לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

_energy of love_


מיקדתי את האנרגיה שלי כך שיצאה מידי בצורת חרב, חרב זוהרת ארוכה ורחבה "אתה ממש לא רוצה להתעסק איתי" הנפתי את חרבי לכיוונם באיום..

Avatarכינוי:  -dilen-

בת: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2012

פרק 8


 

"אתה מה!?" שאלו אית'ן ודילן ביחד

נאנחתי והתיישבתי על האבן הגדולה "אני יודע אני מפגר" מלמלתי

"איך זה קרה?" שאלה דילן

"המאריים האלה הופיעו, הם תקפו אותנו ולקחו אותו" הורדתי את החלק שבחורה בעצם ניצחה אותי

אית'ן בעט בעץ "איך הם ידעו?"

"כנראה שמעו על התכשיטים וחיכו לרגע המתאים לתקוף" מלמלה דילן

שפשפתי את ראשי "אני מאמין שהייתי כזה אידיוט, איך נתתי להם לנצח ככה?!" רגשות האשמה אכלו אותי מבפנים

"זאת לא אשמתך, לא היית מסוגל לעמוד מולם, הם חזקים יותר מכולנו ביחד" דילן ניסתה לנחם אותי אבל זה לא ממש הלך

"אל תדאג, הוא בחיים לא ייתן להם את המיקום של התכשיטים" אמר אית'ן

גיחכתי "מזה בדיוק אני מפחד, הם יהרגו אותו בלי לחשוב פעמיים"

"מה פתאום! הם צרכים אותו!" אמרה דילן

נעמדתי "אנחנו חייבים לחפש אותו, אנחנו חייבים לפניי שיהיה מאוחר, אין להם רחמיים, ברגע שיראו שאין בו תועלת הם יהרגו אותו כדי שלאף אחד אחר לא יהיה את האפשרות למצוא את התכשיטים!"

"תפסיק לקפוץ למסקנות, אולי הם לא עשו לו כלום!" אמרה דילן "חוץ מזה אין לנו דרך לאתר אותו, הרגשנו את האנרגיה שלו עד שפגשנו בו, עכשיו זה נעלם"

"נו אז נעשה שוב מעגל אנרגיה!"

"זה לא יעזור, אנחנו צרכים להיות במקדש בשביל זה" אמר אית'ן

"אנחנו חייבים לנסות! אין לנו מה להפסיק" התעקשתי "אני לא יכול להשאיר אותו איתם!"

פתאום שמענו רעשים מהשיחים, שלושתנו הסתכלנו לכיוון הרעש, החרבות כבר יצאו והכנו את עצמנו למתקפה

השיחים זזו שוב ונער יצא מהם, הוא חייך ורץ לעברנו כשכולנו בשוק "טום!" הוא הגיע אלינו ונעצר "אתה בסדר? איך הצלחת להשתחרר מהם??" שאלה דילן

"הם עשו לך את זה?" שאל אית'ן כשהוא בוחן את פניו

אני רק נאנחתי, אני לא יודע מה הייתי עושה אם היה קורה לו משהו, פתאום שמעתי עוד פעם רעש, הסתכלתי שוב לעבר השיחים ואני יכול להישבע שראיתי לשנייה את ענייה הכחולות, שפשפתי את ראשי, יופי עכשיו אני גם מתחיל לדמיין.

 

הדלקנו את האש והכנו משהו לאכול, ישבנו סביב למדורה והבטנו בטום

"מה?" הוא שאל לא מבין

הסתכלתי עליו בכעס "דבר כבר! מה הלך שם?"

הוא נאנח "הם קשרו אותו בחבל וניסו לאיים עלי, את מאט לא היה לי בעיה להקפיא אבל.."

"מאט?" שאלתי לא מבין

"ככה קוראים לו, למאריי הזה שלך"

וואלה

"בקיצור אותו הקפאתי אבל את הבחורה לא, הם ניסו להוציא ממני איפה התכשיטים וכשראו שלא הולך להם הם ניסו בכוח"

"אז הם נתנו לך בוקס?" שאל אית'ן, טום הנהן "בחורה חזקה יש להם.."

"מאיפה אתה יודע שזו הבחורה?" שאלתי את אית'ן

הוא גיחך "הרגע הוא אמר שהבחור היה קפוא"

הסתכלתי על טום בשאלה והוא הנהן "אבל זה לא הלך להם, הם רצו לשחרר אותי ולאיים עלי בדרכים יותר 'רציניות', ככה מאט אמר, הוא אמר לה לפגוע בי עד שאני אשבר"

"אז איך הצלחת לברוח?" שאלה דילן

"כשהיא שחררה אותי הצלחתי ליצור מגן שלא נתן להם להתקרב אליי, ואז פשוט התחלתי לרוץ"

החלפנו מבטים אחד עם השני, משהו בסיפור שלו לא נשמע לי אמין בכלל "והם לא רדפו אחרייך?"

טום משך בכתפיו, "רצתי עד שהגעתי לפה"

"מה? אבל ז.."

"אני רוצה לעזור לכם למצוא את התכשיטים" טום קטע אותי

הסתכלנו עליו בשוק, מאיפה זה בא? "מה גרם לך לשנות את דעתך?" שאל אית'ן

טוב חייך חיוך קטן ועצוב "צדקתם, הם רעים ואסור שיהיה להם את השליטה, אני מוכן לעזור לכם אבל זה בתנאי"

"איזה תנאי?" שאל אית'ן

"אנחנו לא אוספים את כל התכשיטים, רק אחד שניים עד שתהיו יותר חזקים מהם"

החלפנו מבטים בנינו, לא האמנתי כל כך לסיפור הזה שלו אבל לא היה לנו הרבה ברירות, חוץ מזה הוא רוצה לעזור לנו, אז מה רע?

 

חזרתי הביתה, מאט ישב על הספה כשכוס של שתייה חריפה בידו, בנוסף רגלו לא הפסיקה לזוז מה שאומר שהוא בעצבים, נו יופי

"אתה יודע שלא הייתה לנו ברירה" סיננתי

"היינו יכולים להמשיך לענות אותו, הוא היה נשבר בסופו של דבר"

"הוא היה מעדיף למות מלהגיד לנו איפה זה" התיישבתי לצדו "חוץ מזה הוא גם ככה לא מתכוון לעזור גם להם"

מאט הביט בי "מאיפה את יודעת?"

"הוא אמר לי.."

"מה הוא עוד אמר לך??"

הסתכלתי עליו למשך כמה שניות ונזכרתי בשיחה שלי ושל טום ביער...

 

"למה אתם משחררים אותי?" הוא שאל

"כי אנחנו לא צרכים אותך" אמרתי באדישות

"אז למה שלא תהרגי אותי וזהו?"

גיחכתי בזלזול "ומי אמר שאני לא הולכת להרוג אותך?"

"את תהרגי אותי?" יחסית לנער היה לו הרבה אומץ

העפתי לעברו מבט "אנחנו לא כאלה, אנחנו לא הורגים סתם אנשים"

"את לא כזאת, אבל לבחור השני לא היה בעיה לעשות את זה"

"מאט? הוא סתם אוהב לדבר, הוא לא היה עושה את זה" מלמלתי

הוא נעצר לפתע, גורם לי להסתובב אליו בשאלה

"למה את אתו?" שאל ללא בושה

"סליחה?" שאלתי בכעס "אתה יודע יש לך הרבה חוצפה וביטחון יחסית לאחד שיכול למות מכל מילה מיותרת"

"את לא תהרגי אותי, כי את לא כמוהו, את טובה אז למה את נמצאת אתו??"

"כדאי שתתחיל להירגע, אתה משחק עם הסבלנות שלי" סיננתי בכעס

"למה את מפחדת להיות טובה? הריי הלב שלך הוא אנושי! את אנושית!"

כבר לא שלטתי בעצמי ונתתי לו בוקס, אחר כך תפסתי בפניו והכרחתי אותו להביט בי "אני ממש לא טובה, אני בדיוק כמוהו ואפילו יותר גרועה אז באמת כדאי לך לא להתעסק איתי" העפתי מעט את ראשו והתחלתי להתקדם כשהוא אחריי "ועוד עצה, תרד מכל הקטע של התכשיטים" נעצרתי והבטתי אחורה "עכשיו לך לחברים שלך"

הוא נעצר גם והביט בי לשנייה "תודה" אמר לבסוף והתחיל להתקדם לעבר חבריו שהיו מאחורי השיחים "דרך אגב, קוראים לי טום" הוא הסתובב וחייך חיוך קטן.

 

.."הוא לא אמר לי כלום" אמרתי לבסוף "רק את זה שהוא לא מתכוון לעזור גם להם"

מאט נאנח "מה שתגידי"

לקחתי את השתייה מידו והתיישבתי עליו "תפסיק כבר עם הפרצוף העצבני" סיננתי והנחתי את ידיי על כתפו

הוא הסתכל הצידה "אין לי סבלנות לזה עכשיו" הוא מלמל אבל אותי זה לא עניין, התחלתי לנשק את צווארו עד שהגעתי לאוזנו "חבל, כי לי יש" לחשתי והמשכתי עם הנשיקות, שמעתי אותו נאנח בשקט וחיוך קטן עלה על פניי

הוא תפס לפתע במוטן שלי והשכיב אותי על הספה כשהוא מעליי "מה אני יעשה איתך?" חייכתי ותפסתי בפניו, מקרבת אותו אליי "זה לא יעבור לך בשקט" יכולתי לשמוע אותו ממלמל שנייה לפני שהשליך את החולצה שלי מגופי.

 



 

 

נכתב על ידי -dilen- , 18/7/2012 02:09  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 7


היי כולם :]

מצטערת על האיחור של הפרק פשוט לא הייתי בבית בשלושת הימיים האחרוניים

כפיצוי בערב אני יעלה פרק נוסף!

אז יאללה לפרק....

 


 

פרק 7:

 

"מה?" שאלתי כשראיתי את המבט הסקרן של טום "בחיים לא היית ביער?"

"בחיים לא יצאתי מהכפר, אימא שלי תמיד אמרה לי שזה מסוכן" הוא מלמל

גיחכתי מעט "מה אימא שלך אמרה על זה באמת?"

הוא משך בכתפיו "קצת קשה לשאול אותה עכשיו" מלמל

פתאום נזכרתי במה שהילדים האלה צעקו והחיוך שלי ירד "בגלל זה הילדים האלה הרביצו לך?" שאלתי

"גם, בגלל שאני יתום הרבה מאנשי העיר נוהגים לרחם עלי, אני מקבל יחס מיוחד והם מתעצבנים מזה" הוא אמר

"טוב פה אתה לא תזכה לשום יחס מיוחד ושום מכות" אמרתי

"למה? גם ההורים שלך.."

"של כולנו" קטעתי אותו "העיר שלנו היא עיר מיוחדת שעוזרת לילדים יתומים בעלי שליטה באנרגיה"

"כל הילדים זוכים ללמוד ללא תשלום, בנוסף כל זוג ילדים מקבלים דירה קטנה ושכר חודשי, אם הם רוצים להשיג עוד כסף הם יכולים ללכת לעבוד" אמרה דילן

"ואו, זה נשמע נחמד" מלמל טום

"זה נחמד" אמר אית'ן בחיוך

"זה נחמד עד שהמאריים מתערבים" סיננתי

דילן ואית'ן נאנחו "הוא חייב להזכיר אותם בכל שיחה" מלמלה דילן

"מי הם בכלל?" שאל טום

"הם אנשים כמונו, רק שחצנים יותר!" אמרתי בכעס

"וחזקים יותר" הוסיף אית'ן בגיחוך "בגלל זה הם מרשים לעצמם יותר"

"בשביל זה רציתם את התכשיטים?" שאל

הנהנתי "רצינו להראות להם פעם אחת ולתמיד שהם לא חזקים כמו שהם חושבים וכך להוריד להם קצת את האף"

טום שתק.

היום עבר והערב הגיע, כמו תמיד דילן ואית'ן ארגנו את האוהל ואני הלכתי לאסוף את העצים רק שהפעם טום הצטרף אליי

אספו בלי הרבה דיבורים והסתובבנו לחזור שלפתע שמעתי קול מוכר "הייתי צריך לנחש"

אני וטום הסתובבנו, הופתעתי לראות אותו, את המאריי המעצבן הזה ועוד אחד החברים שלו "בוא נעשה עסק, תן לי אותו ואולי נעזוב אותך רק עם מכות שטחיות"

ידיי התאגרפו, עזבתי את העצים ויצרתי את חרב האנרגיה שלי "מה אתה עושה פה?" סיננתי ונעמדתי מול טום

"נחש"

היד שלי התהדקה על החרב, אך לפני שהספקתי לעשות או לחשוב על מה אני הולך לעשות המאריים נראו מוזר "מה הולך פה?" שאל המאריי השני "אני לא יכול לזוז"

הסתובבתי רואה את ידו של טום מורמת, בדיוק כמו שהוא עשה לי, "אלו המאריים שלך? קדימה יש לך הזדמנות" הוא מלמל

חייכתי חיוך קטן והבטתי במאריים שלא יכולים לזוז "זה הסוף שלכם" מלמלתי והתחלתי לרוץ לעברם, הנפתי את החרב  לעבר ראשו של המעצבן, החרב התנגשה בחרב אחרת שהופיע לפתע, עניי נפתחו בשוק כשעניים בהירות הופיעו מולי "את.." מלמלתי

"שלום גם לך" היא חייכה חיוך מזויף ודחפה אותי ממנה, לאחר מכן הסתובבה לעבר הבחור "ידעתי שאתה הולך להסתבך"

לקח לי כמה שניות לעכל את זה, היא מגנה עליו..

"היא לא קפאת" שמעתי את טום מלמל "יש לה לב אנושי" הסתכלתי עליו מבולבל, ידו השנייה הייתה מורמת גם היא אך הבחורה לא נראתה קפואה או משהו

"מה עובר עלייך?" שאלה בגיחוך כשהיא מסתובבת סביב המאריי המעצבן

"תפסיקי עם השטויות, שחררי אותי" סינן המאריי בעצבים

היא הרימה גבה "ואיך בדיוק אני אמורה לעשות את זה ?"

"תפסי את המכשף"

"מכשף אה??" עכשיו מבטה נחת על טום, היא התחילה להתקדם לעברו כשחרבה עדיין בידה

פתאום התעוררתי, אסור לה להתקרב אליו! ישר נעמדתי מולה,

היא נעצרה ובחנה אותי "עולם קטן" חייכה את חיוכה הערמומי

לא נתתי לענייה ולחיוך לבלבל אותי, כרגע היא אתו מה שאומר שהיא בצד של הרעים

"אתה מתכוון לנסות לעצור אותי?" שאלה

הנהנתי לשלילה "אני מתכוון לעצור אותך" מבטי נשאר אטום

"טוב, אז שיהיה לך בהצלחה" תוך שנייה היא נעמדה ממש מולי והניפה את חרבה לכיווני, במהירות חסמתי את זה בעזרת החרב שלי, התחלנו להילחם זה בזה, זה היה קשה, היא הייתה מהירה והמכות שלה היו חזקות, אני בעיקר דאגתי לחסום אותה אך לא הצלחתי להכות, או שלא רציתי, זה היה לי מוזר להילחם מולה, ולא בגלל שהיא בחורה, בגלל שזאת היא, בחורה שאני רוצה ויודע שלא יכול להשיג, מה שמטריף אותי!

היא הניפה את חרבה לכיוון ראשי ואני הספקתי להתכופף, היא כיוונה את המכה וכיוון הבטן שלי ואני דאגתי להגן על עצמי עם החרב שלי, פתאום היא הרימה את רגלה ובעטה בי, מעיפה אותי אחורה על הרצפה, היא עקפה אותי במהירות "אתה בא איתי" יכולתי לשמוע אותה אומרת לטום, נעמדתי במהירות אך טום והבחורה כבר נעלמו, הבטתי אחורה וגם שני המאריים כבר לא היו "פאק" סיננתי ונתתי בוקס לאדמה, אני לא מאמין שזה קרה!

 

"למה לקשור אותו?" שאלתי "הוא כולה ילד"

"ילד שמסוגל להרבה דברים עם הידיים האלה שלו" סינן מאט

"אז עכשיו אתה מפחד גם מילדים? "

הוא הביט בי במבט עצבני, התקדם לעברי ונעמד ממש מולי, הוא הניח את ידו על הלחי שלי ולרגע ממש חשבתי שהוא הולך לחנוק אותי, אך הוא רק הביט בי ולאחר כמה שניות שחרר "אני סך הכול לא רוצה שיגרום לנו לקפוא שוב"

"שלא יגרום לך לקפוא" תיקנתי אותו

"להזכיר לך את הסיבה למה אותך הוא לא מקפיא?" שלחתי לו מבט עצבני והוא חייך כמרוצה, הוא נעמד מול אותו נער ושילב את ידיו "קדימה, נוכל לעשות את זה בדרך הקשה או בדרך הקלה, מה אתה מעדיף??"

הנער הביט בעניו בכעס, הוא עצם לכמה שניות את עניו וכשפתח אותם מבטו של מאט השתנה "אתה לא רציני" הוא סינן מבין שיניו

הסתכלתי עליו לא מבינה "מה?"

"הוא שוב עשה את זה"

פלטתי גיחוך "כן, ולקשור אותו ממש עזר" התקדמתי ודחפתי אותו מעט כך שהתיישב על הכיסא, התכופפתי מעט לעבר לנער, הוא נראה מפוחד אבל לא נתן לפחד להשתלט עליו, רק ממבט אחד יכולתי להבין שהוא מאוד בוגר לגילו, באיזשהו מקום אפילו הזדהיתי אתו "מה השם שלך?" שאלתי

"מה אכפת לך?" סינן

יכולתי לשמוע מאחוריי את הצחקוק של מאט, גלגלתי את עניי "אל תתייחס אליו" אמרתי לטום "סתם עושה רוח"

"את לא פחות גרועה ממנו" פתחתי את עניי בהפתעה, דיי אמיץ בשביל נער קשור

"אני דיי מנסה להיות ידידותי אבל אתה ממש לא עוזר" סיננתי ונעמדתי

"ידידותית או לא, אני לא מתכוון לעזור לכם, מציידי תהרגו אותי עכשיו"

חייכתי חיוך קטן "לצערך אני לא הורגת צוציקים" סיננתי "כך שתצטרך לדבר"

איך הוא היה קשוח "אין מצב!"

הסתכלתי אחורה על מאט הקפוא "תפחידי אותו" הוא אמר

"אני לא הולכת להכות אותו" החזרתי

"יש לך רעיון אחר?!"

החזרתי את מבטי לנער, נאנחתי ונעמדתי מאחוריו, יכולתי להרגיש את גופו שניהיה קשה מלחץ, נו בכל זאת, נער.. ובכל זאת ידעתי שיש לי רק ברירה אחת, וזה מה שעשיתי.

 

 


ריילור נשאר בודד בקרב שהפסיד, האם זה הסוף של טום??

 

 

נכתב על ידי -dilen- , 17/7/2012 14:11  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 6


 

"פאק! איבדנו אותו" אמרה דילן שכבר נשמה בכבדות "אני לא מאמינה שהוא ברח"

"כנראה נלחץ" מלמלתי "אתה בטוח שראית אותו רץ לפה?" שאלתי את אית'ן

אית'ן הנהן בלי לומר מילה

"טוב נראה לי שכדי לנו להתפצל, ככה הסיכויים שנמצא אותו יהיו גדולים" אמרתי וכל אחד מאתנו הלך לצד אחר, התקדמתי לעבר אחד הסמטאות החשוכות, היה קשה לראות משהו. עצמתי את העניים וניסיתי להתרכז באנרגיה שלו, היא הייתה ממש חזקה אז כנראה שהוא בקרבת מקום, הסתכלתי סביב כשלפתע קלטתי זוג רגליים מאחוריי פח האשפה הגדול, התקדמתי בשקט והצצתי, הוא קלט אותי ושוב התחיל לרוץ

נאנחתי בכעס, רץ מהר הצוציק, התחלתי לרוץ אחריו עד שהגענו לסוף הסמטה שם עמד קיר לבנים גבוהה "נסה לברוח עכשיו" חייכתי והתחלתי להתקדם לעברו לאט יותר

הוא הסתובב אליי ופתאום המבט המפוחד שהיה לו מקודם נעלם, במקומו הופיע מבט עצבני, הוא לחש כמה מילים ואז הרים את ידו אליי, תוך שנייה הרגשתי את גופי קופא, לא יכולתי להזיז שום חלק מגופי "מה לעזאזל ?" מלמלתי

"מי אתם??" הוא שאל

"שחרר אותי, אני לא אפגע בך"

הוא גיחך בזלזול "ואני גם מאמין לך"

"מניאק" סיננתי בכעס "אני עזרתי לך !"

"ואני אמרתי תודה עכשיו דבר!"

"אני לא אומר לך כלום עד שאתה משחרר אותי"

"חבל, כי אתה יכול להיות תקוע ככה עוד הרבה זמן"

"ריי!!" שמעתי לפתע את קולם של דילן ואית'ן "מה אתה עושה??" שאל אית'ן בגיחוך

קלטתי את טום מתחיל שוב למלמל כמה מילים "סתמו לו את הפה! אל תתנו לו לדבר!" אמרתי במהירות, למזלי דילן הייתה מהירה יותר, גם בקליטה וגם בריצתה, כשאית'ן עדיין מנסה להבין מה אני רוצה מהחיים שלו דילן כבר הספיקה לרוץ אל הצוציק ולסתום לו את הפה

הרגשתי את גופי משתחרר "תודה לאל" אמרתי והתמתחתי

"מה זה היה?" שאל אית'ן

"המכשף הזה דיי חזק מסתבר" מלמלתי והתקרבתי אליו באיום "ויש לו מזל שאני צריך אותו"

שוב המבט המפוחד נראה על פניו, הוא ניסה להשתחרר מדילן אך היא לא וויתרה "לא נראה לי שזו הדרך לגרום לו לבטוח בנו" אית'ן גירד בראשו

"יש לך רעיון אחר מר גאון?" סיננתי, הייתי עוד עצבני ממיקודם

אית'ן נאנח והתקרב אל טום "שחררי אותו" אמר לדילן

"אבל.."

"שחררי נו, הוא כולה ילד" והיא שחררה, אית'ן נעמד מולו "מצטערים על זה" אמר בחיוך

"על מה יש לנו להצטער!? זה הוא שהתחיל עם הכישופים שלו!" התלוננתי

"סתום" אית'ן סינן לעברי "אל תתייחס, הוא מתעצבן על כל דבר שפוגע באגו שלו"

נחרתי בבוז אך אית'ן התעלם "למה ברחת?" שאל את הנער

"אני יודע מה אתם רוצים, ואני לא מתכוון לעזור לכם למצוא את זה" סינן טום

"למה לא?" שאל אית'ן

"ככה!" הוא ענה בתוקפנות שהייתה לא צפויה ביחד לפחד שלו "זה מסוכן, הכוח הזה יותר מידי חזק ואסור שהוא ייפול לידיים הלא נכונות"

"ואיך בדיוק אתה יודע שאנחנו הידיים הלא נכונות אה?" סיננתי

"כל מי שמקבל כוח כזה מתפתה בסופו של דבר, כך שלא אכפת לי מי אתם אני לא מתכוון לעזור לכם!"

שלושתנו הסתכלנו על הנער הזה, כמה שהיה קטן דרך החשיבה שלו הייתה כאילו היה מבוגר, "אוקי, אנחנו לא נכריח אותך" אמר אית'ן לבסוף

"מה?!" שאלתי בכעס

"זו זכותו!" אמר אית'ן

"אז אנחנו אמורים פשוט לוותר!? ולתת למאריים להמשיך להתעלל בנו!?" צעקתי

אית'ן גם התחיל להתעצבן "אז מה אתה רוצה לעשות!? לאיים על הילד שיעזור לנו!? גם ככה מההתחלה הרעיון הזה היה מטומטם!"

"לפחות אני מנסה לחשוב על משהו ולא נותן למאריים לעשות מה שהם רוצים בשקט! כמוך!"

"אולי סתמו!!" צעקה לפתע דילן, גורמת לנו לשתוק ולהפנות אליה את מבטנו "לטום יש רעיון" הסתכלנו על טום בשאלה

"אני יכול לעזור לכם" הוא אמר בשקט

הייתי מופתע "תעזור לנו למצוא את התכשיטים?" שאלתי

"לא, אבל אני יכול לעזור לכם מול המאריים האלה שלכם" אמר "כמו שראית אני דיי יעיל"

"יש בזה משהו, אתו אולי נוכל לנצח את המאריים גם ללא התכשיטים" אמרה דילן

הסתכלתי על הצוציק, נזכרתי מה עשה לי ולא נותן לי דבר לעשות חוץ מלהיאנח "אני מניח ששווה לנסות".

 

האוויר נפלט מפי תוך שניות, כבר יכולתי להרגיש את המחנק ואת החוסר באוויר, עוצמתי את עניי בחוזקה, נלחמת בעצמי במשך כמה שניות נוספות, לבסוף הוצאתי את ראשי מעל פני המים ולקחתי נשימה עמוקה, הדבר הראשון שזיהיתי היה הירוק של העצים, אחר כך גם שמעתי את הרעש של המפל שהיה מאחוריי ולבסוף גם הרחתי את הריח של האוויר הנקי

כשכל החושים חזרו אליי לבסוף, יצאתי מהאגם וניגבתי את עצמי עם המגבת, התלבשתי במהירות והתקדמתי לעבר ביתי, בית הבנוי כולו מעץ, אומנם זה היה נעים פחות בתקופת החורף אך שווה, חוץ מזה את רוב זמני העברתי בביתו של מאט כך שזה גם ככה לא משנה. הבית עצמו היה באמצע היער, מה שגרם לאווירה להיות פסטורלית ושלווה, שלווה שנהרסה על ידי שני הגורילות החדשות שפלשו לביתה – מאט וג'ונתן.

נאנחתי כל פעם מחדש כשהם השאירו את הכלים של האוכל על השולחן, שהם צעקו במקום לדבר כמו שני אנשים נורמליים ושהם השתכרו והתחילו לעשות שטויות

"תורידו את הרגליים" סיננתי כשנכנסתי הביתה ותפסתי אותם עם הרגליים על השולחן

"כבר אמרתי שהחברה שלך קשוחה?" צחקק ג'ונתן כשהוא מוריד את רגליו

מאט צחק ונעמד "זה מה שאני אוהב בה" הוא תפס בפני ונישק אותי, "למה לא אמרת לי שאת הולכת להתקלח?" שאל כשנגע בשיערי הרטוב

למזלי לא הייתי צריכה לענות כי בדיוק אז הדלת נפתחה ואדווין נכנס "מצטער על ההפרעה אדוני" אמר במהירות

"מה אדווין?" שאל מאט "חשבתי שאמרתי לך לחזור רק כשהם מוצאים את זה"

"בגלל זה חזרתי אדוני, הם מצאו את זה, מסתבר שזה מכשף"

מאט הביט על ג'ונתן שגם נעמד על ידו "מכשף אה? מגניב"

"מה מגניב בזה בדיוק?" סינן מאט "יהיה יותר קשה להוציא ממנו מידע"

ג'ונתן גיחך "כן ממש, רק לך"

"טוב איפה הם עכשיו?" שאלתי את אדווין

"הם נשארו לישון הלילה בביתו, עם הבוקר הם מתכוונים לעזוב את הכפר" מיהר אדווין לענות

מאט הנהן "אז מחר נעשה להם ביקור פתע קטן" אמר בחיוך "כדי שתתכונן" זרק לג'ונתן

"לחבורת הצוציקים הזאת? כמה חזקים אתה חושב שהם?"  אמר ג'ונתן בזלזול והלך לחדרו

"אתה לא הולך" אמרתי

מאט גיחך "ממש" אמר והלך למטבח

הלכתי אחריו בכעס "מספיק עם השטויות מאט, אתה לא צריך את כל זה"

הוא לא ענה והכין לעצמו משקה חריף

"חוץ מזה זה מסוכן, הוא מכשף" ניסיתי להוריד אותו מהרעיון

"אם יורשה לי להוסיף" התערב אדווין "המכשף הוא רק נער, הוא לא נראה חזק כל כך"

נאנחתי בעצבים כשאני מסתובבת אליו ובועטת בו החוצה, סגרתי את הדלת והסתובבתי שוב למאט "אני לא הולכת לעזור לך בזה הפעם" אמרתי בהחלטיות

"לא ביקשתי שום עזרה" סינן לעברי והניח את הכוס הריקה על השיש "אני הולך לישון" הוא עקף אותי והלך לחדר שלי

לקחתי את בקבוק השתייה שכמובן השאיר על השיש ומזגתי לעצמי גם, שתיתי את הכול בלגימה אחת, לא יכולתי להרגיע את המחשבה שהוא עושה שטות, שטות שתעלה לו הרבה מאוד אחר כך.

 



 

 

נכתב על ידי -dilen- , 14/7/2012 16:40  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , מדע בדיוני ופנטזיה , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-dilen- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -dilen- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ