לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Depths Of Mind


אנשים הם כמו מגנטים, לפעמים אנחנו נפגשים ממרחקים, ולפעמים לא משנה כמה קרובים נהיה- לעולם לא ניפגש. (אני)

Avatarכינוי:  The Seeker

בת: 6





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

8/2018

החיים החדשים שלי


אני מניחה שהמקום שבכתיבה שבי הגיע מהרבה אהבה עצמית. 

הייתי זקוקה למקום להתמודד בו. הייתי צריכה לתחושה שאני מוכלת. שרק אני מעניינת, שווה ורלוונטית. 

מצאתי את זה במקום שבו אין אנשים.

אני מניחה שאנשים הפחידו אותי ואיכזבו אותי הרבה יותר מאשר נתנו לי תחושה של נעימות. 

זה משפט נורא להגיד, אבל דווקא בגלל שאני בחורה מאוד אוהדת-אדם, מצאתי את עצמי נותנת את מרב האנרגיות דווקא לצרכים של אחרים מאשר של שלי. הרבה זמן חשבתי שלאהוב את עצמי זה בכלל פשע אגואיסטי ומרושע, נחלתם של האנוכיים והמרוכזים בעצמם. 

את לא כזאת, חשבתי. את נותנת לאחרים, לא דורשת. 

ולא הבנתי כמה זה פגע בי. 

כמה זה הפך אותי ליס מנית של הסביבה ברמות שבכלל לא תיארתי, 

עד שהתחלתי להגיד לא.

זו הנקודה בה המראה מסובבת ישר לתוך הפרצוף שלך. 

כי כולם בהלם, והם ממש לא אוהבים את הרעיון החדש הזה, שבו לא קורה מה שהם רוצים. 

אבל הם מבינים מתישהו, והדבר הקסום יותר שקורה הוא שלא כל כך אכפת לך כבר. לא בצורה מרושעת וחסרת חמלה, אלא בצורה של השלמה.

את מעדיפה לבחור בך, גם אם זה אומר שהם לא יהיו מרוצים! אוי, שוד ושבר! הפכת בן אדם ללא מרוצה! נורא ואיום. 

כמובן שהכל צריך להשאר בגדר הטעם הטוב, כן? אני לא מטיפה לכלבתיות. מעולם לא.

 

אני חושבת שאני סוף סוף מוכנה למישהו חדש שיכנס לי לחיים.

בכל תקופת הפרידה הזו, בהתחלה נתתי לעצמי להתאקלם, אחר כך אמרתי יאללה הגיע הזמן לצאת לשוק, 

אחר כך חוויתי קצת את השוק והגעתי למסקנה שזה פשוט לא שווה את זה, ואחר כך קצת נמנמתי בטענה שאין לי זמן להתעסק עם זה עכשיו. 

באמת לא היה לי. אבל גם לא היה לי רצון אמיתי. העדפתי להחלים ולבוא ממקום גדול יותר. מקום שבו אני מסתכלת על עצמי במראה ואני אוהבת את מה שאני רואה, ולא באמת משנה לי מה קורה, כל עוד הוא ממלא אותי בשמחה. 

ואני חושבת שזו הדרך שאלך בה מעכשיו. אני לא משילה את העצמי הקודמת, ממש לא. גם אם הייתי רוצה לא יכולתי, ואני לא רוצה בכלל. 

אני מתעסקת בלאהוב את עצמי, ולשנות את זה שאני לא אוהבת. שאני קשוחה מאוד. לא חומלת ולא מרחמת. 

 

אני אתחיל לתרגל את זה כבר מעכשיו. 

מילים אוהבות. 

שיח חומל.

הביקורת העצמית לא תיעלם אף פעם, רק בואי נדאג שהיא תהיה בגדר הסבבה, בסדר? 

יש משפט אחד שלך שאני לא אשכח הרבה זמן- "מתי נכשלת?"

וכשחשבתי על זה באמת לעומק. 

אלפי פעמים, ואף לא פעם אחת באמת. 

בסוף אני תמיד מגיעה. 

 

נכתב על ידי The Seeker , 3/8/2018 22:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe Seeker אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The Seeker ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ