לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  מיס קוראז'

בת: 23





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2019

סדר במחשבות


חוזרת לפה כשצריכה לסדר דברים בראש. מליון מחשבות בווליום לא הגיוני שמשתקות אותי.


1. הוא


2. הן


3. היא


 


הוא. אוכל סרטים קשים כי שכבתי עם גבר. כששכבתי עם נשים לא היה לו קל, אבל היה לו מרווח נשימה והוא פרגן ונדלק. עכשיו הוא פשוט מתפורר.


כלומר, לא. הוא כותב לי את כל הדברים הטובים. ניסיתי לדבר איתן אתמול ואחת מהן אמרה דברים נכונים. הערב התפתח להזיה שנגמרה בשש בבוקר אז אנסה לזכור.


היא אמרה שזה ההבדל בין גברים לנשים. ביני לבינו. השוק בשר שאני מרגישה מול הבחורות שלו, מרגיש כמו ביטול מידי. אני פחות טובה ממנה. אני פחות ראויה ממנה. אני פחות יפה ממנה רזה ממנה מתאימה לו ממנה. גם אם המציאות לא קרובה לזה. הוא פשוט נמצא בתחרות. אני צריך להיות יותר. יותר סקס איתי, יותר עושה לי את זה, יותר מדליק אותי, יותר אינטימי. אל תשכבי איתו בלי קונדום. בלי קונדום זה שלנו. 


מה. לא. קודם כל, הכוס שלי הוא לא שלנו. מה?


שתיים. מה אתה חושב שאני מרגישה כלפי לשכב בלי קונדום? מה, שזה אינטימי יותר? מעיד על מחויבות רגשית עמוקה? מה זה השטויות האלה


למה איתך זה סבבה ואיתו לא


מה אתה לא רוצה שהוא יקבל ממני מה אתה חושב שאני נותנת לו 


אז בוא אני אסביר לך בדיוק. עד עכשיו לא נכנסתי לזה כי הרגשתי רע שהיה לי כיף איתו. הוא חמוד, ומצחיק, וחכם, כן. ויש לנו כימיה ויש לנו כימיה מינית. כיף לי לבלות איתו ערב, ואנחנו מדברים גם על אקטיביזם וזה מעניין מאוד. האם אני רוצה לצאת איתו, להיות איתו במערכת יחסים, האם היחסים שקורים בינינו עכשיו בכלל יצאו את גבולות הדירה שלי? פחחחחחחח. כנראה שלא. 


עכשיו בכנראה שלא הזה יש שני רכיבים: 1. אני באמת לא רוצה. כאילו, יש לו ניואנסים ילדותיים, הוא מצד אחד עושה רושם שדובר את המובן מאליו בתחומים שחשובים לי אבל יש לו לפעמים תגובות שמראות שהוא בכלל לא שם, זה לא נראה לי שווה את זה. לא רואה את עצמי מתמודדת עם הנקודה שבה אנחנו לא מסכימים. הוא נראה לי מנופח. 2. תחושת דחייה. בא לי שהיצור השובב והיפה הזה ירצה אותי. זה שהוא גר עם בת הזוג שלו באמת העציב אותי. מה אני אעשה. האם חלק מהפוליאמוריה שלי הוא נסיון לפצות על חוסר אהבה? אני יכולה להצביע בוודאות על כמה מערכות יחסים קצרות או גלי רומנטיקה ומיניות עם נשים שלחלוטין נבעו מהצורך שלי להרגיש אהובה ונחשקת. לא כי מרטין לא נותן לי את זה. בכלל. אבל זו באר ללא תחתית ואין מספיק בעולם, איי מין, ככה זה דדי אישיוז קיצוניים וכל שאר השיט שאבחנו אותי בו. 


אחת מהן אמרה שאני לא צריכה להגיד לו שכן הוא הכי גבר הכי זה. לשבור את ההשוואה הזאת. אין פה שאלה, הוא משהו משני וחמוד, שאולי אני רוצה יותר כי אני מרגישה קקה עם עצמי, וזה לא קשור אליך ולכמות האהבה שיש לי אליך ולא לעתיד שלנו ולא לכלום. 


למעשה היא אמרה עוד המון דברים. אני לא זוכרת אותם. 


 


הן. גאד דאם. אני נושמת נשימה עמוקה לפני שאני צוללת לזה ובכלל אין לי כוח, כי זה יושב על מתחים ישנים. וזה חוזר על עצמו כאן. אוח כמה שאין לי כוח. 


אז כבר בשנה שעברה הרגשתי נגלקטד בטירוף. ממש. ואחרי סיפורים מסריחים אחת מהן פשוט אמרה לי, די בשמה של עוד אחת מהן, שאני פשוט לא נעימה. אני צינית וחסרת טאקט לפעמים וכל מיני כאלה אני מניחה. אבל בגדול היא אמרה שאני פשוט לא נעימה.


אני חושבת שהנקודה שלי בסיפור ההוא גם לא חלחלה.  היא עד עכשיו אומרת לי "אני מה זה שמחה שדיברנו אז ושלקחת את זה לתשומת ליבך." אוקיי כן. אחוות נשים מרגשת. את לא לקחת לתשומת ליבך אני מניחה כי הופ עברה שנה וזה חוזר שוב ובאבו אבוה. 


יש הרבה שיט שהוא שלי בזה, כן. אבל בואו נפריד. כל תחושת הנגלקט החברית היא שלי, ואולי היא גם נכונה אבל זה בסדר, כאילו, מה כבר אפשר לעשות, אי אפשר לבקש מהן להיות יותר חברות שלי ויותר לשתף אותי. זה מביך. וכן זה כזה אוקיי אני בדאון ומארגנות ערב בשבילי ואז מתגלגלות לאכול ואחת ממש מתלהבת על איזה סדנא ומזמינה את השניה. אוקיי, שיחה של עשר דקות שבה אני בוהה באוויר מולי. וודפאק. עזבי שזה היה אמור להיות חיזוק שלי. עזבי את זה שגם לפני שהתגלגלנו מחוץ לדירה שלי קטעו אותי בלי הפסקה, כל הזמן הסיפורים שלי הזכירו להן סיפורים פי אלף יותר ארוכים, כשאני הולכת לשירותים הכל ממשיך וכאחת מהן הולכת לשירותים הכל עוצר. הן לא רואות את זה. אבל אין מה לעשות עם זה. אז האם בכלל לפתוח את זה


אבל יש את העניין המקצועי. אני שוב מעדכנת אתכן במה אני עושה. אתן שוב אומרות לי כל הכבוד ובהצלחה. אני אשכרה כתבתי תעזרו לי ואמרתן וואי זה צריך להיות יותר גדול אז אמרתי טוב אז תעשו את השאר אתן ואני על אחד ואז יצא שפשוט החלטנו שאתן לא עושות כלום ואני עושה הכל. בלי לשים לב. מה. אתן יודעות שכל הפעילות חופפות. אתן יודעות שזה לא משהו לחשוב עליו. אני לא מבינה למה לא לכתוב לי יש על התאריך שבחרת משהו. אני מעדכנת בלי הרף ושוב לא מקבלת עדכונים. נפל לי פרויקט על זה. ואני אומרת לי כי להן לא נפל כלום וזה לא השפיע כהוא זה על אף לא רגע אחד בחייהן. 


הכל מרגיש לי מלאכותי. הכל מרגיש לי כמו אותה מניפולציה שההוא עושה, ועשה לי, ועושה לכולם. הקטע הזה של שימור פעילים. הדרבון והמחמאות וההנה אני נותן לך משהו להחליט ותרגיש שאתה חלק כשבעצם אתה מחזק את מה שאני צריך. ככל שאני מקבלת יותר פידבק חיובי מהן בא לי לעשות יותר. זה מרגיש לי ככה. וזה כל החורף. הן התניעו והן כאילו התניעו אותי. אני פעילה שהותנעה מהן. יעני. זה מה שהן חושבות? 


את הצלע המאוד חיונית הזאת מארבעתינו זה המשפט הכי מהספר שהיא אמרה לי זה מדהים.


עצבנית. לא יכולה להגיב מולן. מרגישה אפסיות ומרגישה את כל החרטא הזה מכל מערכת החינוך. כל הבולשיט חברים הזה.


 


היא.


פשוט נעלמה. בא לי שהיא תדע שכל יום שעובר כואב לי שהיא לא כותבת לי. מה שקרה הוא שפשוט הפסקתי לכתוב. אמרתי לה שאני לא כזה מרגישה בנוח עם הגנג שלה ושאני פחות אגיע למפגשים חברתיים, והיא וגם הבתזוג שלה אמרו לי מעולה אז תבואי לבקר בלי קשר ולבבות וכוכבים. לשתיהן אמרתי אז תזמינו. ובזה זה נגמר. אבל היא, כלומר, כשבילינו לבד נכנסנו לעומקים שמעולם לא הייתי בהם והכל במצב רוח טוב. כיף לנו הרי, אני לא טועה בזה. כיף לה והיא יזמה תכלס, מההתחלה, אני בכלל לא קלטתי. שוב אותו שיט. זה קרה לי פעם עם בחור אחר, לפני חמש שנים. והחרא הזה רודף אותי עד עכשיו. הוא היה חבר טוב מאוד, לפחות כך השלתי את עצמי כדי להרגיש שייכות. ולמעשה נתתי ונתתי ונתתי ולא קיבלתי כלום בחזרה. אפילו לא יחס בסיסי. שוב הסתפקתי בפירורים. ואני זועמת עליו עד עכשיו, למרות שעקפתי אותו בסיבוב בחיים. גם, לפני שנים, אני לא רואה אותו אפילו. ועכשיו היא גם ככה. זה אומר שגם מערכת היחסים שלנו היא כזאת? שוב אני בחרא הזה? וכן לא קלטתי שהיא בקטע שלי כי חשבתי שאין צ'אנס שמישהי כמוה בכלל תסתכל לכיוון שלי. חד משמעית. ושמתי לב אליה עוד הרבה לפני. זוכרת אותה מחפשת בבלאגן לרגלי המיטה ואותי מסתכלת עליה ומתאפסת על עצמי מהר. האם אני מסתפקת בפירורים שלה? האם זאת הסכנה שאני מנסה להתרחק ממנה בזה שאני עושה את המבחן הזה? אולי. זה נעשה בטוב בזמנו אבל כל יום שעובר אני נעלבת עוד קצת. והרי אין לי מושג מה קורה שם. היא גם הפסיקה עם הלייקים בפייסבוק. בת זוג שלה לא. לא יודעת. אולי אני צריכה להגיע למסקנה שלא בא לי להקליד כבר כמה שורות שאני צריכה לדבר איתה על זה פשוט ולשאול מה קורה. ואולי לספר לה את כל הסיפור הזה. היא כזאת טובה. אני לא סומכת על עצמי. אני לא סומכת על עצמי שלא אכניס את עצמי לדינמיקה של פירורים. מפחדת לחשוב שהיא גם רואה את זה ככה. מפחדת לחשוב שהיא בכלל לא חשבה על זה והיא סתם עסוקה בשיט שלה ואני לא באמת דמות בסיפור שלה. והיא כנראה לא בשלי. פיה. פנטזיה. הייתה כל הזמן הזה.


עריכה

הוא מושלם. הוא מושלם. הוא פשוט חלום של בנאדם. מישהו פעם אהב אותי ככה? אז ככה. 


 


 

נכתב על ידי מיס קוראז' , 6/2/2019 18:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , המתמודדים , מדעי הרוח
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למיס קוראז' אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מיס קוראז' ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ