לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

יוצאת לדרך חדשה


מנסה לנהל סוג של יומן בפתח תקופה חדשה בחיי.

Avatarכינוי: 

בת: 58

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2017    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

8/2017

עדכונים והרהורים


נראה לי שהבראתי. ונראה לי שבסופו של דבר זה היה וירוסון קטן, כי גם T חש בסימפטומים דומים, וגם השותף שלו. 

 

אבל עשה לי טוב לנוח ביומיים שלושה האלה בבית, בלי מטלות מיוחדות או התחייבויות משפחתיות או חברתיות.

 

היתה לי שיחה ממש מעניינת וגם כיפית עם אחת מחברותי המאמנות, ושוחחנו בין היתר גם על ה"שיחה" ההיא בקבוצת המנטורינג. 

והבנתי ממנה שהתגובה שלי ל"ילדה" לא היתה תלושה מהמציאות, ושגם היא הרגישה  משהו קצת לא במקום. 

"יש שם איזו דוגמאטיות" היא ניסחה את זה בדיוק רב, ולא נותר לי אלא להסכים. 

 

היה לי טוב לשוחח איתה, גם כחברה וגם כמאמנת עמיתה, והיא גם הצליחה לתת תוקף לכמה תחושות שעלו לי לגבי כל מיני נושאים נוספים.....

 

בקיצור, כרגע נראה לי שגם אם אצטרף לקבוצת מנטורינג חדשה, זה לאו דווקא יהיה בהרכב הקודם. כנראה שלא רק את המאמן/מנטור כדאי להחליף, לפעמים גם את הרכב האנשים. 

 

בינתיים נרשמתי לקורס שנתי חדש באימושיין בשם "לחיות חיים נינוחים בשיטת סאטיה" (שהיא תכנית המשך ל"נקודת מפנה", כלומר פתוחה לכל מי שעשה את תכנית "נקודת מפנה" לא רק למאמנים). יתקיים מפגש פעם בחודש, ונראה לי שזה בדיוק המינון שיתאים לי, כדי להתעדכן ב"סאטיה", שמתפתחת כל הזמן....להיות קרובה למקור. 

 

וכשאחזור מיפן, ואחרי החגים, אולי באמת אצור קשר עם מאמן/ת חדש/ה....לחזור להתאמן בעצמי. 

 

מה עוד?

היתה לי שיחה בהמשכים בתגובות עם אמאל'א לגבי חופשיות הכתיבה כאן. 

היא הסכימה איתי שעם הזמן, החופש לכתוב הכל ללא צנזורה הולך ופוחת. למרות האנונימיות.

כאילו "איך יגיבו" ו"מה יגידו" מתחיל לקבל חשיבות יתר, עכשיו משהקוראים שלי ואני "כבר מכירים" לכאורה.

כבר הבעתי כאן כמה פעמים את הרצון לכתוב כאילו אף אחד לא קורא. 

כאילו אין לאף אחד כבר דעה מבוססת עלי, כאילו לא אכפת לי מה יגידו.

לא תמיד אני מצליחה.

 

רוצה לנסות להשתחרר מזה. 

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 23/8/2017 15:40   בקטגוריות עדכונים, עמוק בפנים, כתיבה, אימון, בלוגיה  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמאל'א ב-24/8/2017 10:40
 



חולה?


ישנתי רע מאד הלילה, הבטן כאבה לי ו"עשתה תרגילים".

בבוקר הרגשתי כבר את הראש, את הסינוסים....

כנראה שאני חולה.

 

בינתיים לא נכנעתי לזה לגמרי, השלמתי את הגיהוץ ועוד מטלות שהיו לי בבית, אבל אחר כך ניסיתי לשבת ולקרוא והכאב העמום הזה בראש אותת לי שאני באמת לא לגמרי בסדר.

 

נהייה לי קר, והעליתי את המזגן ל-26 מעלות. שרק ייבש את הלחות המגעילה, ויוריד בכמה מעלות את הטמפרטורה בבית. 

 

במצבים כאלה גיליתי שג'ינג'ר עוזר לי מאד, אבל לפי תפריט ה- DAY TWO אני לא יכולה סתם ככה לאכול ג'ינג'ר (מקבל ציון C-), אז בדקתי מה אפשר להוסיף לזה כדי לקבל ציון A. 

 

אז אפשר להוסיף ל-20 גרם ג'ינג'ר 15 שקדים ולקבל ציון A-, וזה "יעלה" לי 199 קלוריות. ואז גיליתי שאפשר להוסיף ל-20 גרם ג'ינג'ר שתי כפות גדושות של גבינה לבנה 5%, גם זה מקבל ציון A-  וזה "עולה" לי רק 153 קלוריות.

בחרתי באפשרות השנייה. 

 

הערב נסע לאחי להיפרד מהורי שטסים מחר, ואני מאד מאד אשתדל לא להדביק אותם, אם מה שיש לי מדבק בכלל.

 

לפני כן נעבור בדירה של בתי, להאכיל את החתולה שלהם. כל השכנים שבדרך כלל עוזרים להם עם זה נסעו לחופשה גם הם, או עברו דירה בכלל, והם נתקעו בלי בייבי סיטר לחתולה. 

זה די תיק לנסוע במיוחד להרצליה בשביל זה, בחיים לא הייתי מבקשת מהם לעשות זאת עבור החתולים שלי. אבל הם ביקשו ואנחנו יחסית פנויים יותר מהם, ומה לא עושים בשביל הילדים. 

 

מקווה שהמחלה הזאת לא תתפתח יותר מדי, אם כי אם כבר לחלות - אז השבוע. כשאין לי יותר מדי מטלות והתחייבויות. 

לפעמים הגוף מפתח מחלה כדי להתנקות, כדי להכריח אותך לנוח. אולי אני צריכה להבין את הרמז?

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 21/8/2017 12:35   בקטגוריות מחלות  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-23/8/2017 09:59
 



מינונים


בסופו של דבר הכל עניין של מינונים.

כמה שטוב לי שהורי כאן, כמה שכיף לי עם הנכדים - בסוף אני מרגישה שדי, מספיק. 

רוצה את השקט שלי בחזרה.

 

ברביעי בערב בתי הביאה את חכמוד ונשמותק כבר ישנים. עזרנו לה להרים אותם ולקחת אותם מהרכב למיטות. 

כולנו ישנו טוב בלילה (למעט כמה צעקות חלום מתוך שינה של נשמותק, אבל הצלחנו להירדם בחזרה מייד).

 

בבוקר הם קמו במצב רוח נהדר, התפנקנו כרגיל קצת במיטה ואז קמנו והתחלנו את שיגרת הבוקר. 

T הכין להם שוקו - שכלל כמובן את הטקס של להושיב אותם על השיש, לאפשר לכל אחד מהם לבחור כוס, למלא אותה בשוקוליט בעצמם, ואז להוסיף מים וחלב.....

ומשום מה נשמותק החליט שחכמוד קיבל את הכוס שלו. 

ניסינו להסביר לו שהוא טועה, ובינתיים חכמוד כבר שתה וסיים את השוקו שלו כך שהויכוח לא היה רלוונטי. 

נשמותק נכנס לפוזת "הילד הכועס" שהוא כל כך אוהב לעשות בזמן האחרון, זה בערך ככה אבל יותר יפה ויותר חמוד: 

ואני הבנתי שאין הרבה מה לעשות.

להכין לו שוקו חדש לא היינו מוכנים, כי ההתעקשות שלו היתה מיותרת וסתמית.

להחליף ביניהם היה בלתי אפשרי כי חכמוד כבר שתה את כל השוקו שלו.

אמרתי בנחת שאני מבינה שהוא לא מאמין לנו, אבל שאין לנו הרבה מה לעשות.

אחרי דקה הוא אמר לי: "זה לא השוקו שלי, אבל לא נורא, אני אשתה את השוקו של חכמוד" ובכך הוריד את עצמו מהעץ אליו עלה, והכל בא על מקומו בשלום. 

 

אחרי השוקו נסענו איתם לסופר. כדי לחסוך זמן התפצלנו, כל אחד מאיתנו לקח עגלה (עם ילד) וכך תקתקנו מהר את הקניות, תוך כדי שאנחנו נפגשים זה עם זה מדי פעם במעברים. כמובן ש-T קנה להם גם מתנות (יש בסופר הזה כל מיני צעצועים וכלי כתיבה ודברים די נחמדים). 

 

בבית הגשנו להם ארוחת בוקר, ואפשר לומר שמרגע זה ואילך הם פחות או יותר לא הפסיקו לאכול. אחרי הארוחה (שכללה לחמניה עם קוטג' ומלפפונים), הם אכלו גם יוגורט, ואחרי כן גם מילקי. וכשהורי הגיעו (כן, הם הגיעו במונית, הייתי מאד גאה בהם) הגשתי ענבים והם אכלו גם מהענבים. 

 

כשהגיעה שעת ארוחת הצהריים הם לא היו רעבים, אבל קצת אחרי כן פתאום כן בא להם לאכול מהפסטה ברוטב בולונייז, ומהמרק הצח עם האטריות.....

וכשבאיזשהו שלב עליתי לנוח קצת (אחרי שהורי נסעו) והם נשארו עם T בסלון, הוא גם הגיש להם לבקשתם עוד מרק, וגם גלידה. 

 

לא היה להם מצב רוח למשחקים כל כך, למרות שכן שיחקנו בקופים הנופלים, וחכמוד ממש הצטיין בשליפת המקלות בלי להפיל כמעט קופים. אמא שלי הגיעה שנייה ואני הפסדתי.

 

 

זה היה יום של סרטים וספרים. 

 

בהתחלה הם ראו בפעם המי יודע כמה בייבי בוס (באנגלית) - אגב ממליצה בחום. 

 

אחר כך עשינו מרתון של "פטר והזאב" - קודם קראנו בספר (ועשינו את קולות המוסיקה השונים בעצמנו)

 

אחר כך שמענו את הדיסק בעברית, ולבסוף צפינו בסרט DVD בגרסה קצת הזויה (גרמנית, נדמה לי) שהם מצאו בתחתית המגירה בסלון....

האמת שחשבתי לקחת רעיון מקורדליה ולהמחיז איתם את הסיפור ולצלם את זה בוידאו....אבל מידת הסבלנות שהיתה להם ביום חמישי היתה כזו שהחלטתי לגנוז את הרעיון הזה ליום אחר. 

 

אחר כך הם צפו בפיטר פן - אמנם בסרט המקורי של דיסני אבל בגירסה יפנית שהביאה פעם כלתי. מסתבר שכאשר מכירים את הסיפור ואוהבים אותו, לא ממש משנה אם מבינים את השפה או לא. 

 

בסוף הקראתי להם כמה סיפורים (בעיקר של ג'וליה דונלדסון) בזה אחר זה......וקצת לפני שחתני הגיע לקחת אותם (בסביבות שש בערב) התחלתי את "הסיפור שלא נגמר" מאת מיכאל אנדה, 

 

שלדעתי מתאים לילדים גדולים יותר, אבל בתי אמרה שהם כבר ראו את הסרט ומאד אהבו אותו, אז החלטתי לנסות. ממילא זה יהיה בהמשכים...........

 

אחרי שהם הלכו וגם התקלחתי והחלפתי בגדים, פתאום בבת אחת הרגשתי שאני עצבנית. 

כנראה שבכל זאת כל השבוע הזה התיש אותי, היום הזה היה יום ארוך במיוחד - בדרך כלל בתי אוספת אותם בשלוש, אבל בימי חמישי היא עובדת עד מאוחר ולכן חתני הגיע כשסיים את העבודה - והביקור של הורי, עד כמה ששמחתי שהם הגיעו, היה קצת מעצבן. 

אמא שלי היתה על קוצים ללכת מרגע שהם הגיעו. בדיעבד התברר שאחי אמר שיאסוף אותם ממני כשיסיים לעבוד, אם הם עדיין יהיו אצלי, והיה לה כל כך חשוב ללכת לפני שהוא מסיים, כדי לא להטריח אותו, שהיא לא הצליחה ליהנות מהביקור עם הנינים בכלל. 

אבא שלי לא הצליח לזרום עם העבודה שהנינים רוצים בעיקר לראות סרטים ולשמוע סיפורים, הוא תכנן לשחק איתם משחקי קופסא או קלפים או לבנות בלגו, ומה לעשות שהם לא היו במצב רוח לכך באותו היום? 

 

בקיצור מצאתי את עצמי לא רגועה בשמונה בערב, בעוד T מספר לי משהו על העבודה שלו.....והרגשתי שאני עומדת להתפרץ.

כשסיים משפט, אמרתי לו פתאום, "אני מרגישה שאני עצבנית, אולי נלך לים?" והוא מייד קלט אותי והסכים. 

יצאנו בלי לתכנן כל כך לאן, ומצאנו את עצמנו בחוף הרצליה. 

 

בלי להזמין מקום מראש הצלחנו למצוא שולחן ב"ים 7" בחוץ, בדשא, מול היום. זה כל מה שרציתי. לשבת מול הים, לאכול משהו, לשתות משהו, להרגע.

בלי לתכנן, כך בעצם חגגנו את יום הנישואים שלנו.

נרגעתי. 

חזרנו הביתה.

ששי עבר עלינו ברוגע, וגם היינו מוזמנים לאחי וגיסתי בערב אז אפילו לא בישלנו. 

גם היום היה שקט ושגרתי. חדר כושר בבוקר וישיבה בצל בקאנטרי עם חברים, ארוחת צהריים לבד בבית וסייסטה כמו שצריך אחריה......

 

בתי וחתני עם הנכדים טסו לקוס הבוקר, וכבר הודיעו שהגיעו והמלון נהדר.......

מצפה לשבוע רגוע ונעים. 

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 19/8/2017 19:17   בקטגוריות יום נישואים, משפחה, נכדים, שחרור קיטור  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-23/8/2017 10:06
 



לדף הבא
דפים:  

43,622
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , תינוקות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לempiarti אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על empiarti ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ