לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

.When you have lost hope, you have lost everything


“I'm one of those people who doesn't really know what he thinks until he writes it down.”


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2019    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      




הוסף מסר

6/2019

22-06-2019 21:16


למדנו ביחד מתמטיקה

אז אתה בטוח זוכר כמה המורה אהבה את האסימפטוטה השואפת לאפס,

זו שעד האינסוף רק מתקרבת ולא ממש נוגעת

ואני נוטה להאמין

שזו המטאפורה המדוייקת ביותר לתיאור שלנו

כמעט נוגעים

אבל לעולם לא

כמו שני קווים מקבילים רק שאני מתקשה כל כך לראות את המרחק בנינו לפעמים שאני חושבת שאנחנו ממש שם אחד ליד השני, נוגעים לחלוטין

ואז אני נזכרת

שאנחנו אסימפטוטה.

ולאט לאט העניין שלי בך נעלם כי אתה כל כך לא צפוי ברמה שמרגיזה אותי

ואני רק רוצה לעצור הכל כדי להבין מה הולך אצלך בראש

ואיך אתה גורם לי לפעמים לרצות לברוח ממך הכי רחוק שאפשר

ולפעמים לעמוד ממש לידך ועם הנגיעה הקלה ביותר להראות שאני כאן.

הוא לעומת צפוי לחלוטין, אני יודעת ששום דבר שאעשה לא יוביל לשום תגובה מצידו ואת העקביות הזו שלו למדתי לאהוב עם הזמן כי אני מעדיפה שהוא יהיה רחוק כל כך ולא יזוז, אבל שיהיה שם.

ואתה מתרחק ומתקרב וזה נראה כאילו הגישה שלך משתנה לפי מצב הכוכבים בשמיים, ואנ אוהבת כוכבים אבל לא את השינויים שהם עושים לנו.

ואם לרגע חשבתי שאנחנו חברים, או לפחות חברים לעבודה כנראה שטעיתי כי אחרת אין לי הסבר רציונלי אחר ללמה לא באת להגיד שלום אבל כן אמרת לי למרחת שראית אותי,

וזה מצחיק כי דווקא ברגע ההוא שהיית שם איתי באותו יקום שונה לחלוטין שהוא לא העבודה שמחזיקה אותנו חזק בין 9-3 הייתי הכי אני שהייתי אי פעם,

יושבת על שפת המדרכה עטופה במעטה אלכוהול מעונן שגרם לי לרחף קצת אבל נתן לי להוריד מספיק מחסומים כדי לצחוק מכל הלב,

להינות מהעובדה ששתי החברות הכי קרובות שלי שלא נפגשו מעולם נמצאות ממש לידי, כל אחת במרחק נגיעה

והאם אני שמחה לא באת להגיד שלום? כי אלוהים יודע מה היה קורה אם הייתי רואה אותך, יכול להיות שהייתי שופכת את כל המחשבות שרצות לי בראש שרובן לא הגיוניות בכלל,

ואני יודעת שמראש אתה לא היית זה שקיוויתי לראות אלא הוא, כמו תמיד, כי אתה רק הסחת דעת שנותנת למוח שלי דקת מנוחה לפני הריצה הבאה במסלול שלו, שלא נגמר לעולם.

ואולי הייעוד שלי הוא להישאר במרחק נגיעה ממך ובמרחק עולמות שלמים ממנו, תקועה במרחק ריק ובודד לבדי,

ממציאה עולמות ומציאויות חדשות שלעולם לא יתממשו

אולי נועדתי לשוטט לעד בעולם כשאני תקועה בתוך הראש והמחשבות של עצמי,

אולי נועדתי לתעות, אבל לדעת תמיד את הדרך הביתה.

נכתב על ידי Call Me G. , 22/6/2019 20:52  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



13-06-2019 21:57


I thought you were better.

ולחשוב שכמעט נתתי לך את הספר שהכי קרוב לי ללב

ולחשוב שכמעט בטחתי בך לגמרי

ולחשוב שנפתחתי אליך 

ועניתי על כל דבר ששאלת

ולחשוב שהאמנתי לך לגמרי כשאמרת את הדברים האלה

תן לי לסכם את זה במשפט אחד

אתה אפילו לא היית שיכור.

אני זוכרת שפעם, הייתי כותבת לו מכתבים עם התחלה וסוף.

ואז הוא שתה יותר מדי ואמר את כל הדברים ההם.

ועליך אני פשוט כועסת.

כי שיקרת לי,

אמרת שלא תהיה מסוגל,

ותראה איך פתאום אתה כן.

אני מתערבת שזה כדי לגרום לה לקנא נכון?

כדי שהיא תשים לב אליך סוף סוף?

לעזאזל

באמת שלא אכפת לי

תהיה עם מי שאתה רוצה

אבל אל תשכח שאמרת לי שלא תהיה מסוגל להיות איתה,

ועכשיו אתה כן.

 


ואתה אפילו לא היית שיכור כשאיכזבת אותי.

 

 


 

עברו יותר מארבע שנים.

זה מצחיק,

אני באמת משועשעת מכמות הכעס שהייתה לי כלפיך אז,

"אני מתערבת שזה היה כדי לגרום לה לקנא נכון?"

אנחנו חברות היום אגב.

לא חשבתי שזה יקרה,

בעיקר כי דאגו להכניס לי למוח כמה היא רעה, ולא היה לי את הלב לספר לה ששנאתי אותה בעיקר בגלל שהיא קיבלה ממך כל כך הרבה תשומת לב ולא רק בגלל אותה אחת שרק סיפרה לי כמה היא הנוראה מכולם (היא לא. היא אף פעם לא הייתה.)

אתה עדיין היית פיכח לחלוטין כשאכזבת אותי,

אבל סלחתי לו אחרי השטויות שעשה כששתה יותר מדי,

וסלחתי לך על ההחלטות המודעות שעשית גם בלי טיפת אלכוהול.

זה כנראה לא היה כדי לגרום לה לקנא, וגם אם כן זה לא כל כך עבד.

היית עם מי שאתה רוצה ולי היה אכפת כל כך

היום אני כותבת לך את כל אותם המכתבים, אבל בלי התחלה וסוף אלא רק עם אמצע,

מין מכתב ארוך שלא נגמר שמכיל את כל המילים שאין לי את האומץ להגיד לך.

נפתחתי בפניך ואני לא מתחרטת על זה, אני לא מתחרטת שראית אותי במצב כל כך טהור.

כי אני משתדלת להיות אמיתית היום.

אני משתדלת לחיות עם פחות בולשיט.

וכנראה זו הסיבה שסלחתי לך.

מין תהליך החלמה שכלל כמה וכמה נפילות חזקות שהחזירו לי את האחיזה במציאות אחרי שאיבדתי אותה, ואת עצמי, לרגע.

אולי זה טוב, ההוצאה הזו של הרגשות והמילים שלא אגיד לעולם.

כנראה לנצח תהיה ה"מה אם" שלי.

נכתב על ידי Call Me G. , 13/6/2019 21:57  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



13-06-2019 21:20


9-10-18 22:30

התחושה הקרה שעוטפת אותי ברגע שאני יורדת מהאוטובוס מביאה איתה את הרצון להיות עטופה ביותר משמיכה או שרוולים ארוכים של בגד, משהו חייתי שמבקש קרבה של גוף נוסף שמייצר את אותן פעימות הלב שאני מדמיינת את עצמי מקשיבה להן כבר חודשים.

ובאוזניים מוזיקה שגורמת לי לרצות לרקוד אבל האוויר קר בצורה העדינה ביותר שמבשרת את בוא הסתיו שאולי יש סיבה שחלק מהאנשים קוראים לו fall, כי זו חתיכת נפילה לרצות פתאום את הקרבה של האדם שעד היום שכנעתי את עצמי שאני לא צריכה.

ומעניין מה יקרה כשיגיע החורף לשיא ואהיה עצמי לבד במדינה אחרת, מרוחקת וקרה יותר מהבית. מי יודע אם תהיה שלי עד אז או בכלל, מי יודע אם אמצא זרועות אנושיות שיחממו אותי כשהגשם ירד ברחובות המוארים של פריז או של רומא, האם עדיין אקווה שדווקא אתה מבין כולם תהיה זה שמחכה לי בסוף היום?

עד אז, עד שיגיע החורף, אני נשארת לקוות. אמשיך לנסות לאזור את האומץ המספיק לשלוח לך הודעה ואמשיך להיכשל בכל יום מחדש, ואתהה עם עצמי האם הרגשות האלה אמיתיים או שכמו דברים רבים בחיי אולי המוח שלי מעוות את המציאות ואני כבר לא יודעת מה נכון.

ולנצח אתחרט על כל המילים שלא אמרתי כשהייתה לי הזדמנות, ולנצח אחכה לחורף, ולנצח אקווה שתהיה שלי.

כי שברת לי את הלב וסלחתי לך על כל אותם הדברים שמעולם לא ידעת שעשית, ואני לא יודעת אם מגיע לי, אבל אולי תוכל לתת לי הזדמנות עכשיו, כשהתחיל הסתיו ואיתו הקור ואיתו הצורך להיות נאהבת אך ורק על ידך?

 

 


 

זמן אחר,

מציאות שונה,

אותה תחנת אוטובוס שבה אני יורדת תמיד, הפעם אחרי סיבה אחרת לביקור בעיר הגדולה.

האוויר קריר, אבל לא כמו בפעם ההיא,

הרצון להיות עטופה שכח מעט בגלל הזיכרון המעומעם של החום משעות הצהריים.

הסתיו הגיע וחלף, הנפילה נראית כאילו עוד לא הסתיימה.

החורף הגיע גם הוא, ואיתו המדינות המרוחקות והקרות כל כך הרבה יותר מהבית שבהן הייתי עצמי לבדי.

לא היית שלי עד אז, וגם לא עד הרגע הזה, וכן מצאתי איזשהן זרועות שחיממו אותי כשהיה לי קר ובודד, אבל הן לא היו של אדם אחר אלא שלי.

הגשם לא ירד ברומא עד הרגע שעזבתי, מין בדיחה מרושעת של העולם.

גם בפריז הגשם היחיד שירד היו הדמעות שלי, מסיבות כאלו ואחרות.

ועדיין קיוויתי שאתה מבין כולם תהיה זה שמחכה לי בסוף היום.

כי כבר קרה מצב שבו בסוף היום, אתה היית האחרון שראיתי, במלון באמצע העיר שכולם חולמים עליה, העיר שבה העזנו לחלום ביחד.

העיר שבה שברת לי את הלב, והעיר שבה אני עוד חיה במחשבות.

אבל אז הגעתי לעיר אחרת, ושם באמצע יום קודר וסגרירי אחד שלחת לי הודעה.

ואני לא רוצה להגיד שהתרגשתי אבל הלב שלי רטט במין רטט מיוחד ששמור רק לך.

ולרגע אחד היית ביחד איתי, בחורף, כשבחוץ יורד גשם, או ברד, או סופת שלגים, אבל לא התייחסתי כי אני הייתי עטופה במין חיבוק דמיוני של אלפי ספרים וחימום נדרש, והמחשבות עליך.

היה שם לב פועם אחד, ואלפי מחשבות, ושיחה חוצת יבשות וימים שבסופה עוד העזת לשלוח לי לב, אלוהים כמה רציתי שתהיה לידי באותו רגע כי ההודעה הזו לא שווה כמו המציאות שלך לידי.

ואחרי שחזרתי, לא עזרתי את האומץ לשלוח לך הודעה אבל עזרתי המון אומץ לבדקר במקום העבודה שלך בפעם הראשונה,

וראית אותי וחייכת ורק רציתי שהעולם יעזור ואשאר ברגע הזה לנצח, שבו כל מה שמפריד בנינו הוא כמה צעדים ומאות מילים שמעולם לא אמרתי.

וגם אחרי שהכרתי אותו, אתה עדיין אתה, ואתה תמיד חזק יותר מכולם, והוא לעולם לא יגיע לרמת הרגשות שאתה מפעיל אצלי במבט אחד קטן.

ואני לא יודעת אם מגיע לי,

אבל אולי תיתן לי הזדמנות עכשיו,

כשהתחיל הקיץ ואיתו החום ואיתו הזכרונות ממסיבת הסיום שבהם אני רואה אותנו מתחבקים בחניה החשוכה אחרי שהכל נגמר, ואני חושבת לעצמי שהרסת אותי כל כך ולעולם לא אסלח לך, ותראה אותי היום.

נכתב על ידי Call Me G. , 13/6/2019 21:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  Call Me G.

בת: 21



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לCall Me G. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Call Me G. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ