לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


Higher than the beasts ,lower than the angels, stuck in our idiot Eden

כינוי:  השערורייתית והמופלאה.

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

12/2017

להתראות לישראבלוג


 

 

 

 

 

 

בלוג יקר, וקוראים יקרים אף יותר,
עצוב המצב הזה שנקלענו אליו

השרידים האחרונים של משהו טהור, תמים ויפה כל-כך
מגורדים בכוח מן הקרקע כמו מסטיק שנדבק לסוליה.

 

אז לפני שאגלה לכם שהחלטתי להמשיך לכתוב בפלטפורמה אחרת (ואתם יותר ממוזמנים לבוא איתי)
ארצה לסכם בכמה מילים את הבלוג הזה.

 

את מקומי בישראבלוג מצאתי אי-שם כבר בכיתה ד',

בבלוגים שונים של "ערים וירטואליות", "סיפורים בהמשכים" ועוד כלמני שיט בסגנון.
מפגשים בסנטר, תגובות וצילום סיין לחברים, אקס-די, אקס-פי, 3> , תרבות מקלדת, פרואנה, מסנג'ר, פוסטים, עוקבים, רשימות "אוהבת ולא אוהבת", השלמת שאלונים, טבעות, הודעות בצ'אט הקטן בצד, כל זה היה שם.

 

לפני קרוב ל10 שנים פתחתי את הבלוג הזה ממש,

שעבר והחליף עיצובים בלי סוף, עד שנשאר עם העיצוב הזה כבר כמה שנים.

הקוראים הותיקים שכאן יודעים כמה תמונות של זאבים רצו כאן בראשית,
וכמה גוונים שונים של אפור אפשר למצוא.

 

הבלוג הזה בצורה הכי פשוטה וכנה, גידל אותי.
כאן התבגרתי, כאן התמודדתי עם עצמי, כאן פרקתי, כאן בכיתי, כאן המצאתי סיפורים,
כאן הייתי לרגע, אפילו הקטן ביותר - מישהי אחרת.
כאן יכלתי להיות אני בצורה האותנטית והטהורה ביותר - בלי  מסכות. אני, המקלדת ואתם.

 

במסך העריכה הזה ממש, נכתבו הרגעים הכי אינטימים, עדינים, קשים, ויפים בחיי שלי.
זה המקום היחיד בו הרגשתי בנוח לפרט בלי לחשוב מי אני ומה אני.
הצחיק אותי תמיד לראות את גלי התקופות ומצבי הרוח עולים ויורדים מפוסט לפוסט

התאהבות ראשונה, מחשבות אובדניות, יציאה מהארון, חטיבה, תיכון, משפחה מתפרקת, התאהבות שניה, מערכת יחסים, העלמות, לבד, חתכים, איזיס, פחד, פרידה, התאהבות שלישית, שנת שירות, פרידה, חניכים, צבא, בית לבד, עיר גדולה.

עולות לי קצת דמעות, אני בעיקר לא מבינה איך אפשר לקחת תיעוד של חיים שלמים ולזרוק לפח, בכזו פשטות.

קצת כועסת על עצמי שאף פעם לא התחברתי ליומן כתוב. 

 

אז בלוג יקר שלי, אני אוהבת אותך, תמיד תהיה חלק עצום מהילדות, הנערות וההתבגרות שלי.

 

ולכם, קוראים ועוקבים יקרים
כוכבי ישרא, חברים ישנים מהחיים האמיתיים ששלחתי להם קישור אי שם בעבר ומאז הם עדיין כאן,
אנשים מפתיעים שזכיתי לפגוש במציאות ברגעים של אומץ, הקוראים שמגיבים מדי פעם תגובות חמות ותומכות
וגם לרוחות הרפאים, שנכנסים, קוראים ויוצאים -
אני רוצה להודות לכם, שהייתם חלק

מהחיים שלי.

שחיבקתם, תמכתן, התמסרתם לכל מילה ומילה שנכתבה כאן,
שנתתם לי הזדמנות להכנס לחייכם שלכם ולהתמסר לכל מילה ומילה שלכם אתם.

אני אוהבת אתכם, באמת.

 

אסגור את הפוסט כמיטב המסורת, עם יוטיוב ועוד קטע קטן.
הפעם בחרתי לא לשים שיר, אלא את הסרטון היחיד שמצא מקומו ברשימות הבלוג ולא זז משם מהרגע שהונח שם:


 

 

 

 

 

 

כתיבה היא הטיפול הכי גדול שלי ולכן לא אפסיק אותה.
ברור לי שזה לא יהיה אותו דבר, אבל אני מתכוונת להמשיך לכתוב - בשביל עצמי בעיקר.
אתם יותר ממוזמנים לעקוב, גם אם זה לא ישראבלוג, ניסיתי לשמור על מאפיינים זהים:
https://nigodim.wordpress.com/

 

 

 

 

 

אוהבת אתכם.

לילה טוב בפעם האחרונה,

השערורייתית והמופלאה

 

נכתב על ידי השערורייתית והמופלאה. , 12/12/2017 21:17  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





28,235
הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , גאווה , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להשערורייתית והמופלאה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על השערורייתית והמופלאה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ