לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

יוצאת לדרך חדשה


מנסה לנהל סוג של יומן בפתח תקופה חדשה בחיי.

Avatarכינוי: 

בת: 58

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728    

2/2017

סדנת כתיבה - עוד תרגילים


תרגיל: לכתוב על שיגרה ובתוכה על אירוע שובר שיגרה

הזוג היפני, שברך אותה תמיד בזמן הליכת הבוקר בהנהון חסר חיוך, כבר חלף על פניה ונעלם במורד הרחוב. בשעת בוקר מוקדמת זו, כשהחשכה אך החלה לפנות את מקומה לשחר העולה, היו הרחובות ריקים מאדם. איש מההייטקיסטים הצעירים, שאכלסו את רוב השכונה הקליפורניאנית עדיין לא קם לשגרת יומו. אוויר הבוקר היה קפוא, והיא חשבה כמה טוב עשתה, שהקפידה ללבוש גם את אפודת הפליס, שסייעה להגן על גופה הדקיק והמזדקן מפני הצינה. בעלה יצא זה מכבר מזמן לגמלאות, וסדר יומם השתנה לחלוטין, אבל על שגרת הספורט שלהם שמרו שניהם באדיקות רבה.

בעוד כמה דקות תגיע הביתה, חשבה לעצמה, תדלג מעל שלוש המדרגות שבכניסה ותיכנס למטבח. בדמיונה ראתה אותו מגיח מפינת הכושר שבמרתף, מסופק, נוטף זיעה ומתנשם קלות. בעת שהיא כבר תעמוד להתקין את ארוחת הבוקר, חשבה, יזנק הוא למקלחת זריזה, ויצטרף אליה נקי ומבושם.  בזמן הארוחה יקשיבו לחדשות מהארץ ומהעולם, ואחריה יישבו לקרוא בעיתון, מחליפים ביניהם את חלקיו השונים.

כה שקועה היתה בהרהוריה, שלא השגיחה בשכבת הקרח שהצטברה על המדרכה. סוליית נעלה החליקה והיא מעדה, חסרת כל יכולת לשמור על יציבותה, והשתטחה ארצה בחבטה קשה. כאב חד פילח את כתפה הימנית. נשימתה נעתקה לרגע, וראשה הסתחרר קלות. דקות ארוכות שכבה שם, דואבת, נכלמת, באין נפש חיה מסביב, מבינה לראשונה בחייה עד כמה היא פגיעה, בצאתה לבדה להליכה בשעה כזו. בראשה חלפו בזה אחר זה תרחישי אימה שונים של בתי חולים ובתי אבות סיעודיים, החלפת מִפְרָקִים ושאר זוועות הַזִּקְנָה.

בשארית כוחותיה אספה את עצמה מהמדרכה, ופסעה את שארית הדרך הביתה בזהירות מוגברת. כשהתקרבה לבית ראתה שהוא כבר יצא לקראתה, מודאג מהתעכבותה. ברוך ובאהבה כרך את זרועו סביבה, ויחד פסעו להם, זוג זקנים, אמנם בכושר שיא אבל..... מאותו היום יצאו לכל הליכות הבוקר רק ביחד, ואולי רק נדמה היה להם, שהנהון הבוקר של הזוג היפני לֻוָּה כעת ברמז של חיוך.

 

תרגיל בלתי גמור: בניית דמות דרך אובייקט - גרביים


היו בפיו כמה וכמה פנינים שגורות שכאלה, לעיתים קרובות בעברית קצת משובשת. אם הרגשת שאין מספיק שעות ביממה כדי להספיק הכול, המליץ לך לקום שעה קודם.

אם התקררת, למשל, צחק ואמר "אה, ישנת בלי גרביים!"

המשפטים של סבא נועדו להצחיק, אולי, אבל בפועל הייתה בהם חוכמה לא מעטה.

לתדהמתי גיליתי, שאכן גרביים עושות את כל ההבדל.

 

בהיכנסי למיטה בערבי החורף הקרים, ליטפו זוג גרביים רכות את מסע הירדמותי, כאשר מתי שהוא במהלך הלילה התייתרו, ומצאו את דרכן בדממה אל הרצפה....

 

 

תרגיל טקסט: אינטראקציה בין שתי דמויות – אחת קנונית (ידוע, מפורסם) ואחת לא מוכרת. ואנחנו רוצים לראות איך מתפענחות הדמויות, מה לומדים עם הדמויות מתוך הטקסט. לא חייב להיות דיאלוג. שניים שלושה משפטים. משהו על הדמות המפורסמת ומשהו על הדמות הלא מפורסמת.

 

 

נשימתה נעתקה כאשר הבינה מי יושב לידה, ממש בכיסא שלידה על הבר. בעלה נהג ללגלג בחיבה, כשהכריזה בכל הזדמנות, שעם רוברט רדפורד, ורק איתו, היא היתה בוגדת בלי לחשוב פעמיים. ולא משנה אם הוא כבר זקן ומקומט. הוא עושה לה את זה. גם היום.  והנה הוא יושב לידה, ולבה מפרפר. והנה הוא פונה אליה, עיניו התכולות מביטות בה, מרטיטות את כל גופה. כל הדם כבר אזל מפניה, לבה הלם בחוזקה, ואז שמעה אותו אומר בשקט, בקולו המחוספס והמלטף, "תוכלי להעביר לי מפית בבקשה?" 

 

 

תרגיל כתיבת טקסט תוך שימוש במלים: 

 

רשימת מלים לטקסט: בשדה, כתף, שיחת חולין, חוף, הקשיבה, סערה קרבה, שפה, אפרפר, שירה, ברחוב.

 

אלה יכולים גם לשמש כשורשים.

 

 

אנפה אפרפרה התיישבה על כתפו של הבופאלו שרעה בשדה. מרחוק דומה היה שמתנהלת ביניהם כמעין שיחת חולין, לא ברור היה באיזו שפה. לרגע, הרים הבופאלו את ראשו והקשיב לשירת הרוח, שבישרה כנראה על הסערה הקרבה מכיוון החוף. צפיתי בהם בעת שעצרתי למספר רגעים בשולי הרחוב, שנשק לשדה לכל אורכו. ואז, עליתי בחזרה על אופניי ומיהרתי הביתה, כאשר טיפות גשם גדולות כבר החלו לטשטש את דרכי.



טקסט קצר על חסימת סופרים

 

הוא בהה בדף הלבן ומחשבותיו נדדו.

כל משפט שהתחיל להיכתב נמחק מייד כלעומת שהופיע.

'הנה הוא חזר' חשב לעצמו, 'הצנזור הקשוח שלי'. אותו חלק שבתוכו ששפט וביקר כל מלה ברגע שנכתבה, בדרך כלל אפילו רגע לפני שהועלתה על הכתב.

'יש לזה שם, לתופעה הזאת', ניסה לשווא להיזכר, אך אפילו ההגדרה עצמה נחסמה כעת בפניו.

במצב הזה כל דבר הסיח את דעתו. נביחה של כלב בחוץ, צפצוף של הודעה נכנסת בטלפון הנייד....

הוא תפס את ראשו בין ידיו.

בילדותו כתב כל הזמן. סיפורים ושירים נבעו ללא קושי מעפרונו המחודד אל הנייר. מחברות על גבי מחברות התמלאו להן במלים, במחשבות, בחוויות חייו...

העט והנייר היו חבריו הקרובים ביותר, אנשי סודו. הכתיבה הפכה לטבע שני, לחלק בלתי נפרד משיגרת יומו.

ואז, באחת, זה נעצר. הצנזור נולד, המבקר הפנימי נכנס לפעולה, כאומר: 'זה לא טוב, זה לא מעניין',  וקולו שלו נדם.

הוא לא זכר בדיוק מתי וכיצד זה קרה. עוד היו אי אילו ניסיונות להעלות מחשבותיו על הנייר....ובחלוף הזמן גם על המחשב, כאשר מעבדי התמלילים נכנסו לעולמו. אבל אז, כאילו להכעיס, המצב רק החמיר. כל כך קל היה למחוק...בלי להשאיר זכר או סימן כלשהו.

והוא הפסיק לנסות. קולו נאלם. מחשבותיו הסתובבו להן במעגלים סגורים בתוכו, ללא מוצא. ללא ביטוי. ללא שחרור.

שנים עברו, ומידי פעם ניסה ידו שוב בכתיבה. הצורך הזה, הרעב הזה, בער בתוכו.

יום אחד, לפני שנים מספר, השתחרר משהו פתאום. משהו שאִפְשֵׁר לזרזיף דק מתוך כל מה שהסתובב לו בראש, לצאת החוצה לאוויר העולם.

בתחילה בהיסוס ואחר כך בשטף רב וגובר כתב מילה ועוד מילה, חיבר משפט למשפט, ופִּרְסֵם. לִבּוֹ הלם בחוזקה, כשמחשבותיו נפרדו ממנו ופרחו להן לרשות הרבים.

משלא קרה אסון נראה לעין, כתב עוד ופִּרְסֵם עוד, ובהדרגה החל לקבל גם תגובות. דומה היה שהסכר נפרץ, המחסום הוסר, ואהבתו הגדולה – הכתיבה – שבה אליו. שחררה אותו מכבליו, ממעגלי האינסוף המענים של מחשבותיו.

עד היום. 'מה קרה היום?' תהה בתסכול הולך וגובר.  

הרים לרגע את ראשו, העיף מבט אל הדף, והנה הוא מלא.......

 

 

תרגיל טקסט מתוך משפט פתיחה - פלוס עריכות.

המשימה: למחוק כמה שיותר מלים ולקצר את הטקסט בלי לאבד את מה שרצינו לומר:

 

משפט ראשון:

טיוטה ראשונה (פלוס מחיקות/שינויים:

הוא פחד מחללים קטנים והיא ידעה. לכן הקפידה תמיד לקחת אותו בדרך כלל להיות אתו באוויר הפתוח, באולמות גדולים או ב ובכל פעם שנאלצו לעבור דירה, הקפידה לבחור כזו בעלת דירות בעלות תקרות גבוהות.

רק בתוך החיבוק המגונן והחמים שלה, הצליח להתכרבל, רגוע, כמו הגיע אל חוף מבטחים.

זרועותיה הרכות, החמימות, הקיפו אותו כמעט חסרות משקל, מספקות לו את ה נוגעות לא נוגעות....ובתוכן הצליח להתמסר.

 

טיוטה שניה:

הוא פחד מחללים קטנים והיא ידעה. רק לאוויר הפתוח לקחה אותו. דירותיהם היו תמיד בעלות תקרות גבוהות. רק בתוך חיבוקה המגונן נרגע. זרועותיה הרכות נגעו לא נגעו בו, כמעט חסרות משקל, ובתוכן הצליח להתמסר.

 

טיוטה שלישית:

 

הוא פחד מחללים קטנים והיא ידעה.  האוויר הפתוח, תקרות גבוהות, מרחבים. רק לחיבוקה המרפרף הצליח להתמסר, ובתוכו נרגע.

 

משפט שני:

 

טיוטה ראשונה:

 

אין ספק שמישהו ראה אותו, כי המשטרה דפקה לו בדלת. 'מה יעשה עכשיו?' הלם לבו בחוזקה. מבטו התרוצץ סביבו על דירת החדר המרשיעה: כני ציור עמדו בכל פינה, צבעי שמן, פחיות תרסיס צבע, קנבסים ומחברות ציור היו שרועים על כל שולחן וכל משטח עבודה...וגרוע מזה, על השולחן פוזרו תמונות של קיר הגרפיטי הנהדר שכרגע השלים.

הדפיקות בדלת הפכו למהלומות והוא שמע גם את קולותיהם של השוטרים מעברה השני: "פתח מייד או שנפרוץ אותה!"

נשם עמוק, משך כתפיו לאחור, ניסה לשווא ליישר תלתל סורר, שנפל על מצחו והסתיר את עינו השמאלית....ופתח את הדלת לרווחה. 


טיוטה שניה:


אין ספק שמישהו ראה אותו, כי המשטרה דפקה לו בדלת. 'מה עכשיו?' הלם לבו בחוזקה. במבטו סרק את דירת החדר המרשיעה: בכל פינה עמדו כני ציור. על כל משטח שרועים היו צבעי שמן, תרסיסי צבע, קנבסים ומחברות ציור, ומרשיעות במיוחד היו תמונות קיר הגרפיטי שעכשיו השלים.

הדפיקות בדלת הפכו למהלומות מלוות בקולות השוטרים מעברה השני: "פתח מיד או שנפרוץ!"

נשם עמוק, יישר כתפיו, ניסה לשווא ליישר תלתל סורר ממצחו....ופתח את הדלת

 

טיוטה שלישית:


אין ספק שמישהו ראה אותו, כי המשטרה דפקה לו בדלת. 'מה עכשיו?' הלם לבו בחוזקה. במבטו סרק את דירת החדר המרשיעה, זרועת כני ציור, צבעי שמן, תרסיסי צבע, קנבסים ומחברות ומרשיעות מכל: תמונות של קיר הגרפיטי שעכשיו בדיוק השלים.

הדפיקות בדלת הפכו למהלומות מלוות בקולות השוטרים: "פתח מיד או שנפרוץ!"

נשם עמוק, יישר כתפיו, ניסה לשווא ליישר תלתל סורר ממצחו....ופתח את הדלת לרווחה.

 

 

 

תרגיל טקסט לוולנטיינס: כתיבת טקסט המכיל כמה שיותר מילים (גם טובות וגם רעות) שקשורות לאהבה

 

הוא הביט בה ברוך ולבו יצא אל יופיה השברירי. מתיקותה המתכרבלת בכף ידו החמימה הבעירה אש מענגת בקרבו.

חרף התמסרותה הענוגה ידע, כי היתה היום גם אצל שכנו מימין, שחיזר אחריה בלהט, בהכירו את כמיהתה האדירה לסרדינים.

קנאתו בערה בו כשדימיין, כיצד ממנו תעבור להתפנק ולהתגפף גם אצל שכנתו מלמעלה, שתמיד פיתתה אותה בעזרת צלוחית שמנת.

 

תמיד כשנעלמה בהינף זנב, שיתקה אותו בדידותו, והוא חש את טעם האובדן המתוק של האהבה החתולית האנוכית, שניתנה לו לרגע ואז נלקחה ממנו באכזריות בכל פעם מחדש.

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 23/2/2017 11:02   בקטגוריות כתיבה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-24/2/2017 11:38
 



קצת חפירות ועדכונים


הערב יתקיים השיעור האחרון של סדנת הכתיבה היוצרת מתחילים.

אני מוצאת את עצמי מתלבטת עדיין אם להרשם ל"ממשיכים", שמתחיל כבר בשבוע הבא, או שמיציתי.

 

כבר חשבתי שהחלטתי שהספיק לי, אבל השיעור של השבוע שעבר היה כל כך טוב, כל כך הזכיר לי את השיעורים הראשונים, שעכשיו אני מתנדנדת שוב.

 

מזמן לא העליתי כאן תרגילים שעשיתי עבור הסדנא, אולי באמת אעשה זאת תיכף.

מה שכן, לא כתבתי עוד סיפור קצר מאז הסיפור הקצר ההוא הראשון. זה המחסום שדיברתי עליו.

מן שילוב של בלק אאוט טוטאלי בנוגע לנושא כלשהו לבין ביקורת עצמית קטלנית שעוצרת את המילה עוד לפני שהיא נכתבת.

אגב, עם תרגילים אין לי שום בעייה. כאילו שם אני לא מצפה מעצמי לשום דבר, ואין לי גם בעייה לערוך ולערוך ולמחוק ולשנות שוב ושוב....

מעניין יהיה לחקור את התופעה הזאת אצלי.

 

סיימתי לקרוא את "אל תגע בזמיר" או "מות הזמיר" (או "להרוג זמיר" - שזהו לדעתי השם הנכון שאיש מעולם לא חשב לתת לספר הזה בעברית) של הרפר לי.

 

אחרי שסיימתי לקרוא, חזרתי לפוסטים שכתבה עדה בזמן שקראה את הספר בפעם המי יודע כמה, וגם מה שכתבה על ספרה השני של הרפר לי "ניצב כל הלילות". קראתי גם בויקיפדיה ומאמרים נוספים שנכתבו על הספרים ועל הסופרת. עכשיו, משקראתי את הספר הזה סוף סוף (הוא היווה איזה חור בהשכלתי כל השנים האלה) אני יכולה להבין טוב יותר את מה שנכתב עליו, ומצאתי את עצמי מתחברת מאד למה שכתבה עדה.

 

אם אני מתעלמת מ"ניצב כל הלילות" - שיצא לקראת סוף חייה של הסופרת ויש חילוקי דעות לגביו (האם באמת הסכימה לפרסם אותו, או שנוצלה על ידי עורך דינה וסוכנה...? האם הוא לא היה אלא טיוטה ראשונית ל"אל תגע בזמיר" וכלל לא היה אמור לצאת כספר בפני עצמו...? ועוד), הרי שהייתה זו סופרת של סיפור אחד. היא גם הצהירה במהלך חייה שאינה מתכוונת לכתוב עוד ספר, והסיפור עצמו די מבוסס על חייה שלה וחוויותיה בסביבות גיל 10.

 

זה מחזיר אותי למנחה שלי בסדנת הכתיבה, שאמרה כמה פעמים שלרוב האנשים יש סיפור, אותו הם רוצים לספר, ובהמשך לזה: שלרוב הסופרים יש רק ספר אחד טוב. הראשון. ואצל רוב הסופרים, הספרים הבאים פחות טובים, או סתם חזרה על אותו סיפור שוב ושוב.

 

לא יודעת אם אני מסכימה אתה לגבי ה"רוב האנשים" ו"רוב הסופרים" אבל באמת יש הרבה כאלה, שרק ספרם הראשון היה טוב באמת, ויש באמת גם לא מעט סופרים שמספרים את אותו הסיפור שוב ושוב.

 

אני מרגישה שאני חופרת....אבל נראה לי שאני מנסה לעבד עם עצמי את השאלה : האם יש לי סיפור לספר? ואולי מתישהו, אחרי הרבה תרגילים והרבה ניסיונות סרק, אגלה את התשובה לשאלה הזאת.

 

הספר הבא שאקרא הוא "שטוקהולם" של נעה ידלין. קראתי כבר את "בעלת הבית" שלה. אהבתי את הכתיבה שלה.

 

היום החליף T את הצילינדר של מנעול הדלת, לאחר שהחלטנו בכל זאת לסגור את הפינה הזאת (למרות שהחיילת החזירה לנו את המפתח).

את המפתחות של המנעול החדש לא ניתן לשכפל ללא "כרטיס שכפול" מגנטי.

 

שלשום שוחחתי ארוכות בטלפון עם בתי, שיחה שהתחילה אודות הנכדים כמובן, וגלשה לה לנושאי לפסיכולוגיה ואימון, ההבדלים בין פסיכואנליזה לפסיכותרפיה, ולמה היום פסיכואנליזה כמעט נעלמה מן העולם. בתי סיפרה לי שהיא עצמה התחילה עכשיו לעבור פסיכואנליזה, כי היא הרגישה בשלה לכך. מאד הסתקרנתי לגבי זה, והיא הבטיחה להביא לי ספרים של פרויד - כדי שאכיר טוב יותר את המקור, את ההתחלה.

 

מזג האוויר "מתאבב" לו לאיטו (מלשון אביב) - ואיתו חזרו אלינו גם הנמלים הקטנטנות - בעיקר באזור המטבח. בלית ברירה אזמין שוב הדברה...

 

נראה לי שכיסיתי את רוב הנושאים שמעסיקים אותי כרגע (לפחות אלה שלא קשורים לפוליטיקיה של המדינה ושל העולם) ....שיהיה לכולנו המשך שבוע שקט וטוב

 

וגם כאן

 

נכתב על ידי , 22/2/2017 09:21   בקטגוריות בתי, אביב, חפירות, עדכונים  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-24/2/2017 10:49
 



סופשבוע בירושלים הקפואה


שלושה ימי הולדת רצינו לחגוג עם השותף ע' ואשתו כ'. 

ע' חגג בתחילת ינואר, כשעוד היינו בויאטנם, אני חגגתי בסוף ינואר וכ' חגג בתחילת פברואר ואיכשהו לא יצא לנו לעשות שום דבר יחד (T וע' נפגשים כמעט כל יום, אבל כרביעיה זה לא הסתדר).

ע' ו-כ' אוהבים מאד בתי מלון ושאלו אם נצטרף אליהם לסופ"ש קצר באילת - במלון האהוב עליהם "ישרוטל ים סוף". 

 

אותנו פחות עניין היעד - ופחות מצא חן בעיני הרעיון של לילה אחד באילת, נראה לי לא הגיוני לטוס לשם ולחזור כבר למחרת - אבל רצינו לבלות איתם, והאמת שלא באמת אכפת היה לנו לזרום עם כל מה שהם תכננו.

 

בחרנו את סוף השבוע האחרון, ואז התברר שיהיה קר מאד בכל הארץ, אפילו באילת. ע' ו-כ' החליטו שבאמת לא הגיוני לנסוע לאילת במזג אוויר כזה, אבל לא רצו לוותר. אז יהיה קר. לפחות לא צפוי גשם. נתלבש חם ו.....כמו שחמותי ז"ל היתה אומרת בשיבוש חינני: "העיקר שנהיו ביחד" (נהיה + יהיו = נהיו). 

 

כ' חרשה את הרשת וחיפשה מלונות ללילה אחד (לא פשוט בכלל) ולבסוף שאלה מה דעתנו על ירושלים. יאללה, אם כבר קר אז שיהיה קר כמו שצריך: נסענו לירושלים.


הגענו לשוק מחנה יהודה בסביבות שלוש אחה"צ בששי, חמושים בשכבות של פליס, מעיל, צעיף, כובע, וחלקנו גם כפפות.

להפתעתנו השוק עדיין היה שוקק והדוכנים עדיין לא התחילו להיסגר. שוטטנו שם להנאתנו - אנחנו הרי מאד אוהבים שווקים - וגם שתינו סחלב חם, ששידרג לנו מאד את החוויה הקפואה.


המלון שכ' בחרה לנו היה מלון ענבל

היא השיגה חדר משודרג עם גישה חופשית ל- executive lounge במחיר מוזל (יחסית....הכל יחסית למחירי המלונות המטורפים והלא הגיוניים של ישראל בסוף שבוע בכלל וירושלים בפרט), כי המלון נמצא בשיפוץ, והבריכה והסאונה לא פתוחים.

 

האמת שהופתענו לטובה מהרמה של המלון, גם מהחדרים, גם מהעיצוב, גם מהשירות - הכל! 

היתרון של ה-אקזקיוטיב לאונג' היה שגם היה לנו מקום נחמד לשבת לקשקש ביחד, וגם עמד לרשותנו מזנון נשנושים עשיר בכל שעה משעות היום, שכלל פירות, ירקות, גבינות, לחמים, חטיפים, עוגות, וגם שתייה קלה,חמה וחריפה הכל חופשי לגמרי.

כשאנחנו עם ע' ו-כ' במשך תשעים אחוז מהזמן אנחנו צוחקים. יש לנו כבר היסטוריה רבת שנים, ואני כבר שנים מחשיבה את ע' לאשתו השנייה של T, ואת משפחתם לחלק ממשפחתנו. וגם למרות ההיכרות רבת השנים, איכשהו לא נגמרים לנו הסיפורים שאנחנו מספרים אלה לאלה. 

 

זה הנוף מהמרפסת של הלאונג'.

 

 

 בששי בערב הזמנו שולחן במסעדת לינק המצויינת. 

 

באמצע ארוחת הערב קיבלה כ' שיחת טלפון מבתם בת ה-16, שסיפרה שהיא החליקה ונפלה ובעת הבלימה נפגע שורש כף ידה השמאלית (מזל שהיא ימנית!), שכעת כואב ונפוח.

כ' הזעיקה את השכנה, שלקחה את הבת למוקד ומשם למיון....התברר שיש שבר והילדה יצאה משם עם גבס.

 

האמת שבשלב זה היינו בטוחים, T ואני, שחוזרים הביתה. נסענו לשם ברכב אחד, הרכב שלנו - והביטוח רק על שם שנינו, כך שגם לא יכולנו לתת להם לנהוג הביתה ולחזור. היה לנו די ברור שהם ירצו להיות שם עם בתם, לשחרר את השכנה....

אבל עד שהגענו בחזרה למלון, היו עוד כמה שיחות טלפון - ותמונה מגובסת ומחוייכת של הבת בוואטסאפ - שהבהירה להורים הדואגים שאין להם מה לחזור הביתה והכל בסדר. 

 

המלון היה מאוכלס בעיקר על ידי דתיים, כך שבזמן ארוחת הבוקר היה חדר האוכל כמעט כולו שלנו. זו היתה אחת מארוחות הבוקר המושקעות ביותר שראיתי בבית מלון בארץ, בעיקר בשבת (שבה הם יותר מוגבלים). הצלחנו לסיים בדיוק לקראת עשר, אז יצאו כולם מבית הכנסת והציפו את המקום בהמוניהם.....

 

ירדנו ברגל מהמלון לימין משה, משכנות שאננים, דרך בריכת השולטן לשער יפו, דרך השוק לכנסיית הקבר (היפהפיה), משם שוטטנו עוד קצת בסימטאות השוק, עד מגדל דוד, יצאנו לממילא (הכל היה סגור כמובן), וכך דרך ככר המכס ורחוב דוד המלך בחזרה למלון. 

 

הנוף מתצפית תחנת הרוח בימין משה

 

 

הלכנו כשלוש-ארבע שעות בקור שהתחיל ב-3 מעלות ועלה לקראת הצהריים ל-8 מעלות.....אבל השמש היתה נהדרת והשמיים היו כחולים - "תכלת עזה" כמו שעמוס עוז קרא לזה. 

 

במלון נשנשנו משהו באקזיוטיב לאונג' (זה באמת שווה הדבר הזה, והפעם זה היה רק בתוספת של 200 ש"ח לחדר), נחנו צהריים, התקלחנו ונסענו הביתה. בירושלים הצ'ק אאוט נעשה עם צאת השבת, כך שעיתותינו היו בידינו.

 

בסך הכל היה סופ"ש ממש נחמד.

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 20/2/2017 18:36   בקטגוריות ירושלים, חופשה  
32 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-23/2/2017 08:43
 



לדף הבא
דפים:  

37,343
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , תינוקות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לempiarti אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על empiarti ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ