לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הגבר עם הגבות המסודרות

מה זה הומו? מה זה אומר עלי? במה זה מבדיל אותי מהחתיך שיושב מולי או לחלופין מהכוסית עם השמלה האדומה שיושבת משמאל? אם היו מכירים רק את המחשבות שלי האם הדמות החיצונית שלי זה מה שהייתם מדביקים? כנראה שלא. ואם יכירו אותן - אהיה בעינהם הכוסית או החתיך?

Avatarכינוי:  הגבר עם הגבות המסודרות

בן: 29

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2012    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      




הוסף מסר

9/2012

התעוררות


מן תקופת ביניים שאני נמצא בה מאז ומעולם. אבל לאחרונה משהו השתנה. משהו התחיל להתרחק מנקודת האמצע של מצב הביניים והכניס אותי למצב המתקדם של ההתעוררות. אם הייתי חוקר פסיכולוגי בטח הייתי קורא לו 'המצב השלישי של ההתעוררות'. 

מצב שהילד בתוכך, זה שחווה את החוויות שעשו אותך וזה שעל גופו נחרטו הצלקות שעיצבו אותך, מתחנן לקבל מקום גדול כמו שהוא רגיל לקבל - ומנגד, הלב שנאטם, זה שישב עם המוח שלך בשעות מאוחרות של הלילה בכדי להסיק תובנות יחד - פוקד עליך להיות נאמן ולהפוך לגרסה שהתבגרה. 

שמעתי שגיל ההתבגרות בדור הY שאני חלק ממנו  מסתיים באיזור גיל ה30. אני לא מטיל ספק במחקרים - ואני לא מטיל ספק בעובדה שגיל ההתבגרות ללא ספק לא ביקר אצלי באזור ה-18. אפילו לא ב-21. נשבע. 

הייתי בוגר, הייתי מבין עניין. אבל ילד. אחד כזה שמרצה אך לא מתרצה. שעושה המון. אבל לא לעצמו. ואם לעצמו - אז כולם ידעו על זה. חלק מפימבום מטורף שיעזור לאחרים לקבל את המצבים החדשים שנכנסתי אליהם "היום אני חזק", "היום אני מורד", "היום אני מחושל" "היום אני בדיכי" "היום אני מאושר" ו"היום עזבו אותי באמאש'כם".

הלוואי והייתי יכול לשים את האצבע על הנקודת שממנה התחיל השינוי. אני לא יודע אם זאת תקופת הצבא שבערך כל יום נשבעתי לעצמי לפתוח דף חדש ממחר - ולהתרחק מהצביעות. אני לא יודע אם זאת הבגידה של מי שהיה בן זוגי שהורידה אותי לעפר ומשם נשבעתי שאעשה הכל כדי לחזור להלך בין החיים. אולי זה היום בו גיליתי שבעבודה, החבר'ה, אלה שמציעים לי קפה בבוקר ושומרים לי חניה בימים שאני מאחר, אוהבים לטחון אותי עד דק מאחורי הגב - בדיוק אגב, כמו שהם עושים בינם לבין עצמם. יש כאלו שיתנחמו מזה. אותי זה לא מנחם. אותי זה מגעיל.

אוסף המכות שקיבלתי מאנשים גרמו לי להתרחק. להוציא את עצמי מהכביש המהיר ולחיות את החיים שלי בשקט. לשים את עצמי במצב תמידי של 'עזבו אותי באמאש'כם" וגם אם אני במצב אחר אז אני משאיר אותו מתחת לפני השטח. משאיר אותו לעצמי. 

הילד שצועק בתוכי לקבל את המקום של פעם, את ההכרה והאהבה מבחוץ צריך לבנות לעצמו מקום מספיק נוח בתוכי כדי להשתכן בו לעד. לתת לי עצות או לשתף אותי איך הוא היה מתנהג בסיטואציות מסויימות - אבל שם נגמר המקום שלו. 

פה נכנס הפקטור המעיק - מה אם אלו שמכירים רק את הילד שהיית? הרי אם החברים בחיים ובעבודה מכירים אותך כX ואתה בתוכך מרגיש Y - האם הם לא יעכבו את יציאת האדם החדש שלך לעולם? ואם כן, מה עושים? מצד אחד הם חברים שלך ואוהבים אותך. מצד שני הם אוהבים אותך? או את מה שהיית לפני ההתבגרות ?

תובנה: לא לפחד מהמילה 'מסכה'. כולנו לובשים אותם. גם כשאני חושב שאני לא, אני כן.  
מטרה: לשמור את עצמי לעצמי

אמצעי: לקרוא את הפוסט שכתבתי אני בכל פעם שמתעורר בי הספק שאני בדרך לאיבוד. 



נכתב על ידי הגבר עם הגבות המסודרות , 26/9/2012 19:12  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גבות מסודרות


היא חולפת מולי. עיניים ירוקות, כאלו שמספרות לך על התמימות שלה. היא מסדרת את השיער ונראית כמו פרסומת לשמפו. אני מסתכל עליה, שומר על הבעה קפואה. מה היא חושבת לעזאזל? אני מת לדעת! היא משירה מבט ושולחת לי חיוך. ענק. אני מפשיר את ההבעה הקפואה וחושב לעצמי שאני בטח נראה יותר אנושי עכשיו. אנחנו עוברים אחד מול השני. אני מרגיש את הרטט שהבושם שלי עשה לה בגוף. ואני ממשיך הלאה. המחשבה הזאת 'איך לעזאזל היא רואה אותי' לא מרפה. חבר שהיה במקומי היה בטח אומר 'היא בכיס שלי' - ונכון - המחשבה הזאת גם רצה לי בראש, שבטח אם הייתי רוצה זה היה לי כל כך קל להביא אותה אחרי חיוך גדול כזה שנרקם לכבודי. אבל איזשהו קול פנימי אומר לי 'היא חושבת שאתה יכול להיות הידיד ההומו המושלם' - ואני כמעט משתכנע שזה נכון. היא באמת ראתה אותי כמו שאני מתחת לדמות שנולדתי איתה. אבל הנה עוד אחת עוברת.  והנה עוד חיוך. ומה? לעזאזל, כולן מחפשות ידיד הומו חדש?


אני בכלל רוצה להיות הידיד ההומו? הרי לסיבובי שופינג מטורפים אני לא אצא עם ידידה. את התנועות והידיים אני מעדיף לשמור כשאזקק להגנה ואת הדיבור עם המבטא הנשי אני אשמור לגברברי הבידור שלנו. אני לא אדבר על הסייל המטורף שיש בH&M כי אין לי מושג מתי יש שם סייל. לעזאזל! אז נולדתי עם משיכה לגברים. איך שזה נשמע  בדיוק. אבל מה זה אומר עלי? אני חייב לאהוב מה שנשים אוהבות? האם המשיכה שלי עושה אותי לנשי?


מעבר לכך, אולי אני כן נשי. אולי אני בדיוק כמו אלו שאני סולד מהם כל כך. ואולי בגלל שהחזות שלי שונה כל כך מזה - אני מאמץ גינונים של גברבר. הרי כדורגל לא מעניין אותי וקניות לא מעניינות אותי. אני אוהב את אייל גולן בדם, אבל יכול לעוף גם מדיסק של אבבא. 


אני מת על ההרגשה שלי בג'ינס וחולצה מכופתרת, חצי פתוחה.

כזאת שתחשוף את החזה החלק שלי.

אבל מצד שני - אני אוהב גם לשים את השורטס הקצר בים. מהסוג הזה שמי שיסתכל: יימשך - וייגש.

ואני לא יודע איך רואים אותי?

אז אני מסדר את גבות.

ומי שמבין עניין יבין. מי שלא - לא. 

 

ואני מסתכל על עצמי מול המראה מנסה לאמץ גישה שתתאים. כזאת שלא תוציא ממני מאצ'ו ותהרוג את הצד שנמשך לגברים אצלי וכזאת שלא תוציא אותי כמו פריק - כמו גבר רחב עם גומות ובלורית ששומע ספייס גירל'ס בנסיעות הארוכות לעבודה מחוץ לעיר. 

 

תובנה: אולי לנסות להפסיק לחפש ולהתחיל למצוא את מי שאני. יש בי יותר מידי צדדים שאני כבר מתבלבל מה מהם אני ומה מסכה.

מטרה: למצוא את עצמי

אמצעי: הרכבת סיפור החיים שלי מאוסף החוויות שעברתי. למצוא את הגישה המשותפת שלי בכולן - ולאמץ לי מזה אג'נדה. מה שהייתי בעבר - זה הבסיס למי שאני היום.


http://www.youtube.com/watch?v=fMPFd-89C9c


 

נכתב על ידי הגבר עם הגבות המסודרות , 18/9/2012 23:54   בקטגוריות אופטימי, אהבה ויחסים  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





70

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להגבר עם הגבות המסודרות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הגבר עם הגבות המסודרות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ