לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

it's ok, they told you what to dream...


אין פה שום דבר מעניין או מרתק,כנראה.. סתם הרבה פריקות של עצבים או אושר.

Avatarכינוי:  amylice

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2013    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

4/2013

...


זה מדהים איך אפשר להיות כלכך שונה ממישהו.
סתם יצא לי לחשוב על זה עכשיו.
יש אותה,שהיא כותבת כלכך יפה,ורואה את העולם בצורה כלכך רצינית ומעוותת.וכמובן שאין צורך לשפוט אותה על זה.והיא כותבת על דברים שהיא מרגישה עם עצמה.על איך שהיא רואה את היקום.וזה לא שאני לא מזדהה,פשוט הדברים האלה נראים לי רגעיים ולא חשובים,לעומת החשיבות שהיא מייחסת אליהם.ולעומת העומק שהיא רואה בהם.
ויש אותו,שהוא בדיכאון והכחשות תמידיות,ושום דבר לא טוב לו מצד אחד,מצד שני הוא גם לא מנסה לשנות את זה,וכן,רע לי לראותו ככה.
ולפעמים נדמה שהוא מנסה להיות מישהו שהוא לא.וגם על זה כמובן אין בזכותי או ברצוני לשפוט,כי אני כן מכירה את המצב הזה,אבל המצב הזה עוד יותר מתסכל מהמציאות עצמה.והסרטים האלה שאתה מכניס את עצמך אליהם...כלכך קשה לצאת מהם.
ואז יש אותי,ששום דבר לא חשוב לי יותר מאנשים.
וכל הפוסטים שלי פה תמיד מיוחסים למישהו.ואחרי שאני קוראת את הבלוגים שלהם אני מרגישה נורא שטחית וחסרת רגשות.מצד שני,אני פשוט בן אדם כזה.תמיד הייתי בתוך חייהם של אנשים.מעולם לא נכנסתי לדיכאון כי ראיתי את העולם בצורה עצובה כלשהי.נכנסתי לדיכאון כי מישהו עשה לי רע.
ומצחיק אותי שגם עכשיו כשאני מנסה להסביר את עצמי,אני עדיין מערבת גורמים אנושיים חיצוניים לפוסט הזה.מה שעוד יותר מוכיח שמחשבותיי,תלונותיי,הכעס שלי,הדיכאון שלי,כל מצב רוח שהוא,כל רגש שהוא,זה תמיד נגרם ממ-י-ש-ה-ו.לעומתם,שאצלם זה יכול להיגרם סתם כי השמיים יפים היום.וזה לא שאני מתלוננת על זה,ממש לא.סתם מוזר לי.
ואולי אני בכלל בהכחשה מותמדת.אולי אני מדחיקה את הרגשות שלי כלכך חזק,שפשוט הפסקתי לראות משהו משמעותי בנופים האלה.או בסיטואציות למיניהם.זה משהו שהיא אמרה לי פעם,ואולי היא צודקת.והדבר היחיד שמרגש אותי זה אנשים.זה הדבר היחיד שמחזיק אותי.
ולכן לא הגיוני לי ולא אפשרי שאי פעם אשאר לבד.כי פעם אחרונה שזה קרה,הייתי נורא קרובה למוות.
וההרגשה הזאת הייתה מזעזעת.וכל הקיצוניות הזאת מזעזעת גם היא,אבל זה אמיתי לחלוטין.
וכן,רוב הסיכויים שמה שכתבתי כאן לא יהיה מובן לאף אחד,כי בקושי אני מבינה את זה.ואי אפשר באמת להסביר את זה בכתב.כי תכלס אני סתם כותבת כל דבר קטן שעולה לי במוח כרגע.אני אפילו לא מנסה לגרום לזה להישמע ״מגניב״ או ״ספרותי״ או ״פלצני״.כי אין לי כוח לשטויות האלה.
אבל כן,זה מדהים אותי כל פעם מחדש נקודות המבט הכלכך שונות האלו.
נכתב על ידי amylice , 2/4/2013 00:28  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



645
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים , ערים וירטואליות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לamylice אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על amylice ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ