לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

.When you have lost hope, you have lost everything


“I'm one of those people who doesn't really know what he thinks until he writes it down.”


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2019    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     




הוסף מסר

9/2019

02-09-2019 21:44


אדום.

זה הצבע שלו.

תמיד חשבתי שהוא יהיה כחול,

כמו הצבע של העיניים שלו,

כמו הצבע של השמיים ביום ההוא שנפגשנו, כחול עדין ונקי מעננים ומהפרעות.

אבל הצבע שלו הוא אדום.

אדום כמו החולצה שהוא לבש באותה טיסה חזרה הביתה, וביקש ממני לעזור לו לקפל את השרוולים, וחבר שלו חייך בהתגרות וזרק הערה שרציתי שתהיה רמיזה לרגשות שחשבתי שהיו שם, וכנראה לא היו בכלל.

אדום כמו הצבע של השמיים בשקיעה, כשאני רוצה שהוא יהיה שם לידי כדי לחוות את המחזה הזה.

אדום חם, בחום שהופך את זה לבלתי נסבל.

אדום בצבע של כעס, ורגשות חזקים מדי, עוצמתיים מדי, פשוט יותר מדי.

ואתה לעומת זאת,

אתה ירוק.

ירוק כמו פריחה

ירוק כמו התחדשות

ירוק כמו המחזמר האהוב עלי,

כמו העיר שהייתה קיימת בחלומות שלי עד לפני חצי שנה,

ירוק כמו כל הדברים שמעולם לא הערכתי כי הירוק תמיד שם, והאדום הוא המיוחד.

ואולי ירוק ואדום מסמנים לי לעצור או להמשיך בדרך הזו שאני כל כך מפחדת לקחת לבד,

אבל לבד זו האופציה היחידה.

ואולי המטאפורה הזו של לעצור או להמשיך לא נכונה כששניכם בסיפור,

כי שניכם מסמנים לי לעצור.

ופגשתי אותו לפני שבועיים ולא הרגשתי כלום.

כלום.

ובבוקר למחרת פגשתי אותך שוב והלב שלי חייך.

וכרגיל, המחשבה הראשונה שלי היא שהמוח שלי מתעתע בי,

אבל הבטחת שתשלח לי תמונות, עכשיו כשאתה במקום האהוב עלי.

המקום שבו נשארה חתיכה ממני לנצח, אולי תמצא אותה שם.

אז אני אחכה שתשלח לי תמונות,

ואני אחכה לברכת יום הולדת שהבטחת,

ואולי כשיגיע יום ההולדת שלי בשבוע הבא שניכם תשלחו לי משהו, לא שאני חושבת שזה יקרה, אבל אולי.

ואולי, אולי לא יקרה כלום ורק אהיה עם החברות שלי בלי אף אחד אחר,

אולי אקווה שתהיה שם, למרות שאתה בצד אחר של העולם.

אולי אקווה שהוא יהיה שם, למרות שבוא נהיה רציניים רגע, מה הסיכויים,

ואולי בלהט הרגע אשכח משניכם ואתרכז בעצמי לשם שינוי ולא אחשוב עם מי יהיה לי טוב יותר אלא איך אני הופכת את המציאות הקיימת לטובה יותר.

ואולי לא,

אצטרך לחכות ולראות,

כי החיוך שלך תקוע לי במוח והמילים שלו תקועות לי בלב ובינתיים לא קורה כלום.

נכתב על ידי Call Me G. , 2/9/2019 22:00  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  Call Me G.

בת: 22



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לCall Me G. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Call Me G. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ