לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פיניולים




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2019


אני הולך שולל אחר האור כמו מקק. שכחתי שבתוכי קיים אור. הלכתי לחפש בשדות זרים. מה מצאתי שם? מחנק, מחסור, חוסר שקט.

הבית פנימה.

פחדתי שאהיה כמו ג', בודד חופשי וחסר אהבה. אבל במחשבה שניה, לא חסר לה אהבה בכלל. היא קורנת ממנה. רק ראיתי בה משהו ממני. וכך עם כל אדם. שיקופים, אותו קוף עם שי לפני. אין שום הפרדה ביני לבינך, והדבק הוא אהבה. כל אחד ותפקידו כאן. גיליתי שיש לי יכולת על יחידה במינה. לא אפרט עליה כאן. היא מפחידה אותי לעתים קרובות, ולפעמים היא נורא מרגשת אותי. יש אנשים נוספים שניחנו בה, חלקם פגשתי כבר.

הרגע הזה מכיל בתוכו כל כך המון, חברים - קשה לתאר עד כמה! לאט לאט מתקלפות הקליפות ומתבהר עד כמה עצום כל העניין הזה. וכמה נכון וצודק. ואוהב. ומפחיד. מרגש. קורע לב. מעייף. מקרב. ההתרוקנות הזאת...אין מילים לתאר אותה. גילוי מטלטל ובלתי ניתן להסבר. ללא המילה הזאת. המוזיקה היא כלי משוכלל יותר. המילה היא הספינה של המוזיקה. אני מכור לעניין הזה. זה הפחד הגדול שלי, התשוקה הבוערת הזאת ליצירה - מסנוורת ומרחיקה מפשטות מתוקה הרבה יותר כמו להתווכח עם אשתך על איזו גבינה לקנות בסופר. ולצורך העניין אתה באמת אוהב את האישה הזאת, ולא זקוק לאף אחת אחרת ולא מתוך פרינציפ או פחד, סתם כי זה מספיק. 

 

מספיק....

מספיק....

מתי אהיה מספיק?

 

 

 

 

 

נכתב על ידי albatross is here , 19/4/2019 01:52  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




הטרגדיה של אמנים היא שהם לא חיים לגמרי בשביל עצמם. הם חיים בשביל לפרנס את הייצור הזה שנקרא אומנות. מחרפים נפשם בהרפתקאות מסוכנות, מסעות, ריגושים. ואת כל אלה הם מניחים על המזבח שלה. לעומת זאת אנשים שאינם עוסקים בעבודת האלילה הזאת חיים לגמרי בסדר. יש להם משכורת ומשכנתא וכל זה והם לגמרי בסדר. חתונה, ילדים אולי. מעגל חברים קבוע. קניות באיקאה. לגמרי בסדר. ניטשה טען שאלוהים מת, לדעתי הוא פשוט התחלף. מושא הסגידה עבר שינוי. יש כאלה שסוגדים לבני אנוש, בשר ודם. וכאלו שסוגדים לאידיאל - נשגבות, דיוק, רכוש, יופי, מעמד חברתי, כבוד. אמנים סוגדים לאומנות - לעשייה שאין בה מלבד לרומם ולרגש את רוחו של האדם. ולכן זוהי עשייה רוחנית. אלא שבתרבות שלנו הקו המפריד בין מטריאליזם לרחוניות כמעט ונעלם - והצלחה אומנותית משמעה בדרך כלל התקרנפות מסויימת. אולי מגיע יום שבו המזבח העתיק הזה לאומנות הופך להיות סימבולי, והעשייה שלנו כאן מכוונת כלפי בני אדם וברואים אחרים מתוך רצון כנה להיות חלק ותוך כדי להביא את עצמנו באמת. בעיני, זאת האומנות האמיתית: להיות מי שאנחנו - ולא מה שאנחנו חושבים על עצמנו.

 

 

 

 

נכתב על ידי albatross is here , 16/4/2019 09:04  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




הנפש שלי קוראת אליך ולא אכפת לה מי את ומה את עושה בחיים האלו היא מבקשת אותך כפי שאת את הקרבה אלייך ולא אכפת לה איך ולמה

כמו פרח שקורא לדבורה וכמו זאב בלילה מיילל לירח

לא אכפת לה עם מי את ומה הסטטוס הזוגי שלך, היא יודעת הרבה מעבר לחוויה בגוף זה ובזמן זה

היא רואה בך יופי שאת טרם רואה בעצמך

את מחפשת את מבטי 

ואני יודע את זה

אני מחפש גם אותך

אני כאן

אני אוהב אותך

 

נכתב על ידי albatross is here , 14/4/2019 09:04  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  albatross is here

מין: זכר




הבלוג משוייך לקטגוריות: סיפורים , ציורים ואיורים , קומיקס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לalbatross is here אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על albatross is here ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ