סלמון הספק

הי קהילה גאה ושאר אנשים.

זה שאני לסבית לא אומר שאני מזדהה עם הקהילה הלהט"בית. אני לא מוכנה לאהוב/להזדהות/להעריך קבוצת אנשים שמרגישים נעלים מכולם ומוכנים לרדת, להשפיל ולכעוס על אנשים רק בגלל שהם נולדו כמו (אין מה לעשות-) רוב העולם. אני לא מוצאת שום טעם בלעשות לכל הסטרייטס (במחילה מכבודכם, אין לי שום כוונה לומר "הטרוסקסואליים". מצטערת.) אתה מה שאתם מוחים עליו שעושים לכם. לא רק שאני לא מוצאת שום טעם- אני תופשת את זה כחוסר צדק משווע. למה אסור בשום אופן לומר לשלל הלהט"בים למינהם שהם חריגות, אסור לא לכבד אותם- זה נחשב לגסות לומר שאתה לא מחבב מישהו, אבל במיוחד כשמתברר שהוא גיי. מגדירים אותך כ"הומופוב". אך כשבן הקהילה זועק על סטרייט ברחוב זה בסדר- כי הבאנדם ההוא אשם ממש על נטיותיו המיניות הנפוצות יותר? אנשי הקהילה נתפסים בעיני כהטרופובים, כאנשים שיודעים לקבל את האחר בצורה יוצאת מן הכלל- בתנאי שהאחר ייכנס  לריבוע האי-נורמליות שלהם.

אני לא מאשימה את כל הקהילה בזה, ממש לא. אבל כשאנשים מבפנים ממש תומכים בפעילויות הטרופוביות, מאשימים את הסטרייטס לא רק בסבלם של הלהט"ב, אלא גם בעובדה הפשוטה שחיו של הסטרייט המצוי קלים בהרבה. בעובדה שלסטרייטס מותר להתנשק ברחובות תל-אביב ולא מסתכלים עליהם בעין עקומה. אני לא חושבת שהפוביה נגד הלהט"ב מוצדקת, לגמרי לא. אבל הדרך לתקן אותה היא בפירוש לא להפוך את האפליה ולשנוא את הסטרייטס. זה לא עובד ככה. להאשים את העולם בזה שרע לכם זה נחמד- אבל לחלוטין לא יעיל.

אני לסבית- אני מסינה על מה אתם מתמרמרים. אני יודעת מה זה להרגיש שנאה שמופנית כלפיך בכל העוצמה; אני יודעת איך זה לחיות בתחושה שאנשים דוחפים לך שאתה חוטא. אבל אני נוטה לתפוס את עצמי כבנאדם טוב יותר; בנאדם שברור לו שהדרך שלכם שגויה מיסודה.

אני מייחסת לעצמי גאווה, ברור. גאווה על מה שאני. על זה שאני בנאדם עם עקרונות די ברורים. ו-כן, אני גאה להיות לסבית, כמו שהרבה אנשים אחרים גאים להיות סטרייטס, בלונדינים, בליברים או סתם מרוקאים. אני לא גאה בגלל שזה מה שאמור להיות כדי להיחשב ללסבית "טובה".

אני גאה להיות לסבית; אני לא גאה להיות חלק מהקהילה. האהבה החובקת-כל שאתם שואפים אליה, השיוויון שאתם מנסים להשיג, הצדקנות הנמרחת, כל אלה פשוט מחליאים אותי לגמרי.

(חשבתם אולי שהצעד הראשון לשוויון הוא להפסיק להתנהג כאילו אתם שונים ומיוחדים מכולם ולהתחיל את הצדק מבפנים?)

(קדימה, תסקלו אותי.)

בוריס, שהוציאה את מה שישב לה את הלב והיא תשמח אם תגיבו

יש פה כמות של כדורי מרשם וסכינים מכל מיני סוגים.

יש פה וודקה ויש פה מריחואנה ואפילו נשאר קצת ברנדי מלפני חמש שנים.

אז למה אני מחכה בדיוק?

אני רוצה לעלות לגג ולחכות שם לכוכבים ולא לרדת עד שיגיעו הסמים

ואז ללכת על המעקה שלו עם הוודקה ביד אחת והג'וינט בשנייה ולהבהיל את כולם שאני הולכת ליפול ולהתאבד שוב.

ואז באמת ליפול משם, ישר אל הדשא והפרחים.

לטפס במדרגות גורם לי לחשוב על בניינים גבוהים שנזרקים מהם בכל המהירות

בוריס