לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

יוצאת לדרך חדשה


מנסה לנהל סוג של יומן בפתח תקופה חדשה בחיי.

Avatarכינוי: 

בת: 59

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

קטעים בקטגוריה: ׳—׳•׳₪׳©׳”. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

יפן - סיום החופשה בטוקיו (TOKYO) - האי המלאכותי ODAIBA


ביום האחרון לחופשתנו ביפן היה חמסין עם 31 מעלות בצל!

הגשם והרוח של היומיים האחרונים נעלמו כלא היו.

אפילו ענן אחד קטן לא נותר בשמים.

התלבטנו היכן לבקר וכיצד לנצל את היום, והחלטנו לנסוע לאי המלאכותי Odaiba, שהוקם במאה התשע עשרה במפרץ של טוקיו - במקור מטעמי הגנה, וכדי לחסום הגעתן של ספינות זרות (בתקופה בה יפן סגרה את עצמה מפני העולם החיצון).

 

האי הזה היה במסלול של דודו זיידנר באחד מימי הטיול הראשונים, ופעם אחר פעם לא הספקנו להגיע אליו.

בדיעבד זה יצא טוב, כי הקדשנו לאי המקסים הזה יום שלם.

 

ההגעה לאי מתבצעת דרך "גשר הקשת בענן" (Rainbow bridge) - אני מניחה שהוא מואר היטב בלילה, אבל אנחנו היינו שם רק ביום.

בדרך לאי ירדנו מהרכבת לפני הגשר ועברנו אותו ברגל, ליהנות מהנוף המרהיב. בדרך חזרה כבר תפסנו את הרכבת מתוך האי ישר למרכז טוקיו. היינו גמורים מעייפות ומהחום.

 

 

 

 

 

 

הגענו לאודייבה, מתפעמים מהנוף, והגענו לחוף הרחצה היחיד בטוקיו.

 

 

בשעת בוקר מוקדמת עדיין לא היו כמעט אנשים, ושום דבר גם עוד לא היה פתוח.

אחר כך התברר שנפלנו על יום חג - וכולם בחופש. היה זה "יום הכבוד לקשישים", מסורת שהתחילה במאה השביעית לספירה, הפכה לחג רשמי שחל כל שנה ב-15 בספטמבר בשנות הששים של המאה העשרים, ומאז 2003 עבר ל"יום השני השלישי של ספטמבר" בדומה לדרך שבה חוגגים האמריקאים: הארכת סוף השבוע.

 

דווקא בשיטוטים שלנו באודייבה לא נתקלנו בשום היבט של החג עצמו - היו שם בעיקר צעירים ומשפחות - אבל קראתי קצת והבנתי שביום הזה הטלוויזיה מקדישה לקשישים תכניות מיוחדות, והממשלה מעניקה ספל סאקה מכסף לקשישים שהגיעו לגיל 100.

 

התחנה הראשונה שלנו היתה דווקא מעוז לצעירים: Joy Polis

לא ניתן להבחין בזה מבחוץ, אבל מדובר במן דיסנילנד משולב עם משחקי מציאות מדומה (virtual reality).

ניתן היה לרכוש כרטיס כניסה בנפרד מכרטיסי שימוש במתקנים, ואנחנו העדפנו לצפות מהצד.....

 

 

 

 

הנה כמה סרטונים שאולי מצליחים להעביר את החוויה של מה שהולך שם בפנים - בתוך בניין שעל פניו בכלל לא מסגיר את הגודל או את כמות המתקנים שיש בו בפועל.

 

לוח נקודות שעוקבות אחרי היד שלי

 

רכבת הרים

 

חללית מציאות מדומה פלוס כוחות G וגם זה

 

מרוץ מכשולים וירטואלי

 

מתקן נדנדה אקסטרים

 

משם המשכנו ללכת לאורך השדירה, והאי החל להתמלא באנשים.

 

עברנו ליד בניין Fuji TV - בניין הטלוויזיה המרהיב מבחינה ארכיטקטונית.

 

 

 

 בפנים מצאנו פינת משחקים שהעלתה בי המון נוסטלגיה: כשחכמוד היה פעוט, הוא היה מסוגל לראות שוב ושוב ב-loop את אותו הפרק של "עיר הקטרים"

 

 

המשכנו לאורך החוף, ומצאנו דגם מוקטן של פסל החירות.....

 

 

בכל מקום היו תזמורות ומוסיקה, ובאזור לא רחוק התקיים גם מופע רוק ענקי - שאת צליליו שמעו הרבה מעבר לאצטדיון.

 

התחלנו להתעייף מהחום הגדול, ותפסנו מונית למוזיאון להתחדשות מדעית.

 

 

 

 

אבל האמת שדי התאכזבנו. במוזיאון דיברו מעט על התחדשות מדעית, והרבה (יותר מדי אפילו לטעמי) על ההתחממות הגלובלית, הגורמים לה, והדרכים להתמודד איתה ולמנוע המשך נזקים. אני מאד מאד בעד הנושא הזה, אבל כאן זה היה במנות גדושות ובפרצוף, ועל חשבון מוצגים שהיו מעניינים יותר..................

 

משם המשכנו לקניון ענק שבנוי בסגנון איטלקי ונצייני בשם Venus Fort

 

 

 

שם גם התיישבנו לאכול צהריים, במסעדה בסגנון אמריקאי

 

היו המון אנשים, מפאת החג, והיה תור, אבל השירות התנהל למופת - אופייני ליפנים - והאוכל היה מאד טעים.

 

המשכנו להסתובב בקניון, וכמובן שפגשנו....את בעלי הכלבים ועגלותיהם המפונפנות

 

 

מגיעים לחנות הכלבים.....לבחור עגלות חדשות...

 

 

 

או סתם בגדים ואביזרי אופניה לכלביהם.....

 

 

 

לשמחתנו גילינו גם אנשים שהולכים עם ילדים בעגלות, ואת עגלת הקומתיים הנהדרת הזאת

 

המשכנו לשוטט בקניון ומבלי משים הגענו לתערוכת טויוטה,Toyota Megaweb,  אותה ממילא התכוונו לחפש וכעת נפלנו עליה במקרה

 

 

 

 

 

 

מיותר לציין - בשלב זה רגלינו וגבינו כבר דאבו, הזיעה ניגרה מרוב החום, והתחלנו לחשוב על סיום היום הזה, למרות שהוא היה אחד היפים והמהנים בטיולנו.

 

ואי אפשר בלי אנקדוטה יפנית טיפוסית: כשנסענו לאודייבה, ברכבת שלא היתה כלולה בכרטיס ה-jr pass שלנו, קנינו כרטיסים הלוך-ושוב רק עד לגשר הקשת בענן. לתומנו חשבנו ששוב נלך ברגל לאורך הגשר גם בדרך חזרה, כדי ליהנות מהנוף בכיוון הנגדי.

מפאת עייפותנו, החלטנו לעלות על הרכבת בתחנה שהיתה שם בקניון ה-Venus Fort, והבנו שנצטרך לקנות כרטיס נוסף.

רכשנו כרטיס בסכום שנראה היה לנו שמשלים את הכרטיס המקורי, והכנסנו את שני הכרטיסים יחד למחסום הכניסה לרכבת (כפי שכבר עשינו מספר פעמים בימים הראשונים שלנו ביפן, לפני שה-jr pass שלנו נכנס לתוקף).

 

והנה, ברגע שהכנסתי את הכרטיסים, נסגר בפני המחסום.

הערה קטנה: ביפן ברירת המחדל היא שהמחסומים בכניסה וביציאה מתחנות הרכבת פתוחים. ההנחה של הרשויות היא, שכולם רוכשים כרטיסים כחוק. אבל אם מעבירים כרטיס לא תקף או לא מתאים, או מנסים לעבור בלי להעביר כרטיס - או אז נסגר עליך המחסום וחוסם את דרכך לעבור.

 

ברגע שנעמדתי מבולבלת במחסום הסגור, ניגש אלי פקיד שכלל לא ראינו קודם שעמד שם. היתה זו רכבת חדישה יחסית, לא מאויישת, אוטומטית לגמרי, בלי נהג ובלי שוערים בפתח.  אבל הפקיד הזה הופיע בשנייה שהזדקקנו לו, ניסינו להסביר לו מה היתה כוונתנו עם שני הכרטיסים, השלמת הקטע החסר וכו......

 

הוא לקח מאיתנו את כל הכרטיסים, הזין אותם בחזרה למכונה שדרכה רכשנו אותם (אשכרה הכניס את הכרטיסים דרך החריץ שדרכם הם יצאו) - בחיים לא ראיתי דבר כזה ולא חשבתי מעולם שניתן לעשות דבר כזה - והמכונה הוציאה לו מטבעות בשווי של כל הכרטיסים גם יחד. קסם אמיתי.

 

כעת הזין הפקיד האדיב למכונה סכום כסף שהספיק בדיוק למסענו לתחנה שלנו במרכז טוקיו, קיבל זוג כרטיסים - אחד עבור כל אחד מאיתנו - ועוד החזיר לנו עודף.

המומים ומוקירי תודה המשכנו בדרכנו. אמרתי כבר שבכל יום גילינו משהו חדש ביפן או לא???

 

כפי שאנו נוהגים הרבה פעמים בחופשות בחו"ל, את לילינו האחרון בחרנו לבלות במלון בשדה התעופה עצמו. המנהג הזה חוסך לנו זמן וכאבי ראש כאשר יש לנו טיסת בוקר. חזרנו למלון בטוקיו, עשינו צ'ק אאוט, ועלינו על רכבת (שחשבנו) שנסעה לשדה התעופה.

שוב עשינו את הטעות הנפוצה שכבר חזרנו עליה מספר פעמים. עלינו על הרכבת שעמדה ברציף הנכון, מספר דקות מוקדם מדי. אחרי תחנה או שתיים הבנתי שאנחנו בכיוון אחר מיעדנו, ופניתי לבחור שישב לידי בשאלה האם הוא יודע אם הרכבת הזאת מגיעה לשדה התעופה Narita.

 

הבחור נכנס מייד לכמה אפליקציות בטלפון שלו, אמר לי בנימוס שלא, הרכבת הזאת לא מגיעה לנאריטה. אבל מייד הסביר לי באיזו תחנה לרדת ולאיזו רכבת לעלות כדי להגיע ליעדי.

הודיתי לו מאד, וכל אחד מאיתנו חזר (כך חשבתי) לענייניו.

אחרי כמה דקות, הושיט לי הבחור פיסת נייר - עליה הוא כתב בכתב ידו את שם התחנה שבה עלינו לרדת, את השעה+דקה שבה אנחנו אמורים להגיע לתחנה זו, את מספר הרציף שבו עלינו להמתין לרכבת הנכונה, ואת השעה+דקה שבה הרכבת הזו אמורה להגיע לתחנה.

 

למרות כל מחוות האדיבות והעזרה שקיבלנו לאורך כל החופשה הזאת ביפן, עדיין הופתעתי והתרגשתי מהמחווה הזאת שלו. הודיתי לו מכל לבי, וכך אכן ירדנו בתחנה הנכונה והגענו למחוז חפצנו.

 

המלון שבחרנו להשתכן בו הצהיר שיש אליו וממנו שאטל (אוטובוס) הסעות חינם לשדה התעופה. בירור קצר העלה שהכי בטוח לרדת מהרכבת בתחנת נאריטה העיר (לא באחד מהטרמינלים של השדה) כדי לתפוס את השאטל לכיוון המלון.

ואכן צדקנו.

מחוץ לתחנת הרכבת היתה רחבת תחנות אוטובוס ושאטלים, שבה שלט גדול וברור של האוטובוס המסיע ספציפית למלון שלנו.

 

המלון היה יפה ונוח, אבל מפאת החג המסעדה היפנית שלו היתה סגורה, וארוחת הערב שאכלנו במסעדה האיטלקית היתה בינונית ומטה. ויקרה ביותר. מאכזב, אבל לא נורא - לאור הארוחות הנפלאות שלהן זכינו במהלך השבועיים וחצי האחרונים.

 

למחרת, "'דפקו" אותנו בטיסה לסיאול - והחליפו את מטוס korean air במפעיל לו-קוסט (lo-cost) - בדומה ל-UP של אל על. למזלנו זו היתה טיסה קצרה, והטיסה הארוכה ארצה כבר היתה בתנאים וברמת השירות "שהורגלו" אליהם בדרך הלוך.

 

עייפים אך מאד מרוצים חזרנו הביתה.........מאחת החופשות היפות והמהנות שעשינו בחיינו.

יפן - נראה לי שעוד נרצה לחזור אלייך.......

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 2/11/2017 15:17   בקטגוריות יפן, טוקיו, חופשה, חו"ל, Odaiba  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-4/11/2017 20:03
 



יפן - בחזרה לטוקיו (TOKYO)


המסלול אשר קיבלנו מדודו זיידנר התחיל בטוקיו והסתיים באוסקה, כי משם הם טסו הביתה.

כיון שאנחנו נחתנו בטוקיו בתחילת החופשה וגם המראנו ממנה בסופה, העברנו יום וחצי של "טוקיו" מהמסלול של דודו לסוף הטיול.

 

יצאנו מוקדם מהמתוכנן מאוסקה - בגלל הגשם ובגלל ש"ירד לנו ממנה" לגמרי, והגענו לטוקיו בשעות הצהריים.  היה זה יום ראשון בשבוע.

במלון, שהפעם הקפדנו שיהיה מרחק שתי דקות הליכה מתחנת הרכבת Otsuka (אוטסוקה), סרבו כמובן לעשות לנו צ'ק אין לפני השעה שתיים.

למען הסר ספק, השעה היתה רבע לשתיים.....!

 

מיואשים מכדי להתווכח, הפקדנו בידיהם את מזוודותינו, ויצאנו (עדיין בגשם שוטף) לאכול משהו ולהמשיך לתייר בטוקיו הקסומה.

לפני שיצאנו, הם עוד שאלו אותנו ברוב חוצפתם מתי אנחנו מתכוונים לחזור.

כבר אמרתי שככל שהמלון גדול יותר ו/או מפואר יותר כך היה הצוות אנטיפת יותר? אמרתי.

הודענו להם, שכיון שהם מסרבים אפילו לבדוק אם אולי החדר שלנו מוכן כבר, אנחנו יוצאים לתייר בטוקיו ושאין לנו מושג מתי נשוב.

 

כשיצאנו מהמלון שמענו רעש של תופים וצלצולים, וכשעקבנו אחר מקור הצלילים, גילינו תהלוכה מוזרה שיצאה מתוך תחנת הרכבת (שהיתה צמודה, כאמור, למלון).....

כיון שלא הצלחתי בעבר להעלות לכאן קליפ וידאו, אני מצרפת קישור

 

התברר שהחבר'ה האלה הובילו פסל של בודהה (עטוף היטב בניילונים מפני הגשם) בשירים, תיפופים וריקודים למִשְׁכָּנוֹ  החדש - מקדש קטן סמוך שהיה בשלבי שיפוץ.

 

חיכינו שהם יחלפו על פנינו, ואז חצינו את הכביש ומצאנו מסעדה מקומית קטנטונת - כמו שאנחנו אוהבים. זו היתה מסעדה מהסוג שבה בוחרים את המנות הרצויות במכונה, משלמים במכונה, ומביאים לדלפק ההזמנות את הפתקים.

 

הזמנו מרק, מהמרקים הנהדרים היפנים המלאים בירקות ואטריות (לא זוכרת אם הזמנו אטריות מסוג אודון - udon - או סובה - soba) והתיישבנו לאכול. 

על השולחן, כרגיל, היתה צנצנת של התבלינים שהיפנים מוסיפים כמעט לכל מאכל, שנראית בערך כמו צנצנות הסוכר שהאמריקאים מניחים על שולחנות בדיינרים שלהם.

 

בשולחן שלידינו ישבו שני גברים יפנים ואכלו בדממה. זה שישב מולי ניסה, ללא הצלחה, לתבל את צלחתו בעזרת צנצנת התבלינים. כנראה היתה סתימה בפִּיהָ או תקלה אחרת שמנעה בעד התבלינים לצאת.

התבוננתי בעת שהוא ניסה מספר פעמים לנער את הצנצנת מעל לצלחת, ולבסוף וויתר והמשיך לאכול את המנה שלו כפי שהיתה.

 

הערתי את תשומת לבו של T לתופעה הזאת. הרי ישראלי (או כל אחד, בעצם) במקומו היה ....פשוט פותח את הצנצנת, או מבקש מבעלת הבית / מלצרית צנצנת אחרת או פשוט קם ולוקח צנצנת משולחן אחר. אבל היפני פשוט הרים ידיים והסכים לאכול את המנה שלו ללא התיבול הנוסף.

 

T החליט להציע לו את צנצנת התבלינים שלנו, וחיכינו לראות כיצד יגיב. הרי ביפן אין אינטראקציה בין אנשים זרים שיושבים בשולחן או בספסל הסמוך.

היפני קיבל את הצנצנת בהפתעה ובשמחה רבה, תיבל את המנה שלו, ובאופן לגמרי יוצא דופן התחיל לפנות אלינו בדברים. מהיכן אנחנו, כמה זמן אנחנו ביפן, האם אנחנו נהנים....

זה היה מחקר נחמד בסוציולוגיה.

כשעזבנו הוא הגדיל לעשות ואיחל לנו דרך צלחה והמשך הנאה מהטיול.

 

שבעים ומרוצים, החלטנו להשלים את שלא הספקנו בביקורנו בטוקיו בתחילת הטיול, ושמנו פעמנו אל UENO, והמוזיאון המלכותי, שהיה סגור בביקורנו הקודם (שחל ביום שני בשבוע).

שוב זכינו לראות את היעילות היפנית בפעולה, כאשר לאורך התור הארוך (שהתקצר די במהרה), הוקם בזריזות קירוי זמני נגד הגשם. כמובן שלכל אורך התור עמדו גם מתקנים רבים לשמירת המטריות.

 

 

זכינו לצפות בתערוכה של יצירותיו של האמן האיטלקי מהמאה ה-16 Giuseppe Arcimboldo, שצייר דיוקנאות של אנשים תוך שימוש בפריטים כגון פירות וירקות, פרחים או דגים וכן ספרים.

 

התערוכה היתה מרתקת.

 

חזרנו למלון בשש וחצי, וסוף סוף עשו לנו צ'ק אין. התקלחנו ונחנו מעט, ויצאנו לארוחת ערב - ברגל, מעבר לרחוב, שוב במסעדה מקומית קטנה שהיתה מלאה במקומיים זקנים.

בעלת המסעדה ידעה יותר אנגלית מכל יפני אחר שפגשנו בטיול. היא לא האמינה כשהזמנו וואסאבי וג'ינג'ר כבוש עם הסושי שלנו (שמנו לב שהם מעולם לא הגישו לנו את זה אוטומטית) והתעניינה מאד בנו ובמוצאנו.

 

כשסיפרנו שאנחנו מישראל, היתה התרגשות גדולה במסעדה. כל הסועדים היו כנראה קבועים שם, וכולם העבירו בקולי קולות את הידיעה המרעישה, שיש כאן זוג מישראל. שניים מהם ניגשו אלינו והתחילו לדבר ולשאול שאלות נרגשות......ביפנית. משום מה הם יצאו מנקודת הנחה שאנחנו חייבים להבין אותם.

 

הסברנו שאין לנו מושג ביפנית, ובעלת הבית עשתה כמיטב יכולתה כדי לתווך ולתרגם.

זו היתה חוויה מסוג חדש עבורנו, כי עד אותו הרגע, איש לא התעניין בנו או פנה אלינו בלי שפנינו אליו.

 

 

בסוף הארוחה ביקשנו לשאול את בעלת הבית אודות אחת ממנות הסושי (בתמונה - הלפני אחרונה מימין). לא זיהינו את המנה לא בצורתה, לא במרקמה ולא בטעמה. היא לא ידעה איך היא נקראית באנגלית, ואז גילינו לה את אפליקציית התרגום של גוגל google translate. היא אמרה את שם המנה ביפנית לטלפון, והטלפון אמר וכתב את שם המנה באנגלית. כל סועדי המסעדה נעמדו על רגליהם גם מההמצאה המהפיכנית הזאת. התברר שזו היתה מנה של ביצי הרינג....האמת? לא טעימה בכלל!

 

את הקינוח קנינו בתחנת הרכבת בקונדיטוריה צרפתית, מה מראה המנות היה הרבה יותר טוב מטעמו, לצערינו.

תם היום הלפני אחרון שלנו ביפן. נותר לנו עוד יום שלם למחרת.............

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 31/10/2017 09:47   בקטגוריות יפן, טוקיו, חו"ל, חופשה  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-3/11/2017 18:23
 



יפן - איך פספסנו לגמרי את אוסקה (OSAKA)


תכננו יום וחצי לתיור באוסקה, ידענו שיש לנו הרבה מה לראות שם. 

 

התכנון היה לצאת על הבוקר מהירושימה, לתפוס את רכבת השינקנסן לאוסקה, לשים את המזוודות במלון - ולהתחיל לטייל.

ארמונות, גנים תלויים, מקדשים.... להמשיך למחרת בבוקר - ואז בשעות אחר הצהריים המוקדמות לתפוס את השינקנסן בחזרה לטוקיו.....כן כן היו לנו הרבה תכנונים באוסקה. 

 

היינו צריכים אולי לנחש שהוטל עלינו נאחס באותו היום, כשלא שמנו לב שעלינו על רכבת שינקנסן "מאספת" שבה ארכה הנסיעה כמעט שלוש שעות במקום שעה וחצי. 

 

אבל בעצם  עשינו כבר טעויות כאלה, גדולות מאלה, למשל בנסיעה מטאקאיאמה לקיוטו, ושום אסון לא קרה. כאן לפחות לא הצטרכנו לרדת, להחליף רכבות ולהתרוצץ בין רציפים. פשוט ישבנו במשך שלוש שעות במקום במשך שעה וחצי ברכבת מאד נוחה ....

 

אלא שהנאחס לא הסתכם בכך. בדרום יפן השתולל באותם ימים טייפון NORU, שבלבל לגמרי את תחזיות מזג האוויר (אף אפליקציה לא ידעה לדווח על כך), והמטיר על אוסקה גשם בלתי צפוי (וגם קצת רוח) ששיבש לנו את כל התכניות. 

 

פה כבר לא היה מדובר בגשם שקט ונעים, שבא והולך לפרקים, ללא רוח - גשם, שאפשר להיות גיבורים ולהמשיך לטייל בו כרגיל. 

היה ממש מגעיל בחוץ. קר וגשום ורוח....וזה שיבש את כל התכניות, הוציא לנו את כל החשק, וגם הוריד קצת את מצב הרוח....

 

בנוסף לכל התברר, שכאשר הזמין T את המלון באוסקה, הם הציגו את המלון כממוקם "ארבע דקות נסיעה ברכבת מתחנת אוסקה JR המרכזית" -  a 4-minute train ride from JR Osaka Station !!

 

זו היתה הטעייה פראית.

בפועל המלון היה באיזה חור!

בכל פעם שרצינו לנסוע מהמרכז למלון ובחזרה, נאלצנו ללכת 6-7 דקות לתחנת רכבת אחת, לנסוע אמנם רק כשלוש דקות באמת, אבל אז ללכת עוד 6-7 דקות ליעד. בגשם שוטף וברוח ובקור. 

וליד המלון לא ממש עברו מוניות.

ו-UBER לא פועל באוסקה.

 

גם ההתנהלות ברכבת עצמה לא היתה מספיק ברורה שם, וגם באוסקה התברכנו בעובר אורח נדיב, שראה אותנו מתווכחים לגבי איך להגיע לרציף הנכון, שאל ליעדנו, לקח אותנו דרך מדרגות ומנהרות לרציף הנכון, הבטיח לנו שכל רכבת שתעצור שם תיקח אותנו לתחנה המבוקשת....קד קידה והלך. 

 

למרות אכזבתנו הרבה, הגינו תכנית פעולה חדשה, שבודקת מה אפשר לראות באוסקה בלי להסתובב בחוץ.

 

מצאנו שני דברים - 

את עולם הספא - ה-Onsen הענק של אוסקה, שמשלב אלמנטים מכל העולם - ספא מערבי, Onsen יפני, בריכה משפחתית שכוללת פארק מים מרהיב.....

 

ואת האקווריום המרשים של אוסקה.

 

האקווריום היה באמת מושקע, ברמות שלכל בעל חיים הם בנו בית שמדמה באופן קרוב מאד את סביבתו הטבעית (כולל למשל קור וקרח לפנגווינים הקיסריים של אנטארטיקה וחום וצמחייה טרופית וכדומה). בנוסף, בדומה לאקווריום הנהדר של בוסטון , יש בו חלל עצום בן כמה קומות, בו ניתן לראות סוגים רבים של דגים, כרישים וכולי מכל הקומות ומכל הכיוונים. 

 

והלא אי אפשר בלי קוריוז יפני: הם הרי משוגעים על חותמות היפנים האלה. לא ראיתי מעולם ארץ שבה יש כל כך הרבה חותמות על כל כך הרבה דברים. על קבלות, על כרטיסים, על אישורי הנסיעה ברכבת....

בחנויות הם מוכרים אלבומים שמיועדים לחותמות (כמו שאצלנו יש חוברות למדבקות, או בעבר אלבומים לאיסוף בולים).

באקווריום בכל פינה עומד לו שולחן קטן עם פתקים ו.....חותמות. החותמות מטביעות את דמויות הדגים שמופיעים באותו אזור של האקווריום, וילדים (וגם מבוגרים) נעצרים להחתים לעצמם את הדמויות על הפתקים, ולוקחים איתם הביתה....

 

האקווריום היה עמוס מאד, וזה כבר בישר לנו על מה שצפוי לנו בספא. זה היה יום שבת. 

בספא היו כמה קומות, כל קומה הוקדשה לסגנון אחר. היתה קומת המסעדות כמובן, היתה קומת המשפחות - שם היו בריכות ופארק שעשועים וגם חטיפים ומזון מהיר.....

והיתה קומת הספא היפני, וקומת הספא האירופאי. 

לכאורה מבחר.

בפועל - הספא היפני נועד רק לגברים, והאירופאי רק לנשים. בחירה לא היתה שם. 

 

שוב הופרדנו, שוב העירום הזה שכבר התחלתי להתרגל אליו....אלא שהפעם היה הספא מפוצץ באנשים.

כל כך מפוצץ, שכאשר נפגשנו בקומת המשפחות כדי לבלות מעט ביחד, היו כל כך הרבה משפחות, אנשים, ילדים....שממש לא היה לנו היכן להיכנס למים.

 

כל כך מפוצץ, שגם לאחר שהלכנו איש אישה לקומתו/ה: בקושי היה מקום במתקני הטבילה השונים מרוב שבנות/נשים תפסו את כל השטח, התיישבו, התנחלו ממש..... ולא יצאו!

 

מגוון הבריכות והמתקנים היה עצום. לו היה זה יום רגיל באמצע השבוע הייתי חוגגת שם.

אמבטיות ובריכות ומפלים בכל הגדלים, התפאורות והעיצובים ובמגוון מרשים של טמפרטורות.

במציאות: זו היתה חוויה מיותרת לחלוטין, מבחינתי.

 

התלבטתי אם להיכנס לעיסוי (בתשלום נוסף כמובן) ופשוט לא בא לי. 

אחר כך אמרו לי שעיסוי ביפן שונה לגמרי מכל מה שאני מכירה, ואולי באמת הפסדתי חוויה בלתי נשכחת.

 

בסוף מצאתי אזור של כורסאות עיסוי (כמו ההיא שהתנחלתי בה בטוקיו בבנין פאנאסוניק ברובע האלקטרוניקה HAKIHABARA), ולאחר שהתקלחתי (בישיבה כמובן, כנהוג ב-Onsen-ים) והתלבשתי, נרגעתי וטופלתי באחת מהן במשך רבע שעה שלמה (בתשלום כמובן). 


אכלנו צהריים בקומת האוכל - סביר אבל שום דבר מיוחד - ושמנו פעמינו למלון.


לשם החוויה, הזמין T באוסקה מלון "למבוגרים בלבד" - מלון שנועד לסקס ודיסקרטיות. 

בהתחלה חשבנו שזהו רק מלון לבוגדים/בוגדות, לגברים עם נערות ליווי, ל.....אבל חקרנו קצת והבנו, שביפן - עם קירות הנייר הדקים, שחלקם מהווים גם דלתות הזזה (ללא בידוד או מנעול) - ולעיתים משפחות מורחבות שלמות שחיות יחד בבית אחד - מאד מאד קשה גם לזוגות נשואים לקיים יחסי מין. 

 

מלונות ה"מבוגרים בלבד" (rabu hotelu = מלון אהבה) מאד נפוצים ומקובלים.

הדיסקרטיות היא בחשיבות עליונה, הכניסה היא צדדית ונסתרת, הקבלה לא מאויישת (פקיד מגיע רק אם מצלצלים במיוחד עבורו) וכל הצ'ק אין וצ'ק אאוט יכולים להתבצע אוטומטית, בלי צורך בשום תקשורת עם צוות המלון. 

 

אין חדר אוכל במלון, ומי שמזמין ארוחה מקבל אותה לחדר דרך אשנב מיוחד, בלי שנותן השירות רואה את האורח או את החדר.

 

החדר עצמו מרווח מאד מאד יחסית לסטנדרטים היפניים, ומאובזר בכל מה שנראה ליפנים, שנדרש במלון אהבה.

מבחינתי השוס דווקא הופיע בצורת כורסת העיסוי האולטימטיבית - בה בילינו גם T וגם אני (כל אחד לחוד!) שעות ארוכות (טוב, לא באמת - אבל דקות ארוכות מאד)

 

בנוסף לכורסא השמיימית היתה בחדר מיטה מרווחת (במושגים יפנים), עם מסאז'ר למראשותיה (החלטנו שזה היה מסאז'ר ולא ויברטור...אבל אין לדעת איך אנשים בוחרים להשתמש בזה).

 

מערכת אודיו / וידאו, וכמובן שאי אפשר בלי קריוקי (שגם לו היינו רוצים להפעיל אותו, הכל היה ממילא ביפנית)

 



 

 

 

ג'קוזי בחדר האמבטיה, וגם שם מערכת שמע ווידאו...

מגוון עצום של סבונים, שמנים, קרמים, וגם מייבשי/מעצבי שיער מגוונים ומשוכללים....

 

 

מכונה לרכישת אביזרי סקס ומשחקי תפקידים שונים - בגדים ושמנים ואביזרים נוספים - לא ממש חקרנו לעומק....

מכונת כרטיסים לטלוויזיה לפורנו כמובן, בתוך החדר...

מיני בר.....

 

בהחלט סוג אחר לגמרי של מלון ממה שאי פעם הכרנו. 

 

לאחר שטבלנו בג'קוזי והתפנקנו בכורסת העיסוי, ממש לא התחשק לנו לעשות שוב את המסלול המייגע עד לתחנת הרכבת כדי לנסוע למרכז אוסקה לארוחת הערב. 

הסתובבנו לנו ברגל בסביבות המלון, מקום די שומם וריק מאנשים - מצאנו סניף של מוס בורגר, שהתברר כלא רע בכלל....ובכך  חתמנו את ביקורנו המוזר באוסקה. 

 

הזמנת ארוחת הבוקר היתה גם היא מוזרה - מבחר הפריטים בארוחת בוקר "מערבית" היה מצומצם מאד, ולא ניתן היה - למשל - להזמין גם קפה וגם שתייה קרה.

 

כשהגיעה הארוחה בבוקר (דרך האשנב הדיסקרטי), היא נראתה כמו שצריך אבל הטעם.....היה נורא.

דוגמא: ביצת "עין" שהוכנה ....יום קודם, כנראה, והוצאה הרגע מהמקרר......

אפשר לומר שבאופן כללי אין ליפנים מושג כיצד להכין ארוחת בוקר מערבית. היו אולי שני מלונות שבהם ממש נהנינו מארוחת הבוקר. זה כאילו הם ידעו איך זה צריך להיראות, אבל בלי כל יכולת להבין את הטעם, את המרקם ואת הטמפרטורה הנדרשים. 

 

כך חווינו / לא חווינו את אוסקה, ואני מוצאת את עצמי מקווה שייצא לנו לחזור לשם יום אחד לעשות תיקון...........

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 27/10/2017 09:16   בקטגוריות אוסקה, יפן, חו"ל, חופשה, מזג האוויר  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-28/10/2017 17:19
 




דפים:  
48,302
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , תינוקות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לempiarti אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על empiarti ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ