לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

יוצאת לדרך חדשה


מנסה לנהל סוג של יומן בפתח תקופה חדשה בחיי.

Avatarכינוי: 

בת: 58

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2017    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

6/2017

מה שקורה ומה שמתוכנן


נ*גה הציעה שאצלם את פרחי המטפס המרהיבים שלי מקרוב

 

 

עם העדשה של T הייתי יכולה להראות את הדבורים שעסוקות במלאכתן.....אבל מצלמת הטלפון, טובה ככל שתהיה, לא מספקת את הסחורה. 

 

בכלל אני מרגישה שאני אישית תורמת לאוכלוסיית הדבורים בעולם, הגינה שלי מלאה בהן. הן עוברות מפרח לפרח לפי עונת פריחתו וחוגגות עליהם. איזה כיף!

על הדרך כבר צילמתי תקריב של הליצ'י ההולכים ומבשילים להם....

 

בוקר רגוע. סיימתי לאמן להיום, והלכנו לסופר אתמול (בדרך כלל זה בימי חמישי) כי T עסוק הבוקר....אז יש לי זמן לקצת עבודות בית, קריאה (בלוגים, ספר) ואפילו מעט בישולים. 

 

בשלישי בסוף כן עשיתי את הממוגרפיה אבל את המסאז' נאלצתי לדחות לשבוע הבא. T נסע לתל אביב עם האופנוע, ונתקע. כן, כן, "רכב האספנות" המהודר שלו מקרטע. בשבוע שעבר הלך המצבר, ואז הוא החליט שהברקס גם לא משהו....קבע תור להיום בבוקר לטיפול, אבל נאלץ לגרור את האופנוע המסכן למוסך כבר שלשום. שעתיים חיכה לגרר. בחום. ושוב לא ניתן להניע, כלומר - יש בעייה בטעינה, זה לא המצבר עצמו. והוא טוען שהלך לו צילינדר אחד באמצע הנסיעה. אז עכשיו נותר לגלות אם זו בעייה קטנה של פלאג, או שהלך המנוע.................

 

הוא חשב שיהיה לו כיף עם אופנוע ישן ו"רגוע", אבל.....

 

אז בינתיים הוא קבע לעצמו נסיעת מבחן על אופנוע חדש..... אוף. אמנם לא מהסוג המהיר אלא דווקא דומה יותר לנוכחי (רק חדש). היה לי ברור שההבטחות "לנסוע רק מעט, בשבתות, בסביבה, בשביל הכיף" לא שוות את האוויר שלתוכו הן נאמרו. יש פקקים ויש בעיות חניה ואין כמו אופנוע מהבחינה הזאת. אני מבינה אותו. אבל זה לא מונע בעדי לדאוג. ממש לא. 

 

ביום שהוא נתקע כמובן נסעתי לתל אביב לאסוף אותו. בגלל זה דחיתי את העיסוי. על הדרך לקחנו את הטלפונים התקולים שלנו (גם אצלו היתה בעייה) לתיקון. יש מעבדה מצוינת בגבעתיים של סוני. הם מבינים במכשירים ויש להם גם חלקים. אז עכשיו כל הטלפונים שלנו תקינים, אני כבר נשארתי עם הישן של T (עד שסידרתי את כל ההגדרות - ובאמת הצלחתי לפתור את הבעייה שהזכרתי בפוסט הקודם, בעזרת הפורום של סוני בגוגל), והטלפון שלי עכשיו הפך לרזרבה תקין. 

 

את החתולים אנחנו מדירים מכל החדרים (כשאנחנו לא בתוכם), ובינתיים זה בסדר. הבוקר היה קצת קשה להוציא את החתולה מחדר השינה שלנו - הממזרה התחבאה מתחת למיטה....

 

היום כרגיל אאסוף את הנכדים מהגן. איזה כיף לי. 

 

בגזרת החברות: מ' והרגל שלה משתפרות בהדרגה, ואתמול אפילו ישבנו יחד בבית קפה. ואילו אצל ל' העניינים מסתבכים.  עכשיו היא בבית עם חום גבוה כמה ימים, לא ברור למה. אמנם הגוש החדש שמצאו לה התברר כשפיר, אבל....לא יודעת מה קורה איתה. תיכף אתקשר שוב. דואגת.

 

צפויות לנו שתי חופשות בחודשים הקרובים, ואנחנו כבר מתכננים את שתיהן במקביל.

הראשונה מתוכננת ליולי. הבן שלנו הוזמן שוב למלון היוקרה בשווייץ, שם ניגן עם הטריו שלו במהלך חג המולד וסילבסטר האחרון, וכיון שלא יהיה לו זמן גם לקפוץ הנה לפני או אחרי, החלטנו שאנחנו נסע לפגוש אותו שם. 

לקחנו דירת AIRBNB ליד המלון לשבוע, ולגמרי במקרה התברר שגם כלתי תהיה איתנו שם באותו שבוע בדיוק. אפילו לא תיאמנו בינינו, זה יצא "בפוקס" כמו שאומרים. היא נוסעת לפגוש את אחייניתה החדשה, שנולדה במרץ האחרון לאחותה שגרה במינכן. משם היא שוכרת רכב ומגיעה לשבוע, לאותו שבוע ממש, להיות עם בעלה. אז במקום שהם יצטרכו להצטופף במגורי העובדים המעפנים שמספק המלון, באותו שבוע הם יגורו איתנו בדירה. 

 

אחרי כן נטייל לבד כמה ימים, לאו דווקא בשוייץ  - שהיא יקרה מאד ושכבר היינו בה כמה פעמים. אולי נעשה מסלול ביער השחור או באלזס. עובדים על זה כרגע. 

 

באוגוסט הורי מגיעים לביקור בן שלושה שבועות, ואז בספטמבר אנחנו טסים ליפן. 

בינתיים יש לנו את כרטיסי הטיסה (עם קוריאן אייר) ואת ה-jr pass,  (אחרי שעשינו כמה וכמה חישובים אם זה ישתלם) שאמור להקל מאד על הנסיעות בתוך יפן. התחלנו לעשות שיעורי בית וקיבלנו גם מסלול נהדר מחבר ילדות של T שממש מומחה לטיולים בכלל וליפן בפרט. 

 

אז זה מה שקורה כרגע ומה שמתוכנן להמשך.....הקיץ הגיע אבל פה ושם עדיין חס עלינו ואתמול וגם הבוקר היה ממש נעים. לא לעוד הרבה זמן, אני מניחה.........

 

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 22/6/2017 11:32   בקטגוריות T, אופנועים, בני, גינה, חופשה, חתולים, סלולרי, בריאות, חברים/חברות  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פועה ב-24/6/2017 22:42
 



כמה עדכונים וגינה פורחת


הגינה שלי פורחת וריחנית, במיוחד בערב מריחים את היסמין. האוויר כל כך מתוק שממש אפשר לטעום אותו....

 

 

אינני בטוחה איך קוראים לעץ הפרחוני הזה שבקדמת התמונה, אבל מאחוריו זה ברכיכיטון אוסטרלי, שפורח עכשיו במלוא המרץ.

 

 

הליצ'י שלנו מתחיל להבשיל פירותיו מוקדם מהרגיל. בדרך כלל הם בשלים באמצע/סוף יולי. נראה לי שתוך שבוע שבועיים כבר יהיו לנו פירות אדומים ומתוקים. 

 

 

ודווקא הלימון כרגע נח. יש עליו מעט לימונים בשלים, מעט ירוקים, ואת מה שלא הספקנו לקטוף עד לפני כשבועיים, השפע עצום שהיה עליו עד לא מזמן, הוא השיל מעליו תוך כמה ימים. פשוט "זרק" את הפירות על הריצפה, ואספנו את מה שהספקנו לפני שהזבובים השתלטו.

 

 

סיימתי את בדיקת DAY TWO, עברו שבועיים, והיום הגיע שליח FED EX לאסוף את קורא-הסוכר ואת דגימת הצואה שלי (כמה מלבב!). בניגוד למה שחשבתי, התברר שהתשובות תתקבלנה רק תוך 6-8 שבועות! 

 

אז בינתיים אין שינוי, לא במשקל שלי, לא בתפריט שלי, לא בתחושה הכללית בכל הנוגע לגוף ולדימויו. 

 

בגזרת החתולים אני כבר מיואשת. נראה שהכל היה בסדר, השירותים בסדר, הכל תקין - ובכל זאת היום מישהו (כבר לא יודעת מי מהם) "הפקיד" על הצד של המיטה של T דגימת צואה משלו/ה. אולי גם הם רוצים שחברת DAY TWO תיקח את זה ותנתח את זה 😠

 

כבר היה כל כך רגוע וטוב שפתחנו בפניהם בחזרה את חדר השינה שלנו.......טעות חמורה, מסתבר!

כרגע אני מרימה ידיים. אין בעייה רפואית, אין בעייה בשירותים....יש להם בעייה בראש (לאחד מהם לפחות). ולי יש בעייה רצינית. אין לי מושג מה לעשות עכשיו. 

 

אתמול היתה אצלי מ', שמצב הרגל שלה עוד החמיר והזדהם והיא מקבלת אנטיביוטיקה וגם זריקות מקומיות לתוך הרגל...לא ברור מה הולך שם, אבל היא מתעקשת להמשיך את לו"ז חייה כמעט כרגיל. ואולי כאן הבעייה. היא עברה אצלי בדרך חזרה מהרופא, ששלח אותה לאולטרה סאונד דחוף אבל בינתיים אין תורים עד לחודש הבא! אלעק דחוף.

 

פינקתי אותה בארוחת צהריים וקפה, השכבתי אותה על הספה והכרחתי אותה לנמנם במשך כחצי שעה לפני שהמשיכה הלאה לבקר את הנכד שלה.....בחיפה! היא אמנם לא טיפלה בו - בנה וכלתה היו איתם,  היא באמת לא מסוגלת עכשיו - אבל לא יודעת אם הנהיגה עד לשם ובחזרה לא מזיקה בפני עצמה. 

 

הטלפון שלי עושה קצת בעיות, ואני רוצה למסור אותו לתיקון, אז אתמול עברתי להשתמש בטלפון הישן של T (שזהה לשלי). לקח לי כמה שעות להגדיר בו הכל, ולהתאים אותו לעצמי, אבל היה לי זמן והיתה לי סבלנות, והצלחתי הכל פרט ל......

 

בספר הטלפונים של המכשיר (sony xperia z3) יש כניסה מובנית בשם MYSELF. שם T הכניס את שמו ואת הלוגו שלו. והלוגו הזה מופיע על המסך הנעול של הטלפון. 

זה משהו קטן (וקטנוני) אבל רוצה להחליף לשם שלי, לתמונה שלי.....ואין אפשרות לעדכן את ה-MYSELF הזה!!!

אז יש לי אתגר חדש.....

אם מישהו יודע, אשמח לפתרונות. ובינתיים אחפש בגוגל.....

 

אני יודעת שרוב האנשים היום פשוט קונים חדש. לי עדיין לי איזו התנגדות פנימית לקנות מכשיר חדש תוך פחות משלוש שנים. מה גם שזה מכשיר מצוין ובעיקר הסוללה שלו מצויינת. אבל המכשיר שלי משום מה לא נטען מכל מטען, למשל ברכב או מסוללת גיבוי (בדרכים, בקיצור) הוא מסרב להיטען - ואני נוסעת הרבה (גם בכבישים וגם בעולם)....וזה לא בא בחשבון להתנהל ככה. 

בנוסף (וזו כבר כנראה בעייה של כל הדגם הזה, כי הוא קורה גם במכשיר הישן של בעלי), הוא לא מתחבר טוב למחשב בעזרת USB. לפעמים מצליחה להעביר ממנו קבצים למחשב ולפעמים הוא מתנתק מהר כל כך שאני לא מספיקה. אולי זו בעייה של DRIVER, אין לי מושג. לסוגייה הזאת יש פתרונות עקיפים אז זה פחות דחוף לי לטפל. 

 

בכל טלפון יש בעייה אחרת. זוכרת שבסמסונג S3 שהיה לי קודם, הסוללה היתה נגמרת כמה פעמים ביום, וגם לא הצלחתי להשתמש באוזניות. בכלל. בסוף קניתי אזניות אלחוטיות שמתחברות דרך BLUETOOTH.....כן כמעט לכל דבר יש פתרונות יצירתיים ועקיפים...

 

טוב, זה העדכון להיום...........

מחר יש לי ממוגרפיה, ואחרי הצהריים מסאז'...(כפיצוי)

איך אומר טליק? תהיו טובים 😁

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 19/6/2017 12:06   בקטגוריות גינה, דיאטה, דימוי גוף, חתולים, משקל, סלולרי, תקלות טכניות, DAY TWO  
49 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-21/6/2017 21:32
 



על נכדים, ספר, חבר וותיק ומדליה


סיימתי את הספר  "יוצאת מדעתי" של שרון מ. דרייפר. 

כמו שאומרים, שתיתי אותו בשלוק אחד. 

 

אמנם הנושא לכאורה מדכא ומתסכל, על ילדה עם שיתוק מוחין שלא זזה ולא מדברת ואף אחד לא יודע מה קורה אצלה בראש - ואם בכלל קורה משהו - אבל הוא כתוב בצורה מקסימה, וקולחת, ובגוף ראשון (של הילדה), ונהניתי מכל רגע. 

 

בחמישי אחר הצהריים כרגיל אספתי את הנכדים מהגן. כבר הייתי מוכנה נפשית להבריז לחוג הכדורגל של חכמוד, כי בתי אמרה לי שבזמן האחרון הם גמורים מעייפות כשהם חוזרים מהגן, ומעדיפים להישאר בבית. אבל למרבה הפלא חכמוד כן רצה ללכת לחוג.

תחילה קראתי להם פרק בספר החדש - "צ'יפופו באנגליה" של תמר בורנשטין-לזר - שהוא אמנם קצת "גדול" עליהם מבחינת השפה, אבל אני דואגת "לתרגם" את המושגים שהם לא מכירים ושמחה שכך הם נחשפים לשפה עשירה יותר. 

 

ואז, כשהתארגנו לנו לצאת לחוג, נזכר חכמוד שהוא ביקש מאמא לקנות לו "פקוגן" (שזה בעצם בקוגן) מסוג מסוים, כי הוא מנסה ליצור אוסף. אני מבינה שמדובר בצעצוע שמבוסס על סרטונים מצוירים יפנים....

וחכמוד מתעקש להתקשר אל אמא לשאול אותה אם השיגה לו.

 

 

 

אמא מקבלת מטופלים בקליניקה הפרטית שלה, ואני לא רוצה להתקשר אליה ולהפריע, אז אני מציעה לו להקליט לה הודעה ב-WHATSAPP, ושהיא תשמע את ההודעה בהפסקה שבין טיפול לטיפול. הוא מסכים ושולח לה הודעה, ובהפסקה הבאה שלה מקשיבה בתי להודעה ומחזירה לו הודעה: היא חיפשה כבר בשתי חנויות ולא היה בקוגן בכלל, היא תנסה בערב שוב לחפש בגוגל (הוא כבר יודע מה זה גוגל), אבל היא חוששת שכבר אין בקוגנים בחנויות, ושאולי כדאי לחשוב על אוסף חדש עם צעצוע מסוג אחר.

 

בשלב הזה חכמוד "מאבד את זה", מתחיל להרביץ ל"פו הדב" הגדול שלו ולבעוט בכל מיני חפצים ואז לבכות מרוב תסכול....ואני מאד מבינה את התסכול שלו ואת הכעס שלו, וגם הוא מבין שאין לו כלפי מי להפנות את הכעס הזה - כי זו לא אשמתו של אף אחד (שהוא מכיר) שאין להשיג את הצעצוע הנכסף.....

ואני אומרת לו באהבה שאני מאד מבינה את העצב והכעס שלו, אבל שכרגע - אם הוא באמת רוצה ללכת לכדורגל - אז צריך לצאת. 

הוא עדיין לא נרגע לגמרי, אבלמבין, ואומר לי "תלכי קדימה עם נשמותק, אני אבוא אחריכם" ואני מבינה שהוא עדיין זקוק לזמן כדי לטפל בעצמו. הם לוקחים איתם את הקורקינטים שלהם, ובדרך הוא כבר מתחיל לחשוב על צעצוע חלופי לאוסף שלו.....

 

אנחנו מגיעים לכדורגל, וכרגיל חכמוד מתאמן, ונשמותק ואני מעסיקים את עצמנו. מידי פעם אני דואגת לצפות בחכמוד, כדי לעודד אותו וגם להראות לו שאני רואה מה קורה איתו - אתמול, למשל, היה רגע שבו הוא, כשוער, חסם בהצלחה שני גולים של הקבוצה היריבה. הוא מאד שמח שנשמותק ואני שמנו לב והרענו לו ומחאנו כפיים.

 

נשמותק מכתיב את סדר היום. בהתחלה, הוא אמר, נשחק במשחק המלים האהוב עליו - כל אחד אומר מילה, והשני צריך לומר מילה שמתחילה באות האחרונה של המילה שנאמרה. כשרק לימדתי אותו את המשחק הזה, חשבתי שאולי זה קשה מדי לילד בן ארבע ומשהו. טעיתי, כמובן. וכך הוא גם מגלה שיש מלים שמסתיימות ב-ה' או ב-א' או ב-ע', יש כ' ויש ק', ט' ו-ת' וכדומה. 

 

כשזה נמאס עליו, הוא מבקש לשחק בטלפון שלי 

 

יש לי מעט משחקים (בעיקר משחקי סוליטייר), אבל הוא מאד אוהב את ה-bubble shooter הזה. הוא כבר מנוסה ומתמצא ומאניש את הדמויות. הוא מבין מייד, שצריך גם להיפטר מכל הכדורים לפי צבע, אבל גם "לשחרר לחופשי" את הדובונים שכלואים בתוכם. והוא שם לב, שבכל פעם שהוא משחרר דובון שכזה, הדובון הגדול שבתחתית המסך ("אבא של הדובונים" הוא קורא לו), קופץ משימחה. ואם במקרה נשמותק לא מצליח במשימתו ולא עובר מסך, הדובון הגדול בוכה. "אל תדאגי, סבתא" הוא אומר לי. "אני יודע בדיוק מה לעשות. אני אשחרר את כל הדובונים המתוקים האלה" ובכל פעם מדווח לי שנותרו עוד ארבעה, שלושה....וכולי. ולא נלחץ גם כשצריך לחזור על שלב. 

 

קטע מעניין היה כשהמאמן ציוות את ילדי החוג בזוגות, ובחר שני ילדים בשם אביב וסתיו להתאמן ביחד. נשמותק לא פספס את הקטע וחייך אלי: "סבתא, קוראים להם אביב וסתיו". צחקתי יחד איתו, ושאלתי אותו אם הוא מכיר ילדים בשם חורף או קיץ. הוא חשב רגע וענה לי "לא. אין כאלה. ואני חושב שאני יודע למה". שאלתי אותו למה, לדעתו, הורים לא קוראים לילדיהם בשמות קיץ או חורף, והוא ענה שבקיץ חם מדי ובחורף קר מדי. באביב ובסתיו נעים....ולכן כך הם קראו לילדיהם. 

 

המשחק הבא שלנו הוא "21 שאלות", בדרך כלל, אבל לנשמותק אין סבלנות היום לשחק בזה, וממילא החוג מסתיים ואנחנו יוצאים הביתה. לשמחתי חתני מגיע בדיוק בזמן, כי אני צריכה ללכת לפגישה מיוחדת. "לאן את הולכת, סבתא?" שואלים נכדיי המתוקים.

 

ואז סיפרתי להם שאני הולכת אל חבר של הסבא רבא שלהם (אבא שלי). שאלתי אותם אם הם שמעו על מלחמת ששת הימים ועל שחרור ירושלים, כי תיארתי לעצמי שטחנו להם על זה לא מעט בגן בחודש האחרון. חכמוד מייד ענה שכן. סיפרתי להם שסבא רבא נלחם במלחמת ששת הימים, בגזרת ירושלים. סיפרתי להם שחבר שלו, שלחם איתו באותו גדוד, השיג עבורו מדליה וגם סיכת היובל לשחרור ירושלים, ושעכשיו אני הולכת אל החבר לקחת אותה. 

 

 

הנכדים שלי התרגשו מאד שסבא רבא קיבל מדליה, והאמת שגם אבא שלי היה נרגש כשקיבל דוא"ל מהחבר שלו שהודיע לו שהוא זכאי למדליה ולסיכה.

 

רבות אפשר לומר על מה שקרה לישראל מאז מלחמת ששת הימים, אבל מי שחי כאן לפני המלחמה ההיא ובמהלכה (ובמיוחד בירושלים או באצבע הגליל, שהיו ממש על הגבול וספגו הפגזות ישירות) זוכר את אימת המוות, אימת ההכחדה שחיינו בה כולנו לפני המלחמה. באמת חששנו, שהנה הנה סוף קיומנו. 

 

אבא שלי נלחם אז, וחזר מהקרבות כמו רבים אחרים באופוריה אדירה, בפטריוטיות מוגברת....

 

כמובן שלא ידענו אז מה שתוצאות המלחמה, או יותר נכון ההתנהגות של המדינה אחרי המלחמה, יעשו לאופיה של המדינה.

 

בכל מקרה המפגש עם החבר הזה של אבא ואשתו היה מקסים ומחמם לב. הזוג הזה, יחד עם עוד זוג, היו חברים קרובים של הורי, וממש "גידלו" אותי, עוד לפני שהיו להם עצמם ילדים. החבר הזה הוא הסנדק של אחי. היה מאד מרגש לפגוש אותם, אחרי הרבה שנים, ואני מאד מקווה שכאשר הורי יבואו לבקר הקיץ, ניפגש איתם יחד שוב. 

 

חזרתי הביתה עייפה אך מרוצה......

 

וגם כאן

נכתב על ידי , 16/6/2017 19:19   בקטגוריות חברים/חברות, מלחמה, משפחה, נכדים, ספרים, אבא, מלחמת ששת הימים  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של empiarti ב-20/6/2017 17:30
 



לדף הבא
דפים:  

41,902
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , תינוקות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לempiarti אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על empiarti ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ