!


את פרק 93 שהעליתי באפריל 2015 סיימתי במילים אלו:

גלות. גאולה. מה זה משנה? גם כך חיינו הם כרולטה רוסית אכזרית. פעם אתה דואה לשחקים ופעם אתה מתדרדר לתהום וכמה קשה זה לאסוף את מעט התעוזה והאומץ שנותרו בך כדי להרים את הראש מעל כל השיט הזה ולצעוק לאלוהים תודה ענקית על כל יום שאתה נושם. כי תכלס, כל השאר זה בונוס ועל כך תודתי!


כן. אני עדיין קמה בכל בוקר ומודה לאלוהים על כל מה שהשגתי עד היום בעשר אצבעות של עבודה קשה. ובעיקר אני מודה לאלוהים על שנתן לי את האומץ לקום ולעזוב את המושב ולחזור חזרה לתל אביב ב- 07/2015.


לחזור הביתה. אל העיר שכה אהבתי, אל אותו בית חמים וצנוע שאותו חלקתי בזמנו עם אחותי אלישבע והפעם אחלוק אותו עם בת דודי האילתית. נכון שאין תחליף למגורים לבד, אבל לפעמים צריך להיות ריאליים ולחלוק בית בשותפות כדי לשקם מצב פיננסי פצוע.

עד היום חברים משתעשעים עם הרעיון שחזרתי לתל אביב כדי לחסוך סבבי


judy aviv

אוהוהוהו... איך הגלגל מסתובב... מסתובב לו....


השכנים לא עשו לי קבלת פנים (לא שציפיתי לקבל..) אבל ניכר היה שחלקם שמחו שחזרתי לאותה שכונת משפחות שקטה, לאותו רחוב קטנטן, לאותו בנין מוזנח ומלוכלך ללא ועד בית, לאותה דירה מתוקה ושמורה שרק אני ועכשיו גם בת דודי, יודעות לשמור עליה.


לא הייתי צריכה לשבור את הראש בעיצוב הבית. החזרתי הכול כפי שהיה לפני העזיבה למושב. אותן ספות. אותה שידה. אותו שטיח, אותן וילונות, אותו ארון בגדים, אותה מכונת כביסה, הכול חזר למקום.  בת דודי לא הייתה צריכה לדאוג לכלום, רק להביא את חפציה האישיים ולהתמקם בחדר.


אם תעמדו מהצד ותתבוננו בתלאות שעברתי לאחרונה, סביר להניח שגם אתם תראו את הגורל מצחקק לי: אם לא היית עוזבת את אלישבע לטובת המושב, ולא משנה מאיזו סיבה, היית חוסכת לך את כל הסבל שעברת שם וגם היית חוסכת שתי הובלות מיותרות בשווי של כ- 6500 שקלים...


אפילו את המקום הקבוע לאופנוע השאירו פנוי בשבילי! אחחח.. מונסטר.. כמה זמן שרדנו יחד.. אתה כבר בן 10 ושרדת 165 אלף קילומטרים של רכיבות בטוחות, ונכון שאני חולה על התחת החתיאר שלך אבל הגיע הזמן לכלי חדיש יותר. לא חלף חודש מיום חזרתי לתל אביב וכבר התחלתי להתעניין בכלים חלופיים חדישים יותר בני 600 סמ"ק. אני מאמינה שאם היה כביש בארץ בו לא היתה מגבלת מהירות, הייתי מתעניינת בכלים בעלי נפח גדול יותר. לצערי, תחום הדו גלגלי מאד לא מסומפת בארץ.


שר התחבורה לא מעריך את תרומת הדו גלגלי למשק. הוא וחבר מרעיו עשויים להוקיר תודה לשליח שהביא להם למשרד את ארוחת הצהריים בזמן בזכות הקטנוע עליו זגזג, הם יכולים להבין שהפקקים היו אמורים להיות ארוכים ומתישים יותר אם הרוכבים היו נוסעים ברכב פרטי, הם משתמשים בשירותי השליחים במסגרת עבודתם ובכל זאת יפקיעו במחירי הביטוח, יזלזלו בתשתית המקשה על הרוכבים ויסגרו כל מסלול מרוצים אפשרי. ואנחנו הרוכבים? נשלם הון תועפות לביטוחי החובה רק בגלל תרבות נהיגה לא זהירה שיש לנהגי הפחיות (הרכבים). אנחנו נשלם מכספנו אלפי שקלים לקורסים לרכיבה מתקדמת כדי שנצא בחיים מידיו הלא זהירות של עבריין תנועה או שיכור.


ככה זה.


אז מבין ההצעות שעלו על הפרק, התאהבתי במפלצת הונדה לבנה ויפהפייה בעלת נפח של 600 סמ"ק. כשלקחתי את הכלי לסיבוב, צרחתי בקסדה מרוב התרגשות! מי שדם אופנועים לא זורם בעורקיו לעולם לא יבין את האושר הזה! לשבת על עוצמה בת 105 כוחות סוס, ארבע פעימות של צליל מחרמן בטירוף! הרכינה על הכלי, בשונה מהכלי הקודם שלי הייתה סוג של תנוחת "Hit The Road".


judy aviv

הבעיה היא שהיפיוף הזה עולה לא מעט. המכירה של האופנוע הקודם תכניס לי בקושי 12 אלף במקרה הטוב (שנות הותק ונסיונם הרב של הכלים הישנים אינם משחקים לטובת שווי הכלי אלא להפך..) ולכן הלוואה מהבנק היתה הצעד הבלתי נמנע.


ובעודי מארגנת את חיי מחדש, גם בת דודי עשתה את הצעד הבלתי נמנע והצטרפה רשמית לקהילת רוכבי הדו גלגלי בישראל! (נראה לי שהדבקתי אותה בחשק הזה, באהבה הזו ובנוחות הסובבת סביב 2 הגלגלים..) היא תרכוש קטנוע והנה גם אני סוף סוף סגרתי מכירה ורכשתי את "בן זוגי" לתקופה הקרובה.


קראתי לו וויסקי על שמו של החתול בצבעי שחור-לבן שהיה לאחותי אלישבע. וויסקי חריף. מעלה את האדרנלין ומרגש בכל מגע וסחיטת גז! ונחשו מה הדבר הראשון שעשיתי כאשר מורן בר אלופת הווילי, בעלת הסוכנות למכירה וקניה של אופנועים, הביאה לי לעבודה את וויסקי?

העברתי את החוטיני מהבקסיט (מושב אחורי) של מונסטר לבקסיט של וויסקי. מושלם!!




וויסקי הביא איתו משהו טוב שאני מנועה מלספר עליו. ארבעה ימים לאחר רכישת הכלי, חל מפנה מרגש וטוב מאד בענייני המשפחה. הבטחתי לאבא שלא אזכיר יותר דבר בענין. כולי תקווה שתכבדו את שתיקתי בנושא..


ומה עם אהבה?

עזבו אתכם מאהבה! יש לי 600 סמ"ק בין הרגליים! מעל 100 כוחות סוס של ויברציות! לא בוגד, לא מתווכח, לא מרמה, לא אובססיבי, מקבל אותי כמו שאני, תמיד מוכן ומזומן להרגיע אותי כשאני עצבנית ותמיד תמיד נותן לי לסיים את היום עם חיוך!




תאמינו או לא, כשעובדים ב- 3 עבודות, כשמתזזים ממקום למקום על מפלצת אדרנלין שכזו, וכשישנים טוב בלילה בגלל אזעקה איכותית שיש לאופנוע, אז הגיוני שלא מרגישים איך כבר חלף לו ראש השנה של 2015 עם הרכיבה המסורתית למצדה. מצב הרוח שלי היה טוב ממש! הסתובבתי כל דקה עם חיוך ענק מאוזן לאוזן עד לאותו יום, ערב יום כיפור, בו בת דודי בישרה לי כי אביה אושפז במצב קשה בבי החולים סורוקה בבאר שבע.


לא חשבתי פעמיים ויצאתי גם אני לרכיבה ארוכה עד לבית החולים כדי לשהות עם בת דודי ובעיקר לזכות לראות את דוד שלי שלא ראיתיו מעל 30 שנה... הוא כבר לא היה גבוה ותמיר כמו שזכרתי אותו. הוא היה חולה מאד.


יום כיפור פרס את כנפיו על העולם והשקט והדממה הפכו למפחידים. פחדתי להתעטש. פחדתי לנשום. לבת דודי היה קשה מאד לראות את אביה במצב כזה. היא פוחדת לאבד אותו. אביה דווקא היה במצב רוח מרומם וסובב כהרגלו את כל המחלקה עם בקשותיו המשונות.


את בית החולים עזבתי קצת לפני מוצאי כיפור עם תקווה גדולה שדוד ירגיש טוב יותר ולמרות גילו המופלג יחזור לשיגרת חיים בריאה ושלווה למען ביתו שאני כה אוהבת ומעריצה.


קצת לפני צאת הצום. קצת. אילו הייתי ממתינה עוד כשעה אני מאמינה שהטלפון הנייד שלי לא היה מצמיח כנפיים ופורח אל מותו בתוככי השחור של כביש 6. זו ודאי היתה דרכו המקורית של אלוהים להזכיר לי מי שולט פה. 

 

דוד שלי לא שרד. הוא השיב את נשמתו הטהורה לבוראה בחג שמחת תורה של שנת 2015 וכל שיכולתי לעשות הוא לבכות על אובדנו של דוֹד, אחיו הגדול של אבא ולחבק חזק את ביתו, שותפתי לדירה ולנסות להקל מעליה ככל שניתן.

 

תזכרו טוב טוב:

את היכולת ללחוץ על "ריסט" יש לכל אחד ואחת מאיתנו.

בפרק הבא אספר לכם על טרנד צער בעלי חיים שנכנסתי אליו חזק, על הפעם הראשונה באילת ועל גל הסכינים שהתנופפו להם ברחבי ארצנו הקטנה קול

נשתמע בפוסט הבא ואל תשכחו לתת לייק ושיתוף !

 

נכתב על ידי , 20/8/2016 17:31   בקטגוריות אופנוע, אופנוענים, דו גלגלי, התחלות, מוהיקן אדום, קסדת מוהיקן, אופטימי, ביטוח חובה  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בת: 35

MSN: 

תמונה




קוראים אותי
110,017
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , 30 פלוס , דת
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNinja judy אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ninja judy ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ