אובדת עצות, מרגישה כאילו טבעתי ואני לא מצליחה לשחות החוצה - רק יורדת עוד ועוד למטה, למעמקים.
החלטתי שהמצב לא יכול להימשך כפי שהוא.
אני לא הולכת להרוס כל מה שעבדתי עליו במשך שנה וחצי.
יש בי מספיק אינטליגנציה בשביל לנתח מה לא בסדר, מה צריך לשנות, מה לא עובד נכון, להבין את התנהלותם של תהליכים בראש שלי, מה אני עושה לא בסדר.
הגעתי למסקנה שהדבר המשמעותי ביותר שגורם לי לרצות לאכול הוא לחץ.
בבסיס - לחץ לסיים את כל המשימות, לחץ שהמפקד שלי תמיד יהיה מרוצה (סבירות נמוכה), לחץ שהקצינה שלי לא תתלונן (סבירות נמוכה עוד יותר), לחץ שיעדיפו את המסכנים/חיילים בודדים/עניים/חסרי מוטיבציה עליי, לחץ שיחשבו שאני לא טובה, לחץ שיחשבו שאני לא הכי טובה, לחץ שכל מי שצריך משהו יפנה למישהו אחר ולא אליי, לחץ שכולם יחשבו שאני הכי טובה, לחץ שיוצאו אותי כבר לקצונה, לחץ תמיד להיראות במיטבי, לחץ שיעברו לי כבר כל הפצעים, לחץ שתמיד החדר שלי יהיה מסודר, לחץ שלא יחשבו שאני רכלנית, לחץ שלא יחשבו שאני שקרנית, לחץ שיחשבו שאפשר לסמוך עלי.
בבית - לחץ שהחדר שלי תמיד יהיה מסודר ונקי, לחץ לסיים את כל הדברים שאני לא עושה בבסיס, לחץ להתאמן ולאכול בריא, לחץ לא לריב עם ההורים והאחים, לחץ שההורים לא יכעסו עליי.
את רוב הלחצים לדעתי אין אפשרות לשנות, אין לי פנאי ללכת לטיפול או להתעסק בנבכי נפשי, לדעתי אני צריכה להכיר במצב כפי שהוא ופשוט לחפש פתרונות. החלטתי להתמודד עם מצבי הלחץ בזמן אמת, במקום לרצות לאכול - לתעל את המצבים האלו למשהו אחר. חקרתי וחקרתי והגעתי ל5 דרכי התמודדות עם לחץ - שלא כוללים אוכל.
1. להיפטר מהלחץ ע"י פעילות גופנית.
2. לנסות להיות חיובית. למסור לעצמי מסרים של כמה אני מתמודדת טוב עם המצב ולא כמה הוא הולך להיות גרוע.
3. ללמוד כיצד להירגע. נשימות, וכדומה.
4. לנסות להציב יעדים מציאותיים. עד כמה שזה יהיה קשה.
5. לא להציף את עצמי בהמון מטרות, לתכנן סדר עדיפויות מה שיקל על הלחץ.
בנוסף,
הייתי רוצה שהבלוג יהיה יותר פעיל בתהליך שאני עוברת ולכן אציין לי כאן מטרות לשבוע הקרוב שיקלו עליי בתכנון והבלוג ישמש אבן בוחן בהגשמתן ועמידה בהן.
1.להבין את הגורמים ללחץ בזמן אמת ולהתמודד איתם נפשית ולא באמצעות אוכל.
2.לאכול משהו מתוק פעמיים בלבד במהלך השבוע.
3. להתאמן לפחות 3 פעמים השבוע.
4. להפריד לחלוטין בין שתייה לאוכל.
5. לא לשתות קולה. בכלל.
WISH ME LUCK