לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Human being/ Being a Human

שיתוף הוא אחד הדברים המשמעותיים בעיני ולכן אנסה לשתף את כל המעוניין במחשבותיי ורגשותיי ע"י שימוש בכלים המוגבלים מאוד שקיימים: מילים ואולי גם ציורים. אשמח לקבל כל תגובה ודעה אך השיפוט והביקורת השלילית מוטב שישארו בחוץ.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

6/2012


אם לרגע עוצרים ממרוץ החיים ופשוט מסתכלים, 

ואם לרגע מתרכזים אז לפתע פתאום רואים

שלמות ויופי שנהוג לכנות אלוהים

בדברים גדולים ואפילו קטנים

 

אין סיבה למהר

ואין אחרי מה לרדוף

שום דבר לא חסר

אין פירות לקטוף

 

מה שגורם לי לרוץ

הוא איך אומרים "מצוץ"

והתדמית העצמית

היא כמו חבית

גדולה ונפוחה

עבשה ומסריחה

של איזה שיכר

זול או יקר

שהופך את העולם למרוחק ומנוכר.

 

 

נכתב על ידי human being , 16/6/2012 12:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 

 

ערפל

 

כל כך הרבה דמויות

ואני בראשי מבין ועמוק בליבי יודע

שמסתתרות בכולן נשמות עמוקות

ואין בכוחי להתחבר, אני בקושי נוגע

 

יש מאין ערפל בלתי נראה

שמאפשר להסתכל אך לא לראות

מהיכן הוא יוצא?

כמו חדר מראות

 

אני, אין בכוחי אלא לנסות

או להחליט שלכל הפחות

שאני

איני

מוציא ערפל

שיפריע ויחבל

לאחר

לנסות להתחבר

פחות או יותר

כי ממה עליי להשמר

 

 

נכתב על ידי human being , 15/6/2012 14:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כוחות משיכה


אני כשלעצמי שלם

מדוע דווקא בחברת האחר אני חסר?

ומה ולמה  הכמיהה,

שלי אין לי לה שום הסבר,

לאהבה?

במיוחד של אישה?

 

הפערים שאני חש ביני לבין בני אדם אחרים

יוצרים מעין כוחות משיכה מנוגדים

מושכים לכל הכיוונים

רק לא לכיוון אחד

שאליו בלבד

חפצה נפשי 

להיות  אני

 

וכך נשארת לי מעיין בחירה

ללא טוב או רע

להכנע ולשחק אחר

- אך איני יכול לוותר!!!

 

בסוף אני מבין, שאולי הכל בעצם די פשוט

ובמחשבה הזאת אין פרצה לשום טעות

ואם יש- שתהייה!

אני את האחר אוהב.

ואם אתאכזב- שיהייה!

ועל ההבדלים אודה ולא אכאב

לא אוותר אנסה ואנסה

 

כי אני כשלעצמי שלם

 

אך האם תגיע אותה אהבה 

שתשרה עליי את השלווה?

כאן נותר לי אלא להאמין

להסתכל להאזין

ולהמתין, להמתין...

 

והנה שוב הבנה מגיעה 

לכל אדם יש מעיין מרחק נסיעה

וכשאגיע ליעדי..

הנה היא מגיעה,

הינה היא לצידי

 

קשה הנסיעה אך יפה. כמו טיול. הרגליים כואבות. אך

כשאני מרים את ראשי מהאברק שלרגליי רואה אני ניסים ונפלאות.

 

אין יעד סופי.

 

ואני כשלעצמי שלם.

 

 

 

נכתב על ידי human being , 15/6/2012 14:04  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  human being

מין: זכר




הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , שירה , עבודות יצירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לhuman being אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על human being ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ