לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פיניולים




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2017


אנשים שותים מילים של אחרים מתוך קשית. מפעילים קצת לחץ בחלל הפה ויונקים. אנשיים בוחרים, או חושבים שהם בוחרים אילו מילים הם ישתו. והם מתקרבים בזמנים מסויימים ומתרחקים. הם נודדים. ושק נדודיהם מתפתל בין השכמות. אנשים בונים בית ממילים. ומניחים עליו מושגים. זאת התורה שבעל פה.  תיזהר (הם משדרים) פן יחשבו שאתה זר; שלא יראו בך פרי בוסר; גורם שמילותיו יזהמו את חלל היניקה.

להכניס ולהוציא. להוציא ולהכניס. עד כמה יש בך תשוקה? 

 

נכתב על ידי albatross is here , 18/11/2017 14:05  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




כותב על הדף, מחשבה, לפני שתעלם:

לפעמים אני מרגיש כאילו אני משחק בתפקיד שנכפה עליי, אם ממני , אם מאחרים. מאמץ ללבי אישיות ומתנסח לפי כללי הדקדוק הפנימיים שלה. זה גורם לי להרגיש קטן יותר מכפי שאני באמת, ואני תוהה למה. כל הזמן הזה שניתן לי במתנה פותח דלתות שמעולם לא נפתחו. והשאלות לא מפסיקות לצוף בשטף החדש הזה שמחלחל לתוכי. עולה בי תמונה ישנה באחת מדירותיה של אחותי. בבלי. תל אביב. רחוב שקט. היו שם אש וקרח וילדות וזיקנה כל כך הרבה ניגודים ומידע במסגרת כל כך קטנה. כך אני מרגיש עכשיו. ואין לי מכסה לכסות בו את פני, שמעידות כמו נייר לקמוס על מצבי. ואנשים נהדרים מקיפים אותי. והתשוקה ליצור מתעוררת שוב, כי החורף הגיע. אולי אצור לעצמי תפקיד חדש, ללא משתפי פעולה בכתיבת התסריט. ואפנה מקום בלבי כדי שאוכל לאהוב אותך יותר.

 

 

 

נכתב על ידי albatross is here , 12/11/2017 17:56  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גבריות


הרבה זמן אני שואל את עצמי את השאלה מהי גבריות? על נשיות יותר קל לי להצביע בתוכי. אבל גבריות של גברים אחרים, טסטסטרונית, מזיעה, חזקה ומוגבלת - כמו אש - קשה לי לזהות בתוכי. היא רדומה יותר. אפילו קצת מודחקת. יושבת בפינת הנפש, בוכיה, מפחדת לפרוש כנף. 

אתמול נכחתי בטקס לכבודה. כל הנוכחים היו גברים, כולם אנשים אמיצים פתוחים ונוכחים. והאנרגיה הגברית הייתה שם. כמו זיכרון רדום ועזוב בתוכי, צמח שחש במגע האדמה והאוויר והמים וזוקף את גבעולו, היא נעתרה לתפילה ודיברה: דרך רגעים עדינים, דרך מחוות של ידיים ואש. נזכרתי בעצמה הבוטחת שלה, בחספוס הכנה והבלתי מתפשר שלה. עשרה גברים מגששים בחשכה שהיא רק סימבולית. הרוח של עדן, של עבר מתוק קדום משתקפת מתוך גחל בוער. מתחת לחומות הבטון המזוין של הציניות. מעבר לפחדים ולחוסר האונים, אבק השגרה שמצטבר על השמשות. ילדים גברים שבלב כולם פעור חור. עולה הצורך הבוער להשלמה, ובי - לחמלה, ביטחון בעצמי, ופתיחות הלב הכל כך מתבקשים בחיי.

 

 

נכתב על ידי albatross is here , 11/11/2017 10:42  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  albatross is here

מין: זכר




הבלוג משוייך לקטגוריות: סיפורים , ציורים ואיורים , קומיקס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לalbatross is here אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על albatross is here ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ