לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

מין: נקבה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2012    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

10/2012

פרק תשע-עשרה - החבר הכי טוב של סבא


כן, אני יודעת שבדרך כלל אני מעלה את הפרק מוקדם יותר, אבל הפרקים מתחילים לאזול לי ואני לא כותבת מספיק מהר. אז אני מעלה כשמתחשק לי.

או כשמשעמם לי. כרגע, למשל.

אז הינה לכם פרק קצר וחמוד שאני צחקתי כשקראתי אותו. 

וכמובן שהוא עונה על השאלה אם הם מכירים.

 

*      *      *      *

 

פרק תשע-עשרה : החבר הכי טוב של סבא

סבתא הביטה בי לרגע ואז בסתיו, היא העבירה בינינו מבטים ובכל מבט כזה חיוכה הלך וגדל. לבסוף היא פתחה בצחוק.

סתיו הרים את כתפיו כהבטתי בו בשאלה, נאנחתי ואמרתי, "תכיר, סבתא שלי."

"ניחשתי לבד," הוא חייך וכרך סביב יד אחת ובכך קירב אותי אליו.

"בואו, תיכנסו," מלמלה סבתא בין צחוק לצחוק ופתחה את הדלת לרווחה. נכנסנו אל הבית החמים והיא המשיכה למלמל לעצמה כל מיני דברים כשסגרה את הדלת, הושיבה אותנו בסלון ופנתה אל המטבח.

"היא השתגעה לגמרי," לחשתי.

סתיו חייך חצי חיוך, "כן, אני חושב שכן." טמנתי את פניי בתוך ידיי.

שמעתי את צעדיה הקלילים של סבתא כשנכנסה חזרה אל הסלון. "נו, אז תספרו ילדים. אתם ביחד?"

הרמתי את ראשי והבטתי בה ואחר כך בסתיו. "כן, זה החבר שסיפרתי לך עליו. עכשיו תורך, מאיפה אתם מכירים?"
"את בטח כבר לא זוכרת," היא נאנחה בחיוך ופנתה אל ארון האלבומים. היא הוציאה אלבום ישן במיוחד, אחד מאלה שלא הוציאה זמן רב. בעודה מדפדפת בין הדפים, היא סיפרה, "לסבא שלך, זיכרונו לברכה, היה חבר טוב. אחד מהחברים האלה שאם השנים פשוט מציגים אותו בתור אח. כזה חבר היה יואל. הם הכירו כשסבא שלך חיזר אחר אחת מאחיותיו של יואל, תחילה כמובן הוא לא ראה את סבא שלך בעין יפה, אבל אם הזמן הוא התרגל לרעיון ואף גילה שיש להם תחומי עניין משותפים רבים ושכייף להם לדבר ולהתווכח אחד עם השני-"

"רגע, לפני זה," קטעתי אותה בסקרנות, "את אחות של יואל?"

היא פתחה בצחוק, "לא, לא, מה פתאום, את סבא שלך הכרתי אחר-כך כשכבר כל זה עבר וחלף ולא השאיר עקבות."

חייכתי וחיכיתי שתמשיך את הסיפור, אך להפתעתי היא שאלה אם אנחנו רוצים עוגה. סתיו נענה בחיוך והיא מיהרה אל המטבח וחזרה משם עם מגש ועליו שלוש צלחות עם פרוסות עוגת שוקולד זהה לזאת שהכינה יחד איתי בביקור הראשון שלי.

לא נגעתי בפרוסה שהניחה לפניי, הייתי רעבה לסיפור שלה יותר. סתיו, לעומתי, חטף את העוגה מיד והתחיל לאכול, סבתא הביטה בו בשביעות רצון.

"נו, סבתא. ספרי!" קראתי.

סבתא נאנחה וסיננה, "מעצבנת." ובכל זאת המשיכה.

"אז איפה הייתי, יואל הבין שיונתן, סבא שלך, אדם שכייף לדבר איתו וכייף לבלות בחברתו. הוא באמת התחיל לחבב אותו. הם התחילו להסתובב יחד וכולם הכירו אותם בתור חברים טובים מאז ומתמיד, הרבה היו רואים בהם סיפור הצלחה – החבר הכי טוב עומד להינשא לאחות. כמובן שהנישואים לא התממשו, היא חלתה במחלה שכוחת מרפאה עוד לפני שהספיק להציע לה נישואים. יונתן סיפר לי פעם על כך כששאלתי אותו אם היה נשוי לפניי, בגלל כל התמונות ההן שמצאתי שלו ושלה."

"איך קראו לה?" שאלתי.

"רעות," ענו יחד סתיו וסבתא. באותו רגע נזכרתי שאני מנסה לברר איך היא מכירה את סתיו ולא איך הכיר סבא שלי את חברו הטוב ומיהרתי להעיר על כך.

"עוד לא הבנת?" שאלה בחיוך ואני רק הרמתי בכתפיי.

סתיו חייך אליי, "יואל זה סבא שלי."

"רגע, רגע, רגע!" קראתי מופתעת, "סבא שלי וסבא שלך היו החברים הכי טובים?"

השניים הנהנו. "זה עדיין לא מסביר איך אתה מכירים אחד את השני, כי בטח אחרי שרעות נפטרה יואל האשים את יונתן!"

"למה יש את חושבת שהאשים?" שאלה סבתא, "יואל היה אדם הגון, הוא היה מלא צער אך לא קפץ למצוא אשמים! הוא ידע שיונתן אהב את אחותו ולא היה מסוגל לפגוע בה. יואל ידע, הוא לא האשים. אבל הוא כן התרחק מיונתן, הוא היה מלא צער על אחותו הקטנה שלא הספיקה להקים משפחה ויונתן הזכיר לו זאת בכך שרק היה לצידו. שניהם שקעו בצער, אך כל אחד בנפרד והם מצאו את דרכיהם נפרדות."

"רואה, אמרתי לך שזה לא מסביר כלום!" אמרתי בניצחון.

"אולי תסתמי, מפונקת שכמותך, אני מנסה לספר סיפור!" חייכה אליי סבתא והצביעה עלי באמצע מאשימה. השתתקתי ורק אחרי שהיא תקעה בי מבט ארוך היא המשיכה.

"אם את כל כך רוצה שאני אגיע מהר יותר לקטע החשוב, אז הינה לך, אני מדלגת על כל השנים שיואל ויונתן לא דיברו. הם חזרו לדבר רק כשהם גילו שהם גרים קרוב אחד אל השני, יונתן עבר לגור בעיר הזאת לפני יואל, אך יואל לא ידע על כך ועבר לכאן גם הוא. הם נפגשו יום אחד במרכז העיר וזיהו אחד את השני כמעט מיד, הקשר שהיה להם חזר והתחזק. הם השלימו את כל מה שהחסירו בשנים שהקשר נותק וחזרו להיות אחים בנשמתם. בשכונה היו קוראים להם האחים י' ורבים כלל לא ידעו שאין בניהם קשר דם. הם נפרדו שוב כשהמצב בביתו של יונתן לא האיר פנים והוא היה צריך לחזור ולעזור להוריו, שם הוא הכיר אותי. בהתחלה הוא לא שם לב אליי, הייתי פשוט הבת של השכנים בשבילו – אבל בשבילי הוא היה האהבה הראשונה, כמו לרבות. סבא שלך היה שובר ללבות."

"שובר ללבות?" שאלתי ופלטתי צחוק מפי.

סתיו נתן לי מכה עם מרפקו. "מה?" שאלתי באי הבנה. סתיו רק הניד בראשו וחזר להביט בסבתא, ואז שניהם פרצו בצחוק.

"יופי, מה מצחיק עכשיו?" שאל בכעס.

"את," סתיו חיבק אותי, "את לא מסוגלת להקשיב לסיפור בלי לשאול שאלות?"

"מה, אבל אם אתה היית מגלה שסבא שלך היה שובר ללבות?"
"הייתי מחייך לעצמי וממשיך להקשיב לסיפור," חייך אליי סתיו ונשק לשפתיי קצרות.

סבתא חייכה אלינו וחזרה לספר, "חודש או חודשיים אחרי שיונתן בא חזרה הביתה, יואל הגיע לעזור לו. הם שמרו על קשר דרך מכתבים ויואל החליט לבוא ולעזור. אני הייתי צעירה משניהם בכמה שנים,אך לא יותר מידי. לעומת סבא שלך, יואל הבחין בי בימים הראשונים לאחר שהגיע והחל לחזר אחרי. אני עוד האמנתי שיונתן שישים לב אליי בסופו של דבר ודחיתי אותו כל פעם מחדש. לבסוף, כשהבנתי שיונתן לא מעוניין בי כלל נעניתי לבקשותיו של יואל. אני זוכרת שכבר בערב הראשון שיצאנו יחד, יונתן הגיע באמצע וקטע הכול. סבא שלך סיפר שברגע שהבין שלא אסתובב יותר סביב ביתו רק בשביל לראות אותו הוא גם הבין שזה יחסר לו. שאני אחסר לו. הייתי מאושרת כשהוא התחיל להסתובב סביבי ולחייך בכל פעם שעברתי לידו, הוא הרחיק כל בחור שאי פעם ניסה להתקרב אליי אבל לא עשה שוב דבר כדי להתקרב אליי בעצמו. יואל חושב שהוא פחד שאני אמות, בדיוק כמו רעות, אם הוא יציע לי את הטבעת שהציע לה. הוא לא עשה דבר, עד שחברו הטוב – אחיו, התחתן. יואל חזר אל העיר הזו ומצא אישה שאהב בכל ליבו. שבוע לאחר שיואל התחתן, יונתן ביקש את ידי, הביא אותי לכאן ובנה לנו את הבית הזה. הוא ויואל שמרו על קשר, למרות הכול. גם כשיואל עבר עם אשתו למקום אחר, הם המשיכו להתכתב בניהם. הם היו החברים הכי טובים, הם היו אחים."

סבתא חייכה אלינו ולפני שפתחתי את פי היא אמרה, "וכמו שהבנת, סתיו הוא הנכד של יואל. כשיונתן ידע שהוא עומד למות הוא השביע אותי שאמשיך לדבר עם יואל במקומו, הרי יואל מכיר אותי ואף אהב אותי פעם. אני מכירה את כל משפחתו של סתיו."

חייכתי אליו וסתיו חיבק אותי בחוזקה, "אז את אוהבת את חבר שלי?"
סבתא חייכה במתיקות, "אני אוהבת אותו כאילו הוא הנכד שלי."

סתיו נישק את המצח שלי וחייך אליי. הוא לחש באוזני, "אולי באמת אהיה הנכד שלה."

הרגשתי איך הסומק עולה אל פניי וחייכתי אליו בביישנות.

סבתא קמה ממקומה ופנתה אל המטבח. ברגע שנכנסה אליו קראתי, "סבתא?"

"כן, דורי?"

"את יודעת שבמקום לספר לנו את הסיפור הארוך הזה יכולת פשוט להגיד לי שסתיו הוא הנכד של החבר הכי טוב של אבא?!"

סבתא נאנחה בקול וסתיו צחק.

 

*     *     *      *

 

z213729968_large.jpg (400×268)

 

איך אהבתי את התמונה, היא לא מדויקת כמובן, אבל זה מראה לדעתי משהו ילדותי וכייפי. 

מקווה שאהבתם את הפרק, אני עדיין מאוהבת בסבתא היקרה של דורוני. 

מה אתם חושבים? כל דעה תתקבל בברכה.. אבל יהיו כאלה שאני אבעט מכל המדרגות.

מריה, שיש לה אנשים מוזרים בשכונה.

נכתב על ידי , 12/10/2012 22:31  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



10,180

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למריה|סיפורים בהמשכים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מריה|סיפורים בהמשכים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ