לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

3/2017

מתבגרות, דימוי גוף והרגלי אכילה בחברה המערבית


שרית שץ

 

על פי התפיסה הסוציולוגית, תקופת ההתבגרות המהווה מעבר בין תקופת הילדות לבגרות משקפת בפני החברה בצורה מועצמת את המיתוסים, האמונות, הערכים וההתנהגויות הרווחים באותה חברה. הנוער המתבגר המאמץ ערכים והתנהגויות של החברה הבוגרת ומקצין אותם, הוא ראי החברה. ואכן, נערות מתבגרות מצויות בסיכון גבוה לעסוק בדיאטות ולפתח הפרעות אכילה, בעיקר אנורקסיה ובולימיה נרבוזה. לדאבוננו גיל זה הולך ויורד עם השנים.  

התיאוריות המתייחסות להסברים של תופעות אלה, הנן רבות וכמובן שלא נעסוק בהן כאן.

 

באופן כללי ניתן לומר כי ילדים מציגים שינויים ביחסם לגופם ודפוסי האכילה שלהם החל מיום שהם נולדים. שינויים אלה הם חלק טבעי ובלתי נפרד משלבי ההתפתחות והגדילה השונים העוברים עליהם .

כך גם בני הנעורים. בשל תקופת הצמיחה והגדילה המהירה בגיל ההתבגרות והשינויים הגופניים החלים בה, יש למתבגרים צרכים גופניים גדולים יותר למרכיבי מזון שונים וקלוריות מאשר בכל תקופת חיים אחרת, פרט לגיל הינקות. אך בעוד שדפוסי אכילה בקרב ילדים קטנים מושפעים כמעט לחלוטין על ידי התא המשפחתי, הרי שיכולת ההשפעה של המשפחה על מה שנאכל בגיל הנעורים הנה מוגבלת. בשל פעילויות שונות ובילוי עם חברים, באופן טבעי הם מבלים פחות זמן עם בני המשפחה וחיים אורח חיים עצמאי יותר. הם מושפעים ממקורות שונים ומחקים התנהגויות אכילה אותן למדו במקומות אחרים מחוץ לבית. בני נעורים מפתחים לעצמם הרגלי אכילה, אשר פעמים רבות גורמים לנו המבוגרים, אי נוחות רבה, ועל פניהם הם נראים בלתי בריאים לחלוטין.  הם לא תמיד עקביים בהתנהגויות האכילה שלהם. הם מתחילים דיאטות ומסיימים דיאטות. חוטפים מאכלים עתירי קלוריות ודלים באבות מזון חיוניים, מזמינים פיצה הביתה, או אוכלים במזנונים למזון מהיר עם ה"חברה", כחלק מדפוסי הבילוי החברתי שלהם. הם מעדיפים משקאות תוססים, מחסירים ארוחות, ובעיקר מדלגים על ארוחת הבוקר כדי להרוויח עוד כמה דקות של שינה. הם יכולים לעבור מתקופות של אכילה בלתי פוסקת לתקופות של צמצום באכילה. אכילתם פעמים רבות מאוד לא מאוזנת מבחינת ההרכב התזונתי של המזון. בשל אורח החיים הפעלתני של המתבגרים, הם נוטים לאכול יותר חטיפים ופחות ארוחות מסודרות. למרות זאת, מרבית המתבגרים אינם סובלים מבעיות או הפרעות אכילה. אופן אכילה כזה הוא בדרך כלל תקופתי, והוא בעיקרו תהליך  בדיקה טבעי של ילדים המנסים לבחון את יכולותיהם, כוחותיהם, הרגשתם והגבולות שלהם. עם חינוך נכון מגיל הינקות לגישות ודפוסי אכילה תקינים, בסופו של דבר יעצבו להם מרבית המתבגרים אשר קבלו חינוך כזה, את דפוסי האכילה המתאימים להם.

 

אם כן, מדוע מצויות נערות מתבגרות בסיכון גבוה לפתח הפרעות אכילה?

בעיות והפרעות אכילה עלולות להתפתח בכל שלב ושלב בחיים, אך הנטייה לכך גוברת מאוד כאשר הפרט עומד מול שינויים משמעותיים ורבים בחייו, המתרחשים באותה תקופת זמן. כמו למשל, בגיל ההתבגרות.

במהלכה של תקופת ההתבגרות  עוברים על הגוף ועל הנפש יותר שינויים מאשר בכל תקופת חיים אחרת.

תקופת ההתבגרות היא מעין "לידה מחדש". כפי שנאמר על ידי רוסו לפני למעלה ממאתיים שנה: " ניתן לומר שאנו נולדים פעמיים. פעם כדי להתקיים (ינקות) ופעם כדי לחיות (התבגרות) ".

על הנערה המתבגרת מוטלות משימות התפתחותיות רבות: לפתח ולגבש את  זהותה העצמית והמינית, לפתח את דימוי גופה ויחסה אליו, לפתח יכולת לקבלה עצמית, לפתח ביטחון, דימוי וערך עצמי, לחתור לעצמאות ולהפחתת התלות בהורים, לפתח ערכים, תפיסות ואמונות, לפתח כושר עמידה בלחצים חיצוניים שעלולים להוביל אותה לפעול בניגוד לרצונה ובחירותיה. היא חווה דחפים מיניים, תנודות במצבי רוח ולעתים בלבול פנימי. הנערה המתבגרת מתחילה לקבוע פגישות ולפתח מערכות יחסים עם בני המין השני. עליה להשקיע בהישגים לימודיים, לבסס את מעמדה החברתי, ועוד.

מטלות התפתחותיות מורכבות אלו, קשות היום למיצוי בעולם כה מבלבל ובלתי צפוי, עולם המציב לעתים דרישות בלתי מציאותיות ודוחף לשלמות והישגיות בכל שטחי החיים ובחברה הממקדת את ערכה של הנערה או האישה בהופעתה החיצונית.

 

הקושי המורכב בהתייחסות הנערות המתבגרות אל גופן, מתחיל בשלב הבשלות המינית. כיום  מתבגרות הנערות מוקדם יותר מאשר בדורות הקודמים. לפני 4 דורות, הגיל הממוצע לקבלת הווסת הראשונה היה 14, לפני 3 דורות - גיל 13 ואילו בימינו גיל קבלת הווסת הממוצע הנו  12.5 . הסיבות לכך שונות, אך הסיבה המרכזית הנה שיפור באיכות החיים.

ההתפתחות הגופנית המוקדמת יחסית, יוצרת פער בינה לבין ההתפתחות הרגשית, דבר אשר פעמים רבות מטיל עומס נפשי על הנערה המתפתחת, כאילו הדברים קורים "מהר מדי".

הגוף משנה את צורתו ומתמלא, השדיים צומחים, הירכיים מתעגלות, פצעי בגרות מופיעים על הפנים. הנערה צריכה לערוך היכרות מחודשת עם גופה ולקבל את השינויים החדים העוברים עליו.

בתחילתה של תקופת הבשלות המינית מתחולל תהליך ביולוגי : הוא מתאפיין בהשמנה קלה המהווה חלק טבעי ונורמלי בהתפתחות הגופנית והמינית. נערה ממוצעת מעלה בתחילתו של גיל ההתבגרות 22% ממשקלה. גופה מתעגל ומתחיל לקבל את חיטוביו הנשיים. בתהליך זה הגוף מכין עצמו על ידי צבירת רקמות שומן, לביסוס המנגנון ההורמונלי הנשי וקבלת מחזור הווסת. ההורמונים הנשיים פועלים בסביבה שומנית ולא בכדי נוצר גופה של האישה "מרופד" יותר מגופו של הגבר. הנערה המתבגרת איננה יכולה להתכחש לשינויים אלה, ולכן עליה לשנות במידה רבה את תפיסתה לגבי דימוי גופה, ואת הרגשתה כלפי גופה.

 

הורים רבים מתוך מסירות ואהבה לילדתם ומתוך חוסר ידיעה , חוששים כי הנה ילדתם משמינה ועלולה לסבול מההשקפה השוללת דימוי גוף נשי מלא ועגול. אמהות רבות בעלות נטייה למלאות, מנסות למנוע מילדתן את הסבל שהן חוו בעבר. בשל כך אנו מוצאים הורים רבים אשר מציעים לבתם ומעודדים אותה לעשות דיאטה. באופן זה הם מתחילים לשלוט על צריכת מזונה והיא עצמה לומדת לעשות זאת. הנערה אשר ממילא חשה בלבול וחוסר בטחון בשל השינויים העוברים עליה, עלולה מתוך תפיסתה הסובייקטיבית, לקבל מסרים אלו כדחייה, כחוסר קבלה של התהליכים אותם היא עוברת, כרצון לשנות אותה, או כאילו אין מעריכים אותה ואוהבים אותה כפי שהיא.

על מנת לרצות את הוריה או מתוך אמונה כי אם תרזה אכן תרגיש יותר טוב עם עצמה, היא עשויה לשתף עם זה פעולה. במהלך הזמן היא עלולה לסגל לעצמה התנהגויות אכילה לקויות ומזיקות במטרה לרדת במשקל ובלא משים לסלול את הדרך להתפתחותה של הפרעת אכילה, במידה והיא בעלת נטיות מוקדמות לכך.

 

חשוב לדעת כי לאחר קבלת מחזור הווסת, וביסוסו של המנגנון ההורמונלי הנשי, אם הנערה תסגל לעצמה דפוסי אכילה בריאים  ותעסוק בפעילות גופנית מבוקרת, אזי יתעצב מבנה גופה במהלך הזמן, על פי נטיותיו הטבעיות. קרי : על פי התורשה .

 

רבות מהמשימות המוטלות על נערות מתבגרות תתבססנה על מסרים שהן תקבלנה מעולם המבוגרים, ועל ציפיות חברתיות - תרבותיות המופנות כלפיהן.

הילדות והמתבגרות של היום , הן הנשים שתצמחנה ותפעלנה בחברה של מחר. הן תבאנה לבגרותן את התפיסות והגישות ביחס לזהותן וגופן, כפי שהתעצבו בילדותן והתבגרותן. ילדים ומתבגרים בכלל, וילדות ומתבגרות במיוחד, החיים כיום בחברה תרבותית - חברתית המאדירה את הרזון, מפנימים תפיסות, ערכים, דעות קדומות  ואמונות המקובלים בעולם המבוגרים, ביחס למזון, אכילה, מבנה גוף, משקל וערך עצמי. ילדות ונערות גדלות כיום בחברה המעניקה את מרב המחמאות והחיזוקים על המראה החיצוני שלהן, יותר מאשר על כל תכונה אחרת. רבות מהנערות כבר מגיל צעיר עוסקות בעיסוקים הנתפסים כיוקרתיים, המטפחים השגיות ושאיפה לשלמות והמתרכזים בגוף ורזון, כמו ריקוד, החלקה על הקרח, ספורט תחרותי, דוגמנות, ועוד.

בתנאים אלה ובאווירה זו אין פלא שנערה החשה תחושות שליליות כלפי עצמה, מרגישה כי היא לא שווה, לא מספיק טובה ואיננה עומדת בציפיות של האחרים ממנה, תפנה ל"שיפור" המראה החיצוני שלה כדי לשפר את ה"עצמי" שלה וכדי לרכוש תחושת ביטחון ותחושת יעילות ושליטה בחייה. תפיסה זו מקבלת חיזוק במחקר שנערך על ידי ד"ר ברומברג, סוציולוגית מארה"ב. היא בדקה את מיקוד השיפור העצמי בקרב נערות מתבגרות החל מהמאה ה - 19 עד ימינו אנו והשוותה בין שתי התקופות. המחקר נעשה באמצעות קריאת למעלה ממאה יומנים אישיים של נערות מאז ועד עתה. מסקנתה הייתה כי במאה ה - 19 הדרישות החברתיות התמקדו יותר בשיפור האופי הפנימי אשר בא לידי ביטוי בהתנהגות חיצונית ופחות בהופעה חיצונית ( אין ספק שנערות במאה הקודמת חוו קשיים מסוג אחר בשל דיכוי האישה ומיניותה, אך לא כאן המקום לעמוד עליהם ) ואילו כיום המיקוד הנו באופן משמעותי, יותר על הופעה חיצונית. היא מדגימה זו באמצעות שני קטעי יומנים:

הנערה בת המאה ה - 19 כותבת ביומנה :

"כיצד אשפר את עצמי? לא לדבר על עצמי ועל תחושותיי, לחשוב לפני שאני מדברת, לעבוד ברצינות, לשלוט על עצמי בדיבורי ובפעולותיי, לא לתת למחשבותיי לשוטט, להיות מכובדת, לחשוב יותר על האחרים".

מאה שנים מאוחר יותר, נערה בת אותו גיל כותבת :

 "אני אשפר את עצמי בכל דרך שאוכל למצוא בעזרת התקציב שלי והכסף שאני מרוויחה בשמרטפיות: ארד במשקל, אקנה שמלה חדשה, אסתפר, אקנה מוצרי איפור".

 

על פי תפיסתה ואמונתה,  ה"שיפור" החיצוני יקרין אל תוכה פנימה וישפר את תחושת הערך העצמי שלה.

אמצעי התקשורת והאווירה החברתית להם חשופים ילדינו, מקדמים ללא הרף את התפיסה הבלתי מציאותית והבלתי הגיונית כי הרזון הוא בריא, קל להשגה, כולם יכולים להגיע אליו ולשמר אותו, ומעל לכל - הוא הדרך הבטוחה והסימן המובהק להצלחה, לאושר ולביטחון בחיים.

מסרים מעין אלה מובילים את הנערות של ימינו להשקיע את מרב האנרגיות שלהן במשקל ומבנה גופן, במקום להשקיע בעולמן הפנימי, התמורות החלות בו, התפתחותן האישית וחיזוק העצמי שלהן. הנערות של היום תופסות את גופן באופן שמעולם לא היה כמוהו בעבר. גופן משמש ככלי העיקרי לחוש ולבטא את עצמן, כמקור מרכזי להקרנת פנימיותן, כמקור לחיזוק דימוי עצמן, למשיכתן החיצונית, וכסמל חברתי.

נראה על פי מחקרים כי הדאגה למשקל ומבנה גוף, פחות קשורה למין הילד, בכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי, בהשוואה למתבגרים. חששות אלה יותר אופייניים לבנות, החל מכיתה ג', והם מתגברים עם הגיל. כבר מגיל זה פוחדות הילדות מלהיות שמנות, מנסות לשלוט על משקלן, וחלק לא קטן מהן מנסות לעשות דיאטות. אכילה פחותה והשאיפה לרזון, פחות בולטות בקרב בנים. בנים המתחבטים בבעיות של דימוי גוף, בדרך כלל שואפים להעלות במשקל ולפתח מבנה גוף שרירי "גברי". גם בשאיפות אלה טמון לפעמים סיכון בריאותי רב, מכיוון שחלק מן הבנים עוסקים בפעילות גופנית נמרצת מעל ליכולות הגופניות שלהם, או שהם אינם אוכלים בכמות אשר תספק את הצרכים הגופניים שלהם. תופעה נוספת הרווחת בקרב בנים הנה נטילת סטרואידים והורמונים, על מנת לפתח את שרירי הגוף. בנטילת חומרים אלו טמונים סיכונים קשים - בריאותיים ונפשיים , והם פוגעים בתהליכי הגדילה התקינים.

 

הלחץ להיראות "טוב", להישאר רזה או לא לעלות במשקל, הנו תהליך גופני ונפשי קשה להתמודדות. על אחת כמה וכמה בגיל ההתבגרות, גיל שברירי ורגיש, אשר בו עוברים על הנערה המתפתחת שינויים גופניים, נפשיים וחברתיים.

מרכיב חשוב נוסף המאפיין את גיל ההתבגרות הנו מקומה המרכזי של קבוצת הגיל. פעמים רבות נדמה לנו, ההורים, כי היא "מתחרה" בתא המשפחתי. על פי מחקרים נמצא כי אמצעי התקשורת וקבוצת הגיל הנם בעלי אותה השפעה מרכזית על ילדים בגיל זה. הלחצים אותם מפעילה קבוצת הגיל על היחיד הנם משמעותיים, ופעמים רבות היא מכתיבה לפרט את  אמונותיו, תפיסותיו והתנהגויותיו בכל שטחי החיים. דבר זה נכון  גם לגבי דפוסי אכילה ומבנה גוף.  קבוצת הגיל מכתיבה פעמים רבות איך לאכול, מה לאכול, כמה לאכול, מה לעשות כדי לרדת במשקל, איך צריך להיראות, איזה מבנה גוף מקובל מבחינה חברתית, כיצד להתלבש, מתי ואיך להתאפר, מה יהיה סגנון התסרוקת המקובל, ועוד. הדאגה המעסיקה את המתבגרות "כיצד אני נתפסת בעיני אחרים?", הופכת להיות מרכזית בחייהן. שאלת ההופעה החיצונית והעיסוק הרב בה, הנה תופעה נורמלית בגיל זה ונובעת מהצורך לא להיות שונה מהאחרים ולהיות מקובלת עליהם.

העיסוק בדיאטות בקרב רבות מהמתבגרות הפך כיום להיות מעין טקס ועיסוק חברתי, התופס חלק נכבד מחייהן. בקרב לא מעט חבורות של נערות, ספירת קלוריות וירידה במשקל הן כמו סוג של תחרות. מי ירדה יותר במשקל ? מי לובשת ג'ינס צמוד יותר ? מי הפכה להיות "מקובלת" או "מלכת הכיתה" בזכות הירידה במשקל ? כל אלה הנם לחצים בעלי מרכיבים תחרותיים המגבירים את הרצון לרדת במשקל. 

 

מאפיין נוסף של גיל ההתבגרות הנו הצורך התפתחותי להזדהות עם דמויות שונות שאינן ההורים, כמו:  שחקנים, זמרים, דוגמניות - כולם זוהרים, יפים, רזים ומצליחים. דבר זה מגביר את מערכת הלחצים על הנערה המתבגרת החווה שינויים גופניים. המתבגרות משוות את עצמן וגופן לאותן דמויות, ומרגישות בתסכול ובחוסר שביעות רצון מגופן, כאשר הוא לא דומה לאותו מבנה גוף אשר אליו הן שואפות להגיע. רבות מבנות הנעורים חולמות ושואפות להיות דוגמניות, מקצוע הנתפס על ידן כזוהר וכפותח אפשרויות אין סוף.  עיתוני נוער רבים מעודדים נטייה זו ומפרסמים בין דפיהם סוכנויות דוגמנות למיניהן הקוראות לנערות להצטרף אליהן.

 

ירידה משמעותית במשקל בגיל זה תיתן את אותותיה באיחור בקבלת מחזור הווסת הראשון או בהפסקתו, ובשיבושו של המנגנון ההורמונלי. לאלה יתלוו בעיות בריאות גופניות ונפשיות נוספות חמורות לא פחות, כמו : אנמיה, חסר בוויטמינים, חסר בסידן הנדרש לבניית העצמות, הפרעות בגדילה, ועוד. לא סתם היו נוהגות הסבתות שלנו לומר: "בשביל לגדול צריך לאכול". אכן כך. תזונה לקויה פוגעת בגדילה ובהתפתחות. תופעות אלה משמעותיות במיוחד בגיל ההתבגרות, מכיוון שצרכיו הבסיסיים של הגוף גדלים בשל  הצמיחה הגופנית המהירה המאפיינת גיל זה.

 

לכן, לגדול כנערה מתפתחת בחברה אשר  חותרת לרזון והיא בעלת דעות קדומות ושוללת את השמנות ברמה הערכית, הופך את הפחד מן ההשמנה לבן לווייתה הקבוע של הנערה. נערות טרום גיל ההתבגרות ובגיל ההתבגרות,  מנסות בכל כוחן לשלוט על ולעצור את התהליכים ההתפתחותיים שסימניהם - התעגלות האברים והעלייה במשקל, אינם עומדים בקנה אחד עם מבנה הגוף של הדוגמנית הכחושה והמורעבת כמוה הן שואפות להיראות. למעשה פעמים רבות הן נדחפות לכך, או שהן מקבלות עידוד וחיזוקים רבים מן הסביבה, על יכולת שליטתם העצמית ועל היזמה שהן נוקטות.  קבוצת הגיל, הורים ובני משפחה , מורים להתעמלות ולריקוד, עשויים לדחוף אותן ולתמוך בניסיונותיהן לרדת במשקל או לשמר משקל גוף נמוך. לפעמים מספיקה הערה תמימה מצד מישהו המקורב לנערה, כמו: "הג'ינס שלך נראים קטנים עליך", או "האם לא השמנת קצת בזמן האחרון?", על מנת לדחוף אותה לדיאטה.  החברה המעודדת את הנערות לרדת במשקל,  נותנת תוקף למסרים מעוותים אלה. ניתן להבחין בכך  על כל צעד ושעל.  דוגמא טובה למגמה זו הנה  מבצע הרזייה נושא פרסים לבנות הנעורים הנקרא : "לרזות זה הפרס הגדול" , שארגן  אחד העיתונים הנפוצים ביותר  לבני נוער בארץ, בחודשי הקיץ של שנת 1996 .  מבצע זה אשר נועד לקדם את מכירותיהם של מוצרים מסוימים,  הבטיח פרסים לכל נערה אשר תרד במשקל. כמובן שמבצע כזה טומן בחובו סיכונים רבים שקשה לשערם.

 

על פי מחקרים נמצא כי עוד לפני גיל ההתבגרות, הדימוי העצמי והרגשתה הטובה של הילדה קשורים באופן ישיר למשקלה וצורת גופה. לא נדיר כיום למצוא ילדות צעירות כבר בגילאי 4,5 המביעות את רצונן לעשות דיאטה, כי הן פוחדות מלהשמין. במחקר שאני עצמי ערכתי, בקרב בנות קיבוץ בגיל ההתבגרות, דווחו 85% מהן כי אינן שבעות רצון ממבנה גופן, וזאת ללא קשר למשקלן האמיתי. 63% מהן חושבות על דיאטה, ו - 30% מרגישות אשמות לאחר אכילה. על פי מחקרים נוספים נמצא כי בקרב נערות בתי ספר תיכוניים, 40% מהן נוקטות  בדיאטה, במטרה להיות רזות יותר.

 

מאפיין נוסף של גיל ההתבגרות הוא היכולת להעריך נכון סיכונים וסכנות.  למתבגר או מתבגרת יש צורך התפתחותי לבחון את הכוחות, היכולות והגבולות של עצמם, גם אם המעשים שלהם גובלים פעמים רבות בסיכון אמיתי של בריאותם הגופנית והנפשית. ניתן לראות זאת בשטחים רבים בחייהם, כמו אופן הנהיגה בדרכים, התנסויות בעישון, שתית אלכוהול וסמים ופעמים רבות גם באופן האכילה שלהם. אכילה לא תמיד נתפסת אצלם כצורך קיומי. לכן אין הם מודעים לסיכונים הטמונים בצמצום צריכת המזון, וגם אם הם מודעים לכך במידה מסוימת,  קשה להם לתפוס כי להתנהגותם ישנן השלכות ישירות על בריאותם וחייהם. הצורך שלהם לחוות התנסות עד תומה, גובר לעתים על כל שיקול דעת הגיוני. הסכנות נראות להם מהם והלאה, בלתי מוחשיות - הם מאמינים כי "להם זה לא יקרה".  בנוסף, קיים הצורך ההתפתחותי למרוד במסרים המועברים על ידי עולם המבוגרים. "אני כבר לא ילדה קטנה ויודעת  טוב יותר מכולם מה אני צריכה, כמה עלי לאכול, ואיך אני רוצה להראות", הנם משפטים נפוצים מאוד בקרב בני נעורים, המנסים לבטא את עצמם, להשתחרר "משליטת" המבוגרים על חייהם ולהגיע לעצמאות.

 

נערות  מתבגרות המצויות בסיכון הגבוה ביותר לפתח אנורקסיה או בולימיה נרבוזה, מפנימות את המסרים התרבותיים ומגלות כי בחברה המעודדת את הרזון והצורה החיצונית ה"מושלמת", המפתחת פחד מן השמנות, לועגת לשמנים ודוחה אותם, יש להשקיע כל מאמץ, ולו גם במחיר הבריאות, על מנת להגיע לרזון המיוחל.  על רקע כל אלה,  הן מגלות כי לנערות רזות יש יותר חברים, יש להן הצלחה גדולה יותר עם בני המין השני, הן מקובלות ומוערכות יותר מבחינה חברתית, והן מקבלות ציונים גבוהים יותר בבית הספר. הן מגיעות למסקנה כי הן יכולות להשיג קבלה בקרב בני מינן, את אהבת הוריהם, והכרה חברתית, באמצעות חתירתן הבלתי מתפשרת לרזון. חוויתן את העצמי הפנימי שלהן, את השליטה שלהן בחייהן, ואת מאבקן לעצמאות וייחודיות, מתקשרים ישירות עם מבנה גופן וצורתן החיצונית.

 

נכתב על ידי , 4/3/2017 15:57  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



1,730

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשרית ש. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שרית ש. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ