לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

בני אדם הם כמו דולפינים, כשהם נכנסים למים הם נרטבים.



Avatarכינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

8/2017

יומן הסמים שלי - פרק ז'


בלעתי בול עם טריפ של 18 שעות. לא יודעת מתי, אם בכלל, חשבתי שארצה להיות דלוקה לכל כך הרבה זמן. ובכל זאת לקחתי אותו. לכימיקל קוראים DOB או- 4-Bromo-2,5-dimethoxyamphetamine - ארבע ברומו מה-שמו... אחד מהכימיקלים שאלכסנדר שולגין סינטז. ה-DOB הוא אמפתמין (ממריץ) דמוי LSD, בעל השפעה ארוכה במיוחד.

בלעתי את הבול בסביבות השעה 01:00 ב13.8.17. הסתובבתי עם חברה בתל אביב, בין מקומות, מעשנות ושותות. הרגשתי שמחה ונמרצת. לפי מה שקראתי באינטרנט עיקר התכונה האמפתמינית של הסם מתבטאת בעלייה - בפרץ אנרגיה. אני מניחה שאפשר להגיד שחוויתי משהו דומה.
כעבור כשעתיים ההרפתקה שלנו הגיעה לנקודת סיום - בחוף בתל אביב. שחינו בים, עישנו ג'וינט ונשכבו על החוף. בדיוק בנקודה זו הגעתי לפיק, לשיא. הסתכלתי על הים, על רצועת החוף של תל אביב. האורות התערפלו וזהרו, הצבעים נמרחו בגלים מתפתלים אחד בשני. הגלים בים התנפצו במהירות מוגברת, קצבית. לשכב על החול היה נעים מאוד, הרגשתי בטוב.

כשחזרנו הביתה החברה שבאה איתי הלכה להתקלח ולישון. ברגע שהיא נכנסה למקלחת הרגשתי צורך עז לחזור לשכב ועשיתי את הטעות של להכנס למיטה אחרי עם כל החול מהים. שמעתי סאונטראקס של מיאזאקי ועצמתי עיניים. היה לי נעים אבל לא התחשק לי לקום גם כשתורי הגיע להתקלח. כיביתי את האור והחברה נרדמה. נמרחתי במיטה שעה או שעתיים עד שעזרתי כוחות להכנס למקלחת ארוכה במיוחד בישיבה על הרצפה. בטוחה ששרפתי יותר משעה על המקלחת הזו.

חזרתי לחדר, ניסיתי לנער חלק מהחול שהשארתי על המיטה אבל נראה שזה הפריע לחברה לישון. החלטתי לוותר על עוד הימרחות חולית במיטה וללכת לתלות כביסה במקום.
לגור בבית עם מכונת כביסה זה נחמד מצד אחד בגלל שאני לא צריכה לשלם למכבסה, אך מצד שני לכבס (לפחות בבית שלי) זה תהליך ארוך ומעיק. קודם כל אני צריכה למיין את הכביסה - שחורים וצבעוניים בכביסה אחת ולבנים ובהירים בכביסה שניה. המכסה של סל הכביסה שלי שבור וזה בעייתי בהתחשב בעובדה שאני זורקת עליו בגדים שאני מודדת לפני יציאות - הבגדים הנקיים נופלים לבגדים המלוכלכים ומתערבבים איתם. אני צריכה להריח כל בגד בשביל לשפוט אם לכבס או לא. בתום תהליך המיון עלי לקחת את כל הכביסה - בתוך סדין או מגבת שאני הופכת לשק (קיים מחסור בכלי נשיאה) ולרדת בזהירות לקומה התחתונה עם ערמה ענקית של כביסה, להזהר בגלל שאני לא רואה את המדרגות מעבר להר הבגדים. כשאני מפעילה את המכונה אני רואה בברכה כל פעם בה מחכה לי ג'ל או אבקה או קפסולה לזרוק לתוכה, אם אין אז אני נדפקת. כשהמכונה מסיימת לכבס עלי להעביר בזהירות את הבגדים מהמכונה לחצר ולאלתר מקום על החבלים לתלייה. החצר היא המקום המגעיל ביותר בבית ותמיד יפלו לי תחתונים או גרביים על הטינופת שכל הרצפה, או שמי מזגנים יטפטפו על הבגדים הנקיים. עצבני

ב13.8 בלילה, בסביבות 05:30, הייתי בשלב התלייה. התחלתי עם נגלה יחסית קטנה של בגדים שסחבתי לחצר מהמכונת כביסה. אחד השותפים שלי ישב בסלון, זרקתי לו "היי" ורק לאחר ששמעתי את עצמי נזכרתי שאני חולה וצרודה. העדפתי שלא לדבר מבפני שאף פעם לא ידעתי איזה קול הולך לצאת לי, אם בכלל.
לתלות כביסה היה פאקינג קשה! התקשתי לפרוש תחתונים וחולצות ולהניח אותן על חוטי כביסה, היכוכלות המוטוריות שלי היו איטיות במיוחד. הנוכחות של האדם הנוסף (אפילו שלא דיברתי איתו) הלחיצה אותי. הובכתי להיות הבחורה הדלוקה שלא מצליחה לתלות כביסה, ניסיתי לזרז את התהליך ולהלחם בדחף לחזור לשכב במיטה שהתעורר בי אחרי כל בגד שסיימתי לתלות.
תליתי כביסה בשלוש נגלות. התמלאתי בזיעה תוך כדי ורצתי בחזרה למקלחת כשסיימתי.
כעבור שעה נוספת של מקלחת בישיבה, חזרתי לחדר ושקלתי את אפשרותי להמשך - אולי להפגש עם בנים או לצאת לטיול? עור הפנים שלי נראה רע במיוחד, הרגשתי מכוערת ואנטי-סוציאלית מהרגיל, לא רציתי לדבר עם אף אדם ועל פי כן - בחרתי לצאת לטיול.

יצאתי מהבית בערך ב-8:30. האנשים ברחובות נראו עצובים בעודם ממהרים לעבודה ביום ראשון בבוקר, נדחקים לאוטובוסים צפופים עם פסיכים שרק מחפשים עם מי לריב. לא יכולתי לחשוב על אף יעד שנמצא בקרבתי ומתעלה על פארק וולפסון. אין על פארק וולפסון, אחלה צמחייה, אחלה ארכיטקטורה, אחלה מקום לישיבות.
התיישבתי על ספסל בצד השביל בפארק וצפיתי בזקנים רוסים עושים התעמלות בוקר, ובילדים דוסים מרעישים בפיקניק. כששתי הקבוצות נעשו רעשניות מדי עברתי למיקום מוצלח יותר - בספסל מוצל שמשקיף לאגם. על ספסל בקרבת הספסל שלי ישב חייל ששיחק בטלפון, אוזניו אטומות באוזניות. שלפתי אוזניות בהשראתו ושמעתי די אנטוורד.

עישנתי ג'וינט שעשה את ההפך ממה שציפיתי שיעשה - בדרך כלל קנאביס מקפיץ את הויזואלים של סמים פסיכודלים, אך הג'וינט שלי מחק לי את הויזואלים. הסתכלתי בצמחייה מסביב ואשכרה התחלתי לראות אותה חדה ויציבה יותר עם כל שאכטה שלקחתי. הייתי 8-9 שעות לתוך הטריפ והנחתי שפשוט הגיע זמנם של הויזואלים להגמר.
לא הרגשתי מסטולה פחות. ראשית - הייתי מסטולה מהג'וינט, וככל שבהיתי יותר בסביבה שלי הבנתי שהיא לא נראת שגרתית בכלל. הייתי בעולם קסום ולכל עצם הייתה אישיות משלו. למשל - טקסטוות על עצים נראו כמו פרצופים. האזנתי לאלבום $O$ שכראוי לדי אנטוורד - מאוד ביזארי בחלקים מסוימים. כשהגעתי לשיר dagga puff הפרצופים שעל העצים זזו כאילו שהם שרים את השיר. פרצופים מעוותים ממספר עצים שהקיפו אותי שרו שיר ביזארי של די אנטוורד. זה נראה לי מגוחך, כמו דיבוב מצחיק לסרט דיסני.

בשלב מסוים התחלתי לגעת בעצמי. עם כמה שלאונן בפארק הרגיש מוזר התוצאה הייתה מוזרה אף יותר.
אני רוצה להבהיר שאני לא מרגישה איזו חרמנות בלתי נשלטת כשאני מרגישה צורך לאונן, או לפחות ברובן המוחלט של הפעמים. אני מאוננת משעממום, נהנת מההרגשה. פנטזיות מיניות (כמעט) לא מלוות חוויות אוננות שלי.
אני מודה שהחוויה בפארק לא הייתה חווית האוננות הלא-קונבנציונלית הראשונה שלי. יצא לי להביא ביד גם בשירותים בקניון איילון, בשירותים במשרד בו עשיתי שירות לאומי (יותר מפעם או פעמיים...) ובחדר(ים) שלי בדירת שירות כשהשותפה לחדר ישנה במיטה מולי. הפארק היה ללא ספק המקום הציבורי ביותר ולכן העפתי מבט מסביבי כשתפסתי מה אני עושה ואיפה אני נמצאת. לא היה אף אדם בסביבתי מלבד החייל שהיה שקוע בטלפון.
שיפשפתי את הכוס דרך התחתונים, משחילה את היד דרך הפתח של הרגל במכנס. המגע הרגיש נעים במיוחד, כל תנועה ונגיעה מילאה אותי בעונג. הרגישות שלי הייתה גבוהה פי כמה ביחס לבדרך כלל, דווקא באותו רגע ספציפי בפארק. כשהתחלתי להתקרב לאורגזמה הצבעים התחילו להעלם משדה הראייה שלי, דהו לגוונים מוזרים של אפור-כחול, קווי המתאר של כל העצמים שמסביבי רעדו. נתקעתי זמן רב על הנקודה של רגע-לפני-הגמירה, שזו התחושה הטובה ביותר שיכולה להיות. הרגשתי אופוריה עצומה עוד לפני שהגעתי לאורזמה, וכשהגעתי לאורגזמה הרגשתי כאילו שהעולם התפוצץ. כל הצבעים חזרו בבאת אחת, בוהקים במיוחד, מתנועעים באנרגטיות. 

לפני כן חשבתי שהויזואלים שלי נעלמו אך הבנתי שהם רק שינו צורה לויזואלים לא-טיפוסיים. הצורה בה שדה הראיה שלי התאים את עצמו לרגש היווה חלק ניכר בעוצמה של החוויה.
הסדרתי את הנשימה שלי בהדרגה, מסתכלת מסביב - על החייל שעדיין מסתכל בטלפון. הפיצוץ היה כל כך חזק שהייתה בי ציפייה שהוא ישפיע על הסביבה, אך להפתעתי נראה שהעולם ממשיך להתקיים כרגיל.
הרגשתי סוטה להביא ביד בפארק באור יום אבל האורזמה שקיבלתי הייתה כל כך פאקינג מדהימה שאני לא מתחרטת על זה לרגע.

המשכתי לשבת על אותו הספסל ושמתי לב לעקיצות מכאיבות על הרגליים שלי. לא הצלחתי להבין מה עוקץ אותי, הרי אין יתושים באור והעקיצות לא דמו לעקיצות של יתושים. העקיצות שלי היו נקודות אדומות קטנות, מגורות, בעיקר בחלק של הרגליים שנגע בספסל. ניסיתי לשכנע את עצמי שהכל בסדר אבל הרגשתי כאב חד ומגרד מהאזורים המגורים.
עלה לי רעיון לגבי מקור העקיצות, רעיון שלא מצא חן בעיני בכלל... הסתכלתי טוב-טוב על האדמה, ועל הספסל... זיהיתי אותן רק לאחר מאמץ אך ידעתי בוודאות שאלו הן - נמלי אש. אוף
נזכרתי בפעם האחרונה בה ישבתי בפארק וולפסון - גם אז קיבלתי עקיצות מכאיבות שלא הצלחתי להבין את מקורן. פתאום הכל התחבר - הסתכלתי מסביבי וראיתי שהמקום שורץ בנמלי אש שטניות. מיד זינקתי מהספסל ואספתי את חפצי. הרגשתי נבגדת על ידי הפארק שחשבתי לבטוח וטוב.
אחרי שזיהיתי את נמלי האש לא הצלחתי למצוא אף פינה בלעדיהן.
נמלי אש הן בעייתיות בגלל שהן קטנטנות ונושכות רק כשמנסים להעיף אותן מהגוף. הנשיכות שלהן רעילות וגורמות לגירוי בעור. נשיכות הן בעייתיות בשבילי בגלל שקשה לי להפסיק לגרד כשמגרד לי והתוצאה היא צלקות רבות על הרגליים מעקיצות של יתושים. נאלצתי לברוח הביתה בשביל המשחה המיוחדת שלי נגד זיהומים בקטריאליים.
אולי הנמלים היו עונש משמיים על כך שהייתי סוטה והבאתי ביד בפארק.

קניתי בורקסים במאפיה שמתחת לבית ועליתי לעוד מקלחת ארוכה במיוחד בישיבה. אני חושבת שהעברתי לפחות 5 שעות במצטבר בתוך מקלחת באותה היממה.
אני לא יודעת למה אבל נראה לי שסמים פסיכודלים גורמים לי להזיע בהגזמה ספציפית מעור הפנים. הסתובבתי עם בגדי פיג'מה, רגליים אדומות מנשיכות של נמלים, חצ'קונים מבין הנוראיים ועור פנים שמנוני ומזיע. בהחלט לא מהימים החינניים שלי. 
בנוסף - הצרידות מנעה ממני לדבר עם השותפים שלי. כמה מהם, בכמה הזדמנויות שונות פנו אלי ב"היי מה קורה?" ומילמלתי צלילים מוזרים בתשובה, לא הצלחתי לדבר.
התוצאה הייתה שביליתי בחדר את מרבית הזמן שלי, והבעיה הייתה שהחברה עדיין ישנה לי במיטה. החדר שלי היה מטונף במיוחד באותו יום, מלא בחול, ליכלוכים ובלגן. בהתחלה התיישבתי על נעלי הבית שלי, על הרצפה. אכלתי בורקסים וצפיתי בצנצנת המקלונים הויאטנמים שלי. ראיתי כמה מהם מתנשלים באותו יום ואחד שנראה לי איבד את הרגל שלו?... בנוסף בדקתי את הרצפה מחרדה לנמלים.

בהמשך חשבתי על פתרון לבעית החול במיטה - לבשתי מכנס ארוך וחולצה גדולה וניערתי את הכרית מחוץ למיטה. זה היה סביר. שכבתי במיטה ולפעמים הסתכלתי בטלפון. ראיתי שלשליט המבוך שלי נולד בן! (0-:) וגם קראתי על הסם שלקחתי, היו כתבות מפחידות באינטרנט לגבי סתימת עורקים ותלונות על כאבי שרירים בלתי נסבלים (לא קרה לי!).
השעון המעורר של חברה שלי צילצל ב13:00. היא פיטפטה איתי קצת כשקמה. הובכתי לספר לה על תקרית האוננות ועל הנמלים, היא איחלה שאמצא הרפתקה... רציתי להשאר לבד ושמחתי כשהיא הלכה. שכבתי במיטה וישבתי על האינטרנט לסירוגין - צפיתי בסרטים דוקומנטריים של vice. הערב ירד, אספתי כביסה ונסעתי למעלה אדומים. נרדמתי בקושי רב בסביבות 06:00, ב-14.8.17.

לסיכום:
הטריפ היה מעניין, מלא בתהפוכות, נקודות השיא היו מטורפות. אני שמחה שיצא לי להתנסות בסם פסיכודלי כשאת רוב הזמן ביליתי לבדי. ה-DOB, בדומה ל-2CB הרגיש קליל יותר מאסיד, לא היו לי שום מחשבות טורדניות או רגשות שליליים עוצמתיים. הבעיה היא משך הטריפ - אלו לא בדיוק 18 שעות, אחרי השעה השמינית הפסקתי לראות את רוב הויזואלים. המשכתי להרגיש דלוקה לאחר מכן אבל למעשה הסטלה נכנסה למגמת ירידה איטית אחרי נקודת הפיק בים (כשעתיים אחרי הנטילה). באינטרנט מדווחים על משהו קצת שונה, אבל כך אני הרגשתי.
התקשתי למצוא עם מה למלא את הזמן מכיוון שברוב הטריפ לא היה לי כוח לזוז. חבל שהרגשתי נמרצת רק ממש בהתחלה. אני לא יודעת מתי כן היה מתאים לי לקחת טריפ של 18 שעות, למה ולמי זה טוב. אולי הייתי מעדיפה לתבל אותו בסמים אחרים, קצת קיי וקצת קלונקסים.

תפנית בעלילה:
החייל מהפארק היה עסוק בלכתוב פוסט עליי. יאק
נכתב על ידי , 15/8/2017 04:49  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נצנצים ורודים ב-17/9/2017 16:07
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים , דברי תורה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנצנצים ורודים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נצנצים ורודים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ