לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Big Girls Can Cry...


Big Girls Can Cry... הוא בלוג שמוקדש לסיפורים שאני עצמי כתבתי. אני בת 13, ואני מאוד אוהבת לקרוא ספרים, אז אתם בטח מבינים למה בחרתי לפתוח בלוג. תיהנו!


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    




הוסף מסר

7/2012

למה הוא לא מבין?


פרולוג-
משתגע



&nbsp;



אני משתגע. אני לא יכול עם זה יותר. למה הוא לא מבין?
למה מגנוס לא מבין שאנחנו צריכים להסתיר את היחסים שלנו?
כלומר, כבר הסברתי לו שאם ההורים שלי יגלו שאני הומו, הם יזרקו אותי מהמסדר
ויעמידו פנים שאני לא הבן שלהם. כבר הסברתי לו שאם מישהו מלבד איזבל, ג'ייס,
סיימון וקליירי ידע שאני הומו, החיים שלי ייהרסו. אבל הוא לא מבין. למה הוא לא
מבין?
למה הוא תמיד מתעקש להפגין את הרגשות שלו בציבור? מה הבעיה שלו?
הוא תמיד מלטף אותי, רומז רמזים, קורץ לי, ובכללי משחק איתי משחקים. אבל למה?
למה הוא מתעקש כל כך? הוא לא יכול לחכות שאני אהיה בן 20, הרחק מחוץ לטווח ידם של
ההורים שלי, ואז נוכל לחיות חיים שקטים ביחד? הו, לא, הוא לא יכול.
הוא בכיר המכשפים של ברוקלין, הוא חושב שאני צריך להתגאות בזה שהוא מאוהב בי.
אני שמח שהוא מאוהב בי, ואני אוהב אותו, אבל אני עדיין לא מוכן לחשוף את זה.
הוא תמיד חושב שאם ההורים שלי ידעו, הם יקבלו את זה. אבל הוא לא מבין.
**זה מה שמשגע אותי. הוא כל הזמן חושב שאם איזבל וקליירי וג'ייס מקבלים את זה טוב,
זה אומר שגם ההורים שלי יקבלו את זה טוב. הוא לא מבין שהם יזרקו אותי מהמסדר, הם
יכחישו שאני חלק מהמשפחה שלהם. אני לא אוכל לראות יותר את ג'ייס, ולא את איזבל,
וגם לא את קליירי. הוא באמת נחוש עד כדי כך להרוס לי את החיים?
או אולי זו בעצם המטרה שלו? אולי הוא מנסה בכוונה להרחיק אותי מהמסדר ומהמשפחה
שלי, כדי שאני אשאר שלו בלבד? אם כן, הוא חתיכת חרא אנוכי.
אני אצטרך לדבר איתו. אני אצטרך להבהיר לו היטב שאם הוא רוצה שנישאר ביחד הוא
יצטרך לסתום את הפה ולשבת בשקט, עד שאני ארגיש מוכן לספר להורים שלי.
אבל השאלה שלו היא, מתי אני ארגיש מוכן? הוא לא מפסיק לנדנד לי. הוא לא קולט שאני
עדיין לא מוכן להרוס לעצמי את החיים. אני מפחד לספר את זה להורים שלי.
אולי כדאי לי להתחיל בקטן. לספר לאבא שלי קודם. הוא תמיד תמך בי בענייני מיניות
וכאלה. אבל אפילו לו אני מפחד לספר על זה. לא, לא, לא!
אני לא אשתמט. אני חייב לספר לו. היום. אני שולף את הפלאפון שלי מהכיס ומוצא את
המספר שלו, ולוחץ 'חייג', מקווה בסתר שאני מפריע לו באיזו פגישה חשובה, ככה שהוא
יגיד לי: 'אני אחזור אליך אחר כך, טוב?'. אבל הוא עונה מיד. הוא עונה בצלצול
החמישי, והשיחה הגורלית מתחילה.
"אבא, יש לך שנייה?"
"בוודאי, מה העניין אלק?"
"זה לא לפאלפון. אתה יכול לבוא לאסוף ונשב באיזה בית קפה?"
"בעוד חצי שעה בערך?"
"לא. עכשיו. זה די דחוף." הוא נבהל מנימת הקול שלי והבטיח לי שהוא יוצא
עכשיו מן המשרד שלו, ומגיע לאסוף אותי.
"אני תכף מגיע, בסדר?"
"טוב. תזדרז." אני מנתק את השיחה בלב פועם. עוד שיחה אחת. אני מוצא את
המספר בקלות ומחייג.
הוא עונה בצלצול העשירי בערך.
"בכיר המכשפים של ברוקלין, מי מדבר?"
"מי נראה לך?"
"אלק! מה שלומך, יקירי?"
"אני לחוץ. מאוד."
"למה?"
"אני הולך לספר לאבא שלי." שתיקה ממושכת מצד מגנוס. לרגע אני חושד שהוא
הלך להביא לעצמו אוכל וניתק את השיחה, אבל אני טועה.
"אתה רוצה שאני אהיה שם לצידך?"
"לא בטוח שזה רעיון טוב. אבא שלי עלול לכסח אותך אם הוא יבין שאני
רציני."
"אז אני אהרוג אותו."
"מגנוס! אתה לא תהרוג אותו!"
"אני סתם צוחק, אל תדאג, אני יכול להעלים את עצמי חזרה לדירה שלי."
"אבל אתה לא תפגע באבא שלי, נכון?"
"אני יודע שאם אני אנסה להרוג אותו אתה תהרוג אותי, אני לא טיפש."
"לפעמים אתה עושה רושם כזה." הוא מצחקק.
"בסדר, אני אבוא עוד מעט. איפה אני אמצא אתכם?"
"לא יודע עדיין. בית קפה בסביבה. אולי מסעדת 'טאקי'."
"בסדר, אני אעקוב אחרי נתיב המחשבות שלכם."
"טוב. רק...תזדרז, בסדר?"
"אין בעיה, אני אגיע תוך חמש דקות."
אני מנתק את השיחה ונאנח. כעבור רקע אני שומע את המכונית של אבא שלי, פרארי
משובחת, עוצרת לידי ואת אבא שלי מברך אותי לשלום. אני כמעט ולא שומע אותו, ומטפס
אל הפרארי. אני מבחין במבט המודאג על פניו של אבי, אבל זה לא מעניין אותי.
לא עד שהוא מתחיל לדבר.
"אלק? הכל בסדר?"
"כן. אני קצת לחוץ. זה הכל."
"למה? מה קרה?"
"אני צריך לספר לך משהו. בפרטיות."
"אני אקח אותך אל המשרד שלי. אין שם מכשירי ציתות, והקירות אטומים, אז נוכל
לשוחח בפרטיות." אני שוקל לרגע את הדברים שלו, ואז מנענע בראשי. המשרד הוא לא מקום טוב. מישהו עלול להיכנס באמצע. עדיף לנסוע לטאקי.
אני אומר לאבא שלי שיפנה אל הטאקי, והוא לוחץ על דוושת הגז, עדיין לא נפטר מהמבט המודאג על פניו.

אנחנו נוסעים על דרך ברודווי, ומגיעים למסעדת 'טאקי',
המסעדה האולטימטיבית לרואי העולם הנסתר. אבא שלי מחנה את המכונית ואנחנו יוצאים
לכיוון המסעדה. אבא שלי מסתכל עליי, ומבחין באגלי הזיעה הקטנים שמתחילים לנטוף על
מצחי. אני רואה בבירור שהוא מודאג. אולי הוא חושב שאני חולה. אבל הוא לא יודע.
אנחנו נכנסים למסעדת הטאקי, מתיישבים באחד השולחנות ומחכים לקיילי המלצרית שתגיע.
והיא מגיעה. תןך 10 שניות בערך, פחות או יותר, היא מתייצבת ליד השולחן שלנו ומבקשת
הזמנה.
אני מזמין קפה גדול ואבא שלי מזמין אותו הדבר, רק עם יותר קפאין. "אני עייף
לגמרי" הוא אומר לי בחיוך, אבל אני לא מחזיר לו חיוך. אני מחכה עד שהקפה
מגיע, עד שקיילי עוזבת את השולחן, ואז אני פותח את הפה.
"אבא....אני חייב לספר לך משהו."
"כך הבנתי, אלק, אתה ממש מדאיג אותי, מה קורה?"
"אני לחוץ ממה שאני הולך לספר לך. זה משהו די...הרסני."
"הרסני? על מה אתה מדבר? אתה רוצה לספר לי שיש לך חברה?"
"כן. לא. משהו בסגנון." אני משחק עם המילים ומזיע עוד יותר.
"אלק, אתה באמת מלחיץ אותי, פשוט תוציא את זה." אבא שלי כבר באמת נראה לחוץ.
"אני...." אין לי אומץ. אני לא יכול. לא! אני יכול. הגיע הזמן.
""אבא..." אבא שלי ממתין בהבעת דאגה.
"אני חושב שאני הומו."


נכתב על ידי , 15/7/2012 18:31  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בת: 21




48
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , חטיבה ותיכון , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לVampire13 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Vampire13 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ