לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

יוצאת לדרך חדשה


מנסה לנהל סוג של יומן בפתח תקופה חדשה בחיי.

Avatarכינוי: 

בת: 58

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2017    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

10/2017

יפן - בחזרה לטוקיו (TOKYO)


המסלול אשר קיבלנו מדודו זיידנר התחיל בטוקיו והסתיים באוסקה, כי משם הם טסו הביתה.

כיון שאנחנו נחתנו בטוקיו בתחילת החופשה וגם המראנו ממנה בסופה, העברנו יום וחצי של "טוקיו" מהמסלול של דודו לסוף הטיול.

 

יצאנו מוקדם מהמתוכנן מאוסקה - בגלל הגשם ובגלל ש"ירד לנו ממנה" לגמרי, והגענו לטוקיו בשעות הצהריים.  היה זה יום ראשון בשבוע.

במלון, שהפעם הקפדנו שיהיה מרחק שתי דקות הליכה מתחנת הרכבת Otsuka (אוטסוקה), סרבו כמובן לעשות לנו צ'ק אין לפני השעה שתיים.

למען הסר ספק, השעה היתה רבע לשתיים.....!

 

מיואשים מכדי להתווכח, הפקדנו בידיהם את מזוודותינו, ויצאנו (עדיין בגשם שוטף) לאכול משהו ולהמשיך לתייר בטוקיו הקסומה.

לפני שיצאנו, הם עוד שאלו אותנו ברוב חוצפתם מתי אנחנו מתכוונים לחזור.

כבר אמרתי שככל שהמלון גדול יותר ו/או מפואר יותר כך היה הצוות אנטיפת יותר? אמרתי.

הודענו להם, שכיון שהם מסרבים אפילו לבדוק אם אולי החדר שלנו מוכן כבר, אנחנו יוצאים לתייר בטוקיו ושאין לנו מושג מתי נשוב.

 

כשיצאנו מהמלון שמענו רעש של תופים וצלצולים, וכשעקבנו אחר מקור הצלילים, גילינו תהלוכה מוזרה שיצאה מתוך תחנת הרכבת (שהיתה צמודה, כאמור, למלון).....

כיון שלא הצלחתי בעבר להעלות לכאן קליפ וידאו, אני מצרפת קישור

 

התברר שהחבר'ה האלה הובילו פסל של בודהה (עטוף היטב בניילונים מפני הגשם) בשירים, תיפופים וריקודים למִשְׁכָּנוֹ  החדש - מקדש קטן סמוך שהיה בשלבי שיפוץ.

 

חיכינו שהם יחלפו על פנינו, ואז חצינו את הכביש ומצאנו מסעדה מקומית קטנטונת - כמו שאנחנו אוהבים. זו היתה מסעדה מהסוג שבה בוחרים את המנות הרצויות במכונה, משלמים במכונה, ומביאים לדלפק ההזמנות את הפתקים.

 

הזמנו מרק, מהמרקים הנהדרים היפנים המלאים בירקות ואטריות (לא זוכרת אם הזמנו אטריות מסוג אודון - udon - או סובה - soba) והתיישבנו לאכול. 

על השולחן, כרגיל, היתה צנצנת של התבלינים שהיפנים מוסיפים כמעט לכל מאכל, שנראית בערך כמו צנצנות הסוכר שהאמריקאים מניחים על שולחנות בדיינרים שלהם.

 

בשולחן שלידינו ישבו שני גברים יפנים ואכלו בדממה. זה שישב מולי ניסה, ללא הצלחה, לתבל את צלחתו בעזרת צנצנת התבלינים. כנראה היתה סתימה בפִּיהָ או תקלה אחרת שמנעה בעד התבלינים לצאת.

התבוננתי בעת שהוא ניסה מספר פעמים לנער את הצנצנת מעל לצלחת, ולבסוף וויתר והמשיך לאכול את המנה שלו כפי שהיתה.

 

הערתי את תשומת לבו של T לתופעה הזאת. הרי ישראלי (או כל אחד, בעצם) במקומו היה ....פשוט פותח את הצנצנת, או מבקש מבעלת הבית / מלצרית צנצנת אחרת או פשוט קם ולוקח צנצנת משולחן אחר. אבל היפני פשוט הרים ידיים והסכים לאכול את המנה שלו ללא התיבול הנוסף.

 

T החליט להציע לו את צנצנת התבלינים שלנו, וחיכינו לראות כיצד יגיב. הרי ביפן אין אינטראקציה בין אנשים זרים שיושבים בשולחן או בספסל הסמוך.

היפני קיבל את הצנצנת בהפתעה ובשמחה רבה, תיבל את המנה שלו, ובאופן לגמרי יוצא דופן התחיל לפנות אלינו בדברים. מהיכן אנחנו, כמה זמן אנחנו ביפן, האם אנחנו נהנים....

זה היה מחקר נחמד בסוציולוגיה.

כשעזבנו הוא הגדיל לעשות ואיחל לנו דרך צלחה והמשך הנאה מהטיול.

 

שבעים ומרוצים, החלטנו להשלים את שלא הספקנו בביקורנו בטוקיו בתחילת הטיול, ושמנו פעמנו אל UENO, והמוזיאון המלכותי, שהיה סגור בביקורנו הקודם (שחל ביום שני בשבוע).

שוב זכינו לראות את היעילות היפנית בפעולה, כאשר לאורך התור הארוך (שהתקצר די במהרה), הוקם בזריזות קירוי זמני נגד הגשם. כמובן שלכל אורך התור עמדו גם מתקנים רבים לשמירת המטריות.

 

 

זכינו לצפות בתערוכה של יצירותיו של האמן האיטלקי מהמאה ה-16 Giuseppe Arcimboldo, שצייר דיוקנאות של אנשים תוך שימוש בפריטים כגון פירות וירקות, פרחים או דגים וכן ספרים.

 

התערוכה היתה מרתקת.

 

חזרנו למלון בשש וחצי, וסוף סוף עשו לנו צ'ק אין. התקלחנו ונחנו מעט, ויצאנו לארוחת ערב - ברגל, מעבר לרחוב, שוב במסעדה מקומית קטנה שהיתה מלאה במקומיים זקנים.

בעלת המסעדה ידעה יותר אנגלית מכל יפני אחר שפגשנו בטיול. היא לא האמינה כשהזמנו וואסאבי וג'ינג'ר כבוש עם הסושי שלנו (שמנו לב שהם מעולם לא הגישו לנו את זה אוטומטית) והתעניינה מאד בנו ובמוצאנו.

 

כשסיפרנו שאנחנו מישראל, היתה התרגשות גדולה במסעדה. כל הסועדים היו כנראה קבועים שם, וכולם העבירו בקולי קולות את הידיעה המרעישה, שיש כאן זוג מישראל. שניים מהם ניגשו אלינו והתחילו לדבר ולשאול שאלות נרגשות......ביפנית. משום מה הם יצאו מנקודת הנחה שאנחנו חייבים להבין אותם.

 

הסברנו שאין לנו מושג ביפנית, ובעלת הבית עשתה כמיטב יכולתה כדי לתווך ולתרגם.

זו היתה חוויה מסוג חדש עבורנו, כי עד אותו הרגע, איש לא התעניין בנו או פנה אלינו בלי שפנינו אליו.

 

 

בסוף הארוחה ביקשנו לשאול את בעלת הבית אודות אחת ממנות הסושי (בתמונה - הלפני אחרונה מימין). לא זיהינו את המנה לא בצורתה, לא במרקמה ולא בטעמה. היא לא ידעה איך היא נקראית באנגלית, ואז גילינו לה את אפליקציית התרגום של גוגל google translate. היא אמרה את שם המנה ביפנית לטלפון, והטלפון אמר וכתב את שם המנה באנגלית. כל סועדי המסעדה נעמדו על רגליהם גם מההמצאה המהפיכנית הזאת. התברר שזו היתה מנה של ביצי הרינג....האמת? לא טעימה בכלל!

 

את הקינוח קנינו בתחנת הרכבת בקונדיטוריה צרפתית, מה מראה המנות היה הרבה יותר טוב מטעמו, לצערינו.

תם היום הלפני אחרון שלנו ביפן. נותר לנו עוד יום שלם למחרת.............

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 31/10/2017 09:47   בקטגוריות יפן, טוקיו, חו"ל, חופשה  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-3/11/2017 18:23
 



ביקור קצת הזוי


יום רביעי אחר הצהריים הוא יום הניקיון אצלנו בבית.

אף אחד לא בא אלינו ביום הזה, וגם בתי יודעת שזה לא יום שאפשר להפקיד בידינו את הנכדים. 

 

המנקה מגיעה בצהריים, מקבלת ארוחת צהריים טעימה, ואז בדרך כלל עולה לנקות קודם כל את הקומה של חדר השינה שלנו.

כשהיא מסיימת שם ויורדת למטבח ולסלון אנחנו מנצלים את ההזדמנות ועולים לנוח קצת.

כשאני נחה הטלפון שלי על "שקט". 

 

השבוע, רק הספקנו להירדם וכבר צלצל הטלפון של הבית, אותו אנחנו אף פעם לא משתיקים - גם כי רצוי שניתן יהיה להשיג אותנו במקרה חירום, וגם כי מי כבר מתקשר אלינו הביתה? 99.999% מהאנשים מתקשרים ישירות לסלולרי. 

 

T עונה מנומנם, ופתאום אני שומעת אותו אומר "שלום לָךְ, מה שְׁלוֹמֵךְ?" ואז "כן, אנחנו בבית. איפה אתם? כן, אני מעריך שזה ייקח לכם כארבעים דקות להגיע". 

 

הוא הניח את השפופרת על כנה והסתובב אל המבט המבולבל שלי: "אחותה של כלתנו בארץ, עם בעלה והתינוקת, והם יעברו אצלנו בדרכם לבית ההורים בצפת".

 

 

זכרתי שהאחות, שנקרא לה כרגע 'מינכן', משום ששם היא חיה כבר שנים רבות עם בעלה הגרמני, מתוכננת לבוא לבקר בארץ באוקטובר. 

זכרתי גם, שבפעם האחרונה שדיברתי עם המחותנת שלנו, היא הזכירה את העובדה שבתה הבכורה מתכננת לשהות כמה ימים במלון על חוף הים בתל אביב לפני שתבוא אליהם הביתה לצפת. 

היא אפילו הזכירה בחטף ש-'מינכן' הביעה את רצונה לראות אותנו בביקור הזה, ולהראות לנו את הילדה, שנולדה אחרי קשיים רבים, שתי 'לידות שקטות' בזו אחר זו. 

 

מה שהמחותנת שלי כנראה לא יודעת, זו העובדה ש-'מינכן' נעזרה בי לא מעט בתקופה הקשה ההיא, בטלפון ובהתכתבות במייל - כי נכון שאין בינינו קשר, מעבר לעובדה שהיא האחות של כלתי האהובה, אבל היא מצאה אצלי אוזן קשבת, היא הצליחה לדבר איתי באופן שלא יכלה לדבר עם אמה. 

נשמע לי נחמד והגיוני ש'מינכן' תיצור קשר כשתהיה בארץ, אבל לא העליתי על דעתי, שהיא מתכוונת "ליפול" עלינו ככה מעכשיו לעכשיו ללא הודעה מוקדמת וללא תיאום. ועוד ביום של עוזרת....

בדקתי, וראיתי שהיא התקשרה קודם לנייד שלי, ומשלא היה מענה - במקום להמתין שאחזור אליה, התקשרה הביתה. 

 

"אין דבר", אמר לי T, "אני קופץ להביא כיבוד - הם בטח יהיו כאן רבע שעה וימשיכו לצפת". 

 

למזלנו מזג האוויר היה נעים, והם ממילא רגילים לקרירות של גרמניה - אזלא נורא שנארח אותם בגינה, כי בסלון ובמטבח כרגע מנקים....

T הגדיל לעשות, קפץ על האופנוע לרולדין והביא שתי עוגות. 

 

בני הזוג הגרמני הגיעו עם התינוקת המתוקה, בת שבעת החודשים, קיבלו בהבנה את התנצלותנו על הישיבה בגינה, התיישבו - ומיד התחילו לבקש כל מיני דברים. 

בהתחלה זה עוד נשמע סביר. קערה וכף ומים מורתחים - להכנת אוכל לקטנה. 

אחר כך התברר שלא רק הילדה רעבה, אלא גם הם לא אכלו שום דבר מהבוקר (השעה הייתה קרוב לחמש אחר הצהריים), ו"אולי אפשר לקבל איזה כריך".....

 

"יש עוגה" מלמלתי, עם איזו חצי בדיחה על מארי-אנטואנט, אבל T כבר נכנס למטבח (והפריע לעוזרת שעמלה שם על הניקיון) ותוך דקות הכין להם כריכים, חביתות וסלט, בנוסף על שתי העוגות, וגם תה ללא קפאין (אחרת איך ישנו בלילה?). 

 

הקטנה היתה באמת מורעבת - לא ממש הבנתי מדוע לא אכלו צהריים או לפחות מדוע לא האכילו אותה לפני שיצאו מתל אביב - אבל 'מינכן' ניסתה להימנע מלהאכיל אותה עד שבעלה לא הביא את העגלה מהרכב.

 

ייתכן שהם קיוו שאשלוף להם כיסא אוכל של תינוקות, אבל לי כבר אין נכדים בגילאים האלה, ובעוונותיי השאלתי את כיסא האוכל שלי ל'מחברת' כשנולדו שני נכדיה. 

 

"היא ממש רעבה" מלמלתי בדאגה, כשראיתי את הקטנה מתאמצת להתקרב לצלחת הדייסה שכבר חיכתה מוכנה על השולחן. 

"טוב", אמרה 'מינכן' באי נוחות, מדברת כאילו לתינוקת: "אולי היום נשבור את החוקים, ונתחיל לאכול על הברכיים של אמא ולא בכיסא"........

הילדה התחילה לבלוע תאווה את הדייסה שהוגשה לה סוף סוף, כפית אחר כפית, ומקץ דקות ארוכות חזר הבעל מהרכב עם העגלה המיוחלת.

'מינכן' נרגעה, העבירה את התינוקת לעגלה, והמשיכה להאכיל אותה "לפי החוקים". 

בינתיים התנפל הבעל על התקרובת שהגיש T, ומשסיימה הילדה לאכול, הוציאה אותה 'מינכן' מן העגלה תוך שהיא ממלמלת "היא לא אוהבת לשבת בעגלה", דחפה אותה לידיי המופתעות, והתנפלה אף היא, מורעבת, על הכיבוד. 

 

למזלה ולמזלי, תינוקות אוהבים אותי. יש לי מן ריח או תחושה של סבתא, כנראה, והקטנה לא הביעה התנגדות כלל לשבת עלי. להיפך, היא חייכה אלי, דיברה אלי בתינוקית ספרותית, שיחקה איתי ב"בואי נראה כמה פעמים תרימי את הצעצוע שזרקתי עד שתתעייפי" וגם כמובן - כמו כל התינוקות בעולם - שלחה יד בוטחת להסיר מעיני את משקפיי. 

 

לאחר ששבעו ונרגעו, פנו בני הזוג להתארגן להחלפת החיתול לתינוקת, והלבשתה בפיג'מה (במחשבה נכונה, שבעת הנסיעה הארוכה לצפת, סביר להניח שהיא תיכנס כבר לשנת הלילה שלה). 

 

ביקור של רבע שעה בדרך לצפת הפך לביקור של שעתיים וחצי. 

 

אז אי אפשר לומר שסבלנו. בסך הכל התינוקת מתוקה בטירוף והיה נחמד לראות את הנס הזה שנולד אחרי כל כך הרבה סבל וכאב.

וגם: זו אחותה של כלתנו, כלומר משפחה לכל דבר. 

וגם: אנחנו רגילים לארח, גם ללא התראה, ולמרות התנאים הלא אידאליים (יום ניקיון!) זה בסך הכל עבר בסדר.

 

ועדיין......איך אתם מתקשרים לאנשים, שבקושי יש לכם קשר איתם ומודיעים שאתם מגיעים אליהם מעכשיו לעכשיו?

איך אתם לא מהססים לבקש שנאכיל אתכם, כאשר לא הייתה לנו שום התראה מוקדמת ושום יכולת להיערך לכך? 

מי פוצח בנסיעה ארוכה מתל אביב לצפת בלי לאכול קודם, או לפחות לוודא שהתינוקת שלו שבעה ורגועה?  

 

הייתכן שהם פשוט לא חשבו על זה? 

הייתכן שמישהו שיש לו חוקים כל כך ברורים (כמו זה שלא מאכילים תינוקת על הברכיים של אמא) לא מתכנן נסיעה לא פשוטה שכזאת? 

ואולי באמת הם בנו על כך שאנחנו נאכיל אותם?

 

אז כפי שכתבתי בכותרת: זה היה ביקור הזוי למדי.

וגם כאן
נכתב על ידי , 29/10/2017 09:31   בקטגוריות משפחה לא בוחרים  
54 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-3/11/2017 18:20
 



יפן - איך פספסנו לגמרי את אוסקה (OSAKA)


תכננו יום וחצי לתיור באוסקה, ידענו שיש לנו הרבה מה לראות שם. 

 

התכנון היה לצאת על הבוקר מהירושימה, לתפוס את רכבת השינקנסן לאוסקה, לשים את המזוודות במלון - ולהתחיל לטייל.

ארמונות, גנים תלויים, מקדשים.... להמשיך למחרת בבוקר - ואז בשעות אחר הצהריים המוקדמות לתפוס את השינקנסן בחזרה לטוקיו.....כן כן היו לנו הרבה תכנונים באוסקה. 

 

היינו צריכים אולי לנחש שהוטל עלינו נאחס באותו היום, כשלא שמנו לב שעלינו על רכבת שינקנסן "מאספת" שבה ארכה הנסיעה כמעט שלוש שעות במקום שעה וחצי. 

 

אבל בעצם  עשינו כבר טעויות כאלה, גדולות מאלה, למשל בנסיעה מטאקאיאמה לקיוטו, ושום אסון לא קרה. כאן לפחות לא הצטרכנו לרדת, להחליף רכבות ולהתרוצץ בין רציפים. פשוט ישבנו במשך שלוש שעות במקום במשך שעה וחצי ברכבת מאד נוחה ....

 

אלא שהנאחס לא הסתכם בכך. בדרום יפן השתולל באותם ימים טייפון NORU, שבלבל לגמרי את תחזיות מזג האוויר (אף אפליקציה לא ידעה לדווח על כך), והמטיר על אוסקה גשם בלתי צפוי (וגם קצת רוח) ששיבש לנו את כל התכניות. 

 

פה כבר לא היה מדובר בגשם שקט ונעים, שבא והולך לפרקים, ללא רוח - גשם, שאפשר להיות גיבורים ולהמשיך לטייל בו כרגיל. 

היה ממש מגעיל בחוץ. קר וגשום ורוח....וזה שיבש את כל התכניות, הוציא לנו את כל החשק, וגם הוריד קצת את מצב הרוח....

 

בנוסף לכל התברר, שכאשר הזמין T את המלון באוסקה, הם הציגו את המלון כממוקם "ארבע דקות נסיעה ברכבת מתחנת אוסקה JR המרכזית" -  a 4-minute train ride from JR Osaka Station !!

 

זו היתה הטעייה פראית.

בפועל המלון היה באיזה חור!

בכל פעם שרצינו לנסוע מהמרכז למלון ובחזרה, נאלצנו ללכת 6-7 דקות לתחנת רכבת אחת, לנסוע אמנם רק כשלוש דקות באמת, אבל אז ללכת עוד 6-7 דקות ליעד. בגשם שוטף וברוח ובקור. 

וליד המלון לא ממש עברו מוניות.

ו-UBER לא פועל באוסקה.

 

גם ההתנהלות ברכבת עצמה לא היתה מספיק ברורה שם, וגם באוסקה התברכנו בעובר אורח נדיב, שראה אותנו מתווכחים לגבי איך להגיע לרציף הנכון, שאל ליעדנו, לקח אותנו דרך מדרגות ומנהרות לרציף הנכון, הבטיח לנו שכל רכבת שתעצור שם תיקח אותנו לתחנה המבוקשת....קד קידה והלך. 

 

למרות אכזבתנו הרבה, הגינו תכנית פעולה חדשה, שבודקת מה אפשר לראות באוסקה בלי להסתובב בחוץ.

 

מצאנו שני דברים - 

את עולם הספא - ה-Onsen הענק של אוסקה, שמשלב אלמנטים מכל העולם - ספא מערבי, Onsen יפני, בריכה משפחתית שכוללת פארק מים מרהיב.....

 

ואת האקווריום המרשים של אוסקה.

 

האקווריום היה באמת מושקע, ברמות שלכל בעל חיים הם בנו בית שמדמה באופן קרוב מאד את סביבתו הטבעית (כולל למשל קור וקרח לפנגווינים הקיסריים של אנטארטיקה וחום וצמחייה טרופית וכדומה). בנוסף, בדומה לאקווריום הנהדר של בוסטון , יש בו חלל עצום בן כמה קומות, בו ניתן לראות סוגים רבים של דגים, כרישים וכולי מכל הקומות ומכל הכיוונים. 

 

והלא אי אפשר בלי קוריוז יפני: הם הרי משוגעים על חותמות היפנים האלה. לא ראיתי מעולם ארץ שבה יש כל כך הרבה חותמות על כל כך הרבה דברים. על קבלות, על כרטיסים, על אישורי הנסיעה ברכבת....

בחנויות הם מוכרים אלבומים שמיועדים לחותמות (כמו שאצלנו יש חוברות למדבקות, או בעבר אלבומים לאיסוף בולים).

באקווריום בכל פינה עומד לו שולחן קטן עם פתקים ו.....חותמות. החותמות מטביעות את דמויות הדגים שמופיעים באותו אזור של האקווריום, וילדים (וגם מבוגרים) נעצרים להחתים לעצמם את הדמויות על הפתקים, ולוקחים איתם הביתה....

 

האקווריום היה עמוס מאד, וזה כבר בישר לנו על מה שצפוי לנו בספא. זה היה יום שבת. 

בספא היו כמה קומות, כל קומה הוקדשה לסגנון אחר. היתה קומת המסעדות כמובן, היתה קומת המשפחות - שם היו בריכות ופארק שעשועים וגם חטיפים ומזון מהיר.....

והיתה קומת הספא היפני, וקומת הספא האירופאי. 

לכאורה מבחר.

בפועל - הספא היפני נועד רק לגברים, והאירופאי רק לנשים. בחירה לא היתה שם. 

 

שוב הופרדנו, שוב העירום הזה שכבר התחלתי להתרגל אליו....אלא שהפעם היה הספא מפוצץ באנשים.

כל כך מפוצץ, שכאשר נפגשנו בקומת המשפחות כדי לבלות מעט ביחד, היו כל כך הרבה משפחות, אנשים, ילדים....שממש לא היה לנו היכן להיכנס למים.

 

כל כך מפוצץ, שגם לאחר שהלכנו איש אישה לקומתו/ה: בקושי היה מקום במתקני הטבילה השונים מרוב שבנות/נשים תפסו את כל השטח, התיישבו, התנחלו ממש..... ולא יצאו!

 

מגוון הבריכות והמתקנים היה עצום. לו היה זה יום רגיל באמצע השבוע הייתי חוגגת שם.

אמבטיות ובריכות ומפלים בכל הגדלים, התפאורות והעיצובים ובמגוון מרשים של טמפרטורות.

במציאות: זו היתה חוויה מיותרת לחלוטין, מבחינתי.

 

התלבטתי אם להיכנס לעיסוי (בתשלום נוסף כמובן) ופשוט לא בא לי. 

אחר כך אמרו לי שעיסוי ביפן שונה לגמרי מכל מה שאני מכירה, ואולי באמת הפסדתי חוויה בלתי נשכחת.

 

בסוף מצאתי אזור של כורסאות עיסוי (כמו ההיא שהתנחלתי בה בטוקיו בבנין פאנאסוניק ברובע האלקטרוניקה HAKIHABARA), ולאחר שהתקלחתי (בישיבה כמובן, כנהוג ב-Onsen-ים) והתלבשתי, נרגעתי וטופלתי באחת מהן במשך רבע שעה שלמה (בתשלום כמובן). 


אכלנו צהריים בקומת האוכל - סביר אבל שום דבר מיוחד - ושמנו פעמינו למלון.


לשם החוויה, הזמין T באוסקה מלון "למבוגרים בלבד" - מלון שנועד לסקס ודיסקרטיות. 

בהתחלה חשבנו שזהו רק מלון לבוגדים/בוגדות, לגברים עם נערות ליווי, ל.....אבל חקרנו קצת והבנו, שביפן - עם קירות הנייר הדקים, שחלקם מהווים גם דלתות הזזה (ללא בידוד או מנעול) - ולעיתים משפחות מורחבות שלמות שחיות יחד בבית אחד - מאד מאד קשה גם לזוגות נשואים לקיים יחסי מין. 

 

מלונות ה"מבוגרים בלבד" (rabu hotelu = מלון אהבה) מאד נפוצים ומקובלים.

הדיסקרטיות היא בחשיבות עליונה, הכניסה היא צדדית ונסתרת, הקבלה לא מאויישת (פקיד מגיע רק אם מצלצלים במיוחד עבורו) וכל הצ'ק אין וצ'ק אאוט יכולים להתבצע אוטומטית, בלי צורך בשום תקשורת עם צוות המלון. 

 

אין חדר אוכל במלון, ומי שמזמין ארוחה מקבל אותה לחדר דרך אשנב מיוחד, בלי שנותן השירות רואה את האורח או את החדר.

 

החדר עצמו מרווח מאד מאד יחסית לסטנדרטים היפניים, ומאובזר בכל מה שנראה ליפנים, שנדרש במלון אהבה.

מבחינתי השוס דווקא הופיע בצורת כורסת העיסוי האולטימטיבית - בה בילינו גם T וגם אני (כל אחד לחוד!) שעות ארוכות (טוב, לא באמת - אבל דקות ארוכות מאד)

 

בנוסף לכורסא השמיימית היתה בחדר מיטה מרווחת (במושגים יפנים), עם מסאז'ר למראשותיה (החלטנו שזה היה מסאז'ר ולא ויברטור...אבל אין לדעת איך אנשים בוחרים להשתמש בזה).

 

מערכת אודיו / וידאו, וכמובן שאי אפשר בלי קריוקי (שגם לו היינו רוצים להפעיל אותו, הכל היה ממילא ביפנית)

 



 

 

 

ג'קוזי בחדר האמבטיה, וגם שם מערכת שמע ווידאו...

מגוון עצום של סבונים, שמנים, קרמים, וגם מייבשי/מעצבי שיער מגוונים ומשוכללים....

 

 

מכונה לרכישת אביזרי סקס ומשחקי תפקידים שונים - בגדים ושמנים ואביזרים נוספים - לא ממש חקרנו לעומק....

מכונת כרטיסים לטלוויזיה לפורנו כמובן, בתוך החדר...

מיני בר.....

 

בהחלט סוג אחר לגמרי של מלון ממה שאי פעם הכרנו. 

 

לאחר שטבלנו בג'קוזי והתפנקנו בכורסת העיסוי, ממש לא התחשק לנו לעשות שוב את המסלול המייגע עד לתחנת הרכבת כדי לנסוע למרכז אוסקה לארוחת הערב. 

הסתובבנו לנו ברגל בסביבות המלון, מקום די שומם וריק מאנשים - מצאנו סניף של מוס בורגר, שהתברר כלא רע בכלל....ובכך  חתמנו את ביקורנו המוזר באוסקה. 

 

הזמנת ארוחת הבוקר היתה גם היא מוזרה - מבחר הפריטים בארוחת בוקר "מערבית" היה מצומצם מאד, ולא ניתן היה - למשל - להזמין גם קפה וגם שתייה קרה.

 

כשהגיעה הארוחה בבוקר (דרך האשנב הדיסקרטי), היא נראתה כמו שצריך אבל הטעם.....היה נורא.

דוגמא: ביצת "עין" שהוכנה ....יום קודם, כנראה, והוצאה הרגע מהמקרר......

אפשר לומר שבאופן כללי אין ליפנים מושג כיצד להכין ארוחת בוקר מערבית. היו אולי שני מלונות שבהם ממש נהנינו מארוחת הבוקר. זה כאילו הם ידעו איך זה צריך להיראות, אבל בלי כל יכולת להבין את הטעם, את המרקם ואת הטמפרטורה הנדרשים. 

 

כך חווינו / לא חווינו את אוסקה, ואני מוצאת את עצמי מקווה שייצא לנו לחזור לשם יום אחד לעשות תיקון...........

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 27/10/2017 09:16   בקטגוריות אוסקה, יפן, חו"ל, חופשה, מזג האוויר  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-28/10/2017 17:19
 



לדף הבא
דפים:  

46,827
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , תינוקות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לempiarti אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על empiarti ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ