לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

בת: 16



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2014

נסיכת הפיופיר- פרק ראשון!!


                         
                                                 
 

 

קיץ, חג הממלכה ה- 312 של ממלכת טרנסיסטיה

 

בעוד שעה בלבד יחלו החגיגות של חג ההממלכה השבעים וחמישה של ממלכת טרנסיסטיה ואני עדיין בדרכים, חשבה פייפר בעצב.

מעולם היא לא פיספסה את החגיגות, זה היה החג האהוב עליה ביותר, לא רק בגלל שבו חל יום הולדתה.

היא הביטה בסקאי שליחחה את העשב הירוק בתיאבון רב וחשבה לזרז אותה, אך לפתע שכחה את כל דאגותיה, דבר שקרה לעיתים קרובות.

מראה סוסתה בעלת החברבורות התכולות, והפרווה הלבנה, על רקע האחו הירוק היה עוצר נשימה.

"בואי סקאי" קראה לה פייפר, עדיין אחוזת התפעלות מיופייה של סוסתה.

היא עלתה על הסוסה שעזבה באי רצון את העשב הירוק, ודירבנה אותה לצאת "קדימה יפהפייה, אין לנו הרבה זמן".

השתיים דהרו בין נופי הממלכה, הן עברו ליד הרי הקרח המסנוורים בלובנם ודרך שדות החיטה הבשלה.

"קדימה סקאי" חשבה פייפר תוך כדי מבט בנוף המהפנט, "יותר מהר" .


                       


מנק' מבטה של פייפר-


ברגע שנכנסתי אל שטח הכפר, משהו היה נראה לי מוזר.

הרחובות שבדרך כלל היו מלאים באנשים בשעה זו- היו ריקים מאדם.

שקט מוזר אפף את הבתים והרחובות נראו מנוכרים פתאום, רק הבתים שקושטו בסרטים זהובים וכחולים, העידו על חג הממלכה שחל היום.

לא הבנתי איפה כל האנשים, הרי התהלוכה הייתה אמורה כבר להתחיל מזמן!

מבולבלת, דרבנתי את סקאי לדהור מהר יותר- אם יש מקום שכולם צריכים להיות בו, זה הכיכר הלבנה, חשבתי לעצמי והובלתי את סקאי אל מרכז העיר.

כשכבר הייתי במרחק רחוב אחד מהכיכר, הרגשתי בכמות גדולה של תודעות אנשים ולכולם מחשבה אחת- "היא מגיעה".

חייכתי לעצמי וצחוק קטן נפלט מפי, אנשי הכפר חיכו רק לי בשביל להתחיל בחגיגות!.

מחוייכת, המשכתי להתקדם לעבר הכיכר, הפעם בשמחה גדולה יותר.

כחציתי את הרחוב המוביל לכיכר קול תרועות החצוצרות נשמע באוויר, ותושבי הכפר הריעו בקול גדול לכבודי.

מראה מאות האנשים, לבושים בצבעי הממלכה, כחול וזהב , קוראים בשמי ומנופפים לי לשלום חימם את לבי וגרם ללחיי להאדים במבוכה.

בכל פעם שהגעתי לכאן לביקור, אנשי הכפר קיבלו אותי בצורה כל כך יפה ואוהבת, עד שהרגשתי שכל חלק בכפר הזה הוא ביתי.

ראש הכפר דיאבלו עמד על הבימה המאולתרת גבוה מעל כולם, וברגע שנתן את האות להתחיל- כולם הריעו בשמחה.

האורות הצבעוניים דלקו בכחול וזהב, הלפידים בערו בשלהבת יפהפייה של כתום וצהוב ועיני האנשים ששרו ורקדו זהרו מאושר.

כרכרה גדולה, מקושטת בסרטים זהובים וכחולים  החלה לנסוע ברחוב הראשי והאנשים זרמו אחריה.

הצטרפתי לחוגגים, רקדתי ושרתי ביחד איתם את השירים המוכרים, מדי פעם ניגשו אליי האנשים, "הנסיכה" הם קראו לי וכיבדו אותי בקידה קצרה.

החזרתי להם חיוך והמשכתי לרקוד ולשמוח, יש יום הולדת רק פעם בשנה, אז צריך לנצל את היום הזה היטב.

כשהתהלוכה הגיעה קרוב לביתי, יצאתי מן מעגל הרוקדים ורצתי לבית העץ החום שדלתו נצבעה במיוחד לכבוד החג בפסי כחול- זהב.

עליתי במדרגות העץ המובילות לבית ונקשתי על הדלת את הסימן המוסכם שלנו- שתי נקישות מהירות, נקישה נוספת ואז עוד שתי נקישות.

הדלת נפתחה אחרי מספר שניות ואמי עמדה בפתח. "פייפר" היא קראה בשמחה ועטפה אותי לתוך חיבוק גדול.

"ג'ורג' פייפר הגיעה!" אמי קראה אל נקודה כלשהיא בתוך הבית.

"כבר חשבנו שלא תגיעי, נורא דאגנו לך" אמי אמרה בדאגה שכל כך מאפיינת אותה.

נכנסנו אל הבית הקטן שכבר חודש אני מדמיינת מה אעשה כשאגיע אליו.

הכתם על הקיר הצהוב, הקרע הקטן בספה הירוקה, כסא הנדנדה השבור- כל אחד הציף בי זיכרון אחר של אירוע שהתרחש בבית הזה.

"פייפר, חכי רגע אל תלכי" קרא קולו של אבי מאחד החדרים והעלה חיוך קטן על פניי כששמעתי את ההתרגשות בקולו.

לאחר דקה נשמעו קולות צעדיו על רצפת העץ החורקת ואבי נכנס אל הסלון לבוש בחליפה כחולה שקטנה עליו בכמה מידות ובמכנסיים זהובים. מראהו גרם לי להחניק צחוק והחיוך התרחב על פניי.

"אבא כל כך כיף לראות אותך" אמרתי ורצתי אליו ידיים פרושות לחיבוק גדול.

ידיו הגדולות עטפו אותי ואני התמסרתי לחיבוקו האוהב, רק אז הבנתי כמה הייתי צריכה את החיבוק הזה, את ההרגשה הזאת שיש על מי לסמוך, שיש מישהו שדואג לי.

אבי ליטף את שערי ברכות, נשק למצחי והתנצל "סליחה שהתעכבתי פשוט הייתי צריך לקבל את הנסיכה שלי בבגדים מתאימים לא?" 

צחקתי ואמרתי לו "אבא אתה יכול להחליף בגדים, אני לא צריכה שתתלבש אחרת בשבילי, חוץ מזה שאתה נראה מגוחך בבגדים האלו" קרצתי לו וראיתי את ההקלה בעיניו.

"יופי אז תסלחו לי רגע" אבי אמר, הלך לחדרו וחזר כשהוא לבוש במכנסיים קצרים בצבע שחור וגופיה לבנה פשוטה.

"נו, איך אני עכשיו?" הוא שאל בחיוך כשחזר.

"או! ככה אני אוהבת אותך!" אמרתי ולאחר רגע מצאתי את עצמי שוב בין ידיו הגדולות, עטופה בחיבוק אוהב.



                         
                   


פייפר ישבה על שפת הנחל, חוסמת את מוחה בפני תודעות אנשים, מאזינה לקולות הציפורים הצבעוניות המיוחדות לאיזור זה של המללכה וצופה בסקאי לוגמת ממימי הנחל הצלולים בהנאה.

הנחל היה פלג קטן של נהר הלינתוס המרשים שהגיע בסופו לאגם השמש, פייפר נזכרה איך בכל שנה חדשה היו באים לכאן אנשי הכפר בבגדים לבנים ומשיטים סירות מנייר בנחל.

לפייפר היו הרבה זכרונות טובים מכפר רנדל, המקום בו נולדה וגדלה בילדותה. היא נזכרה בימי הקיץ הארוכים והחמים בהם בילו היא וחבריה את כל זמנם מחוץ לבית. לפעמים הם הלכו לחורשת הדקלים הסמוכה לכפר, לפעמים הרחיקו עד למבצר השמש הסמוך לאגם הגדול, אך המקום אותו הכי אהבו היה הנחל הזה. הם העבירו שעות רבות מיומם במימי הנחל, ברדיפה אחר ארנבים שהיו מצויים כאן בשפע, ברביצה מתחת לאקליפטוס העתיק. גם הוריהם ידעו שאם הם לא הגיעו הביתה כנראה הם נמצאים בנחל.

רחש פתאומי מאחוריה הקפיץ את פייפר ומתוך אינסטינקטים, ידה שלפה את פגיונה מתוך נדנה.

מתוך השיח הגדול הופיעה נער בן גילה של פייפר, שיערו שחור וחלק ועיניו חומות ובורקות למראה דמותה של פייפר.

"פייפר! חזרת!" קרא הנער בשמחה והתיישב לצידה של פייפר על שפת הנחל.

"אדמונד? זה אתה?" שאלה פייפר בפליאה ולא האמינה שהנער שמולה הוא אותו חבר ילדות שלה, איתו הייתה מבלה את רוב יומה. 

"את לא מבינה איך התגעגעתי אלייך! גם לוסי תבוא הנה בעוד מספר דקות, כולם מתגעגעים אלייך כאן" אדמונד דיבר במהירות ובהתלהבות כאשר הזכיר את שמה של לוסיאנה, בת זוגו.

מאז שהיו קטנים לא עזבו אחד את השני לרגע ולכולם היה ברור שהם מאוהבים מעל הראש אחד בשני, אבל רק בשנתיים האחרונות הם הפכו לזוג רשמי.

"ממש השתנת אד! גבהת הרבה ויש לך שרירים!" אמרה פייפר בהתרשמות באותה בוחנת את זרועותיו החסונות של אדמונד, לא מאמינה שזה אותו ילד שמנמן ונמוך מפעם.

אדמונד הסמיק וחייך במבוכה, "מגייסים אותי בסוף השנה לצבא הממלכה, ובשביל להתקבל ליחידה המובחרת הייתי צריך להיכנס למשטר אימונים רציני, וזאת התוצאה" הסביר לה אדמונד.

"אני מקווה שקיבלו אותך, כי אם לא..." השיבה לו פייפר וחיוך ערמומי עלה על פניה.

אדמונד הבין למה היא מתכוונת, צחק קלות ומיהר להשיב לה "זה בסדר פייפר, הם קיבלו אותי, הפעם אני לא צריך שתאיימי על מישהו"

"אתה בטוח? כי אני תמיד יכולה לגרום למפקד הפלוגה שלך לתת לך את התפקיד שלו למשל" פייפר ענתה לו ושניהם צחקו צחוק משחרר שלא צחקו הרבה זמן.

"משהו מצחיק?" השניים שמעו קול מאחוריהם והצחוק פסק מיידית.

"לוסי!" פייפר הייתה הראשונה לשבור את הדממה ורצה אל חברתה הנאמנה ביידים פרושות, מוכנות לחיבוק גדול.

השתיים התחבקו, החליפו חוויות- האחת מהחיים בכפר, השנייה מארמון המלוכה.

הן התיישבו על גדת הנחל ליד אדמונד , טבלו את רגליהן במים ולא הפסיקו לדבר גם כשעברו השעות והשמש כבר שקעה.

"הרבה זמן כבר לא היינו כאן שלושתינו ביחד" אמרה פייפר בעצב.

"זה קרה הרבה בגלל שאת לא נמצאת כאן רוב השנה" קינטר אותה אדמונד ופייפר חרצה לו לשון בתגובה.

"אולי באמת תקחי חופש מהאימונים ותישארי איתנו בכפר עד לגיוס של אד?" הציעה לוסי בתקווה.

"הלוואי שזה היה אפשרי" ענתה להם פייפר " אבל עכשיו מתחילים לי אימונים לתחרות של הממלכה, ואתם יודעים כמה זה חשוב למלך שאני ינצח" פייפר המשיכה ולוסי ואדמונד הנהנו בהבנה אך בעצב.

לרגע השתררה שתיקה שלא הייתה אופיינית לשלושה, וכל אחד התכנס במחשבותיו. לפתע אדמונד אמר "טוב אבל כרגע את עדיין כאן, ויש משהו שאני חושב שלא עשית הרבה מאוד זמן" הוא לבש חיוך ערמומי על פניו ופייפר שהחלה לקלוט למה הוא מתכוון אמרה במהירות "אתה לא באמת מתכוון לזה נכון?"

"הוא דווקא מאוד רציני" השיבה לה לוסי במקומו של אדמונד והצביעה לכיוון עץ האקליפטוס העתיק.

"לא, לא, אין מצב שאני עושה את זה אד" פייפר התנגדה לרעיונותיהם, אך אדמונד ולוסי היו יותר נחושים ממנה, וכך כשחיוך על פניהם, הם גרמו לפייפר לעשות את אחד המשחקים האהובים עליהם ביותר- לעלות על עץ האקליפטוס ומשם לגלוש לנחל בעזרת חבל.

תוך כמה דקות פייפר כבר הייתה רטובה מכף רגל ועד ראש, וקראה ללוסי לאדמונד להצטרף אליה ולהכנס לנחל גם.

השניים הסכימו ברצון, הם הרטיבו אחד את השני, צללו במימי הנחל הקרירים ואפילו שחו קצת, כך יצא שחזרו לביתם בשעת לילה מאוחרת, רגע לפני שהאור מתחיל לכבוש שוב את השמיים.


 


 

 

טוב אז אני לא יודעת מה יקרה עם הבלוג עכשיו כי למרות שאני ממש רוצה לחזור להפעיל אותו- אני לא רואה את זה קורה..

בינתיים מה שאני יעשה זה שאני יעלה את שאר הפרקים שכתבתי ואולי יום אחד אני עוד יחזור לכאן להמשיך את הסיפור ;)

בכל מקרה אני אשמח לתגובות על הפרק♥

לכל אנשי הדרום תהיו חזקים והלוואי שהמלחמה הזאת תיגמר כבר ותזכו לחופש שלכם!!

אוהבת המוןהמון 




נכתב על ידי , 27/8/2014 18:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תקציר שני לסיפור החדש- "נסיכת הפיופיר"


בממלכת טרנסיסטיה בכפר רנדל הקטן הגובל ללממלכת תיאדור חיה פייפר.

פייפר נולדה עם כישרון מיוחד- לקרוא תודעות של אנשים הנמצאים סביבה.

עכשיו כשהיא כבר בגיל המתאים- 18 - "נסיכת הפיופיר" יכולה לייצג את ממלכתה בתחרות הדו- שנתית של הקיסרות ולהתמודד מול לוחמים אחרים ממלכות אחרות.

האם פייפר תעמוד במבחן ותצליח להחזיר את הכבוד האבוד של ממלכת טרנסיסטיה? 

אולי היא תיכשל ותאכזב את מיליוני הנתינים של הממלכה?

עכשיו כל העיניים עליה- האם היא תצליח?


 

מקווה שאהבתם.. פרק ראשון יעלה בקרוב מאוד...

אוהבת אתכם♥


נכתב על ידי , 1/8/2014 15:05  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





9,308
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , יצירתיות , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לממלכת תיאדור-סיפור בהמשכים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ממלכת תיאדור-סיפור בהמשכים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ