לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

יוצאת לדרך חדשה


מנסה לנהל סוג של יומן בפתח תקופה חדשה בחיי.

Avatarכינוי: 

בת: 58

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728    

2/2017

סדנת כתיבה - עוד תרגילים


תרגיל: לכתוב על שיגרה ובתוכה על אירוע שובר שיגרה

הזוג היפני, שברך אותה תמיד בזמן הליכת הבוקר בהנהון חסר חיוך, כבר חלף על פניה ונעלם במורד הרחוב. בשעת בוקר מוקדמת זו, כשהחשכה אך החלה לפנות את מקומה לשחר העולה, היו הרחובות ריקים מאדם. איש מההייטקיסטים הצעירים, שאכלסו את רוב השכונה הקליפורניאנית עדיין לא קם לשגרת יומו. אוויר הבוקר היה קפוא, והיא חשבה כמה טוב עשתה, שהקפידה ללבוש גם את אפודת הפליס, שסייעה להגן על גופה הדקיק והמזדקן מפני הצינה. בעלה יצא זה מכבר מזמן לגמלאות, וסדר יומם השתנה לחלוטין, אבל על שגרת הספורט שלהם שמרו שניהם באדיקות רבה.

בעוד כמה דקות תגיע הביתה, חשבה לעצמה, תדלג מעל שלוש המדרגות שבכניסה ותיכנס למטבח. בדמיונה ראתה אותו מגיח מפינת הכושר שבמרתף, מסופק, נוטף זיעה ומתנשם קלות. בעת שהיא כבר תעמוד להתקין את ארוחת הבוקר, חשבה, יזנק הוא למקלחת זריזה, ויצטרף אליה נקי ומבושם.  בזמן הארוחה יקשיבו לחדשות מהארץ ומהעולם, ואחריה יישבו לקרוא בעיתון, מחליפים ביניהם את חלקיו השונים.

כה שקועה היתה בהרהוריה, שלא השגיחה בשכבת הקרח שהצטברה על המדרכה. סוליית נעלה החליקה והיא מעדה, חסרת כל יכולת לשמור על יציבותה, והשתטחה ארצה בחבטה קשה. כאב חד פילח את כתפה הימנית. נשימתה נעתקה לרגע, וראשה הסתחרר קלות. דקות ארוכות שכבה שם, דואבת, נכלמת, באין נפש חיה מסביב, מבינה לראשונה בחייה עד כמה היא פגיעה, בצאתה לבדה להליכה בשעה כזו. בראשה חלפו בזה אחר זה תרחישי אימה שונים של בתי חולים ובתי אבות סיעודיים, החלפת מִפְרָקִים ושאר זוועות הַזִּקְנָה.

בשארית כוחותיה אספה את עצמה מהמדרכה, ופסעה את שארית הדרך הביתה בזהירות מוגברת. כשהתקרבה לבית ראתה שהוא כבר יצא לקראתה, מודאג מהתעכבותה. ברוך ובאהבה כרך את זרועו סביבה, ויחד פסעו להם, זוג זקנים, אמנם בכושר שיא אבל..... מאותו היום יצאו לכל הליכות הבוקר רק ביחד, ואולי רק נדמה היה להם, שהנהון הבוקר של הזוג היפני לֻוָּה כעת ברמז של חיוך.

 

תרגיל בלתי גמור: בניית דמות דרך אובייקט - גרביים


היו בפיו כמה וכמה פנינים שגורות שכאלה, לעיתים קרובות בעברית קצת משובשת. אם הרגשת שאין מספיק שעות ביממה כדי להספיק הכול, המליץ לך לקום שעה קודם.

אם התקררת, למשל, צחק ואמר "אה, ישנת בלי גרביים!"

המשפטים של סבא נועדו להצחיק, אולי, אבל בפועל הייתה בהם חוכמה לא מעטה.

לתדהמתי גיליתי, שאכן גרביים עושות את כל ההבדל.

 

בהיכנסי למיטה בערבי החורף הקרים, ליטפו זוג גרביים רכות את מסע הירדמותי, כאשר מתי שהוא במהלך הלילה התייתרו, ומצאו את דרכן בדממה אל הרצפה....

 

 

תרגיל טקסט: אינטראקציה בין שתי דמויות – אחת קנונית (ידוע, מפורסם) ואחת לא מוכרת. ואנחנו רוצים לראות איך מתפענחות הדמויות, מה לומדים עם הדמויות מתוך הטקסט. לא חייב להיות דיאלוג. שניים שלושה משפטים. משהו על הדמות המפורסמת ומשהו על הדמות הלא מפורסמת.

 

 

נשימתה נעתקה כאשר הבינה מי יושב לידה, ממש בכיסא שלידה על הבר. בעלה נהג ללגלג בחיבה, כשהכריזה בכל הזדמנות, שעם רוברט רדפורד, ורק איתו, היא היתה בוגדת בלי לחשוב פעמיים. ולא משנה אם הוא כבר זקן ומקומט. הוא עושה לה את זה. גם היום.  והנה הוא יושב לידה, ולבה מפרפר. והנה הוא פונה אליה, עיניו התכולות מביטות בה, מרטיטות את כל גופה. כל הדם כבר אזל מפניה, לבה הלם בחוזקה, ואז שמעה אותו אומר בשקט, בקולו המחוספס והמלטף, "תוכלי להעביר לי מפית בבקשה?" 

 

 

תרגיל כתיבת טקסט תוך שימוש במלים: 

 

רשימת מלים לטקסט: בשדה, כתף, שיחת חולין, חוף, הקשיבה, סערה קרבה, שפה, אפרפר, שירה, ברחוב.

 

אלה יכולים גם לשמש כשורשים.

 

 

אנפה אפרפרה התיישבה על כתפו של הבופאלו שרעה בשדה. מרחוק דומה היה שמתנהלת ביניהם כמעין שיחת חולין, לא ברור היה באיזו שפה. לרגע, הרים הבופאלו את ראשו והקשיב לשירת הרוח, שבישרה כנראה על הסערה הקרבה מכיוון החוף. צפיתי בהם בעת שעצרתי למספר רגעים בשולי הרחוב, שנשק לשדה לכל אורכו. ואז, עליתי בחזרה על אופניי ומיהרתי הביתה, כאשר טיפות גשם גדולות כבר החלו לטשטש את דרכי.



טקסט קצר על חסימת סופרים

 

הוא בהה בדף הלבן ומחשבותיו נדדו.

כל משפט שהתחיל להיכתב נמחק מייד כלעומת שהופיע.

'הנה הוא חזר' חשב לעצמו, 'הצנזור הקשוח שלי'. אותו חלק שבתוכו ששפט וביקר כל מלה ברגע שנכתבה, בדרך כלל אפילו רגע לפני שהועלתה על הכתב.

'יש לזה שם, לתופעה הזאת', ניסה לשווא להיזכר, אך אפילו ההגדרה עצמה נחסמה כעת בפניו.

במצב הזה כל דבר הסיח את דעתו. נביחה של כלב בחוץ, צפצוף של הודעה נכנסת בטלפון הנייד....

הוא תפס את ראשו בין ידיו.

בילדותו כתב כל הזמן. סיפורים ושירים נבעו ללא קושי מעפרונו המחודד אל הנייר. מחברות על גבי מחברות התמלאו להן במלים, במחשבות, בחוויות חייו...

העט והנייר היו חבריו הקרובים ביותר, אנשי סודו. הכתיבה הפכה לטבע שני, לחלק בלתי נפרד משיגרת יומו.

ואז, באחת, זה נעצר. הצנזור נולד, המבקר הפנימי נכנס לפעולה, כאומר: 'זה לא טוב, זה לא מעניין',  וקולו שלו נדם.

הוא לא זכר בדיוק מתי וכיצד זה קרה. עוד היו אי אילו ניסיונות להעלות מחשבותיו על הנייר....ובחלוף הזמן גם על המחשב, כאשר מעבדי התמלילים נכנסו לעולמו. אבל אז, כאילו להכעיס, המצב רק החמיר. כל כך קל היה למחוק...בלי להשאיר זכר או סימן כלשהו.

והוא הפסיק לנסות. קולו נאלם. מחשבותיו הסתובבו להן במעגלים סגורים בתוכו, ללא מוצא. ללא ביטוי. ללא שחרור.

שנים עברו, ומידי פעם ניסה ידו שוב בכתיבה. הצורך הזה, הרעב הזה, בער בתוכו.

יום אחד, לפני שנים מספר, השתחרר משהו פתאום. משהו שאִפְשֵׁר לזרזיף דק מתוך כל מה שהסתובב לו בראש, לצאת החוצה לאוויר העולם.

בתחילה בהיסוס ואחר כך בשטף רב וגובר כתב מילה ועוד מילה, חיבר משפט למשפט, ופִּרְסֵם. לִבּוֹ הלם בחוזקה, כשמחשבותיו נפרדו ממנו ופרחו להן לרשות הרבים.

משלא קרה אסון נראה לעין, כתב עוד ופִּרְסֵם עוד, ובהדרגה החל לקבל גם תגובות. דומה היה שהסכר נפרץ, המחסום הוסר, ואהבתו הגדולה – הכתיבה – שבה אליו. שחררה אותו מכבליו, ממעגלי האינסוף המענים של מחשבותיו.

עד היום. 'מה קרה היום?' תהה בתסכול הולך וגובר.  

הרים לרגע את ראשו, העיף מבט אל הדף, והנה הוא מלא.......

 

 

תרגיל טקסט מתוך משפט פתיחה - פלוס עריכות.

המשימה: למחוק כמה שיותר מלים ולקצר את הטקסט בלי לאבד את מה שרצינו לומר:

 

משפט ראשון:

טיוטה ראשונה (פלוס מחיקות/שינויים:

הוא פחד מחללים קטנים והיא ידעה. לכן הקפידה תמיד לקחת אותו בדרך כלל להיות אתו באוויר הפתוח, באולמות גדולים או ב ובכל פעם שנאלצו לעבור דירה, הקפידה לבחור כזו בעלת דירות בעלות תקרות גבוהות.

רק בתוך החיבוק המגונן והחמים שלה, הצליח להתכרבל, רגוע, כמו הגיע אל חוף מבטחים.

זרועותיה הרכות, החמימות, הקיפו אותו כמעט חסרות משקל, מספקות לו את ה נוגעות לא נוגעות....ובתוכן הצליח להתמסר.

 

טיוטה שניה:

הוא פחד מחללים קטנים והיא ידעה. רק לאוויר הפתוח לקחה אותו. דירותיהם היו תמיד בעלות תקרות גבוהות. רק בתוך חיבוקה המגונן נרגע. זרועותיה הרכות נגעו לא נגעו בו, כמעט חסרות משקל, ובתוכן הצליח להתמסר.

 

טיוטה שלישית:

 

הוא פחד מחללים קטנים והיא ידעה.  האוויר הפתוח, תקרות גבוהות, מרחבים. רק לחיבוקה המרפרף הצליח להתמסר, ובתוכו נרגע.

 

משפט שני:

 

טיוטה ראשונה:

 

אין ספק שמישהו ראה אותו, כי המשטרה דפקה לו בדלת. 'מה יעשה עכשיו?' הלם לבו בחוזקה. מבטו התרוצץ סביבו על דירת החדר המרשיעה: כני ציור עמדו בכל פינה, צבעי שמן, פחיות תרסיס צבע, קנבסים ומחברות ציור היו שרועים על כל שולחן וכל משטח עבודה...וגרוע מזה, על השולחן פוזרו תמונות של קיר הגרפיטי הנהדר שכרגע השלים.

הדפיקות בדלת הפכו למהלומות והוא שמע גם את קולותיהם של השוטרים מעברה השני: "פתח מייד או שנפרוץ אותה!"

נשם עמוק, משך כתפיו לאחור, ניסה לשווא ליישר תלתל סורר, שנפל על מצחו והסתיר את עינו השמאלית....ופתח את הדלת לרווחה. 


טיוטה שניה:


אין ספק שמישהו ראה אותו, כי המשטרה דפקה לו בדלת. 'מה עכשיו?' הלם לבו בחוזקה. במבטו סרק את דירת החדר המרשיעה: בכל פינה עמדו כני ציור. על כל משטח שרועים היו צבעי שמן, תרסיסי צבע, קנבסים ומחברות ציור, ומרשיעות במיוחד היו תמונות קיר הגרפיטי שעכשיו השלים.

הדפיקות בדלת הפכו למהלומות מלוות בקולות השוטרים מעברה השני: "פתח מיד או שנפרוץ!"

נשם עמוק, יישר כתפיו, ניסה לשווא ליישר תלתל סורר ממצחו....ופתח את הדלת

 

טיוטה שלישית:


אין ספק שמישהו ראה אותו, כי המשטרה דפקה לו בדלת. 'מה עכשיו?' הלם לבו בחוזקה. במבטו סרק את דירת החדר המרשיעה, זרועת כני ציור, צבעי שמן, תרסיסי צבע, קנבסים ומחברות ומרשיעות מכל: תמונות של קיר הגרפיטי שעכשיו בדיוק השלים.

הדפיקות בדלת הפכו למהלומות מלוות בקולות השוטרים: "פתח מיד או שנפרוץ!"

נשם עמוק, יישר כתפיו, ניסה לשווא ליישר תלתל סורר ממצחו....ופתח את הדלת לרווחה.

 

 

 

תרגיל טקסט לוולנטיינס: כתיבת טקסט המכיל כמה שיותר מילים (גם טובות וגם רעות) שקשורות לאהבה

 

הוא הביט בה ברוך ולבו יצא אל יופיה השברירי. מתיקותה המתכרבלת בכף ידו החמימה הבעירה אש מענגת בקרבו.

חרף התמסרותה הענוגה ידע, כי היתה היום גם אצל שכנו מימין, שחיזר אחריה בלהט, בהכירו את כמיהתה האדירה לסרדינים.

קנאתו בערה בו כשדימיין, כיצד ממנו תעבור להתפנק ולהתגפף גם אצל שכנתו מלמעלה, שתמיד פיתתה אותה בעזרת צלוחית שמנת.

 

תמיד כשנעלמה בהינף זנב, שיתקה אותו בדידותו, והוא חש את טעם האובדן המתוק של האהבה החתולית האנוכית, שניתנה לו לרגע ואז נלקחה ממנו באכזריות בכל פעם מחדש.

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 23/2/2017 11:02   בקטגוריות כתיבה  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-27/2/2017 08:24




41,925
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , תינוקות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לempiarti אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על empiarti ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ