לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

.When you have lost hope, you have lost everything


"מחשבה אחרונה חלפה במוחה לפני האפלה שנופלת על כולנו, על מרמיטות ועל בני אדם כאחד: מה קרה?"


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2017    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   




הוסף מסר

5/2017

על אהבה ובולשיט


נראה כאילו כל החיים שלי סובבים סביב אהבה, וכל שאר הבולשיט שאדם ממוצע יכול לסבול.


מגיל קטן אני זוכרת שאני רודפת בסוג של אובססיביות אחרי אהבה, אחרי הצורך שמישהו יאהב אותי והצורך לאהוב.


אני אוהבת בצורה מוחלטת, או לא בכלל.


וקצת קשה לי להבין אנשים שאוהבים "באמצע"


כמעט בכל שלב בחיי (בערך מגיל 8) הרגשתי את רגש האהבה כלפי מישהו מסויים (התאהבהות אם תרצו לקרוא לזה ככה)


אני זוכרת את עצמי בכיתה ב וג, ילדה קטנה שלא יודעת בכלל מה זאת אהבה אמיתית, רק חולמת על אחת כזאת.


מסתכלת על הילד החמוד מהצד השני של הכיתה ורק רוצה שהוא יאהב אותי בחזרה.


ואז גדלתי והתבגרתי והאהבות של פעם נראו לי מצחיקות, וצחקתי בחוסר ידיעה מוחלט שאני ממשיכה באותו מסלול של אותה אהבה.


כי גם היום, בגיל (כמעט)20, אני מוצאת את עצמי יושבת בכיתה באיזה שיעור בבסיס, מסתכלת על הילד החמוד (כי בואו נדבר תכלס, הוא לא גדול ממני בהרבה) מהצד השני של הכיתה.


רק שהפעם במקום חולצה עם סמל בית ספר הוא לובש מדים,


ובמקום תיק קל-גב עם ציור של גיבור על, יש לו על הכתפיים דרגות קצונה.


והוא לא היחיד.


לא רחוק ממנו יושב אחד שבזמן שאני מסתכלת עליו בתקווה, המבט שלו מופנה כלפי אחת אחרת.


ואחד שלא נמצא בכלל בכיתה, שלא מתאים לי בכל כך הרבה רמות.


ואחרי השיעור ואחרי כמה ימים, אני נפגשת עם אותו אחד שאהבתי כל כך הרבה זמן, ומספרת לו את כל העדכונים המיותרים במיוחד למרות שהם לא מובילים לכלום.


אני תקועה בתוך שלולית שנוצרה מכל האהבה שאני נותנת לאחרים, בלי היכולת לצאת או לעשות איתה משהו.


אני לא מעזה לקום ולהגיד דברים,


אני יושבת מרחוק,


אני לוקחת 10 צעדים אחרוה לפני חצי צעד קדימה.


אני מנסה בכל הדרכים הכי לא יעילות, וחושבת שחיוך נחשב להצלחה.


אני אוהבת יותר מדי, וחזק מדי.


זה כבר הפך להיות התיאור שלי בחיים.


אני לא יודעת אם זה נובע מפחד מסירוב, או מפחד משיפוט.


אני לא מצליחה להבין אם מה שמפחיד אותי יותר זה לקבל את ה"לא" או שלנצח יחשבו עלי דברים שאני לא רוצה שיחשבו עלי.


כי כל כך אכפת לי מה חושבים עלי ואיך אני נראית כלפי אחרים למרות שאני לא תמיד מראה את זה, ואני מנסה ליצור את התדמית הכי מושלמת שאני יכולה כדי לקבל את ההערכה והכבוד שמגיעים לי.


אני שותקת וסופגת כדי שלא יחשבו שאני בכיינית,


אני אומרת כן כדי שידעו שאני אמינה.


אני לא אומרת מה מפריע לי


או מה קשה לי


או שאני צריכה עזרה.


כדי שחס וחלילה לא יחשבו שאני חלשה ולא יכולה להסתדר לבד.


אני שופטת את עצמי בצורה הכי קשה כדי להגיע למצב שאין על מה לשפוט יותר, כדי שאחרים לא יעשו את זה.


כי גם ככה קשה לי להתמודד עם עצמי, אז עם אחרים עוד יותר.


ואני מסתירה את החלקים בעצמי שאני אוהבת כי מבחינת אחרים הם "לא נורמליים" ו"מוזרים"


כל הכתיבה והשימוש הטוב במילים,


העובדה שבכמה משפטים קצרים אני יכולה לגרום למישהו לבכות או לצחוק, שיש לי את הכישרון הזה לחבר מילים טוב.


ואני לעולם לא אבין למה אחרי שבמשך שנים ניסיתי לבנות אישיות שטוב לי איתה, אני מסתירה אותה מכולם חוץ מהקרובים אלי ביותר.


למה אני מרגישה את הצורך להתנצל אחרי שאני מעלה עוד תמונה של ספרים או שקיעה לרשתות החברתיות?


הרי זה מה שעושה לי טוב.


זה מה שאני בוחרת לפרסם ולשתף.


הרי, אין חוק שמחייב אותי או כל אחד אחר לפרסם תמונה של עצמו כל X זמן.


אז למה כשאני לא עושה את זה אנשים מסתכלים עלי מוזר?


למה כשאני מעלה תמונה שלי פעם ב3-4 חודשים ואז ממשיכה ברצף של תמונות שעושות לי טוב שהן לא הפרצוף שלי אנשים צריכים להעיר ולהגיב?


למה אני מרגישה את כל העיניים ננעצות עלי כשאני מנסה להראות חלקים מעצמי אחרי שאומרים לי להראות אותם?


ולמה אני מתעסקת בכל הבולשיט הזה?


ולמה כל מה שאכפת לי ממנו, זה אהבה והבולשיט הזה?

נכתב על ידי Call Me G. , 11/5/2017 19:57  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  Call Me G.

בת: 19



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לCall Me G. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Call Me G. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ