לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

No Dawn, No Day. I'm Always In This Twilight




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2012

Words running through my head...


יצא לי להרהר במחסומים בזמן האחרון.

 

אני רוצה להגיד דברים לאנשים. לספר. להאשים. לחלוק. לחשוף. לגרום להם להזדעזע. שהזרקור יהיה עליי לשם שינוי.

 

מהם המחסומים שמונעים ממני את זה?

 

ראשונה יש את הסביבה. אני הרי רוצה, מעל לכל, שאנשים יזדעזעו. אם אני יושבת במעגל של אנשים שצוחקים ומדברים, זה לא המצב הנכון להגיד פתאום "אני לא אוכלת", "אני חותכת וורידים", "אני רוצה לוותר על החיים". מעל לעובדה שדי ברור שזה ניסיון פתטי למשוך תשומת לב (זו באמת המטרה, אבל הם לא אמורים לדעת את זה) - הם יחשבו שאני צוחקת; לא ייקחו אותי ברצינות, או גרוע יותר, יתעלמו לגמרי. שלא לדבר על העובדה שקשה למשוך את תשומת ליבם של כל כך הרבה אנשים באמצע שחמישה מהם מספרים בדיחות, שניים אחרים צוחקים, שלושה מרביצים אחד לשני ואחד שומע מוזיקה. זה פשוט לא יעבוד. הספוט צריך להיות עליי, כי אני הרי רוצה להנות ממלוא תשומת הלב, להרגיש איך כולם מחכים לשמוע ממני הסברים. לכן, המצבים הנכונים לצאת בהצהרות שכאלה הם בשיחה רצינית (אבל שמנוהלת עם אדם אחד בלבד, כי אחרת לא ייקחו אותי ברצינות, ומצד שני - פחות תשומת לב עליי.), או בפורום שבו כולם יושבים ביחד ומדברים על הנושא, לדוגמא, מדברים על התאבדות/הפרעות אכילה/פגיעה עצמית, ומישהו זורק "אבל אף אחד כאן לא... השלם את המשפט" (או משהו בסגנון), ואני אומרת (עדיף בשקט, בשביל הדרמטיות -  אבל בקול ברור וצלול) "דווקא כן." ופתאום, הופ! כולם מרותקים למה שיש לי להגיד. או, סיטואציה נוספת שאני אוהבת, ריב. מתפתח ריב ביני לבינו כי הוא אידיוט וטיפש וזונה ו... אוקיי הבנתם את הרעיון, ואז כשכולם מקשיבים לנו ומסתכלים בכיליון עיניים לראות מה קורה, אני צועקת משהו כמו "אתה יודע כמה עברתי בגללך?! כמה לילות ביליתי יושבת בוכה בחושך עם סכין, חותכת את עצמי - " ומפסיקה בדיוק בנקודה הדרמטית שבה כולם מבינים עד כמה אני הקורבן המסכן, ומסתערת החוצה. כמובן שחשוב להישאר בטווח שמיעה כדי לשמוע אותו מתרץ תירוצים מטופשים, אבל לא קרוב מידי, אחרת ימצאו אותי מהר מידי. עוד דבר חשוב הוא לא להיפתח מיד, כי אז הרי אני לא אהנה ממלוא תשומת הלב למשך הרבה זמן; אבל לא למרוח אנשים יותר מידי כי הם פשוט יקומו וילכו. חשוב להגיד להם את הדברים הנכונים, מה שמביא אותי למחסום השני - המילים.

מילים הן כלי נהדר; מצוין על מנת לזעזע. אבל צריך להיות מדוייקים. לתרגל כל דיאלוג בראש, למצוא דרך לנתב את השיחה/וויכוח למקום הנכון אם הוא סוטה מהנושא, להתאמן על הנימה הנכונה, על המימיקה (הרי אי אפשר להגיד למישהו שאת חותכת בגללו אם את מחייכת). חשוב לבחור את המילים הנכונות לומר, אחרת הרושם שיצרת עד עכשיו נהרס והכל מתמוטט. טכניקה מצוינת היא להגיד דברים מזעזעים בשקט ובאדישות, זה מגביר את הרושם של "משהו לא בסדר איתה. משהו רע קורה." לשים את המילים מוות ושינה באותו משפט בווריאציות שונות זה טוב, כי זה מבטיח שלפני שהם ילכו לישון, הם יחשבו על מה שאת עוברת. יש שלל משפטים כאלה ואחרים בשירים, בטאמבלר, בבלוגים; "אני אוהבת לישון; זה כמו להיות מתה, רק בלי מחויבות", "אני משוגעת לחלוטין ואף אחד לא שם לב", "אני מעדיפה להיות רזה מאשר לחיות"... כל אלה מצוינים. לגנוב מסקינס, דרך אגב, זה מומלץ ביותר.

המחסום השלישי הוא - איך אפשר בלעדיו? - הפחד. זה תמיד מלחיץ לחשוף את עצמי, ובמיוחד בצורה כזאת, כנה וישירה, לכן חשוב שאני אהיה בטוחה לחלוטין שאני רוצה להגיד את מה שיש לי בלב. זה יהיה מאולץ אם תהיה לי ההזדמנות המושלמת להתפרץ על מישהו בצורה המושלמת, בדיוק כמו שרציתי, אבל אז אני אתשתפן, ואשאר בלי מילים. עוד דבר חשוב הוא להמשיך להאמין בעצמי; אם אני אחשוב שיצחקו עליי, לא יאמינו לי, או שלא יילך לי כמו שרציתי, אני אהיה לחוצה, ומה שרציתי להעביר ייצא מאולץ ומזויף. אסור לי לפחד להשתמש בכל אמצעי שעומד לרשותי: מישהו נועץ בי מבט? להגיב על זה. מישהו מנסה לשים לי יד מנחמת על הכתף? להתכווץ להתרחק. הקול שלי נשבר? לקחת רגע להתאושש. לא למחות את הדמעות שלי אם הן זולגות. להשתמש בפחד ככלי. להפחיד אנשים, להגיד להם שאני מפחדת לשתף אבל שאני לא יכולה יותר, לספר להם שאני מפחדת. לשלוט בשיחה. אני היא זאת שמנהלת אותה, אחרי הכל.

 

לסיום?

אני מקווה שיום אחד יהיה לי האומץ להגיד לאנשים דברים שהם היו צריכים לדעת כבר מזמן...

נכתב על ידי Love it or Leave it , 6/10/2012 01:46  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  Love it or Leave it

בת: 15




קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLove it or Leave it אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Love it or Leave it ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ