זה כואב לי,זה מותר?
מותר לי קצת לבכות,אפשר להראות שלא הכל ורוד?!
או שבעצם הכל רע?
אמא את מבטיחה לי שתהיי חזקה?
כי גם לי קשה,קשה לי כל הזמן לשחק את המשחק של הכל בסדר ואל תדאגי.
אבל אני לא רוצה שתדאגי כמו פעם,אני לא רוצה שתבטלי את התוכניות שלך
כמו אז שתיכננת לטוס עם אבא.אבל אז הכל קרה והתקשרו אליך שאני בדרך למיון..
אז ביטלת את ניו יורק-המקום שכל כך חיכית להגיע אליו .
איך זה קורה שהכל בעצם הפוך עכשיו?!
אני זאת שדואגת..אני דואגת שאת לא תדאגי.
שאת לא תהיי עצובה בגללי.
שתצליחי לישון בלילות בשקט.
שתוכלי לחבק אותי בלי שהלב שלך ידפוק מהר כאילו זאת הפעם האחרונה שתחבקי אותי.
אני רוצה לצאת מזה ולשמוח!
אבל מה אם אני לא מצליחה?אני באמת מנסה!
זה חזק ממני.
ואני רוצה שתדעי שלא משנה מה יהיה וכמה כעסתי עליך
אני אוהבת אותך.
זה ממש לא מכתב התאבדות,אבל יש לי הרגשה רעה
כאילו משהו רע הולך לקרות.
זה לא היה בכוונה כל הסבל הזה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
less_is_more