לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

שלום לתמימות


כינוי:  עדי 21

בת: 27





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2012    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

8/2012

התנפצות לרסיסים


הרבה זמן לא כתבתי פה עקב תקופה מאוווד מטורפת שדי לא נשמתי בה וקרה לי כל דבר אפשרי כמעט חוץ מלהיות עם עצמי....

אני כותבת פה כי לא שאני באמת רציתי לפתוח בלוג ולספר "היי זאת אני" אלה כי הייתי צריכה לכתוב עקב הלימודים שאני לומדת וזאת המשימה שלי....אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל ואיפה לסיים.

מה שאני יודעת שיש לי עכשיו כאב בטן מטורף והגווף שלי חלש נורא ולא זה לא בגלל שיש לי ירידת סוכר או עליית סוכר כי פשוט כואב לי בגוף שאני רבה עם מישהו שקרוב אלי זה מוציא אותי מדעתי נכון אני שמעת כמו ילדה קטנה אבל מה לעשות אנשים שקרובים אלי ,ומתברר שיש מעט מאודד לאחרונה,הם עושים לי רטט מטורף בלב.... =\

עבר עלי חודש וחצי מטורפים די איבדתי את עצמי בתוך כל הבלאגן שחוויותי ומצאתי את עצמי לא פעם יושבת עם הראש בין הידיים ואומרת לעצמי "מה לעזאזאל אני עושה פה אין לי כוח יותר נמאס לי!!אנשים רואים אותי כל כך חזקה ואני בעצם כל כך "חלשה".

אני יספר לכם פחות או יותר מה קרה בתקופה אחרונה.

פגשתי בחור שלא מזמן הכרתי והיה בנינו כימיה מצוינת והכל זרם יפה עד שהגיע ההודעה שאחרי הפגישה שאמרה "את אחלה בחורה אבל זה לא ילך" זה נמשך כמה ימים לאחר מכן לכאבי בטן מטורפים וסוכר גבוה, שחשבתי שזהו! סיימתי קריירה!! ואושפזתי בבית חולים שעצם המחשבה שאני שוב פעם בבית חולים עושה לי פלאשבקים אל אותו לילה שאושפזתי בגיל 13 שהייתי בטיפול נמרץ וכולי עם מכשרים וככה גם היה עכשיו אבל לא טיפול נמרץ...(כבר שיפור בתנאים לא?! קריצה)הפשיטו אותי לחלוטין וחיברו לי צינורות לכל חור אפשרי בגוף והרגשתי הכי מושפלת ומיואשת בעולם, תהייתי לעצמי איך הגעתי לזה שוב?!?!?באותו לילה באו אלי אנשים שאין לי מילים וואי כמה אני משוגעת עליהם ברמות אחרות זה אנשים שרק עצם העובדה שאני רואה אותם אני מרגישה מאושרת ולא צריכה יותר מזה....קיבלתי הרבה חום ואהבה ודאגו לי....אבל בפנים בפנים הרגשתי בודדה ומפוחדת אותה ילדה קטנה שאין לה כוח להתמודד יותר ששוברת את הכלים.

זה היה שבוע שהייתי כל כך מבולבלת ורציתי לברוח למקום רחוק ולהיות לבד לא היה לי כוח להתמודד יותר עם כלום.

רציתי נורא לצעוק מתתי להשתולל לבכות,לצרוח ולפרוק אבל לא הצלחתי להוציא דמעה באותם ימים. אמרתי לעצמי "יאללה זהו אני לוקחת את עצמי בידיים!", ובאמת התחלתי לבדוק יותר מפעמיים ביום והתחלתי להזיז את עצמי והתוצאות הגיעו די מהר והתאזנתי ב"ה ושאני ימשיך אני מקווה....

לפני כמה ימים נשברתי זה אכן הגיע בדיילי מטורף אבל זה הגיע פרקתי הכל כמובן שהיו עוד דברים הרגשתי שאנשים שקרובים אלי ושאני סומכת עליהם בגדו בי הרגשתי שאנשים שהשקעתי בהם ונתתי את המליון אחוז בהם יורקים לי בפרוף הרגשתי שדי אני לא נושמת יותר בכיתי כמו שלא בכיתי שנים....

חחח בטח אתם שואלים את עצמכם "מה לעזאזאל היא רוצה מאיתנו?" האמת שאין לי תשובה כל כך לעניין כי אני גם תוהה לעצמי למה אני משתפת אותכם בחיים שלי,אולי כי זה הנושא היחיד שאני מצליחה לכתוב עליו?אני מרגישה שיש לי כתיבה של ילדה בת 12 מתבגרת אבל אני לא יודעת באמת לכתוב ככה יפה לא מצילחה אני כותבת מה שעובר לי בראש באותו שניה...ככה אני פורקת את אשר יושב על ליבי.....

אז נמשיך בסיפורנו, אחד הערבים שהייתי במיטתתי וככה קראתי ספר להנאתי דיבר איתי חבר טוב שלי וכככה פתאום הוא השיחה התגלגלה על הסכרת שלי חחח אני הייתי בהלם שהוא מתעניין ולא הבנתי מה הוא רוצה ממני אבל אני הבנתי אחר כך כמה זה לא סתם בא לי...סיפרתי לו ואני גם מספרת לכם שעשו עלי סרט שהייתי בי"א על הסכרת שלי ועל החיים עם הסכרת ושכחתי לגמרי מהסרט הזה ואמרתיש אני חייבת לראות אותו שוב ישבתי וצפיתי בו והיו לי דמעות בעיינים כמה השתנתי כמה אני שמנה נראתי שם (לא שאני נועה תשבי היום)פתאום חטפתי כאפה מטורפת לפנים כמה השתנו לי החיים מאז וכמה התבגרתי אומנם אני עדיין מתמודדת עם אותם קשיים,כי אין מה לעשות סכרת זה ל-נ-צ-ח...אבל אני כן יכולה להתמודד אז נכון אני נופלת אבל אני יצליח לקום.

פווו הוצאתי קיטור בקטנה חשבתי שאני יצליח להוציא הרבה יותר קיטור אבל קשה לי לפעמים להביע דברים בכתיבה אני טובה בלדבר מאשר לכתוב אין מה לעשות....

השאלה המתבקשת היא "מה את לומדת מכל זה?" אז שהו שאני עדיין בשלבי למידה אבל למדתי שלפעמים אנחנו לא יכולים להבין דברים אצל אנשים כי אנחנו אף פעם לא התמודדנו עם אותה בעיה אבל אנחנו צריכים לבוא ולהגיד להם "אני לא יודעת,אני לא מבינה אבל אני פה בשבילך" ולתת חיבוק החיבוק הזה אומר הכי הרבה ואנחנו הכי צריכים אותו לפעמים לא צריכים לדבר.....אני התחלתי להביןן עקב שיחות עם הבוס שלי לאחרונה,אגב הוא הבוס הכי מצחיק וחכם שהיה לי בחיים הוא מלך אמיתי!!אפילו שלח אותי יום אחת לעשות סיבוב בקניון על זמן העבודה איזה כיף?!לא?!חחח לא משנה,הוא לימד אותי שלא כל האנשים נחמדים ויש אנשים לפעמים רעים באמצע הדרך (בטח זה נשמע כמו "עכשיו עלית על זה?")ושיש להם אינטרסט להיות בקשר איתך וזה באמת מכאיב לי שזה ככה כי אותי לימדו להיות בנאדם ישר והגון ולכן אני הרבה רושמת שדי נמאס לי מהתמימות הזאת והטוב לב כי נמאס לי שפוגעים בי...מקווה שאני יצליח לשים לב ולפתוח את העיניים ואת האוזנים כדי להבין מה הולך....

מקווה שיצא לי מעניין הפעם מקווה שנשתפר....

אשמח לקבל תגובות ודעות לשיפור וויעול...

שיהיה אחלה סופ"ש...סבבי

נכתב על ידי עדי 21 , 29/8/2012 21:43  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , פילוסופיית חיים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדי 21 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדי 21 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ