לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

.When you have lost hope, you have lost everything


“I'm one of those people who doesn't really know what he thinks until he writes it down.”


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  




הוסף מסר

11/2017

25.11.2017 23:09


כבר חודשיים ושבועיים עברו מאז שאמרת את המילה האחרונה שלך ובצורה דרמטית החלטת לצאת לי מהחיים,


אולי מתוך תקווה שאני אחזור ואבקש את החברות איתך בחזרה.


מקווה שהתאכזבת, מקווה שהציפיות שלך ממני נהרסו.


כי בדיוק כמו אותה אחת שבמשך 11 שנים שאבה ממני כל טיפה של כוח נפשי,


גם את השארת את החותם שלך בלב שלי וגרמת לי לרצות לחשוב לא פעמיים ולא שלוש על מי אני מחשיבה חבר בחיים האלה.


נכון ששנה וחצי מתגמדות לעומת ה11 שהיא העבירה בחיים שלי אבל בגלל הצבא הכל קרה מהר כל כך,


הכל היה אינטנסיבי כל כך,


שאני לא יכולה להאשים אף אחד בזה שסיום החברות הזה היה דרמטי כל כך.


בשנה וחצי הספקתי לחזור מספר לא מבוטל של פעמים הביתה בסופש, ולבכות.


הספקתי לרדת למשרד ולהגיד ששוב לא נתת לי מקום לדבר.


הספקתי לכעוס מבפנים בלי הכוח הנפשי או הפיזי להגיד לך פעם אחת לסתום את הפה ולהקשיב לי.


היתי נתונה למרות שלך במשך שנה וחצי עד שעברת כל גבול ולי נמאס לשתוק.


וזה לימד אותי.


הרבה.


זה לימד אותי שאנשים ישפטו אותי ואת המעשים שלי ואת המילים שאני אומרת,


בין אם זה לטובתי או לטובת אחרים.


אנשים יגידו לי לפתוח את הפה יותר, להגיד מה שאני חושבת,


וברגע שאעשה את זה יגידו לי שזה היה לא נכון מצידי.


ושאני צריכה להתנצל.


אבל וואלה,


אני לא אבקש סליחה.


כי אני אולי פגעתי בך בפעם הבודדה הזו,


בזה שבגלל הרגשות העצובים והמדכאים שלי לא רציתי להעמיד פני שמחה.


אבל את פגעת בי במשך תקופה ארוכה,


זרקת עלי אבנים שהיו הרגשות שלך שלא הצלחת להכיל והיית צריכה כלי קיבול אחר, אותו מצאת בי כנראה.


זרקת עלי תלונות וכעסים ועצבים ודברים לא פתורים,


וכשאני רציתי גם,


לשתף ולקבל תמיכה,


היה לך חשוב להגיד שלא משנה כמה העייפות שלי גדולה,


כמה הכאב שלי בלתי נסבל,


כמה קשה לי,


לך תמיד - יותר.


את עייפה יותר,


וקשה לך יותר,


והעבודה שלך קשה יותר ומסובכת יותר ומתישה,


והכל קשה לך יותר,


כי זו את.


ואת הרי תמיד מעלי.


אני לא נוטה להציג את עצמי בצורה חלשה אבל בדיוק כמו לפני כל אותן שנים מצאתי את עצמי לפעמים עומדת בצל שלך,


מסתתרת מהמבטים של האנשים תחת הצללית המגנה שלך,


ואז שואלת את עצמי איך אני יכולה להיות כל כך קטנה ונאיבית,


ולתת שוב לאדם אחר להטיל את הצל שלו עלי,


להשתיק אותי,


להעלים אותי מעיני החברה שבמשך כל כך הרבה זמן התאמצתי שתראה אותי?


ואז,


אחרי תקופה כל כך כל כך ארוכה הרשתי לעצמי להגיד את מה שאני חושבת.


להתעמת איתך.


אבל זה לא היה איתך.


זה היה עם חוסר הביטחון שלך.


ועם הרצון שלך להיות נאהבת.


והרצון להיות במרכז.


הרי,


מה יותר מאיים מאדם שיודע את הערך שלו ולא צריך להיות במרכז העניינים כדי שיראו ויעריכו אותו?


בשבילך,


זה היה האיום.


ואני אגזים ואומר כמה אני יותר חזקה ממך כי פה בפלטפורמה הזו אני יכולה,


אני יכולה לפתוח את הפה בלי לקבל אחרי זה את המבטים השופטים של כולם כי פה אני לא מסתתרת מאחורייך.


פה אני לא צריכה אותך בשביל להרגיש טוב.


אני לא צריכה אותך,


האמת שאף פעם לא הייתי צריכה.


זה פשוט החזיר אותי לאותה תקופה בה הייתי תלויה במישהו אחר,


ואוטומטית נכנסתי לתפקיד.


ועכשיו נמאס לי להיות הבובה של כולם ולעשות מה שמצפים ממני.


אז אני פותחת את הפה כי אני אדם חזק ואני יודעת מה הערך שלי בעולם ואני לא מפחדת לקום ולהגיד לך שתלכי להזדיין.


את וכל החרא שהעברת אותי בשנה וחצי האחרונות.


אני כל כך שמחה שסוף סוף נפטרתי ממך ושאת לא בחיים שלי יותר כי עם כל יום שעובר שואלים עלייך פחות ועלי יותר.


את כל כך לא רלוונטית וזה כל כך לא מעניין אותי מה קורה לך בחיים כרגע ואת פשוט לא מעניינת אותי יותר.


וכן אני יודעת שזה סותר כל הבנה בסיסית, להגיד שאת לא מעניינת אותי ולהשקיע את הזמן בלכתוב את כל זה,


אבל אני משחררת לאט לאט ואני כבר לא בוכה כשאני מספרת לאנשים על מה שקרה ואני כבר לא נחרדת כשאני שומעת את השם שלך.


אז בהצלחה בלמצוא מישהו שיכיל אותך כמוני,


מקווה שאף אחד לא יפול בפח שלך.

נכתב על ידי Call Me G. , 25/11/2017 23:29  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



15-11-2017 19:41


כשבכל יום בשבוע האחרון יוצא לי לראות את אותו אחד שדאג לגרום לי להבין שלפעמים הבטחות נועדו כדי להפר אותן,

יוצא לי גם לחשוב הרבה.

לא באמת דיברנו מאז סוף כיתה יב',

עניין שמרגיש לפני כל כך הרבה זמן,

ואחרי חודשים שבהם שכנעתי את עצמי שהוא לא מה שאני צריכה בחיים,

אני עדיין מוצאת את עצמי מסתכלת עליו מרחוק,

מקווה,

בדיוק כמו אז,

שהוא יהיה שלי.

וברגע הבא כל התקוות נעלמות ואני מנערת את המחשבות המיושנות ומלאות האבק עליו,

וחושבת על עצמי ועל הלב שלי ועל הכאב שחווית,

על כל מה שעברתי מאז,

על אותם אלו שחלפו במוחי בדיוק כמוהו,

שתפסו מקום בלב שהוא מעולם לא התקרב לתפוס,

ובאותה נשימה כל אלו גם לא נשארו.

אז אולי הבעיה היא לא בו,

שהבטיח את מה שהבטיח, 

והפר את ההבטחה ואת האמון ושבר לי את הלב ברגע אחד קטן,

אולי הבעיה בי,

שאני בוטחת ומאמינה וסומכת על אחרים שיחזיקו את הלב שלי בזהירות הראויה לו,

שישמרו עליו שלא ישבר.

וכשהוא מסתכל עלי ואני יכולה לראות את גלגלי השיניים במוח שלו מסתובבים,

יכולה לראות את המחשבות שלו כאילו שואלות בקול 'מה השתנה מאז?'

והוא חושב שנהייתי מצחיקה יותר אבל האמת היא שלמדתי לפתוח את הפה.

למדתי לא לשתוק ולא לשמור בבטן,

משהו שאולי בזמנו היה עוזר לי קצת יותר בחיים,

אבל אני מניחה שלא הייתי מגיעה לאן שהגעתי בלי הלמידה האיטית הזו של אומנות הדיבור,

וכשאני מציינת את הפרט השולי הזה נפרש על פניו חיוך מוכר שהיה גורם לבטן שלי להתהפך,

והוא ממלמל משהו בסגנון של "כן..." בנימה של 'ידעתי שמשהו השתנה'

ואני חוזרת למוזיקה שלי ולשקט ולתחושת הכאב שליוותה אותי במשך חודשים שלמים,

ואני נזכרת לאט לאט בכל אותם רגעים שהוא היחיד שגרם לי לחייך ותמיד ידע מה להגיד ומתי,

ובין הראשונים שגרמו לי להרגיש שווה,

ובנאדם שראה אותי.

אבל הוא לא ראה אותי באמת.

וזה כבר ההפסד שלו.

כי אני אולי לא הכי טובה במה שאני עושה,

יהיה מה שיהיה התחום או המקצוע.

אבל אני ללא שום צל של ספק,

בנאדם ששווה לראות.

אחת ששווה לשים לב אליה לפעמים כי מי יודע,

אולי יום אחד הם יצטרכו אותי יותר ממה שאני אצטרך אותם.

נכתב על ידי Call Me G. , 15/11/2017 21:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



14-11-2017 20:44


אנחנו מתמסרים בהודעות באינסטגרם,

מדברים בקלילות שכמעט ולא אופיינית לשיחות הרגילות שלנו,

בבסיס אנחנו שוקעים בעל כורחנו לשיחות עמוקות על כל מעללי הנפש שלנו,

אבל הודעות האינסטגרם כמעט לרגע גורמות לי להרגיש שוב כמו בת 16 מאוהבת.

אתה צוחק מהדברקים שאני כותבת (או לפחות ככה זה נראה)

אתה אומר את הדברים הנכונים ברגעים הנכונים,

ואז אני מוצאת את עצמי משתוקקת להודעות שלך כמו שאני מחכה לרגעים שתעבור במקרה ליד המשרד שלי,

ואני שואלת את עצמי שוב ושוב ושוב אם זה שווה את זה בכלל,

אם אתה אי פעם תסתכל עלי כמו שאני מקווה,

ולעזאזל למה אני לא מסוגלת להפסיק להסתכל על הטלפון,

ולמה תוך כדי המחשבות עליך אני חושבת על אותו אחד ששבר לי את הלב לפני כל כך הרבה שנים?

נכתב על ידי Call Me G. , 14/11/2017 20:56  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Keisha ב-14/11/2017 21:43
 





Avatarכינוי:  Call Me G.

בת: 20



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לCall Me G. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Call Me G. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ