לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

בני אדם הם כמו דולפינים, כשהם נכנסים למים הם נרטבים.



Avatarכינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

4/2017


חזרתי מגיחתי השניה לריינבו - חמישי-שבת, כשבשבוע הקודם נסעתי שישי-שני. עבדתי ביום שלישי, נפגשתי עם בנים בירושלים ביום רביעי וחזרתי לריינבו יום לאחר מכן. בגדול - אני נמנעת מלהתמודד עם הצרות שלי, וכרגע הצרות שלי מתרכזות בתל אביב. התעוררתי בבוקר בכוונה ללכת לעבודה והבנתי שאין שום סיכוי שאקום מהמיטה בשביל עבודת המזכירות המזדיינת שלי. הודעתי שקיבלתי קלקול קיבה ולא אוכל לבוא, בתגובה קיבלתי "אוי תרגישי טוב" וחזרתי לישון. התעוררתי, צפיתי קצת בדגאסי, והנה אני כאן, משתוקקת לספר על הקראש שלי מהריינבו.
side note - הר הבית בידינו, בהקשר לקראש מהריינבו הקודם. קריצה

גיחתי הראשונה לריינבו הסתיימה בשברון לב. ישבתי עם קבוצה של רוסים מרוסיה (מוטיב חוזר בשגרה שבניתי לעצמי כהיפית מתנסת) ופטפטתי עם אולג - רואה חשבון ממוסקבה שהחליט לשים זין על תרבות הצריכה והרדיפה לכסף ועבר לסיני לשנה וחצי. אולג הוא בלונדיני עם עיניים כחולות, רזה, קטן ואסתטי. הוא שדון שאוהב לנקות, לתפעל מדורות ולהתלונן. הוא דובר רוסית בלבד ולכן תלוי בדוברי הרוסית בריינבו בשביל שיארחו לו חברה. לקחו לי מספר ימים עד שהתגברתי על הביישנות והעזתי לדבר עם אולג, מאז הוא הספיק לספר לי על ההתמכרות לאלכוהול וסיגריות שהחליף בהתמכרות לנרגילות. הפכנו לחברים.
ביום המדובר הייתה הפעם הראשונה בה ניהלתי שיחה עם אולג, השדון האסתטי, והתרגשתי מכך. בעודינו מנהלים דו שיח, התיישב לצידינו הבחור היפה ביותר בריינבו, או ליתר דיוק הבחור היפה ביותר שנברא אי פעם. בחור עם שיער ארוך וזקנקן שלא לובש חולצה אף פעם, מכנסי דגמח, נעלי שטח, שרשראות וצמידים, ווסט פתוח עם הרבה כיסים אליו מחובר ספל מתכת אישי ופיגיון בנדן מעוצב. הוא פיטפט עם אולג ברוסית. בכל פעם שהוא פנה אלי והסתכל בי עם העיניים הכחולות שלו הרגשתי כמו ילדה הורמונלית שלא יודעת איך לדבר עם בנים. הוא היה שילוב של כל מיני בנים שנידלקתי עליהם בעבר, דמות אנימה בישית. בשלב מסוים הוא פתח קססה והכריז "זה לא חום, זה חמאת אופיום שהכנתי בעצמי." לא רק יפיוף אלא יפיוף עם סמים! הרגשתי בעננים, זה היה הדבר הכי מדליק שקרה לי בחיי.
בדיוק באותו הרגע הזקנה שקבעתי לנסוע איתה לירושלים הודיעה שהיא יוצאת, לא הייתה לי ברירה אלא לקום וללכת עם לב שבור. אני וחברי לטרמפ התמקמנו באוטו של מרים, הזקנה, היא התכוונה להתניע כשלפתע - "אוי איבדתי את המפתחות שלי" נאלצנו לצאת מהאוטו ולחפש עם מרים את המפתחות שלה. בזמן שמטרים ספורים ממני הבחור היפה ביותר בעולם חלק את חמאת האופיום שלו. מצאנו את המפתחות על האוטו השכן ויצאנו לדרך. אך מרים נסעה לכיוון ההפוך... מרים הייתה כבת 60 והיפית להחריד. היא דיברה על המסע שלה להודו ועל המפגש עם מורה דרך ששינה את חייה ולימד אותה לשמוח ולקבל כל צרה בברכה. הצרה שלי הייתה הנהיגה של מרים, שהכפילה בשתיים את זמן הנסיעה לירושלים. מרים הייתה חמודה, ביקשה שנשלח אליה חיזוקים חיוביים, בזמן שהיא טעתה בדרך, נסעה לכיוונים הפוכים ונהגה על 60 ק"מש בכבישים מהירים... נאלצתי לעודד אותה בעוד נישמתי צרחה בכאב על ההזדמנות שפספסתי בריינבו. ידעתי שאהיה חייבת לחזור.

גיחתי השניה לרייבנו הייתה שונה מהראשונה. אנשים רבים עזבו והאווירה נהפכה לאינטימית יותר. החברה שנסעתי איתה מצאה לעצמה בחור מהר מאוד ולי התפנה זמן רב לבנים שלי.
הבחור היפיוף הופיע כל יום בשעות הצהריים-אחר הצהריים במדורה של הרוסים. מעולם לא ראיתי אותו בלילה. באחד הימים הוא התיישב לצידי ופטפט איתי ביחידות. התביישתי ברוסית הבינונית שלי המקשה עלי להתבטא, אך רציתי לשמוע כל דבר אפשרי עליו. הוא סיפר שהוא נולד בסיביר, צפון סיביר, עלה לארץ ב2012 ועשה כל מיני דברים שונים מאז. הוא הראה לי תכשיטים שהוא מכין ודיקלם שירה שהוא כותב. לבנים בריינבו יש קטע עם כתיבת שירה, לרוב אני מוצאת את השירה שלהם כבינונית וסבירה. לגבי השירה של הבחור היפיוף קשה לי להגיד מכיוון שאוצר המילים שלי ברוסית לוקה בחסר וקשה לי להעריך משחקי מילים וחריזה. השיר תיאר ילדה שמסתכלת מהחלון, ואת הטבע שהיא רואה דרכו, דובים ודרקונים, ועצב. אני מודה שהתפקסתי יותר מדי בקול שלו במקום בשיר. הוא היה חלומי. נראה שהוא מוצלח בהכל.
"ניסית אופיום?" שאל הבחור היפיוף את השאלה שלא האמנתי שישאל. עניתי שלא. "היית רוצה?" "הייתי רוצה." חיוך הוא הכין לי ראש בפייפ מגולף. "תשאפי לאט ותחזיקי בריאות." פעלתי על פי הוראותיו והחזרתי לו את הפייפ, היד שלי רעדה. הוא קם לאחר מספר דקות. מה שהרגשתי דמה לסטלה של חשיש או משככי כאבים, מפיל ומטשטש. בתכלס הייתי שמחה לעשן עוד בשביל להרגיש יותר מההשפעה. אבל האופיום לא היה העיניין אלא העקרון של הבילוי האינטימי. התרגשתי מאוד.
הפעם האחרונה בה התראינו הייתה ביום חם במיוחד, רצנו במטטרות בשדות. "רוצה חיבוק רטוב?" שאל הבחור היפיוף. כמובן ששמחתי לתת לו חיבוק רטוב...
מכיוון שהוא לא מסתובב בלילה, נסעתי בלי להפרד ממנו. איתרתי אותו בפייסבוק ושלחתי לו בקשת חברות. מרגישה קצת קריפית לגבי זה אך מנסה ללכת עם הלב. 
שלום ואהבה. 


 

נכתב על ידי , 23/4/2017 15:12  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נצנצים ורודים ב-24/4/2017 17:51
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים , דברי תורה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנצנצים ורודים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נצנצים ורודים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ