לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Talkin' 2 myself




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2012

away from here...


אתמול היה כיף! ממש נהניתי. הרבה זמן... יותר נכון, אף פעם לא רקדתי ככה (אני מודה שהאלכוהול תרם את חלקו...).

בנוסף לזה, חזרתי הביתה ונרדמתי מהר ורצוף... מה שלא קרה כבר שבוע.

 

הבוקר היה פחות נחמד. לא האנגהובר או משהו, לא שתיתי הרבה בכלל... אבל, הורים.

אמא אמרה לי לסדר את הבגדים שעל הספה, כל הזמן היא ממשיכה להגיד את המשפט של ההורים הזה:

"כמה פעמים אפשר להגיד לך אותו דבר?"

אפשר אין סוף. המשפט הזה מעצבן אותי כי כשהיא מבקשת ממני לעשות משהו, זה תמיד הולך ככה:

 

"תסדרי את החדר שלך"

"אוקי אמא"

"עד שאני חוזרת אני רוצה לראות אותו מסודר"

"אוקי"

"אני רצינית, תסדרי את החדר שלך"

"אוקי"

"אם הוא לא מסודר עד שאני חוזרת את תקבלי ריתוק"

"אוקי"

"טוב הלכתי תזכרי לסדר"

"לסדר את מה?" (כל כך בא לי להגיד לה את זה אבל אני אומרת "אוקי").

 

ואז היא אומרת שהיא אומרת כמה פעמים אותו דבר. זאת לא אשמתי! תשלטי בעצמך! תטפלי בזה אישה!

 

בכל מקרה, סידרתי את הספה ואז היא התמקדה במה שלא בסדר (כמובן!) וזה הרגיז אותי ואני מודה שאמרתי משהו לא יפה במיוחד... והיא החטיפה לי על זה כאפה.

זה היה ממש משפיל ומעליב, אני לא חושבת שהיה מגיע לי לקבל אותה. אמרתי לה את זה, היא השיבה "זה היה ליטוף" אז אמרתי "ומה שאני אמרתי היה מחמאה" ועוד צעקות מהצד שלה ושקט ודמעות מהצד שלי.

פשוט יושבת על הכיסא עם המוזיקה והדמעות... והיא ממשיכה לצעוק ולאיים מה היא תיקח לי. ואני יודעת שהיא לא תיקח כלום.

 

לא כיף לא כיף.

הלוואי שכולם בבית היו מאבדים את הקול.

 

נכתב על ידי גברת ווינצ'סטר , 25/2/2012 16:15  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  גברת ווינצ'סטר

בת: 23

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגברת ווינצ'סטר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גברת ווינצ'סטר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ