לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


על מי אני עובדת?!

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2012

חדש


כבר הרבה זמן שנעלמתי לכולם. לעצמי.

אני כבר לא אותה ילדה "שלוחית" שרק מעניין אותה מוזיקה, ושחור, ואעאעא (עדיין, קצת, אבל לא כמו פעם.)

 

הפכתי ליותר נשית, יותר "מודעת" לעצמי פתאום.

הרבה דברים השתנו לי, פרצתי הרבה גבולות שלא תכננתי, פתחתי את הלב שלי ונעלתי אותך בתוכו.

אני לא מתחרטת, אפילו לשנייה, על כלום. 

אבל כן נראה לי שהייתי צריכה להיות קצת יותק "קשה להשגה".. אולי אז הדברים לא היו הופכים להיות כאלה מובנים.

אולי אז היית ממשיך לכתוב לי כל יום מכתבים ארוכים על כמה שאתה אוהב אותי.

אולי אז לא היית מפסיק ללחוש לי מילים מקסימות.

אולי אז כן היית מנסה קצת יותר, רוצה קצת יותר, מתאמץ קצת יותר.

אולי אז לא הייתי עכשיו בוכה על "למה?"

 

אני יודעת שאתה אוהב אותי, אני יודעת שאני צריכה לדעת ושאתה לא צריך להגיד לי כל הזמן.

אבל יש הבדל בין כל הזמן לבין פעם בחודש. 

ויש הבדל בין הדברים שהיית אומר בהתחלה לבין הדברים שאתה אומר עכשיו.

עכשיו הכל מובן מאליו, בשבילך.

אני עדיין מסתכלת עלייך עם חיוך מאוהב ומודה לאלוהים שזכיתי בך.

 

נמאס לי גם כל הזמן להיות זאת שדברים מפריעים לה. להיות זאת שתמיד יש לה ביקורות ודברים לא קורים כמו שהיא רוצה.

נמאס לי להגיד לך את זה, ואז אתה תגיד "משתדל" או "את לא צריכה להרגיש ככה" או כל דבר אחר.

אני דפוקה. תמיד אני יוצאת דפוקה.

גם עכשיו.

 

 

אויש, זה אוכל אותי.

אני אוהבת אותך.

 

 

 

 

לפחות דבר אחד טוב יוצא לי מזה, אין לי תאבון D: 

נכתב על ידי , 4/6/2012 09:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





2,815
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , אהבה למוזיקה , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAutistic אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Autistic ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ