לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



כינוי:  יוגב וינברג

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2015    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

1/2015

דו-שיח של חירשים


לפני כשבוע שודר בערוץ 10 סרטם של חיים יבין ורודיאון (ראובן) ברודסקי, "הישראלים החדשים". כמה לא מפתיע היה לגלות כמה ימים אחרי שידורו שהסרט עורר סערה ציבורית קטנה שהתעוררה בקבוצה ששימשה מושא ההתייחסות העיקרי של הסרט, קבוצת דור 1.5. יבין בא לבחון בסרט, רבע מאה אחרי שהחלה העלייה הגדולה מברית המועצות, כיצד השתלבו העולים, ובעיקר ילדיהם שבגרו מאז, בארצם החדשה. אך יבין לא הגיע אל עשיית הסרט כאדם פרטי, נייטרלי, אלא כנציג מטעם עצמו של הגישה הציונית הקלאסית ויש יאמרו השמרנית, זו שההיסטוריונים והסוציולוגים לימדו אותנו לכנות אותה גישת כור ההיתוך, ובתוך כך כמי שצריך להגן על גישה זו בפני המתנגדים לה מקרב האוכלוסיה אותה בא הוא לבחון. התוצאה של הסרט הייתה העתקתו של מושג השד העדתי מהשיח האשכנזי-מזרחי לשיח העדתי החדש, שמעתה ואילך יהיה השיח העדתי הדומיננטי בישראל, ו"הישראלים החדשים" הוא רק התחלתו – השיח הרוסי-צברי. התוצאה השנייה של הסרט הייתה העימות הבלתי נמנע שנוצר ובו יבין מסומן כאויב העם על ידי מושאי סרטו.

 

העימות הזה בלתי נמנע משום שמשני צדדיו עומדות הנחות יסוד אידיאליסטיות המנותקות מהמציאות בה דן הסרט, ולמעשה כופות את עצמן עליה, ומבוססות על ראיית עולם צרה מאוד. במצב כזה שני הקטבים הללו לא יוכלו להיפגש לעולם. מצד אחד עומדת הנחת היסוד שרואה את העלייה של שנות התשעים ככל העליות שקדמו לה בהיסטוריה. זו כמובן טעות. העלייה מברית המועצות, למעט בודדים בה שהיו בין הראשונים לעלות, היא עלייה לא-ציונית. למעשה הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות התנועה הציונית בה היא נדרשה להתמודד עם האנומליה הזאת – מצד אחד "עלייה" ומצד שני "לא-ציונית". עלייה זו הייתה ההוכחה שאכן יכולים להגיע לישראל עולים יהודים בהמוניהם מבלי שרגש יהודי לאומי מפעם בליבותיהם, אלא מן הטעם הפשוט שישראל הפכה להיות מה שמייסדיה תמיד ייחלו שתהפוך להיות – הבית הטבעי והבלתי ניתן לערעור של כל יהודי בעולם. הייתה זו גם העדות להצלחה הגדולה של מדינת ישראל וגם להצלחתה הגדולה של העלייה הרוסית כעלייה הלא-ציונית הראשונה, עובדה שכל העליות שבאו אחריה – העליות הקטנות יחסית מצפון ודרום אמריקה ובעיקר מצרפת – היו כמוה, כלומר, לא-ציונות באופיין ונובעות בעיקר משאיפות כלכליות או דתיות. שגיאתו הגדולה של יבין הייתה אפוא שמתוך חוסר תבונה היסטורית הוא שפט את העולים וצאצאיהם על פי קנה מידה שגוי ובאופן שגורם להם בהכרח לעוול בלתי נמנע.

 

מנגד נמצאת הנחת היסוד שבה מחזיקים רבים מבין אנשי העלייה הרוסית (למשל, בטור הביקורת של אילונה גרינשפון על הסרט ב"ישראל היום") לפיה ישראל היא מדינה רב-תרבותית. הקביעה הזאת גוזרת גזירה שווה לישראל ולמדינות הגירה מובהקות בהתאם למודל של מדינות כמו ארצות הברית או אוסטרליה ולמעשה היא מתעלמת מהציונות כתנועה לאומית, כך שאין זה מפתיע שהיא מעוררת את קצפו של ציוני נלהב כיבין. זו אולי הטרגדיה הגדולה של העולים וצאצאיהם, כי מי שטוען שישראל אינה מדינה לאומית לא יוכל להשתלב בה לעולם ברמה האישית, אך גרוע מכך הוא פשוט מזלזל במאה שנות היסטוריה ציונית ובערך חמישה-שישה מיליון יהודים שחיים בישראל חיים לאומיים והרבה יותר חד-תרבותיים ממה שאולי נדמה למי שכנראה בא לעשות לעצמו חיים קלים ולתרץ לעצמו תלישות מובנית של מי שאינו נולד במדינה בה הוא חי.

נכתב על ידי יוגב וינברג , 9/1/2015 10:43  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , תקשורת ומדיה , טלוויזיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ליוגב וינברג אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על יוגב וינברג ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ