לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

STULL HELL




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2012

Ep 01


סוף סוף יש קצת זמן לנשום לרווחה בחופש הגדול, כי אין לי ממש זמן פנוי למרות שזה חופש.
אז הנה, כתבתי לכם פרק חדש,תהנו ואני מצפה לתגובות,אם זה לשיפור או דעה.
תהנו חיבוק של הסוררת
__________________________________________
ג'ורג' דהר עם הבייבי שלו,המרצדס השחורה והאהובה שלו - על הכביש המהיר.
עוקף את התנועה וכל מה שניצב בדרכו. הגשם טיפטף בעוצמה על חלונות המכונית,
מכה בעוצמה והרוח שהגיעה מצפון ניסתה לעצור בעדו.אך כל שעיניין אותו זה אחותו,
למרות שהוא מתייחס אלייה כמשרתת או כאחות קטנה ומעצבנת,
פריקית וחסרת משמעות- היא עדיין אחותו.חוץ מיזה אם ההורים שלהם יגלו
שהיא נפצעה בכל דרך שהיא - הלך עליו. בעוד ג'ורג' דוהר על הכביש
ומהרהר במחשבות על החיים,הבחין לפתע בג'ין, הולכת בדרך. 
המיטרייה שלה מסרבת לשמור עלייה מהגשם ומרטיבה אותה.ג'ורג'
הרגיש שעליו לעצור,ועצר את הבייבי שלו מולה,פותח את החלון."צריכה טרמפ?"
שאל אותה.ג'ין הביטה בו בהלם.'הרגע השמיניסט הכי מבוקש בבית הספר הציע לי טרמפ?'
שאלה את עצמה במחשבותייה,מהנהנת בחיוביות,פותחת את דלת המכונית ונכנסת פנימה.
"רק אנחנו עוצרים איפשהוא בדרך"מלמל ג'ורג',מפנה את מבטו אחורה.ג'ין הפנתה
את מבטה אחורה,מבוהלת,צופה בניטה המדממת על כל המושב האחורי."הבייבי שלי..."
מלמל ג'ורג'.ג'ין סתרה לעצמה."זה כל מה שמעניין אותך?!הבייבי שלך?!" היא צעקה עליו.
"קדימה צריך להביא אותה לבית חולים" אמרה ג'ין וג'ורג' התניע את המכונית שוב.
בעודו מביט על הכביש ומתחיל לטוס שוב,שאל אותה "את מכירה בית חולים קרוב?"
שאל אותה ג'ורג'. ג'ין גמגמה מרוב פאניקה,הוא נסע מהר מידי כאילו הם ברכבת הרים.
"אה...כן...בס...בסטול הל" ג'ורג' בדיוק נעצר ברמזור,מתנשף ומפנה את מבטו
אלייה באיטיות."מה?" הוא שאל אותה."סטול הל,יוצאים מהעיירה שלנו ופונים שמאלה,
ממשיכים ישר,פונים שוב שמאלה ואז שוב ישר ואז מגיעים לשם."אמרה ג'ין.
לפתע הרמזור חזר לצעוק "אני ירוק!" בצבע הירוק והמסנוור שלו. ג'ורג' חזר לנסוע.
"בסדר,תדריכי אותי." השיב,הם המשיכו לנסוע והפלאפון התחיל לצלצל."אתה לא מתכוון לענות?"
שאלה ג'ין אחרי מספר שניות שג'ורג' לא ענה."לא עכשיו זה סתם יבלבל אותי"מלמל,פונה לצאת מהעיירה.
"צאתך לשלום! תחזור לבקר,נתגעגע" קראה ג'ין את השלט שביציאה מהעיירה.היא גיחכה,אך ג'ורג' היה רציני.
אז היא הפסיקה לצחוק. ביציאה היה גם שלט בצורת ספר שעליו היה כתוב "השדים מתהלכים בינינו,
והמלאכים הם אלה שיישפטו את העולם. אלוהים מחליט את גורלנו" ג'ין מילמלה את השלט בפחד.
זה היה חלק מהאמונה של העיירה הקטנה שלהם, ומהתורה שלהם - כולם היו יהודים,
עם שמות נוצריים ברובם. חצי אמריקאים חצי יהודים. מאמינים בעיקר. לבושם היה בעבר צנוע.

כיום תמצאו שם הרבה פרחות והרבה ערסים. כמו בכל מקום אחר. אבל דווקא פה הם חיים בהרמוניה,
שכל כך יפה לראות. ג'ורג' התחיל להזיע בעודם מסתובבים. ג'ין הסיטה את מבטה שמאלה.
"הנה שם! תפנה לשם! זאת הפנייה האחרונה!" היא קראה,כאילו מעודדת אותו במשחק מחשב
או ווידאו.  ג'ורג' פנה שמאלה בכניסה לעיר."בסדר,נעצור פה" הוא אמר פיתאום"מה?"
ג'ין הביטה בו באימה בעודו יוצא מהמכונית וטורק את הדלת מאחוריו.הוא פתח את הדלת האחורית
והתחיל למשוך את ניטה החוצה.ג'ין יצאה החוצה לעזור לו."אתה בטוח שכדאי לשאיר את המרצדס פה?"
היא שאלה,עוזרת לו ותופסת את ניטה מרגלייה והוא מידייה."אני בטוח,אין פה אף אחד"
מלמל ג'ורג'.בעודם נכנסים אל העיר, ריח של עשן עלה באפיהם והחל לגרום להם להשתעל.
אך הם לא וויתרו והמשיכו לצעוד פנימה. ערפל כבד החל לכסות את הכל, אך ככל הנראה
הזכיר לג'ורג' את הפרוייקט שהיה לו עם החבר הכי טוב שלו בכיתה ט',המורה הסביר להם
שזה בדרך כלל נוצר מפיצוץ של חומר ראדיואקטיבי או חומרים נוספים ממעבדות.
"אל תנשמי את זה" אמר ג'ורג' פיתאום.ג'ין הביטה בו מבולבלת."למה לא?"היא שאלה,
נורא מבולבלת.ג'ורג' נאנח."זה פיצוץ ראדיואקטיבי." השיב,ושניהם לקחו נשימה עמוקה
ועצרו את הנשימה שלהם. בעודם מתקדמים,גופם החל לכאוב להאט. ג'ין פחדה
והרגישה חולשה. ג'ורג' ניסה להיות הגבר-גבר. לפתע,ג'ין איבדה את שיווי המשקל.
"ג'ין? ג'ין!" קראה ג'ורג' בבהלה,מניח את ניטה על הריצפה בעדינות ופונה אלייה.
הוא חיפש אם היא נפגעה במקום כלשהוא,וכשמצאה מה זה היה - הוא נפל מיד אחרייה,
על ידה. רואה את העולם בשניות האחרונות ועוצם את עיניו. 'אני מת...?' חשב לעצמו,
כשנשימתו נעצרת. "ג'ורג'!" נשמעה צרחה כשהכל ניהיה שחור. 
_____________________
מקווה שתהנו, הפרק הראשון תמיד קצר אצלי. מוציא לשון 

נכתב על ידי Yahelix3 , 20/7/2012 22:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Stull Hell - הקדמה


הקדמה של הסיפור. בו מסופר על כל ארבעת הדמויות הראשיות והאנושיות.
לקח לי יומיים לכתוב את ההקדמה, זה שיא בשבילי!
חופש שמח לכולם ומקווה שתהנו מהקריאה. חיבוק של הסוררת
____________________________
"החיים הם כמו שלבים במשחקי מחשב, בווי או בכל מכונה אחת.כל שלב מסובך יותר מהקודם, מסוכן יותר ומפחיד יותר.
אנשים לא יודעים להעריך את מה שיש להם, ומה שהאל נותן להם, ולכן הם נענשים על כך."


 
-ניטה-
צעדתי בבית הספר,עקבי מגפיי נגשו בעצבנות על ריצפת הבטון.לפעמים בית הספר
מרגיש לי כמו בית כלא, אטום,מחניק,מוקף סורגים,ומתעללים בנו מבפנים.עם כל שיעורי הבית,
העבודות, והדברים המוזרים שהמורים עושים לנו הרצאות עליהם בשיעור.אבא תמיד אומר שזה חשוב
לילמוד,ואם אני אלמד אני לא אהיה מנקת רחובות.רק שלפעמים ניראה לי שזה עדיף.
בעודי צועדת ומהרהרת,החזקתי בידיי,ספרים מסויימים,מחבקת אותם חזק אל החזה שלי.
הסטתי את הספרים מעט הצידה,בוהה בהם.על אחד מהם היה כתוב ביולוגיה,
ועל השני ילדי יום ראשון,ספר של הזמר האהוב עליי - אביב גפן. זה למה אין לי חברים,
ואני מעדיפה להתבודד גם מאלה שמנסים להתקרב אליי ופשוט להכניס את האוזניות של הנגן אמ פיי
שלי,ולהפעיל את פלייליסט שלו,ולשקוע בדיכאון עצמי עמוק על החיים האומללים שלי.
בעודי עושה את דרכי לכיתת השיעמום,לשיעור השיעמום כלומר ביולוגיה,כמה פרצופים מזלזלים
ניזרקו לעברי מהאנשים שעברו סביבי. העדפתי להתעלם,מזלזלת במבטים שלי,ומחייכת חיוך
שבע רצון.נעמדתי מול דלת הכיתה.'טוב,נחכה שהסיוט הזה ייגמר,שעתיים אחרונות והביתה...'
חשבתי לעצמי,לא שמה לב שדף מהספר של אביב גפן נופל על הריצפה,בעודי פותחת את הדלת.
לא ידעתי עד כמה הייתי צריכה להעריך את החיים האלה קודם לכן.
________________________________________
  
-ג'ין-
בעיניי החרסינה שלי,לפחות ככה חברות שלי קוראות לזה,הבחנתי,בעוד חברותיי ואני מדברות
ומתעלמות מהצלצול, בג'ורג'. שמיניסט,תלמיד כיתה י''ב, אחיה הגדול של ניטה, מכיתה ח'.
סימנתי עם האצבע שלי לבנות שייסתכלו,והן הסבו את ראשן."אומיגאד זה השמיניסט הזה מי''ב!"
קראה הנערה הבלונדינית שעמדה לצידי."ג'ורג' לא,ריטה?החמוד הזה" גיחכתי,ריטה ציחקקה.
"המושך הזה!" צחקה השחרחורת שעמדה ליידינו.הייתי שחרחורת בדיוק כמוה,
אך עיניי החרסינה,הסיניות שלי,היו ההבדל הגדול בין שתינו.ג'ורג' עבר ליידנו,שהוא מחייך
וחושף את שיניו המושלמות והלבנות,וקורץ לנו ועושה פוזה של מה המצב בנות,וממשיך ללכת.
ריטה ומרינה שעמדו ליידי פשוט התרסקו מרוב חתיכות, הן סובלות מאובר חתיכות וזה טבעי.
"טוב"מילמלתי,בעוד ריטה ומרינה מפסיקות לצחוק ומתיישרות."אנחנו מבריזות והולכות לתחרות אופנועים?"
שאלתי,ריטה ומרינה הנהנו בראשן בחיוביות,והתחלנו לצעוד אל עבר היציאה.
לא ידעתי עד כמה הייתי צריכה להעריך את החיים האלה קודם לכן.
_________________________________________
 
-ג'ורג'-
הלימודים הסתיימו וחיכיתי לייד המכונית שלי,שניטה תבוא. תחבתי את ידיי לכיסי,
ואז הוצאתי את ידי הימינית שוב כדי להסתכל בשעון.'איפה המעצבנת הזאת?'
חשבתי לעצמי,כשאני מתחיל להזיע והלסת שלי רועדת.לפתע,הבחנתי
בה מתקרבת באיטיות לעברי."ניטה איפה לעזאזל היית?שעה אני חכה לך יש לי פגישה חשובה!"
קראתי בכעס,בעוד זו לא עונה.העברתי את ידיי מול פנייה הלוך ושוב "הלו?מישהוא בבית?"
לפתע,זו איבדה את שיווי המשקל ונפלה עליי.תפסתי בה מהר"ניטה?ניטה את בסדר?"
התחלתי לדאוג.הרמתי את ראשה מעלה עם האצבע שלי,ונבהלתי נורא.
פנייה היפים היו מלאי דם, שריטות וחבלות."מי עשה לך את זה?"שאלתי,עובר עם האצבע שלי
על הדם,וזו מתמלאת בדם.'אני חייב לקחת אותה לבית חולים או משהוא' חשבתי לעצמי,
פותח את דלת המכונית של המושב האחורי וגורר אותה פנימה.אחרי שהשכבתי אותה
במושב האחורי,מיהרתי לסגור את הדלת ולהכנס למושב הנהג.התנעתי את האוטו
והתחלתי לנסוע. 'אם אני אמצא את הבן זונה שעשה את זה אני מפרק אותו אני נשבע...'
חשבתי לעצמי,מסתכל על אחותי במשך כמה שניות ואז חוזר להביט על הכביש.
לא ידעתי עד כמה הייתי צריך להעריך את החיים האלה קודם לכן.
_____________________________________________
 
סטלה, בת 17. 
-סטלה-
התהלכתי בעיר.הקור חדר לי לעצמות,חותך כל מה שעובר בדרכו.
ותחושת עורקים מתפוצצים עברה בגופי.העור שלי היה לבן כמו סיד,
השיניים שלי לא הפסיקו לרעוד,האף שלי לא הפסיק לדמם מרוב קור,
ושערי שהיה בעבר בלונדיני טיבעי יפיפיה היה שחור כפחם.
הייתי צריכה להעריך כל מה שהיה לי,ועכשיו איבדתי את הכל.
ואני תקועה בחור הזה,שכל שנייה מישהוא יכול "לקפוץ פנימה" ולרצוח אותי.
הרגליים שלי כואבות מללכת ולרוץ,ואני לא מסוגלת לעצור.הפחד שולט בי,
ואני משתדלת להמשיך ולחפש יציאה.בהתחלה באתי לפה עם החבר שלי,
ג'ון וויסלטון,אבל אז הוא פשוט ברח והשאיר אותי לבד.אני עוד אנקום במנייאק הזבל
הבן זונה הזה. הוא השאיר אותי לקפוא למוות או להרצח למוות,אחד מהשניים.
'הלוואי שיבוא לפה מישהוא להציל אותי...'חשבתי לעצמי,כשנשמעת אזעקה,
ואני ממהרת לרוץ למצוא מחסה. האזעקה הייתה ארוכה ומייגעת...
'אני מתגעגעת לחיים שלי,לזמנים שפאקינג הרגשתי חייה...'חשבתי לעצמי,
ממשיכה לרוץ ולחפש מחסה. כשהאופל כבר מגיע.
הייתי צריכה להעריך את כל מה שהיה לי.
____________________________________________
חופש שמח לכולם. חיבוק של הסוררת 
נכתב על ידי Yahelix3 , 18/7/2012 14:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דמויות-סטול הל


 


סטול הל: יצורי אופל
הערפדים:

ליסה, 17, ערפדית
קורל, 17, ערפדית (תאומות ערפדיות- ליסה וקורל)
ליסה וקורל היו תמיד הערפדיות המושכות ביותר בסביבה.
מגיל צעיר הן מלכו על הערפדים כשהן בנותייה האהובות ביותר של אם הערפדים.
הן מגעילות,מושכות,רעות ויפיפיות. הן מתייחסות בזילזול לאנשים, במשך 17 שנה
עד שמגיע רגע ההכתרה וטקס הערפדים שלהן. הן בורחות,כשהן מבינות את אשר עשו,
ומצטרפות לג'ין ניטה ג'ורג' וסטלה, בדרכם בסטול הל. הן מצילות אותם מהערפדים.
אביב, 18, ערפד (נסיך הערפדים)
אביב הוא בנה האהוב של אם הערפדים. היא נותנת לו חוזק,שותה את דמו
ומחלקת לו הוראות רק את מי להרוג.לפעמים, יש לו שיטות מישלו.
כמו ההופעות שלו, אביב תמיד רצה להיות זמר ותמיד יהיה זמר.
והוא לא מוכן שיעמדו בדרכו.הוא מהערפדים כשהם מוצצים למישהוא את הדם,
הם מעדיפים לגמור עד הסוף,לאכול את כל הגופה עד שנישאר שלד.
הוא מעדיף להתבודד ולעסוק בכתיבת שירים שאין לו מה לעשות.
לפעמים הוא אוהב להרוס תוכניות של אחרים.

סירנות:
סירנה, סירנה בת ים
ליליאנה, סירנת בת ים
לוסיאנה, סירנה בת ים
מריאנה, סירנה בת ים
טריטון, מלך בני הים (לפי אמונת האנשים שחיו בסטול הל לפני האסון)

מכשפות:
לינדה, 17, מכשפה צעירה
שחרזדה - אם המכשפות
דיאנה - מכשפה הרסנית, צעירה
סהרה - מכשפה בוגרת
ליאורה - מכשפה מבוגרת

פיות:
מידנייט, 18, פיית הלילה
מון הורס,אם הפיות,חסרת גיל
נלה,16,פיית הפרחים והירח
סול, 7000, פיית המוזיקה והאור
דראגן,אחותה התאומה של אם הפיות,פיית הדרקון והטבע
וויספר וגואסט,פיות וותיקות,זכר ונקבה,אחים (Wishper and Ghost)
 
בני אלמוות: 
איישה, בת אלמוות ללא גיל
ג'נסין, בן אלמוות חסר גיל
ג'קי, בת אלמוות חסרת גיל
לואיס, בן אלמוות חסר גיל
אלכס, בן אלמוות חסר גיל
ג'סי, בן אלמוות חזר גיל
לוסי, בת אלמוות חסרת גיל

זומבים:
רוג'ר - אב הזומבים, מבוגר מאוד
סינטייה - אם הזומבים, מבוגרת
צ'יהירו - זומבית בת 5000 שנה, נחשבת מבוגרת
מייק - זומבי בן 7000 שנה,מבוגר  
ליילה, זומבית בת 2000 שנה,נחשבת צעירה לגילה
ניק, זומבי בן 1000 שנה, מאוד צעיר

בני אנוש:
ניטה,בת אנוש,נילכדתה בסטול הל
ג'ין, בת אנוש,נלכדתה ביחד עם ניטה בסטול הל
ג'ור'ג,בן אנוש,אחייה של ניטה,נילכד ביחד איתה ועם ג'ין בסטול הל
סטלה,בת אנוש,נילכדתה ביחד עם ג'ין גורג' וניטה בסטול הל


מפלצות:
פירמיד הד (סיילנט היל)
דה ג'יניטור (סיילנט היל)

ארמלסס (סיילנט היל)
אחיות זומביות (סיילנט היל)
צללים אפלים
רוחות רפאים
שדים בתחפושת 

נכתב על ידי Yahelix3 , 17/7/2012 21:14  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  Yahelix3

בת: 21




הבלוג משוייך לקטגוריות: סיפורים , פאנפיקים , הומור וסאטירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לYahelix3 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Yahelix3 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ