לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Art Of Living


"Hope. it is the only thing stronger than fear...."


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2014


השמיים היו מוארים בכוכבים ופנסי הרחוב עימעמו את פניך
התחלת לבכות בשנייה שפתחתי את פי. עם עניים ריקות ודמעות שככל שהם זולגות כך התקווה נשפכת איתם.
אמרת שאת בודדה ושאין לך אותי. אמרת שכל כך כואב לך
ושאין לך בשביל מה להילחם. שהכל כל כך קשה.
וזאת אותה השיחה שערכנו כבר יותר ממליון פעמים.
אני ואת והשמים שמלאים כוכבים. אני רוצה למות אמרת
וזה לא משהו שלא ידעתי. באותם המילים שאמרת אז כשהמצב היה שונה
אני רוצה למות. ואמרתי לך שאני לא אותו בן אדם ואני לא אזיז הרים בשביל לעזור לך. אמרתי לך שאני לא מוצאת את הטעם בלסיים את החיים כי יש בשביל מה לחיותץ ולא שיקרתי לך. לעולם לא מכרתי לך שקרים מתוקים.
אני אמרתי את האמת גם אם היא מרה. ובכית. ונשברת. ופחדתי.
כי ברגע שאמרת שאת פשוט רוצה אותי וכבר לא אכפת לך איך. 
אז ידעתי שהמצב בעייתי. אני פחדתי להתקרב כי אין לי מה לחפש בקרבתך יותר.
התיישבת על החומה. וידעתי שזה הולך לקרות. ברגע הזה הפסקתי את כל מה שהיה לי לומר. והמילים הבאות יצאו לי מהפה בסדר מבולבל. בבקשה תעשי בשבילי רק משהו אחד תרדי מחומה. תעמיד ונדבר. תרדי משם בבקשה. ולמרות שישבת כאילו את נהנת מהגובה. אני ואת ידענו שזה לא העניין. בבקשה פשוט תרדי משם. אמרת משהו לא הקשבתי כי התעקשתי שתרדי. וויתרת. הטת את גופך אחורה ונפלת. היד שלי נזרקה לפנייך לנסות ולהציל אותך מלפול. אבל לא יכולתי להגיע אליך. שמעתי את גופך מוטח ברצפה. הסתכלתי למטה ולא ראיתי אותך. ברגע הזה ידעתי. את וויתרת. כל כך הרבה מחשבות רצות בראשי ורק דבר אחד. אני קראתי לעזרה. כולם רצו אליך כאילו הם ידעו מה קרה. כאילו מישהו אי פעם ידע מה הלך שם. את וויתרת ואני כמו שאני תמיד ניסיתי להציל אותך. 
הדמעות התחילו לצאת ולא יכולתי לשלוט בדבר. למען האמת רציתי לקפוץ אחריך. כי אולי את צודקת ואולי עדיף שהכאב יפסק. שמעתי אותך צועקת מכאבים. רציתי למות. האשמה אולי אוכלת אותי אבל הכאב שבאמת הורג אותי הוא הידיעה שאני עמדתי מולך. ואת וויתרת לי מול העניים. חלק בי נעלם והוא היה החלק ששייך לך. הוא כבר אינו נמצא בגופי. אף אחד חוץ ממך וממני לא ידע מה קרה בלילה הזה שחלק ממני וחלק ממך נעלם. אף אחד חוץ מאיתנו.ועכשיו אני על חומת רגשותי אומרת לך שאיני יכולה לשאת את הכאב הזה יותר. ואני קופצת. בתקווה לנחות על רגלי ולהגיע למקום טוב יותר. להתראות.
נכתב על ידי The lonely one , 31/5/2014 21:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שנתיים לבלוג!


פתאום קלטתי שעברו שנתיים מאז שפתחתי את הבלוג!! 

אני לא מאמינה זה ממש ממש מבדר אותי אם לומר את האמת.

פתחתי את הבלוג באמצע האישפוז הפסיכאטרי שלי הרגשתי רע 

אני חושבת שהמקום הזה נתן לי מפלט שלא הייתי מצליחה לקבל בשום מקום אחר.

אז תנו לי לעשות לספר בקצרה מה קרה בשנתיים האלו.

 

הייתי באמצע אישפוז במקום מאוד לא טוב בחיים שלי ואם לומר את האמת למדתי מזו התחתית של התחתית

השתפרתי אחרי הרבה מאמץ והיה לי קשה הכרתי אנשים מדהימים.

התחלתי לחזור לעצמי ללמוד ולהגיע לבית ספר.

השנה עברתי לבית ספר רגיל השתחחרתי מהאישפוז

**התאשפזתי שוב הרגשתי מש רע יצאתי אחרי שלושה ימים**

התאהבתי נשברתי כל מני דברים קרו 

פתחתי את הבלוג הזה בתור ילדה בת 15 מדוכאת מהחיים שלה

בואו נגיד ככה יצא לי האוויר מהמפרסים ;) אני לא יכולה בכלל לתאר מה עברתי

פגיעה עצמית הבנה קבלה נתינה נפילות שמחה כאב אושר כל כך הרבה 

אני לא מאמינה שאני מי שאני עכשיו אני כל כך מודה על המקום הזה

על עצמי על הכל. אני מאושרת במובן מסויים

הבעיות שלי עדיין איתי אני עדיין לומדת לשלוט בהם 

אבל אני אדם אחר אני עם כוחות אחרים. אני לא אשכח כלום הצלקות שלי נשארות עלי

אבל אני מאושרת. 

תודה ישרא ותודה לי <3

נכתב על ידי The lonely one , 16/5/2014 23:17  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  The lonely one

בת: 17

MSN: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
6,411
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , משוגעים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe lonely one אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The lonely one ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ