לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מסביב לירושלים ב-100 יום




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2012

הנוצרים חוזרים, ובגדול


לצערי נאלצתי להיפרד מהתקופה המוסלמית בטרם עת, אך אין זמן רב לתהות על כך. הסיור הבא לוקח אותי הרבה קדימה, לאמצע ימי הביניים, שם אני זוכה לראות את הטירוף החדש-ישן שאוחז בעיר.

 

דת היא בהחלט דבר מיוחד במינו, והפעם היא מצליחה לעשות משהו חריג מאוד.

המוני אנשים עוזבים את הבתים שלהם באירופה, מצוידים במעט אספקה ונשק, ומתחילים לנהור מזרחה. אין ארגון מסוים שמאחד אותם. הם נעים בקבוצות רבות, בדרכים שונות ומשונות ועם רצח בעיניים (ובדרכים וביהודים ספציפית). הכל, כדי להגיע שוב אל העולם הביזנטי לשעבר, העולם שלדאבונם הרב הפך למוסלמי במאות השנים האחרונות.

למסע הזה אל ארץ ההזדמנויות החדשה (אפשר להרוויח ממנו המון באופן אישי, והרי הדת עבור רבים היא בסה"כ תרוץ) יש כתובת ברורה – המקומות הקדושים בארץ הקודש, וכל מה שמסביבם. במרכז העניין עומדת, מי אם לא אחרת, ירושלים.

 

כך ביקש כבוד האפיפיור, וכך קורה: לתדהמת העולם המוסלמי, המוני נוצרים צמאי דם ומשולהבים מתחילים לשטוף את הדרך לארץ הקודש ולבסוף אותה עצמה. הערים נכבשות בזו אחר זו ומבוצרות מפני כיבוש מוסלמי חדש, ומבצרים רבים נוספים מוקמים כדי להגן על האדמה החדשה שבידי הנוצרים. הכוח החדש, הנקרא "הצלבנים", מגיע בסופו של דבר לירושלים ומכניע אותה ללא קרב לאחר מצור של כמה שבועות.

אמנם הכיבוש הוא נקי וללא הרס או חורבן פיסי, אך הוא האירוע הנורא ביותר שראתה העיר מזה שנים רבות. התושבים המוסלמים והיהודים למעשה נטבחים בהמוניהם, והצלבנים מוצאים עצמם לפתע עם עיר רפאים ריקה מאוכלוסיה, שהם יכולים לעצב כרצונם.

 

סיור י"ב – נושאי הצלב בעיר הקודש (פינת העיר הצפון מערבית, כנסיית הקבר, דיר א-סולטן, כנסיית הגואל)

ממליץ לקרוא: ירושלים בתקופה הצלבנית

 

אני מגיע אל העיר מכיוון צפון מערב שנים לאחר מכן, איפשהו במאה ה-12 לספירה. הגבעות השוממות לא מסגירות את הדרמה שהתחרשה עליהן לא מזמן, ואני פוגש לפתע במגדל גבוה ומבוצר, עם חפיר וכל שאר הפיצ'פקעס מסביבו. ביצור העיר בהחלט עלה מדרגה, וכעת היא מוקפת חומה רצינית ומצודת שמירה נוספת לזו הישנה והטובה (מגדל דוד, הנמצא מדרום). אם יש משהו שהצלבנים הביאו לכאן מאירופה, הוא ללא ספק אומנות ביצור הערים והלחימה המבוססת על מבצרים. המגדל המאיים, הנקרא גם מגדל טנקרד, מזכיר לי שאני נכנס לעיר נוצרית, מבוצרת, אלימה ולא סובלנית.

בדרך קסם אני נכנס דרך החומה מעט מזרחית למגדל (השער החדש, ייפרץ רק בעוד כמה מאות שנים טובות) וצועד דרך "רובע הפטריארך" לכיוון הכנסייה שחודשה לה יחדיו, קודש כל הקודשים, כנסיית הקבר.

 

בדרך אני מתרשם מהאוכלוסיה החדשה של העיר, הנותנת לה מראה של דירה שדייריה התחלפו פתאום, מבלי שהרהיטים התחלפו גם הם. אני עובר ליד הכניסה המערבית לכנסיית הקבר (קשת מרים, שתיאטם בעתיד), ומגיע בסופו של דבר לכניסה הדרומית והראשית.

הכנסייה כבר לא גדולה ומפוארת כמו בתקופה הביזנטית, אך הצלבנים עשו עבודה יפה בחידוש המבנה והוא בהחלט מרשים מאוד. מגדל פעמונים גבוה ניצב משמאל לכניסה, והכניסה עצמה מעוטרת בקשתות יפות, בעמודים ובעיטורי אבן. עולי הרגל הרבים מסביבי נוהרים פנימה וחלקם מרגישים צורך להשאיר את חותמם על העמודים היפים האלה (כך הספר טורח לציין ולהתפעל).

 

הקישוטים על המשקופים בכניסה לכנסייה (צולם במוזיאון רוקפלר). אל תהיו עצובים, חבר'ה, הצלבנים כאן!

 

אני נכנס פנימה למבנה המלא בפסלים, קישוטים, מנהגים ומאמינים, ועולה ימינה אל גבעת הגולגותה. מה היא עושה בתוך מבנה? הגבעה הקטנה והחמודה, שהייתה רוב ימי הבית השני מחוץ לעיר ואירחה אירועי תרבות מגוונים (כמו צליבת ישו), איבדה כל זכר לאופייה המקורי. כמו שקרה לגבעה אחרת שמזלה לא שפר עליה, גם זו הוקפה קירות, כוסתה בתקרה וקושטה באינספור דרכים. סלע היסוד, עליו עמד צלב ישו, נגיש בנקודה קטנה אותה ניתן למשש ולנשק (ויתרתי הפעם על התענוג).

אני ממשיך לסלע שעליו נמשחה גופת ישו בשמן, ומשם לקבר ישו בכבודו ובעצמו – מערת הקבורה המוקפת בהיכל עגול עם כיפה גדולה, שעוצבה גם היא מחדש עד אובדן דמותה המקורית. אני מגדיל לעשות ועומד בתור הארוך, ולבסוף נכנס עד הקבר עצמו. כך אני גם מסיים את דרך הייסורים של ישו, שהתחלתי אי שם בתקופה הביזנטית.

 

מעט אור נכנס מבעד להיכל הגרנדיוזי המקיף את קבר ישו

 

שני דברים מאוד מרשימים אותי במקום.

האחד הוא השינויים הרבים שעברו על אתר ההתרחשות המקורי, בו קרה הסיפור שמנציחה הכנסייה – צליבת ישו על גבעה קטנה וידועה לשמצה, והורדתו לקבורה נאותה במערת הסמוכה. כל הסיפור הזה התרחש בשטח פתוח וחסר ייחוד מחוץ לעיר, ולא בהיכל גרנדיוזי. מעניין לחשוב שהכנסייה המפוארת והמקושקשת הזאת היא מעין כתר זהב, שניתן יום אחד ובהפתעה גמורה למקום הצנוע והמוזנח הזה.

השני קשור לאופי שילבש המקום מאות שנים קדימה ועד ימינו. מפאת קדושתו, נאלצים הזרמים השונים בנצרות לחלוק בו, כך שהכנסייה עוטה סגנונות רבים השונים לחלוטין אחד מהשני. אזור יווני אורתודוקסי ואזור קתולי מתנגשים על הגולגותה בניגוד סגנונות גמור. בחלק אחר של הכנסייה שמור מקום לנוצרים הסורים, והאולם התחתון הוא של הארמנים! המעבר בין הזרמים הוא חד מאוד, כמו גם היחסים ביניהם. אם כך, מדובר בכנסייה מיוחדת במינה לא רק בגלל הסיפור שלה, אלא הרבה בזכות העיצוב שלה. יש במקום אפילו מערות קבורה שהשתמרו לחלוטין ולא כוסחו כמו מערתו של ישו, כך שמבחינה עיצובית יש אפילו חלק לא מקושקש.

 

על יד חדר ההלבשה של הנזירים הקתולים אני מקבל הסבר נדיב ומפורט מאחד מהם על העמודים במבנה ועל הארכאולוגיה שלו בכלל (זה כבר הנזיר השני שאני פוגש שהתעניינותו בארכאולוגיה מרשימה אותי), וזוכה לראות את חפציו של מלך ירושלים הצלבני הראשון, גוטפריד מבויון. שני תיירים נוספים מצטרפים להסבר המעמיק שניתן לי על ידי הנזיר.

אני ממשיך מזרחה בתוך הכנסייה ויורד אל קפלת הלנה (אמו של הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס, שיחד איתו תרמה להתנצרות האימפריה) וקפלת מציאת הצלב, ומשם עולה חזרה לכיוון הכניסה, בלי לשכוח לפקוד את קברו של אדם הראשון (נו, הבעל של חוה).

 

הייתי בעבר בכנסיית הקבר, אך לא בסיור כה מעמיק ויסודי. אני יוצא מהכנסייה אל רחובות העיר הצלבנית רווי לחלוטין. העיר האירופאית בלבוש המזרחי מפתה אותי לגלות עוד ממנה, אך אמשיך את הסיור בפעם הבאה.

 

לסיום, תמונה להמחשת השינויים באופיה של העיר:


נכתב על ידי , 12/10/2012 11:27  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

בן: 30

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: עכברי עיר , טיולים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתייר ירושלמי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תייר ירושלמי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ