לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

יוצאת לדרך חדשה


מנסה לנהל סוג של יומן בפתח תקופה חדשה בחיי.

Avatarכינוי: 

בת: 58

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

קטעים בקטגוריה: ׳˜׳•׳§׳™׳•. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

יפן - טוקיו חלק שלישי


 

 

למחרת התחלנו את היום ב-Tsukiji Market שהוא שוק הדגים.

התחלנו את היום - לא מספיק מוקדם, כי עד שהגענו החלק ה"אמיתי" של השוק כבר היה סגור, ונותר לנו לשוטט בחלק התיירותי של השוק, הדוכנים הססגוניים והמוני האנשים שבאו לראות ולטעום.

לא בא לי לקום ב-4:00 בבוקר כדי להגיע לשוק ה"אמיתי".....אולי הפסדנו משהו. לא יודעת.

 

 

 

 

כשיצאנו מהשוק שתינו קפה ב-Startbucks ראשון מני רבים ביפן. 

יש גם רשתות בתי קפה אחרים, כמו Tully's ואחרים פחות מוכרים, אבל בימים הראשונים ההם עוד לא נתקלנו בהם.

 

משם שמנו פעמינו למוזיאון EDO שמספר על ימי EDO (כלומר טוקיו) בימי הביניים. התערוכה שראינו סיפרה על תקופת השוגון Tokugawa.

 

 

מעבר לתערוכה עצמה, התמונות, כלי העבודה, דגמי הבתים והנשקים והרכבים....היה מרתק לראות את תלמידי בתי הספר השונים, קבוצות קבוצות עם המורים שלהם, לומדים "דרך הרגליים" על ההיסטוריה של ארצם. 

 

אחרי המוזיאון נסענו ל-Tokyo Sky Tree, שמאז 2012 הוא הבניין הגבוה ביותר בטוקיו - 450 מטר גובה.

 

 

בעצם הם קוראים לו "עיירה" ולא מגדל, ויש בו כמובן מסעדות, חנויות וכנראה גם משרדים שונים.

 

 

 

 

כמו במגדלים אחרים בעולם, יש כרטיס שלוקח אותך לגובה 350 מטר, ותשלום על כרטיס נוסף, אם רוצים, שמעלה אותך עד לגבוה 450 מטר. 

הראות לא היתה כל כך טובה באותו היום (וכך גם בימים הבאים) כך שלא התעקשנו לעלות עד למעלה, ובאמת ראינו את טוקיו ממעוף הציפור אבל לא הצלחנו לראות את ההרים....בכלל אין לנו מזל עם נופים וראות והרים בטיול הזה. לא נורא.

 

עלינו למגדל בעיקר כדי להתרשם מהגודל העצום של טוקיו. המראה די מרשים. 

 

כהרגלנו חזרנו באיזשהו שלב למלון, להתקלח ולנוח קצת, לפני שיצאנו בערב לשוטט קצת ברובע SHIBUYA התוסס, ולאכול משהו.

 

SHIBUYA מזכיר את TIME SQUARE בניו יורק, וגם באמצע השבוע הוא מלא מלא אורות ניאון ואנשים.

 

 

נכנסנו לאחד הברים הקטנים שאהובים על המקומיים, והזמנו קצת מכל דבר...........הכל היה טעים!

 

תם היום השני שלנו בטוקיו. הגב כבר כאב והשרירים היו תפוסים אבל היינו מלאים בחוויות החדשות של היום.

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 13/9/2017 15:30   בקטגוריות יפן, טוקיו, חו"ל, חופשה  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-15/9/2017 11:00
 



יפן - טוקיו חלק שני


להיות ביפן.

החוויה של להיות במקום שהוא, כמו שבני הגדיר זאת היום בשיחת הטלפון בינינו, הכי חייזרי שיכול להיות עלי אדמות.

בלי קשר למה ראינו, מה אכלנו.....פשוט להיות כאן. זו תחושת חוויה אדירה.

הכל שונה, הכל חדש, כל יום נתקלים בעוד משהו....

הבטחתי לעדה הסבר על השירותים (אני החודש הזה בענייני אסלות, אין מה לעשות כנראה - גם בבית וגם ביפן 😉)

אז בואריאציות שונות לאסלות ביפן יש תוספת שבדרך כלל נראית ככה

 

ומה שזה אומר, זה שניתן לחמם את המושב, ניתן להפעיל שטיפה מכיוונים שונים (קדימה, אחורה) בזרמים שונים, שניתן לשלוט בעוצמת הזרם, ועוד. יש אסלות שניתן להשמיע רעש (למשל של הדחת המיכל, כאילו) כדי לכסות על הרעשים הטבעיים. יש כאלה שמשחררים מטהר אוויר. יש כאלה שגם מפעילות ייבוש אחרי השטיפה.

למשל זאת

 

שבנוסף לשטיפה ולייבוש גם מרימה ומורידה אוטומטית את מושב האסלה והכיסוי, מדליקה אור בתוך האסלה....כנראה כדי שגברים לא יפספסו בחושך......😎

 

ברוב השירותים הציבוריים יש חומר לחיטוי המושב, כך שאפשר לנקות ולשבת, או כיסויי מושב חד פעמיים.

ונקי. כמעט תמיד נקי. משהו מטורף. ויש שירותים בכל מקום. 

פחים, למשל, אין כמעט בשום מקום. ואנשים אוגרים את האשפה שלהם עליהם ומחכים עד שמגיעים לפח (בתחנת הרכבת למשל) ורק אז משליכים אותה במרוכז באופן מסודר. 

הרחובות נקיים, המדרכות נקיות. די מדהים.

 

בתחנות הרכבת יש סימון על הארץ היכן תיפתח דלת הקרון. כולם עומדים יפה בתור על הסימון, בשקט מופתי, לא דוחפים, וכולם מחכים בסבלנות כאשר הרכבת נעצרת עד שאחרון הנוסעים היורדים סיים לרדת מהקרון, ורק אז עולים. איש אינו מדבר בטלפון אבל כולם בתוך הטלפונים. שומעים עם אוזניות, משחקים, מסמסים...אין לי מושג. לא מסתכלים על שום דבר ועל אף אחד. לפעמים נרדמים אבל איכשהו תמיד מתעוררים בדיוק בזמן כדי לרדת בתחנה שלהם. בכל מקום יש שלטים המבקשים לא לדבר בטלפון ולא להפריע לנוסעים האחרים. את זה הם מכבדים. אבל הם לא קמים לזקנים, נכים, נשים בהריון.

פעם אחת קמתי כשראיתי בחורה בהריון שעמדה בצפיפות הקרון והתאמצה להיאחז בידיות מהתקרה. היא היתה בהלם, והתיישבה מוקירת תודה. הרבה אחרי כן, כשירדתי בתחנה, היא חיפשה ומצאה אותי והודתה לי שוב. כנראה שזה מאד יוצא דופן.

 

בכל מקרה אני עדיין ביומנו הראשון בטוקיו, אחר הצהריים. נוסעים לרובע HAKIHABARA  המפורסם בחנויות ענק של מוצרי אלקטרוניקה. משהו מוזר: בכל כמה צעדים נתקלנו בבחורות שלבושות כמו ילדות בית ספר, מחלקות פליירים לאיזו רשת מסעדות. גם בערב ראינו הרבה בארים שפירסמו תמונות של בחורות שנראות כמו ילדות. נראה כאילו היפנים די פדופילים......זה די עשה לי צמרמורת.

 

אז אנחנו ברובע האלקטרוניקה

 

והתחלנו לסייר בחנויות הגדולות (4-5 קומות) כאילו היו מוזיאון. באחת הקומות בבניין PANASONIC היו כורסאות טלוויזיה שגם עושות עיסויים שונים. עיסויים שונים זו לשון המעטה. היה קשה ל-T להקים אותי מכורסה כזאת. משהו אדיר עיסה לי ביסודיות רבה את כל האזורים הכי כואבים בגב בעוד משהו אדיר אחר כיווץ ושיחרר לי את הרגליים בו זמנית לכל אורכן....

 

אחרי הרובע האלקטרוני הזה חזרנו למלון להתקלח ולנוח מעט, ובערב יצאנו למסעדה ברובע שינג'וקו, קרוב למלון.

 


 

 

זהו סוג של ברביקיו יפני, כאשר הסועדים בעצם עושים את רוב העבודה. נותנים לכולם גם סינרים כאלה מפלסטיק כדי לא להתלכלך...... היה מאד טעים.

שאלו אותי על האוכל - על התפריט שלי - וחייבת לומר שאני מסתדרת כאן מצוין.

בשר, עוף, חזיר, דגים - זה ממילא מקבל ציון A+ באפליקציה של day two.

ואם במקרה יש גם אורז או אטריות, אני מקפידה על הכמויות בשילובים כמה שאפשר, ואם אני רואה שירדתי לציון B אז אני מוסיפה גלידה לקינוח או כמה קוביות שוקולד וזה מסתדר.

אני כמעט לא בודקת כבר באפליקציה, אני מפתחת חוש לגבי הכמויות והשילובים. ובעיקר מתרכזת בהנאה ופחות במרכיבי הארוחה.....

 

תם היום המלא הראשון בטוקיו......המשך יבוא

וגם כאן
נכתב על ידי , 11/9/2017 13:21   בקטגוריות יפן, טוקיו, חו"ל, חופשה  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-13/9/2017 12:32
 



יפן - טוקיו חלק ראשון


יום ראשון בערב ברובע שינג'וקו בטוקיו. אנחנו אחרי טיסה ארוכה שהתחילה במוצ"ש זמן ישראל, נסיעה בשתי רכבות 

(ה-SKYLINER משדה התעופה לתחנת NIPPORI ומשם ברשת ה-JR YAMANOTE LINE לתחנת SHIN-OKUBO) 

והליכה של רבע שעה ברגל עם המזוודות 

(לו הכרנו טוב יותר את רשת הרכבות היינו מחליפים בתחנת SHINJUKO לרשת JR CHUO-SUBO),

הגענו למלון שלנו: HOTEL GRACERY SHINJUKO.

 

המלון נראה מקסים, יפה ואסתטי, וממוקם באזור חי ותוסס של הרובע. הזמנו אותו דרך BOOKING, וכרגיל הקפדנו לבדוק מה החדר כולל, במיוחד גודל החדר וגודל המיטה. זה חשוב בכל העולם אבל ביפן זה חשוב במיוחד כי החדרים כאן נוטים להיות קטנים, ובהרבה מלונות גם היה כתוב במפורש VERY SMALL BED.

 

עשינו צ'ק אין וכשעלינו לחדר חשכו עינינו. החדר היה פצפון, 18 מטר (וזה כלל חדר אמבטיה וארון). המיטה, שהיתה אמורה להיות מיטה כפולה - מה שנקרא QUEEN SIZE (הסטנדרט הוא 160-200 ס"מ) - גם היתה בפועל מה שנקרא אצלנו "מיטה וחצי" של נוער, 120 ס"מ רוחב ו 180 ס"מ אורך. בנוסף, בגלל קוטן החדר, היא הוצמדה לקיר, כך שרק מצד אחד ניתן היה לעלות ולרדת ממנה. 

 

בנוסף להיותנו שמנמנים, T בקושי נכנס באורך. 

מיטה כזאת לא מתאימה גם למבוגר בודד, לא כל שכן לזוג. 

 

עייפים ולא מרוצים ירדנו לקבלה לבקש להחליף חדר. 

פקיד הקבלה, המנומס אך נוקשה להפליא הלך לבדוק עם המנהל שלו.

מנהל הקבלה, מנומס אך נוקשה לא פחות, אמר שאין לו חדרים עם מיטה גדולה יותר.

ביקשנו להחליף לחדר עם שתי מיטות.

הוא דרש תוספת של $50 ללילה.

הראינו את ההזמנה שלנו, בה כתוב במפורש שהוזמנה מיטה כפולה. לא עזר כלום. לא היה עם מי לדבר.

בגלל השעה המאוחרת והעייפות הרבה, הסכמנו לישון שם באותו הלילה, בחדר בעל שתי מיטות (זהות לזו שהוצגה לנו כ"מיטה כפולה" בחדרנו המקורי) והוספנו $50.

אבל הודענו להם שאנחנו עוזבים בבוקר. היינו אמורים לשהות אצלם 4 לילות. באותו נימוס קר הם זיכו את כרטיס האשראי שלנו ביתרה.

 

עוד באותו הערב חיפשנו ומצאנו מלון במרחק כמה דקות משם, חדר בגודל 25 מטר, מיטה כפולה בגודל נורמלי וגם ספה...והחדר היה במבצע. 

בסופו של דבר ישנו מצוין, כל אחד במיטתו. ארוחת הבוקר היתה טובה מאד. 

כשעזבנו ירד גשם, וראיתי שפקידת קבלה אחת מחלקת מטריות לכל מי שביקש. 

 

קראתי אצל איגנציוס באחד הפוסטים על יפן, שיש כאן קטע עם מטריות. כולם מסתובבים עם מטריות,ומשאירים אותם במתקנים מיוחדים בכניסה למקומות כמו חנויות, מסעדות וכו. איגנציוס סיפר שכאשר יוצאים מהחנות יש סיכוי טוב שלקחו לך את המטריה. וזה במדינה שבה אין גניבות, כייסים, רמאות בתשלום וכו. מטריות הן כנראה יוצאות מן הכלל. 

מצוידת באינפורמציה הזאת, ביקשתי מהפקידה שתי מטריות, למרות שידעתי שאנחנו עושים צ'ק אאוט ואין סיכוי שאחזיר אותן. היא הביאה לי מטריה בלי לשאול שאלות. בדיוק נגמרו לה, היא התנצלה בשפת סימנים, נותרה רק אחת. 

 

במלון השני, Hundred Stay Tokyo Shinjuku , קיבלנו עוד מטריה.

 

מפאת הגשם החלטנו לא לעבור לשם עם המזוודות ברגל, והזמנו UBER. 

לא האמנו כשהגיעה טויוטה שחורה מבריקה ובתוכה נהגת לבושה כמו נהגת מקצועית chauffeur. צחקנו כשנזכרנו בנהגי ה-UBER בארה"ב. זכרנו נהגת אחת במיוחד, בבוסטון, שכל תא המטען שלה היה מלא במצרכים מהסופר וכסאות פיקניק ושמשיות, וכך באה לאסוף אנשים משדה התעופה. 😱 ישבנו עם המזוודות עלינו. והיא תעתה בדרך, ונתקעה בפקקים, ועשתה לנו סיבובים בתוך העיר.....היו קטעים.

 

כאן ביפן היו לנהגת לפחות שתי מערכות ניווט ברכב. היא הגיעה ליעד תוך דקות. 

 

הצוות במלון החדש היה ידידותי מאד. ארוחת הבוקר היתה פחות מפוארת אבל סבירה. החדר היה מצוין. 

המיטה היתה גדולה, אבל גם היא היתה צמודה בצידה לקיר אחד, ולי לא היה נוח לישון ככה.

למחרת ביקשנו לעבור לחדר עם שתי מיטות, והם העבירו אותנו בשמחה לחדר באותה קומה - ללא תוספת מחיר. שלושה לילות ישנו במלון הזה ונהנינו מאד.

גם הקירבה שלו לתחנת הרכבת OKUBO היתה נוחה מאד. מהר מאד למדנו להתמצא, וגם למדנו לא להסתמך אך ורק על גוגל מפות או HYPERDIA (אתר הרכבת היפני). לפעמים הם מטעים, ולא נותנים את כל האפשרויות. 

 

עוד דבר שלמדנו, הוא שאם כתוב שהרכבת שאנחנו רוצים מתוכננת לצאת מרציף מסוים בשעה 10:33, צריך לחכות ל-10:33 ולא להתפתות לעלות על רכבת שמגיעה כמה דקות קודם לכן - למרות שלכאורה מה הבעייה, זה אותו רציף ועל השלט כתוב היעד שלנו, לא? אז לא. 

כי הרכבת שהגיעה כמה דקות קודם כנראה נוסעת ליעד אחר, ועד ששמים לב לכך, אנחנו כבר במקום אחר, ולא בטוח נספיק לחזור לתחנה המקורית, ואת הרכבת הספציפית שרצינו כבר פספסנו, ועוד אחת כמוה מגיעה בעוד שעה......

 

בכל מקרה קמנו רעננים בבוקר ושמנו פעמנו למקדש Sensō-ji, המקדש הבודהיסטי העתיק ביותר בטוקיו.

 

 

מה שעניין אותי יותר מהמקדש עצמו ומההיסטוריה שלו, היתה ההתנהגות של האנשים.

בין אם באו כתיירים ובין אם באו מתוך האמונה, כל היפנים שראיתי שם כמעט, התייחסו ברצינות, בכבוד ואפילו בחרדת קודש למעמד.

 

 

 

 

הם הבעירו קטורת במקום המיועד לכך והביעו את תפילתם / בקשתם / משאלתם.

 

 

הם שילמו 100 ין כדי לקבל ברכה, או בעצם מה שהם מקבלים כאן זה פתק עם הגורל שלהם - כמו שמקבלים בעוגיית מזל.

ובהוראות כתוב שאם הנבואה שהם קיבלו בפתק היא שלילית, בבקשה לתלות אותה על המתקן המיועד לכך....

 

 

 

 

מודה ומתוודה שלא התעמקתי בזה יותר מדי.....

 

כמו בכל מקום ביפן, גם הגן של המקדש הזה מטופח ויפהפה

 

משם שמנו פעמינו לרובע UENO. בדרך ראינו כמה אנשים מעניינים.....

 

 

 

 

 

ב-UENO רצינו ללכת למוזיאון הלאומי אבל בימי שני הוא סגור... גם גן החיות היה סגור. 

 

 

 

 

 

 

אז הסתובבנו בעיקר בפארק הנהדר.
ואז המשכנו לרובע HAKIHABARA עם כל חנויות האלקטרוניקה שלהם....אבל נראה לי זה כבר בפוסט הבא....

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 9/9/2017 12:52   בקטגוריות יפן, חופשה, חו"ל, טוקיו  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-11/9/2017 13:01
 



44,830
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , תינוקות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לempiarti אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על empiarti ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ