לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

יוצאת לדרך חדשה


מנסה לנהל סוג של יומן בפתח תקופה חדשה בחיי.

Avatarכינוי: 

בת: 58

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

4/2017

אריה


אני אוהבת לבכות מספרים וסרטים, להזדהות עם העלילה, עם הדמויות, להיכנס פנימה לתור הסיפור וממש לחיות את זה.

אבל שום דבר לא הכין אותי לטלטלה שחוויתי כשצפיתי בסרט "סארו - הדרך הביתה" או "אריה" ("lion" בשמו המקורי)

 

עזבו שזה סיפור אמיתי.

עזבו שהוא נוגע ללב ברמות אחרות.

הכאב והתסכול שחוויתי יחד עם סארו, במהלך כל הסרט, גם ברגעים טובים יותר, מיטיבים יותר....גם כשהתברר אילו אינסטינקטים בריאים היו לילד הזה....ואפילו הרבה אחרי שהסרט הסתיים - לכאורה בסוף טוב - לא דומים לשום דבר שחוויתי עד כה בעת צפייה בסרט.

 

הבימוי היה עדין ומדויק. ומציאותי. ולא מפורש מדי.

השחקנים נבחרו בקפידה - כולם, ובמיוחד כמובן סארו הילד, אבל גם סארו הבוגר.

והם היו גם דומים להפליא לאנשים האמיתיים, אותם הראו כמובן בסוף הסרט.

 

בכיתי, כן - בכיתי לאורך כל הסרט.

אבל אחרי שהוא הסתיים, געיתי בבכי. יבבתי בהתייפחויות בלתי ניתנות לעצירה או להרגעה.

 

כמה סבל יש בעולם הזה, ביחוד לילדים. וכמה יחידי סגולה הם האנשים שבוחרים לעשות משהו בנידון. לעזור אפילו לנשמה אחת קטנה - חסרת אונים ואבודה, לדעתי זה עולם ומלואו.

 

ממליצה? ברור שממליצה. רק למי שמוכן גם כן לבכות....

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 4/4/2017 10:44   בקטגוריות סרטים, המלצות  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-5/4/2017 22:01




42,664
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , תינוקות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לempiarti אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על empiarti ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ