לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פיניולים




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2017


מוח יקר:

אתה סיפרת את הסיפור שלי עוד לפני שידעתי מה הסיפור שלי ולכן כדאי להקדיש לך קטע קצר. אתה היית שיכור עוד לפני שידעתי מה זה אלכוהול, מסטול לפני שידעתי איך מכניסים לריאות, שאפתן למרות שאף פעם לא הייתי. אתה משרטט בקווים רועדים את הקיום שלי. מתווה לי גבולות, מה מותר מה אסור ובכלל עוד לא הבנתי את יחסי הכוחות פה. לפעמים אני שואל את עצמי האם אני זה אתה או להיפך אבל ברור לי שיש כאן איזו תרמית. זהו שיח שלא קויים מספיק לדעתי, אז הנה בוא רגע יש לנו הזדמנות לתקן - כשאתה אומר משהו, למה באמת מתכוון? הסיפורים על מה שאני צריך להיות ולעשות, מאיפה הבאת אותם? למה כל כך חשוב לך למצוא הסבר לכל דבר? אתה מבין, אני דווקא אוהב את המסתורין. ואתה קצת מפריע, איך נאמר.. לזרימת האוויר. אני מבין שבלעדיך לא אוכל להמשיך להתקיים בגוף הזה ולכן חייבים להגיע לאיזו פשרה, מה אתה אומר?

 

נכתב על ידי albatross is here , 18/9/2017 22:07  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לילה בבית ה


הכלב קשור בשרשרת ברזל. כל תזוזה שלו אפשר לשמוע. המקרר מקרקר ומזיל דמעות. האור לבן וקר. חרקים נמשכים אליו. הרחוב שקט, לא עוברות מכוניות. הלב שקט, לא עוברות עליו תהפוכות. משהו מתמצק יורד מלמעלה ועוגן באדמה. הכוכבים יפים כל-כך כשהאור אינו לבן וקר. צפרדעים קטנות אוחזות במושכות הזמן. רוכבות בו לאיטן בלאות, בשקט. הלילה מעביר שמיכה רכה, אוורירית, בעולם. האם נושאת תפילה בקול דק לאלוה. ילדה כבר נרדם. הוא חולם. פניו חלקות נטולות דאגה ופחדים. היא מביטה בו. אין בעולם דבר נפלא יותר מאהבתה.

 

 

 

נכתב על ידי albatross is here , 12/9/2017 00:16  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שמץ מחשבות וחופן זרדים יבשים


הלבד הזה מזכך ומזכיר לי מי אני ברוך השם הלבד הזה מועך אותי ומעמיד אותי בפני הנשגב ממני ורגשות כמו טפו טפו חרדה, דיכאון, עצבות עמוקה טופו רצון לכתוב את מחשבותי בדיעבד זה דבר די חיובי הרי מי יודע כמה זמן לא עשיתי זאת הארי, קרישנמורטי, דויד בוהם, ראווי שנקר? מי יודע כמה זמן לא הקשבתי ללבי האמיתי ומי יודע מדוע ולמה לובשת יונה וולך פיג'מה? כותונת משוגעים כמו דרגת קצין על הכתף. שארוולים צבעוניים כמו חולצת ליגאלייז איט קרועה. ג'וינטים מחוסלים כמו ענן הזמן שרובץ מעלי, מחכה לפיפי המיוחל שמי יודע כמה זמן הוא מחזיק בתוך השלפוחית. זאת נסיעה ארוכה מאוד שלא נאמר טריפ ואני די התעייפתי אפשר לומר שעפתי והגעתי לפסגות תודעתיות מסויימות רק כדי לצנוח חזק לאדמה שלא נאמר להתרסק ולא נרחיב יותר על כך. זיהיתי שמץ של זהות עצמית בכמה וכמה אנשים, כלומר איבדתי את זהותי ואולי גם זו לטובה. מצד שני מעולם לא הרגשתי חסר כל עד כדי כך חסר כל וזה לא מצחיק אותי כלל לחשוב על מחר ולא עולה בי ציפייה לקראת המחר. המחר די מטריד אותי למעשה. ואני לא אוהב את זה. לפעמים אני מרגיש כל כך קטן ושפל וערמומי והמחשבות הנחשיות שלי מגעילות אותי ואני לא יכול להגיד את זה אפילו לך, שאהבה נפשי. מי יודע, אולי הנחש הקדמוני שוכן בכל אחד מאיתנו ומחכה לצוץ ממחילתו מפעם לפעם? זה לא מעניין אותי כל כך. אני רוצה לגעת בך. אני רוצה להתפשט מעצמי ולחזור להיות קופיף קטן ותמים שלא חושב במונחים דיכוטמיים ולא מרגיש צורך תמידי להתנצל. הקיץ הזה מסרב להגמר... אני לעומת זאת, כמעט נגמרתי. אלוהים יסובב את הרולטה והמשחק מיד ישוב.

 

 

נכתב על ידי albatross is here , 4/9/2017 18:44  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  albatross is here

מין: זכר




הבלוג משוייך לקטגוריות: סיפורים , ציורים ואיורים , קומיקס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לalbatross is here אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על albatross is here ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ