לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Every Disorder Possible


וכל מה שנשאר זאת אני . וזה לא מספיק.

Avatarכינוי:  im gone

בת: 29

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


6/2016

is it enough


היום זה נחת עליי
לא אמרתי את זה מגיל 16 בערך
ההורים שלי הרסו לי את החיים
את מי שיכולתי להיות
את מי שאני היום
את מי שלעולם לא אהיה
אני כבולה אליהם
לעולם לא אוכל להיות 
אני עצמי במאה האחוזים
כי אני חייבת להם הכל
את החיים עצמם


מה שלא הבנתי אז, ומבינה היום היטב, שאין דבר כמו אנשים רעים או טובים, ומעשי אנשים טובים לא חייבים להיות טובים. 
הנה הורי, אנשים טובים, ניסו כפי יכולתם לעשות טוב, הטוב בעיניהם, ויצאו להם 2 ילדים מתוסבכים עמוקות.
הנה אני, אדם מקולקל מבסיסו, מנסה להיות אדם טוב, ללכת בתלם, להיות כמו כולם, ובפנים המחשבות... רעות. רעות מאוד. אני אדם רע. 

אני מנסה להתנתק מהאדון. להיות אדם נאמן לארוס, כמו שהוא נאמן אליי, כי ככה צריך. ככה אדם טוב מתנהג. 
אבל הניתוק הזה מרחיב את החלל שפעור בתוכי לעוצמה כזאת שאני לא מצליחה להתמודד. בלי האדון, מרגישה שאני נופלת לתוך תהום בלתי נגמר שרק חיכה שאתקרב לקצה.......
האדון זה הדבר היחיד שחושף את קצות העצבים שלי. 
מלבד, זאת, אני מרגישה מתה רוב הזמן..

קוראת ספר של המרקיז דה סאד. גומעת כל מילה, מכריחה את עצמי לקחת הפסקות בכדי לא לסיים אותו יום אחד ולהיוותר בלי. התיאורים שם, מסבים לי עונג בלתי יתואר. בו זמנית הם מזעזעים אותי עד לעצמותיי ורגש של חמלה ורחמים עולה. 

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. 
מתרחקת ממני שאני צריכה להיות ורחוקה אלפי ציוני דרך ממי שרציתי להיות. 
Me


נכתב על ידי im gone , 24/6/2016 21:42  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



split the pie


בחדר האוכל של בית החולים, ממלאה את האוויר בשיחה ושאלות מיותרות כדי שלא נאכל בשקט הקולגה ואני. 
הצלחת שלי נותרת די כפי שהיא ואני מנקרת בסלט כי העוף עושה לי בחילה ואני מדמיינת אותו בתור אפרוח קטן וחמוד. 
שואלת אותי הקולגה בחצי סקרנות למה אני לא מסיימת את האוכל ואני אומרת לה בכנות, שאין לי תיאבון. 

לאחרונה, לא ממש אוכלת. מדי פעם יש לי דודה לבן& ג'ריס. הארוס במילואים, למי אבשל? לעצמי? 
נשקלתי במחלקה ואני 45.1 קילו. יחד עם חלוק ושאר הדברים.. לא מתרגשת מהמספר הזה כמו פעם. לא רוצה להיות רזה וחולה.

המון המון מחשגבות בראש. נלחמת עם עצמי בכל שניה שאני ערה
נכתב על ידי im gone , 20/6/2016 23:47  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



just some thoghts


השבוע האחרון היה קשה. 
מנסה להתמודד עם השדים שבתוכי, מרגישה את התחושה הזו שהייתה לי פעם וחשבתי שכיביתי אותה. תחושה שאני נשרפת מבפנים. נקרעת. כואבת. אני חייב להרגיע את זה לפני שהראש שלי יתפוצץ אז אני מעשנת כל יום כל היום. מרוב שימוש יתר אני כבר לא נהיית מסטולה. אז התחלתי לשתות. המצב רק מחמיר כי חבר שלי נסע היום למילואים ואני כבר הדלקתי לי ביוטיוב קצת בלאק מטאל לעשות קו ישר עם הרדשות שלי בפנים.
משהו לא בסדר.
המצב של אחי גם, לא תורם. במקום לעזור לו הדיכאון שלו חודר אליי עמוק ומעורר אצלי תחושות ורגשות ששכחתי מקיומן ומהעוצצות שלהן.
זה סוחף אותי
מרגישה שאני מאבדת את זה לפעמים.
בפני חוץ אני מחייכת, מציגה מצגות על ריפלוקס ותינוקות, מטיילת עם הכלב ומשחקת. בפנים משהו מת. גוסס. אני גוססת.
נכתב על ידי im gone , 19/6/2016 20:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



diagnosis


התעקשתי עם הפסיכולוגית על האבחנה שלי. 
אני אצלה כבר כמה שנים טובות, לא רואה הרבה תועלת בהגעה למפגשים אבל בכל זאת מתמידה. מגיע לי לדעת לא?
לאחר ברבורי מילים היא אמרה שיש לי "הפרעת אישיות גבולית" יחד עם "דיכאון". no way. ממה שאני זוכרת מ"נערה בהפרעה", אני לא יודעת כמה זה יושב עליי.
מהר רצתי לד"ר גוגל. יש שם כמה דברים שמתאימים וכמה דברים שאני חולקת עליהם. 
ש', חברה של עשור כבר, שלומדת פסיכולוגיה, אמרה שאני ממש לא מתאימה לאבחנה הזאת.  

אני חושבת שכל האבחנות האלו הם שטויות ואני אומר לה שהיא טעתה בפגישה הבאה. היא מצידה, רוצה להעלות לפעמיים בשבוע כיוון שדיווחתי לה על מחשבות אובדניות רבות לאחרונה (ללא מעשה וגם לא יהיה מעשה). בנאדם לא יכול לרצות להיעלם קצת לפעמים? 

לקחתי ריטלין לאחר תקופה ארוכה בלי (לא מצליחה ללמוד בלי כבר), מכינה עבודה שהיית צריכה להגיש כבר אתמול :/



סה"כ, יש ימים קשים ויש ימים יותר נחמדים. 
זנחתי את אחי לאחרונה. ממש אחות רעה. 
כל עוד יש מוסיקה, אני מחזיקה מעמד. 




נכתב על ידי im gone , 16/6/2016 17:52  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

38,950
הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לim gone אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על im gone ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ